אממ,
טאטא,
אני רוצה להתחתן,

שתזכי בקרוב בעיתו ובזמנו.

אני אענה בקצרה,
כי זוגיות זה לא רק עבודה וקשר זה הרבה יותר מכסף.

אני יכול לפרט,

ועדיין לא נראה לי שאת יכולה לטעון שזה אותו דבר,

בזוגיות יש פן של קשר מחייב, קשר אישי שלא נפרד, 
של בנייה יחד למגמה שהיא הרבה יותר גדולה מכל פיתוח תוכנה או כל עבודה אחרת,
למגמה של המשכת העולם, לעבודת הבורא יתברך,
ומתך שהמטרה היא כל כך עליונה הדרך אליה היא הרבה יותר נפלאה, וגם בעבודה הזו יש הנאה,
זה נכון שבית יכול להיות כבשן (למעשה זו אפילו גמרא במסכת סוטה, 'אש אוכלתן'),
אבל, אממ, כן, אני חושב שחייבים להכניס פה דת והדיון לא יכול להיות רק חסר ממנה (זה קשור לקישור שעשיתי פעם ל כל אדם שאין לו כו אינו אדם, ו אתם קרויים אדם ואין אומות העולם וכו)(אם תרצי אוכל להרחיב)

אגיד עוד משהו, זה יכול להישמע לחלק מהדוסים ו לדוסים מוזר אבל,
אממ, 
אני משתדל לעבוד את ד',
בעבודת ד' שלי חסרה אשה, אני יכול להסביר את זה לאיזה פן שתרצי שמוסיף רגש ומוסיף נבואה ומוסיף בנין ביתי ומוסיף רוחב דעת ונחת וכו, אבל בסוף לא משנה כמה אני אעבוד עם גבר את ד', זה לא אותו דבר,
אז למה צריך להתחתן? כי אחרת זה אסור,

דבר נוסף, בעבודה התכלית של אנשים היא בדרכ בעיקר הם, כלומר מעטים האנשים שמטרתם היא בעיקר נתינה,
בזוגיות, המטרה היא לתת, כמה שיותר וכמה שיותר טוב, יש רצון להיטיב, (שאת), 

מתוך זה לרוב העבודה היא למטרת עבודת ד', כלומר, אדם עובד שיהיה לו כסף כדי שיוכל לקנות איתו כו, לפרנס, לאכול, לחיות, וכל זה למטרת עבודת ד',
בזוגיות עצם העבודה, עצם השמחה, עצם הקשר הוא עבודת ד', (למה? זה דיון מענין, צריך לעיין בזה פעם יותר)
טוב, עכשיו נכון שמתוך שהעבודה היא למטרת עבודת ד' גם היא עבודת ד', אבל לפעמים יש צד של מה יותר קל לראות בעיניים ולהרגיש, 

בזוגיות אני יודע בדיוק מה רצון ד' ממני בכל עת, אני שואל את אשתי, לפעמים אני צריך ללמוד מסכת כלים ולפעמים לשטוף כלים, המטרה היא ההטבה והנתינה וגם זה עבודת ד',


ואגיד עוד משהו שהוא טיעון מספיק חזק, 
בסוף אפשר לראות מה אנשים מרגישים מה אנשים מחשיבים (גם לא בציבור הדתי בדרכ) לדבר יותר גדול, מה אנשים רואים כערך עליון (רהי דיבר הרבה פעמים על למה זו ראי'ה, אשמח להרחיב על זה גם כן בפרטי).

אני לומד ביולוגי'ה, באבולוצי'ה הנקודה הכי מרכזית, הכי קריטית זה האם היצור הזה יכול להעמיד דורות, מה שהמהרל מדבר בנר מצוה שזהיר בנר זוכה לבנים תלמידי חכמים, ל מה דווקא? כי זה המשכה של עבודת ד' בעולם, גם אחרי שאדם ילך לו, הנר (נר ד' נשמת אדם) ישאר דולק, ימשיך להאיר ולהרבות את האור בעולם,

ומתוך, העבודה היא הרבה יותר נוכחת ונמצאת וממילא יש יותר כוחות אלי'ה וממילא בעיקר נהנים מפרי'ה.

נכון, אין הכי נמי, בדרכ זה יותר קל מלהיות רופא, ובשאר המקרים בדרכ זה יותר.
נכון, לצערינו, צריך לעבוד, ואם,\ אז אכן לא נגמר.

!!

זה ודאי שכשאדם נותן הוא מקבל, אבל זה גם תלוי בנקודת מבט מה המטרה שלו,
נכון , אבל בבית יותר קל לתת.

אין הכי נמי,

אם זה היה רק חשיבה שלהם יש צד לבחון ולא להסתמך להלכה, אבל זה גם ציווי א-לוקי,
וגם, נדמה לי שרוב האנשים יודעים באמת שזה מה שחשוב, בנוסף הבאתי מהאבולוצי'ה,
גם, זה הציווי הראשון בתורה, פעמיים.

נכון, לא סתרתי והתנגדתי לעבודה, רק הסברתי למה אני מעדיף זה פחות מענין אותי.

לא נראה לי, נדמה לי שניסית לטעון שאני צריך להיות בלע (בלחץ עבודה) ולא בלח.
 

לא חכמה בכלל

נכון ששניהם דורשים גם השקעה,

אבל ההבדל די בולט

בכוונה(:

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים