נשאר לי רק אחד

לא פתחתי עדיין שום דבר חוץ מזה אגב (חוץ מהסמבוסקים והלחמניות-חביתה! שנגמרו!)
לא מצליחה לחשוב על זה אפילו

הזוי לי שאני לא מצליחה לחשוב על שוקולד בתור משהו אכיל

לא פתחת את הקרואסונים?

 

בדיוק באתי לכתוב לך שכנראה מחר בערב אני עובר ליד בית החולים, אבל אם גם ככה את לא אוכלת.... /מבט של אמא פולניה מאוכזבת/

 

סתם נו, אם את צריכה משהו תגידי.

למה אתה באמת עובר פה? זה כזה חור שכוח אל

פתחתי אבל לא הצלחתי לאכול מהם פשוט לא הצלחתי. ניסיתי. מבטיחה.
אבל אכלתי את מה שכן אכלתי ואת התפוזים!

אני מקיאה הכל ימ''ל, מה לעשות
לא נשאר כלום בפנים

זה בדרך לסבאסבתא. וזה לא חור, זה על כביש 4 שהוא אחד המרכזיים בארץ אם לא הא.

 

עדיין מקיאה?

אם באמת תביא לי את זה אני אתפלל שזה לא ימס כי הם מביאים חבילות רק אחרי איזה רבע שעה
עד שהם מתמגנים

אגב באמת שאתה לא צריך אבל עצם הרצון ממש משמח

זה על כביש 4? לא ידעתי!

אני מקיאה כשאני אוכלת, אז מצאתי פיתרון.
לא אוכלת- לא מקיאה.
לוקחת פראמין ורק אז אוכלת דברים שלא מגעיל להקיא. אני לא אפרט פה. אבל אם אי פעם יהיה לך וירוס מהסוג שעושה בועעע, תן לי לתת לך כמה טיפים מאישה עתירת נסיון

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה