אני יודע שלא מאכילים בשבת חיות שמזונם לא עלי - כי זאת טירחה יתרה.
אוקיי, אז אני מבין שמדובר פה על דבר שהוא טירחה ועושים אותו שלא לצורך הנאה אלא לצורך אחר.
אבל מה קורה כשאני נהנה מזה? שומר את השאריות בכוונה כדי להאכיל את החיות?
לגבי התעמלות כתוב שבחורים שמתענגים מזה - מותר להם בשבת. האם כך יהיה הדין גם לגבי האכלת חיות?
למה שזה יהיה שונה מהתעמלות?
ומה כוונתך "תלוי אילו חיות"?
היא בדבר שאדם נהנה ממנו בגופו, ולומר שאדם נהנה בגופו מהאכלת חיות (אע"פ שאני ממש יכול להזדהות כאחד שלעיתים מאכיל בעצמי), היא סברא דחוקה ולענ"ד עקומה.
וגם לא התירו התעמלות, ההיתר הוא לרוץ להנאתו, אין הכוונה להרים משקולות בחדר כושר.
כוונתי ב"תלוי אילו חיות" התפרשה בהמשך ההודעה - על חיות הפקר רעבות. אז כן, להאכיל את הכלב של השכן, חוששני שלא יהא בכלל הגדר הזה.
הרי גם התעמלות זה לא ממש הנאה בגופו - הגוף מתאמץ. זה יותר בקטע שזה משחרר.
ומה נגיד על מה שמותר לבכות אם זה גורם עונג ומשחרר.
נראה שזה בעצם הנאה בנפש ולא בגוף.
הוא לא מרגיש איזו שהיא הנאה/ הקלה מכך שהלידה עוברת בשלום?
נראה לי שרואים מכאן, שההנאה הנפשית לא התירה טרחה.
ייתכן שטרחה לא הותרה כלל לצורך הנאה נפשית, וייתכן שצריך לסייג ולהבחין בין הנאות שונות.
ריצה?
ובכי..? בכלל לא נשמע קשור להנאה גופנית.
האמת בכי לא קשור לטירחה, אולי סתם קישרתי בגלל ההיתר מצד ההנאה
אבל בתור מחשבה בלי לבדוק, אולי זה לא נחשב טרחה, כשהנאה היא מהפעולה עצמה, ולא מהתוצאות שלה. ולגבי בכי, זה איסור אחר. [ויש גם חולקים על ההיתר].
והוא במפורש מדבר על בחורים צעירים שנהנים לרוץ, כשהכוונה היא לא לריצת חמשת אלפים וגם לא אלפיים, אלא מסתמא סתם ריצה של שובבות. אין לי מושג איך הקשת מכאן על התעמלות...(שאגב אוכל להיות דמגוג ולומר נאסרה במפורש בשכח מב, אלא ששם כנראה הכוונה לפעולה אחרת ואכמ"ל)
שמע, אני לא למדן...
אני שואל לפי מה שאני יודע ולומד ממכם 
סבבה זה לא התעמלות ממש, אבל זה עדיין טירחה יתירה לא? הרי אסור לרוץ בשבת סתם ככה.
ומה לגבי הבכי?
הגדר של טרחא יתירה הוא לא ברור, אבל רואים מההיתר הזה שלאו, ובכלל לגבי הפעולה הספציפית הזו אני לא חושב שהיא בגדר טרחא.(מאחר וטרחא אינה גדר בקושי הפיזי אלא הנפשי למיעוט הבנתי. לדוג' הכנת מאכל הדורשת פעולות סיזיפיות ועוד, למעשה מהמקרה של נשיאת חבית מוכח שאין מדובר בקושי פיזי, מאחר ואחד הצדדים שם עוסק במי שסוחב משקל בכמה פעמים שיש בו טרחא, לעומת סחיבת כל המשקל בפעם אחת )
מקסימום תכין לפני שבת מכוסה ותוריד את הכיסוי, להניח להם אסור.
זה מה שזכור לי מהפעם האחרונה שביררתי אצל רב.
תברר מול מו"צ אולי נופתע
ואני אומר שכל הדיון בין המשנ"ב לא"ר הוא דווקא על הכלב(בהתבסס על גמרא אחת).
לגבי ערוה"ש אמנם הוא מתיר אבל המקור שלו צ"ע.
והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות.
מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...
גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...
אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)
יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.
בהשראת המכילתא
"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"
"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"
לספור את העומר 49 יום
עדיין גולמי אז יש הרבה מה לדייק.
בימי שובך את שבות עמך, כשעמדו על עמך ישראל צבאות ערב וביקשו להשמיד את עמך מנחלתך, ואתה ברחמיך הרבים רבת את ריבם, וירשו את עירך ירושלים עיר דוד משיחך, ואת הר ציון משכן ביתך, ואת גבול קדשך הר זה קנתה ימינך, והבאתם ונטעתם בהר נחלתך מכון לשבתך, ההר הטוב הזה. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. וקבעו יום ירושלים זה להודות ולהלל לשמך הגדול.
...ננחרו על ידי השם. הוא ידע שהם חוץ מנשיאי אפרים ויהודה יהיו המרגלים שבגללם דור המדבר לא יכנס לארץ ישראל.
האם יש כאן השגחה עליונה וחוסר בחירה חופשית? מדוע נשיאי אפרים ויהודה הוחלפו ובמקומם מונו כלב בן יפונה ויהושע בן נון ?
מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).
רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.
יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב
אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.
אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.
אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה
קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך,
בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה
אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?
תודה🙏
(לבקשת הכותב)
"עיר שביד ישראל" לעניין קריעה ומקרי בחורבנה או בבניינה?
האם צריך שממש תהיה לנו עצמאות על השטח של העיר, או מספעק אוטונומיה מוגברת כמו בימי נחמיה?
מצד אחד הב"ח אומר שבימי גדליה היה צריך לקרוע על מצפה על אף שגדליה ישב שם ושלט כאוטונומיה על ישראל שנשארו בארץ והעיר יושבה ביהודים. כי סוף סוף מקרי בשלטון בבל. (ומכאן גם שמדינת חסות של צדקיהו מקרי ביד ישראל)
מצד שני אין אוטונומית גדליה כאוטונומית נחמיה שממש היה פחה ונציב על יהודה וירושלים בירתו. לא נראה שקרעו בימי נחמיה אחרי שהחומות נבנו, וזה מקרי "עיר שביד ישראל".
לכאורה מעזרא משמע שבניין חומות העיר מקרי "ונבנתה ירושלים" גם אם אין לנו עצמאות.
אני שואל זאת, כי יש המנסים לטעון בטעות שבעצם אין לנו עצמאות בעיר העתיקה כי אנו חייבים את אישור האומות לעשות הרבה דברים בעיר העתיקה.
אז גם אם נזרום תיאורטית עם שיטתם, האם לפי זה עדיין נחשב שירושלים נבנתה בששת הימים או לא? ומה לגבי השליטה שלנו בהר הבית? נחשבת שם העיר כבנויה או חרבה? (לא מדבר על המקדש שפשיטא שנחשב בחורבנו גם אם אנו שולטים שם וצריך עקרונית לקרוע עליו, כי במקדש חורבן הבניין הוא העיקר ולא השלטון על המקום).
אני שם כאן את הסיפור הזה של חנן פורת זצ"ל על הרצי"ה (שיש לו עוד עדים רבים) ובזה בל"נ אעצור.
'המוותר ברמת שלמה יוכה בעיר העתיקה' | ערוץ 7
