טובים אהבה ~
1. שלחתי אתמול הודעה ממש יפה למנהל של בית הספר בירושלים על זה שלא אלמד אצלם כי אני עוזבת את האיזור, ותודה על ההזדמנות וכו וכו והוא אפילו לא הגיב לזה.
וזה מעליב ואני שמחה שהוא לא יהיה המנהל שלי. כי זה מסוג האנשים שמנצלים אותך, אם אתה טוב להם הם יאדירו אותך, אבל ברגע שכבר לא אתה סתם סמרטוט כמו כולם.
איכס.
יכול להיות שאני סתם שופטת אבל מבעד למצג על הקסם שהוא ובית הספר שלו הרגשתי כל הזמן יהירות

2. אני מדוכדכת כי מחר שבת
וכי ריק לי בלב

ובכנות, מתחיל מאוד להדאיג אותי הקטע הזה שכל החיים שלי מתמקדים בבית הספר. מה יהיה כשייגמר?

ואני במיטה כבר מלא זמן, מאז שחזרתי
עצובה עצובה עצובה

3. הדלקת עלתה למעלה, אני ממש מרגישה את זה

4.הילדים עשו לי יומולדת מוקדמת היום בהפתעה ובספונטניות
מצד אחד, הם מתוקים אמיתיים וזה היה משמח (ומביך)
ריגש אותי מאוד שאוריה נשא נאום ואמר לי שמאז שהגעתי גרמתי למקום הזה להיות כמו בית. ונתתי להם תחושה חמה ואוהבת. ושהם כל בוקר רק חיכו שיהיה להם שיעור איתי.

לכי תסבירי לילד בכתה ג' שכשאין לך בית העבודה תהיה לך בית וזה עצוב, ואני כל כך רוצה לתת ולהעניק לא ממקום של חוסר
ולמה אני כועסת על עצמי שאני רואה את הרע במקום לראות טוב ולהתמלא מהמילים הפשוטות

ולא בא לי שזה יהיה במקום היומולדת בתאריך באמיתי. לא רוצה סגר. לא. לא לא. ולא שיסגרו את בית הספר מוקדם מהצפוי. רוצה להמשיך איתם לקייטנה ובטוב

וזהו, בא לי להתייפח לי מבכי פה
ביי
תבכי זה משחררבוז
לפעמים אנחנו אוחזים חזק במצוף כי מפחדים לטבוע למרות שאנחנו יודעים לשחות כבר

בית הספר שלך הוא העוגן בחיים שלך אבל את יודעת לשחות
יש לך חברות, יש לך תחביבים, יש לך כל כך הרבה דברים שאת יכולה לעשות הודיה

תשחררי, אנחנו פה לעזור לך לשחות אם את מרגישה שאין לך חמצן
צודקתים אהבה ~
גם קצת מעליב שיעל לא יצרה קשר איזה שלושה שבועותים אהבה ~
כבר

בסדר היא אמא ל 2 ילדות וכזה אבל אני גרה 5 דק ממנה והיא האדם היחיד שאני מכירה פה
אבל בסדר

באתי להגיד אני לא שופטת אבל אני כן בתוך תוככי אז למה לצאת צדקנית
אני במצב מסכנות , אני מזהירהים אהבה ~
אין לי כח לנקות ואני אתבאס מאוד אם לא יהיה נקי פה היום

ואין לי כח לתעודות אין אין אין

מר מושלם סיים ממזמן

רק אני כזו דחיינית
צריך להתחיל לחשוב על ריהוטים אהבה ~אחרונה
ואין לי מושג מאיפה להתחיל
למה?אנונימי (פותח)

פשוט למה?

אני אוהבת איך אחרי שנים אפשר לומר הכל כי לא אכפתסלט

לקרוא את השרשורים פה זורק אותי אחורה כמו כף הקלע

 

וכל כך הרבה דברים שלא אמרתי

לא הייתי מסוגלת בכלל לספר

 

אלוהים 

 

הלוואי והייתי יכולה להראות לשרה כמה טוב יכול להיות.

האם יהיה מקום שלא כואב לי להיות בואנונימי (פותח)
אני לא אוהבת לחשוב על עצמי בתור בנאדם אומללסלט
אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי
אני חושבתסלט
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ג באדר תשפ"ב 20:27
...
די להיות פתטית
אני לומדת לאהוב.פסידונית
אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית
וכמו שדניאל אומר זאת ספירלהפסידונית
ואני מטפסת בה בגאון
זה יפהפהסלט
בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך
טוב את צודקתפסידוניתאחרונה
אהבה זה לרצות לראות
מתגעגעת לחור תחת הזהסלט
רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

את לא צריכה לעזוב אף אחד כי הוא לא בא טוב בעין של אף אחדפסידונית

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

זאת היתה הסיבהסלט
הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל
את לא צריכה את עמותת הילל.פסידונית
זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש
אני מפחדת מזה ממש מירי. רועדת מפחדסלט
אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה
אני האחרונה שיהיו לה תשובות לזה האמתפסידונית
אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה
האמת את צודקת לגמריסלט
יהיה בסדר.פסידונית
אני רוצה להגיד לך עוד משהופסידונית

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

זה ברורסלט
אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה
זאת ירושליםפסידוניתאחרונה
אז זה נקרא אונס סדרתי?אנונימי (פותח)
ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???

אולי יעניין אותך