היה לי פלשבאק מטורף
נסעתי שם לפני שנה בערך, ביום ההולדת שלי
בדרך לטיול איתה
ואשכרה פתאום נפל לי האסימון
שהיא שיקרה לי, ביום ההולדת שלי, והכל התחבר והובן וקיללתי אותה כמו שלא קיללתי מעולם
והכל צף ועלה
ואז רעננה
ואז הבנתי בעצם למה היא פתאום הפסיקה להזמין אותי לאחותה
פתאום ערימת השקרים והצביעות והגועל עלתה
ואיך זה שמחלף הופך להיות טריגר ואני פתאום הופכת להיות כאובה, כועסת, פגועה שוב
חיה פצועה
ואיך האמנתי לה בכל פעם שהיא אשכרה אוהבת אותי

ועם אהבה כזו, תאמינו לי,
מי צריך שונאים.

אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי

...
די להיות פתטית

אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית

רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???