לפני שהתחתנתי עם שלום הייתי דלוקה על איזה בחור אחד והיה לי איתו סיפור די מרגש עד שקלטתי שהוא עושה עיניים לכל בת שזזה ואז ממש כעסתי על עצמי שהייתי כזאת פתיה ולמה בכלל היה נראה לי שהוא מסתכל דווקא עלי ספציפית

בכל מקרה הודיה לגבי העשירות את תצטרכי לעשות דברים שהם לא הוראה בשביל זה

ופתאום יש משהו שזה וואו, כאילו זה בול.
זה לא רק המראה, זה אופי מדהים ברמה שחשבתי שלא קיים כזה דבר


אבל יש לו חברה, והוא אוהב אותה. אז חאלס. פשוט די.



-
לא יקרה בנתיים
(לא כי אני אוהבת את ההוראה, אלא כי אין משהו אחר שאני יותר אוהבת)
אצטרך למצוא משהו מכניס מאוד מהצד



ונמאס לי בא לי להרוג מישהו

נורא קשה לעקור רגשות מהשורש הודיה
אני איתך פה

תמיד ידעת שיש לו מישהי?

לפעמים משהו נראה כ"כ מושלם רק כי הוא לא זמין.

בדיוק מה שהיא תמיד רצתה
עוד לפני שהיא גילתה על החברה

עוד כתבתי להן.

בקיצור חבל שקיבלתי אותו חח

אוף אני מדוכאת ברמות שאין דברים כאלו

זה כאילו אין לי סיכוי לעולם

מה היה בו מאד מיוחד?

לא היה, הוא עדיין פה בכיתה הצמודה
חח

אבל אין כ"כ סיבה לפרט.

 

היי, לפחות אתם נפרדים

רחוק העין רחוק מהלב

רחו מתוק

וכו'

את יודעת כמה דגים יש? אבל זה בהנחה שאת רוצה להתחתן עם דג

יש גם מלא בני אדם אבל

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה