לא הכול לא בסדר. כואב לי
אתה כואב לי.
אני רוצה שתאהב אותי, ככה שאני אדע. ככה שאני ארגיש נאהבת
כן, כן, אני יודעת שהקטנה בת שבעה חודשים ומתישה אותנו.
שאתה יוצא לעבודה מוקדם בבוקר, וחוזר מאוחר בערב.
שאתה עייף עייף עייף ואין לך מתי להשלים שעות שינה.
אני יודעת. ובכל זאת.
אני רוצה שתשלח לי מידי פעם אסמס שגם אתה אוהב ומתגעגע
אני רוצה שתשאיר לי פתק חמוד עם כמה מילים.
אני רוצה שתחמיא
אני רוצה שתתן לי נשיקה לפני שאתה יצא.
אני רוצה שתגיד לי עכשיו עוזבים את כל העיסוקים ויושבים לדבר.
אני רוצה שתחליט שיום שלישי זה דייט וזהו.
אני רוצה שבלילה תנסה גם אתה לפעמים "לפתות" אותי.
זה לא כיף לי שזה תמיד בא ממני.
אני רוצה להיות מחוזרת, נחשקת.
אני רוצה שגם אתה תרצה את כל זה
אני ממש משתדלת לא להאשים את המתוקה הקטנה, כי היא באמת ממש לא קשורה...
אבל אני כן זוכרת שלפני הלידה הכול היה אחרת.
ועכשיו, אני כל יום בבית, ונחמד לי איתה ונכון שיש לי חברות ושכנות
אבל שתדע, שאני כל היום רק מחכה שתחזור הביתה
ותתייחס, ותפנק אותי קצת,
כי לאורך כל היום אני בכלל לא יכולה ללכת לבד לשירותים.
ואתה עושה המון בשבילי. בשבילנו
אתה עובד ולומד ועוזר לי בכל מה שאני צריכה גם כשזה קשה ולוקח מלא זמן.
אתה בעל באמת מדהים, ואני רואה את זה כל יום מחדש
אבל לפעמים אני רוצה שתעשה דברים ביחד איתי ולא רק בשבילי.
וזהו. כואב לי. כואב לי אתה
)
תודה על התגובה!