תעשו שיחות עומק דברים עם בשר שיהיה לי מה לקרוא בבוקר עד שתקומו מהשינה הטרופה חסרת החלומות שאתם צונחים אליה אחרי מוצאי שבת כאלו

בעצם למה חסרת חלומות, תחלמו עלי

יש לכם אתגר לדבר על דברים מעניינים, נראה אתכם עומדים בזה

בחייאת זה לא מסובך יש כל כך הרבה נושאים נפיצים!!! למשל מה דעתכם על זה שאתם חברים של בחורה שהולכת ואומרת בפומבי לערביה בבית חולים שמוחמד אנס
להגנתי יצויין שהיא התחילה, היא הפריעה לנו לעשות הבדלה

יצויין גם שאני לא ישנה כרגע כי אני בכנות חוששת לחיי

תלוי מאיזו בחינה

אין פה צוות בלילות
ואני חושבת שאני יותר חזקה ממנה

אולי כדאי שתלכי לישון /מכבה האור/

יש להם מצלמות לדבר איתנו דרכן כמו באח הגדול
אגב האח הגדול, אני מאה אחוז לוקחת בהליכה

אבל למען האמת גם לא פחדתי בכלל מהקורונה עד שחטפתי בעצמי

אנס זה שם ערבי נפוץ, אבל שלו היה מוחמד.

 

לך תראה
זה מצחיק על גבול המבחיל
הבעיה היא שהוא צודק שם, לרוב

את חושבת שהוא צודקת כי את שוביניסטית.

אני חושבת שצריך שוויון זכויות והזדמנויות

אני גם חושבת שנשים הן עם מגזימן לרוב, שדורשות הרבה יותר מידי
זה לא שוביניזם, זה פיכחון

אישה שרוצה שגבר ישלם עליה במסעדה היא השוביניסטית

הנה פתחת.

הכל אני צריכה לעשות בבית הזה

יש בסלסלה מצלמה נסתרת, אנחנו מקבלים דיווחים.

אז תגידו כל הצופים
איך אני רוקדת?

ומידי פעם מתיישבת.

אני רק שוכבת
ואם אני קמה והולכת אני תמיד רוקדת לפני שאני נשכבת חזרה
כואב לי לשבת ייבס את שוכחת

מרוב איחולים לא רואים את כרטיסי הברכה

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה