יש לי חלק אחד בלב
שמכוסה בשרשראות ברזל, עם מנעולים כבדים.
מישהו אי פעם בעבר נעל אותו ולקח איתו את המפתח.
והלב שלי מלא באהבה, לבעל, לילדה...
אבל מה לעשות, אותו חלק לרוע המזל,
הוא החלק שמכיל את היכולת להתמסר לאהבה,
להרגיש אותה בכל העצמות, הדם, האיברים
ולתת לה להתפשט בכל חלקה טובה בגוף.
החלק הזה נעול, אני לא מצליחה להגיע אליו.
אני דואגת, מכינה, חומלת, מטפלת, מטפחת, מלבישה, מאכילה, משחקת, מחייכת, מחבקת, אוהבת.
אבל לא נשטפת באהבה,
לא מרגישה את האהבה מחממת אותי מבפנים.
למרות שאני כל כך רוצה.
כל מחשבה להרחיב את המשפחה היא הרבה שכלית,
אני לא מצליחה להרגיש.
המילים -
כמיהה
כיסופים
נשמה שקשורה לנשמה שלי.
לא תמיד מדברות אלי.
אני אמא, ויש מצב שאפילו אמא סבירה,
אבל אני לא שטופה באהבה
לא מרגישה אותה בתוכי.
קשה לי לשחרר, להרגיש.
הצילו,
איפה המפתח??




