זו הייתה אחת המסקנות שלי בשבת הזו


-

השומר בכניסה עף על ערימת הספרים רציתי להגיד לו שיבוא להשאיל ממך כמה חחח

כל השאר היה מוזר וריאליסטי
למה אני לא יכולה לאהוב ספרים משמימים כמו כל החכמים שאני מכירה

ואנשים חכמים יתר על המידה לרוב פחות רומנטיים

להיות רומנטי זה הכי כיף
זה מכניס טעם לחיים
אני אם הייתי יכולה הייתי נכנסת בקשרים רומנטיים עם כל יצור מזדמן כמו אן מאבונלי, גם היא קראה לכל דבר רומנטי גם אם הוא היה פרפר

איך אפשר בכלל שלא לחבב אנשים אוטומטית? לא ברור

למשל האח במיון נשימתי, קראו לו נתנאל, הוא היה שמן ונמוך מאד וחרדי לחלוטין, ושתי פיאות מתולתלות ומיוזעות הציצו מאחורי המסיכה שלו.
היה עומס מטורף באותו יום ולמרות הכל הוא התייחס אלי כל כך יפה והייתי ממש בהלם מזה
מה לא נידלק עליו קצת?
לא
אבל אם יכולתי לא הייתי שוללת

מה שמביא אותי למסקנה האחרת הקבועה שלי והיא שאני ממש פתטית, מתייחסים אלי יפה פעם אחת וזהו שבו את ליבי
קצת מטומטם הייתי אומרת
אני ההיפך המוחלט מקשה להשגה
אני מידי קלה להשגה
יש לשלום נס שהוא תפס אותי ראשון
גם הוא, כל כך התלהבתי שמישהו בכלל מעוניין בי שישר הצעתי לו נישואין כדי שלא יברח
אני חושבת שעשיתי החלטה חכמה גם אם לא באופן מודע לגמרי
בכל מקרה, אלוקים עשה לי נס ושלח לי את הגבר שבאמת מושלם בשבילי מכל כיוון הפוך שיכול להיות
אבל בינינו זה יכל להיגמר כל כך טראגי

פחות קיצ'יים 😌

וכמה זה באמת עשוי להיות קשור למנת משכל

אני אדם מאד מאד לא קיטשי
אבל כן יש לי מחוות כאלו כמו פתקים וכאלו שטויות, אם כי לא הרבה

לשלום יש הרבה יותר אבל זה לא כי הוא טיפש, זה סתם עניין של מנטליות, כמו להיות ג'נטלמן ולפתוח דלת לבחורה. הוא פשוט מוכרח לקטוף פרחים (אני לא מסכימה להרוס פרחים אז הוא "מקדיש לי שיח") ולעשות כאלו דברים, אולי זה פשוט קטע של אופי

האמת שגם אני הייתי מאוד 'קיטשי', אבל זה לא הרגיש לי קיטשי אלא פשוט רומנטי. 🤔

 

 

בינינו אני יודעת שיש לך מלא רגשות, פשוט אין מקום מתאים לשתול אותם

וזה בסדר, זה עוד יבוא

אני רק מקווה שכשזה יגיע זה יהיה לאורך זמן. אתה צריך מישהי שתהיה חברה טובה שלך ולא שותפה לעסקים.

אני עדיין עצבנית שלא מלמדים את *זה* בכל השיעורי הדרכות-חתנים-אימוני-חתונה

דיברתי על אנשים חכמים יתר על המידה, לא על עצמי.

אני לא בעד שאנשים ישנמכו את הערך של עצמם בעיניהם, כי זה לא מותיר הרבה תקווה לשאר האנושות, שהם טיפשים באמת

כמות האידיוטים שמסתובבים כאן מגבירה לי את הסחרחורות
אנשים שצועקים על הצוות כי לא החליפו להם פח בזמן
הם קוראים לי הילדה של המחלקה אבל לראות אותם מהצד ולחשוב שהם בני יותר מ40 זה קצת עצוב

אפילו לא חכם במיוחד, רק קצת חכם אולי. ולכן אני רומנטיקן וקיטשי 😍

 

יש הרבה אידיוטים בעולם. וגם סתם אנשים פשוטים שהם לא אידיוטים אבל עם מוח לא מפותח. אבל הם הרוב והרוב קובע (מזכיר לי שהייתה לי על זה תובנה לא מזמן).

אז אני ממש מפליגה בערכך יתר על המידה. אדאג לתקן זאת בהקדם

הרוב לא קובע באמת. הרוב רק קובע מה נורמלי, אבל הוא לא קובע לענייני אמיתויות אובייקטיביות.
כמו זה שהחיים חסרי משמעות

שבגלל שאנשים חכמים עושים יותר שימוש בשכל, הם מתקשים לבטא רגשות (ובואו, זה נכון)כי הכלי המרכזי שלהם הוא השכל. כתוצאה מכך, הם פחות רומנטים

או שאני אגיד לבעלי מה אתה חושב שאני אמורה לעשות עם הפרחים האלו בדיוק

אה

השכל והרגש לא מנוגדים ולא אמורים לבוא אחד על חשבון השני כך שהיכולת השכלית לא מפריעה לרגש.

 

פשוט יש אנשים שבלי קשר נמנעים מרגשות, אז כל מה שנשאר להם זה השכל (במקרה שיש להם).

ואין לי שום הסבר לזה, אולי כי אני פשוט רגילה 🤷

שהתברר לי עם הזמן שהוא מאד רומנטי ואפילו קיטשי.

לדבריו זו החוכמה

בספר שלך בטח אין שום רומנטיקה
ועוד מינוס אם יש בו מספרים
מי קורא כזה ספר מרצונו החופשי? מה אין לי מספיק מספרים ביום יום?

ואני גם לא יכול להכחיש שהייתה שבריר של תקווה שאם במקרה כן אז ממך יהיה יותר קל לחלץ אותו.

אבל כשאצא.

זה לא כזה מסובך צריך פשוט לפגוש את מירי

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה