לגבי אוכל- יש לי היתר לאכול מה שאני רוצה. חלבי, בשרי, הכל. העיקר שאני אוכל משהו
אבל אני לא אוכלת כמעט כי אני לא מצליחה
לא נורא, פחות קילו לי 🤗

וחבל שלא ידעתי, הייתי פשוט מביא דברים מהארומה הלא כשר שבבית החולים 😌

אגב מה פירוש לא כשר? ממש לא כשר? או כזה רבנות

אגב בכלל לא חבל. אכלתי אתמול רק מהמשלוח מנות 😎

ההוא בבית החולים לא כשר בכלל (פתוח בשבת, אם בא לך לשלוח לשם מישהו כי גם ככה הכל מותר לך ).

חיפשתי בכשרות מהדרין ויש רק בירושלים וקרית אתא.

 

ותכלס אוכל זה אוברייטד, העיקר שיש מלא שוקולדים (ושמרלינג!).

למען האמת העיקר מבחינתי זה התפוזים

אבל זה באמת השמרלינג הטעים מבין השמרלינגים!

לי זה תמיד מזכיר את סבא רבא שלי. הוא היה מגיע אלינו לפסח עם חבילות שמרלינג (אבל אז היה רק סוג אחד, ההוא בלי השוקולד הלבן).

 

(סיפרתי לך שהוא היה סוג של חב''דניק?)

אז תספר עכשיו

חב''ד אוכלים רק שמרלינג בפסח בגלל הרבי
אני אומרת חבל שהוא לא נהג לאכול סושי

הוא היה חסיד ויז'ניץ (נראה לי) בחו''ל והאדמו''ר היה נגד לעלות לארץ אז הוא עזב את החסידות ועלה לארץ (הוא גם התחתן עם סבתא רבא שלי לצורך זה כי העלו אז רק זוגות נשואים, הם לא הכירו לפני והיא גם עבדה עליו בגיל שלה כי היא הייתה כמה שנים מעליו). אז בארץ הוא היה חסר חסידות והתקרב לחב''ד, לא יודע במה בדיוק זה בא לידי ביטוי חוץ מהכובע והשמרלינג בפסח (שרויה הוא כן היה אוכל).

אחלה גבר
וגם הסבתא לא חסר לה

נראה לך שהם פתחו שרשורי איך יודעים שמצאתי את האחד? לא! אמרו להם יש מקום בסירה תעלו אז הוא שם עליה טבעת ויאללה מפליגים
ותראה מה זה יצא להם אחלה ילדים

סתם.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה