הבעיה איננה שמירת נגיעה, אלא יציאה ממה שהיה מקובל פעם אצל הדוסים וחיקוי אורח חיים חילוני, באורח לא שלם, דהיינו מריחת קשרים במשך חודשים ושנים רבות ללא הגעה לחיים יותר "נורמליים" כהגדרתך 

אכן הראש עובד הרבה בדורנו, ולא יתכן ששומרים על הגוף  ובו בזמן לא שומרים על הראש  (מדמיונות, סרטים, ואלף לילה ולילה של מריחת קשרים), כך שיוצא שכבר לא נוהגים בתמימות כמו הדוסים פעם, כמה פגישות או חודשים בודדים לפני חתונה וזהו,  ללא ערבוב רגשי הנהוג היום (בכל תחומי החיים מלבד חיים פיזיים שהם מעיקרי הזוגיות והקדושה! - מה שלא אפשרי)

וגם לא נוהגים כחילונים... ואין דרך כזאת באמצע מסתבר

אכן צריך 'לצאת מהדעת', לא דווקא במסיבות וכו, אלא ללמוד לשחרר את הראש (שזה מה שקורה שם במסיבות וכו) להבין שברוב הפעמים לא ה"שכל" שם ברקסים אלא ה"מדמה" (והוא ממש לא "שכל"), ולהבין שהחיים האמתיים יהיו שונים בחויה ואין אפשרות לדון את החיים המלאים המשותפים מתוך מציאות חסרה לא משותפת

ומזה יצר הרע? 

ככתוב בגמרא "אוי לי מיצרי", אומר רש"י "מייגעני בהרהורים"

הבעיה היא מה שהולך בראש ב"פוסט פגישה" ושכחת הטוב והכיף מהווה הפגישה

לכן יעצו החכמים איך להחליט: "האם תלכו יחד לאי בודד" זו השאלה היחידה

אתה בונה תיאוריה ומחליט שרק בגללה לא התחתנתי. זה לא יפה. אם זה היה נכון, הייתי מוכן לקבל את זה. אבל התיאוריה שלך נשמעת מופרכת, בעשר דקות של יצירתיות הייתי יכול לבנות עוד שלוש תיאוריות כאלה ובעשר דקות נוספות לצטט עוד עשרים. אז בבקשה

אין מצב כזה שאדם מרוויח מלעשות משהו רע. צריך לקיים מצוות בלי קשר ל-אם זה יהיה לנו טוב או רע, אבל המציאות היא שזה עושה רק טוב. לא חסרים גם מקרים הפוכים, כמו שכתבו. כל אחד זוכה לחיי זוגיות ומשפחה לפי מה שטוב ומתאים לו, לפי מה שמייעדים לו משמיים. אין מצב כזה שתרוויחי מלעשות משהו נגד ההלכה.

לגבי השאר כבר הגבתי,

אבל המשפט הזה "אח"כ אפשר לעשות תשובה" הוא ממש ממש לא נכון - "האומר אחטא ואשוב" וכו'.

ראשית, לא ראיתי הרבה חילונים שבאמת טוב להם אחרי כל ההיסטוריה שרודפת אותם מ"הניסיון רב השנים שלהם" במיוחד אצל נשים..אני מכירה המוןןןןןן סיפורים מקרוב על אקסים ובחורים שבילו עם אותן נשים לפני הנישואים והיום הם חולמות עליהם בתוך המסגרת הקיימת ועושות השוואות בלי סוף..אלו לא חיים ולהרבה נשים קשה לנתק את העבר מההווה לכן הן רק עושות לעצמן טובה שהן שומרות את הטוהר שלהן לאחד בלבד.
 

לדעתי את שואלת למה "צדיק ורע לו" ?
כי ככה העוה"ב שלהם יהיה מתוק יותר ובכלל כל מה שקורה לנו בחיים יש לו סיבה מגלגול זה או אחר ובאמת כואב לי לשמוע שהן כאלה צדיקות ועדיין אין מי שיהנה מהפירות האלו..

אז בעז"ה מאחלת להן למצוא את זיווגן מהר מהר עוד החודש ושיזכו לפירות המיוחלים בין כל בנות ישראל במחכות..

 

היא צריכה גבר בשביל להיכנס להריון. והיא צריכה שאותו גבר ירצה להביא אתה ילד. כלומר היא צריכה גם זוגיות רצינית, אפילו אם זה לא מוגדר כחתונה, עדיין זה יהיה לרוב קשר רציני לא פחות.

דבר ראשון לדעתי זה ממש לא דבר טוב. ילד חייב להכיר את אבא שלו, ושאבא שלו יהיה נוכח בגידול שלו. אתה לא יודע כמה בעיות נגרמות מחוסר באבא. כבר יותר מפעם אחת יצא לי לשמוע מכאלה שגדלו ללא אבא, את הקושי והמשבר זהות שזה עשה להם. זה ממש עוול לילד. 

דבר שני גם חילוניות לא קופצות לעשות את זה בכל גיל. אף אחת לא רוצה להביא ככה ילד לכתחילה. לרוב הן מתחילות בתהליך בגיל מאוד מבוגר, כשכבר הן התייאשו סופית מלהתחתן. וחלק גדול מהן כבר לא מצליחות להביא ילד בגיל הזה. ככה שזה לא ממש נכון להציג כאילו חילוניות מביאות ילד מתי שהן רוצות. גם חילונית שלא מתחתנת יהיה לה קשה להביא ילד.

הרב סתיו והרב שרלו מתירים בהרבה מקרים כך זכור לי. הרבה רבנים מאוד התנגדו לזה.

רוב הרבנים אוסרים, אולי למעט מקרים יוצאי דופן אז אי אפשר לדעת בשום מקרה 100% לגמרי וצריך לשאול.

לכל אחד ואחת יש את הטווח של מי שרלוונטי אליו. זה יכול להיות גיל, מעמד משפחתי, רמה דתית, ועוד.

כל עוד הטווח הזה מספק מספיק הצעות שיכולות להתאים - מצוין.

אם אנחנו יכולים לשגע שדכנים עד שנצליח - גם טוב

ברגע שהתחושה היא שזה לא עובד, צריך להבין שאנחנו צריכים לבחור את הגרוע פחות, ולהחליט על אילו חומות אנחנו מוותרים.

ברור שזה קשה, מכיר אנשים שלא הצליחו לוותר על חומות, ובמודע החליטו ש"עדיף להישאר לבד ולא להתחתן עם ..". אבל זאת לדעתי הדרך הנכונה.

נכון, זה לא תמיד עוזר. ואחרי הכל, אם ניסיתי לצאת עם כאלה שבעיני מתאימות לי, ולא הצליח, למה שפתאום אצליח עם כאלה שלא? אבל זה לדעתי צריך להיות הכיוון. לא מצליחה - תנסי משהו אחר או מישהו אחר. לא יכול להיות שאין אף אחד בעולם שיכול להיות טוב. פשוט לא הרגשת שהוא מתאים. אז עושים מאמץ. לפעמים המאמץ גדול מדי ומוותרים, לגמרי מבין. אבל מצד שני, אם רוצים - אפשר למצוא משהו.

אנסח את זה קצת בקיצוניות - הרצון לילדים יכול להיות אגואיסטי ויכול להיות רצון לתת.

אשה שלא מוכנה להתפשר על בעל שקצת לא מתאים, מה היא תעשה אם הילד שלה לא יהיה חמוד מספיק?

בעיני להתחתן בתוך כוונה להתגרש אחרי שנתיים שלש אחרי שיש ילד, זאת אופציה יותר טובה ויותר נכונה מאשר ילד שלא יודע מי אבא שלו

כמובן במידה ואשה רוצה ילדים (וזוגיות)

חייבת להיות אחת מהאפשרויות לכמות בנות בעולם:

* גבר שהיה נשוי \ אבא יהיה שוב נשוי \ אבא עם בת זוג אחרת

* פוליגמיה (פחות אפשרי כיום)

* תרומ"ז

יש עוד אפשרויות?...

ואם באמת זאת תהיה בעיה - שאין מספיק גברים כדי להתחתן עם כל הנשים - אני מניח שלהתיר לגבר להתחתן עם שתי נשים יהיה המהלך הכי הגיוני. זה יהיה מבנה שונה של משפחה, אבל לפחות לילד תהיה משפחת מוצא ואבא אמיתי

אאמין לזה אחרי שאני אתחתן

אמון בטוב. אמון שזה אפשרי.

וכישי מחסור בזה מנסים להאשים את כל העולם ואשתו.

תרגעי, א-להים לא אשם. הגברים לא אשמים.

זה קושי אדיר ואני לא שופט אף אחד אבל חשוב להיות עם מודעות נכונה.

גם בפתיחה של השרשור וגם בעצם זה שאת מציינת שיש מחסור באיכות.

זאת גישה פסימית שהיא גם לא רציונאלית.

זה אכן כואב, אבל אין מה להאשים כל מיני נתונים שהם יחסית הגיוניים.

הגיוני של אנשים כאלו או אחרים יהיה קשה יותר.

הגיוני שקשה למצוא משהו שמתאים.

זה כואב. מסכים. אבל אחרי שחשים את הכאב, כדאי לא להשליך אותו על כל העולם.

החיים קשים (זה נכון!) אבל הטענות שלך עצמם הם לא נכונות.

לא אמרתי שלא כדאי לך לכאוב ולפרוק וכולי... אבל למה להאשים??? למה לערוך השוואות???

בשבילך, לך זה לא יעשה טוב. יש אפשרות להשוואות? אפשר לפרוק גם בלי זה... וזה יותר עוזר.

יש המון בנות בחברה נפרדת שמתחנות במהירות בקלות.

יש גם אחוזים מסויימים של רווקות בחברה נפרדת, אבל די בטוח שהגילאי חתונה בחברה מעורבת הרבה יותר מאוחרים.

לא אדם ספציפי, אבל זה שהעולם לא עונה לציפיות שלך. ומה לעשות העולם לא תמיד עונה לציפיות שלנו.

קיום מצוות ומעשים טובים לא נועדו כדי למלא לנו את הציפיות. אלא כדאי לעשות אותם וזהו.

שחברה נפרדת זה משהו שמביא תוצאות רעות, זאת לא היית הטענה שלך? תתקני אותי אם אני טועה.

חסכים בתקשורת מול בנות ולאו דווקא בגלל חוסר בהצעות.

בכמות זה נשמע לי מוזר, כי בסופו של דבר לרוב אם יש מספר מסויים של רווקים ורווקות במעגל חברתי מסוים הם כן יגיעו אחד לשני. לא נשמע לי כאילו יש המון רווקים והמון רווקות באזור מסויים ופשוט אין להם דרך לדעת אחד על השניה פיזית.

מבחינת איכות - אולי נכון, ואישית אני בהחלט בעד הגישה של לחולל בכרמים. (הבעיה בחברה המעורבת זה שאמנם זה כר טוב להכרות אבל ממשיכים לחיות בה אחרי שכבר הכירו. הרי זה כאילו יבוא בחור לכרם, יפגוש את הכלה המיועדת לו משמים, יתארס איתה וימשיך להגיע לכרם). אני חושב שמה שצריך להיות זה משהו של התנדבויות נניח לא לטווח ארוך, ככה יוכלו להגיע, לפגוש מישהי, ולא להמשיך להגיע לדבר אחרי שכבר פגשו.

גם בחברה מעורבת אגב יש בעיות איכות זוגות מסוג אחר, של התאהבות חסרת בסיס בעיקר. נתקלתי בכמה מקרים ממקור ראשון. לא נעים.

ואף אחד לא אומר שחברה נפרדת היא מושלמת.אין חברה מושלמת. זה רק עניין של תועלות מול מחירים. אגב גם בחסכים בתקשורת עם בנות אני חושב שיש המון איך לשפר גם בחברה נפרדת, ואם הבחורים לא ידברו עם בנות אבל ידברו בצורה חיובית *על* בנות זה יכול לעזור המון. כרגע יש בחורים שממש מפחדים מלדבר עם הבת הנחמדה של השכן (לא רק לא רוצים הלכתית - ממש חוששים מזה), ואז הוא לא יוכל לעשות זאת גם כשצריך להתחיל להפגש.

פשוט לא יודעים איך לגשת לזה אפילו. ולא יודעים מה זה בחורה בכלל הרבה פעמים, באמת, יש כאלה שמבחינתם אישה זה פשוט חייזר

רוב האנשים מתגברים על זה אבל במיוחד לדעתי אצל אנשים עם חרדה חברתית מסויימת/ביישנות טבעית זה מקצין מאוד - כי גם ככה קשה להם להתחבר אפילו עם בן חדש, אז עם יצור זר ולא מוכר כמו בת? איזה פחד...

חוץ מזה שכשדורשים ממישהו להתרחק ממשהו בלי להסביר למה כמו שצריך ולאזן את זה הוא תמיד מעמיס על זה חששות עודפים.תמיד נותנים לו מסר בחינוך נפרד להתרחק מבנות בגלל היצר, מה שגורם לו לפחד מזה כי מבחינתו הדבר היחיד שהוא יודע על בנות זה זה שהם יוצרות לו בעיות ומביאות לחוסר שליטה. לא מאזנים את זה בכלל...

אני מתרחק מבנות, אבל זה כי רובן חמודות ויפות בעיני, וודאי שכשבאים בגישה כזאת אין שום עניין לחשש. אבל לא ככה מחנכים בהרבה מקומות נפרדים. מדגישים רק חשש והתרחקות ממניעים לא בריאים.

חוץ ממעורב - אם ההתייחסות של המחנכים והדיבור בבית על הנושא חיובי על בנות אז גם בלי שהיו נפגשים איתן הנער היה קולט שהן בני אדם והכל רק שמסיבות חיצוניות צריך לחכות.

אינני קוקניק, אבל במידות הראי"ה במידות הצניעות הוא אומר דברים מאוד נכונים לדעתי:

"מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה . הצנוע מכיר, כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה."

אם ככה היו מתייחסים לזה בחינוך הנפרד - שבנות זה אחלה, והייתה הזדהות עם הבחור ודחיפה שלו למקום שמבין שהיה אמור להיות מעורב וכולם בני אדם (מה גם שאני לא בטוח שבנים זה החצי המוצלח של האנושות...) רק שיש ערכים חשובים יותר ובגללם נפרד - הבעיה הזו לדעתי הייתה מצטמצמת מאוד.

קשה לי להאמין

אז אוקיי זה מאזן קצת

"אוי לא היא הגיעה עם אותה שמלה כמוני לאירוע, היא כזאת בנאדם מגעיל"

לפוליטיקות של השכבה שלהן וזה מסובך להחריד, ממש טלנובלה... לא אמרתי שאתן לא חברות טובות אחת של השניה, אבל במקרים מסויימים יש נטירת טינה ונקמנות שאצל גברים יש פחות.

(אצלי ביסודי אגב זה פשוט היה נגמר במכות ושוכחים יום אחרי הכל. הרבה יותר הגיוני)

האמת שגם נאוות ביתי אמרה לי כזאתי - לקראת נישואין וזוגיות

אפילו אמא שלי טוענת שאחד הסיבות שנשים לא מקדמות בעבודה נשים זה כי העין שלהן יותר צרה אחת בשניה.

ממש לא דחוף לי לעבוד במשרד שכולו נשים או לנהל ויכח הלכתי עם נשים. זה נורא ואיום. אבל כשמדובר באחד על אחד וקשרים בין אישיים, שום דבר לא יכול להתחרות בכן. עם חברים שלי אני יכול מקסימום לשבת לבירה ועם החכמים שבהם לדון בדברים אנליטיים למדי. 

אוף אני צריך אישה כבר...

זה נורא נחמד כגבר לקרוא את זה....

ומעורר מחשבה של "חבל שהוא לא פגש את החברים המתאימים,...

בכל מקרה - בהצלחה ענקית, מהירה ומאושרת, עם השורה האחרונה....

כי כמו שכתבתי, הוא כנראה לא פגש את הגברים הנכונים...

כמו שאישה מסוגלת לתת?

רוב מי שאני מכיר לא. אבל אולי אתה חי בחברת אנשים מיוחדים, אני לא יודע.

כתבת:

 "עם חברים שלי אני יכול מקסימום לשבת לבירה ועם החכמים שבהם לדון בדברים אנליטיים למדי. "

ואני חולק על זה .

כמובן שיש הבדל בין אשה לגבר.

אבל גם גברים יכולים להיות מאוד מוצלחים בקטע הזה.

אבל זה לא אותו דבר לא בכמות ולא באיכות. לדעתי גם לא קרוב.

הוא לא כמו האופי של גבר עם גבר - האישה מאפשרת לגבר להוציא גם צדדים שלו שהוא לא מוציא בקשר בין גברים.

אבל לפני כן הייתי עוד במגוון דברים מעורבים. סניף מעורב, שחנשים, שטויות כאלה של תיכוניסטים (עד תחילת התיכון עוד הייתי).

אני לא חושב שאתן מושלמות, ממש לא (יש לכן שריטות לא מעטות). אבל יש דברים שפשוט אין אצלנו.

ודאי שצריך גברים, בשביל הכלכלה, התורה (לפחות החלקים האנליטיים שבה), וכו'. אבל דברים כמו קשר אישי ותמיכה רגשית זה דבר יותר בסיסי לדעתי, כמו לחם לבנאדם, ואת זה בחברת גברים בלבד יש הרבה פחות ממספיק.

כי הם אוהבים אותן...

אבל בחברה הגברית אחד כלפי השני זה לא כל כך קורה, או לא קורה מספיק לא בכמו ולא באיכות.

אבל הרבה מאתנו לא מקבלים אפילו בכמות שאנחנו צריכים... וזה שגברים משקיעים ונותנים לנשותיהם את ההקשבה וההבנה שהן צריכות זה הרבה פעמים באמת לא מובן מאליו (אם כי כמו שאמרתי, יש דברים שאופי הקשר בין איש לאשה גורם לגבר להוציא מעצמו כשהוא כן יכול פשוט לא עושה זאת ככ בחברה גברית). מכל מקום זה לא קל להרבה גברים, ואם תפתחי בזמנך החופשי את הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא מסביר על זה גם כן.

וודאי שאנחנו אוהבים את חברים שלנו (למרות שאם מישהו יאמר את זה בלשון הזאת בחברת גברים עלולים לחשוד שהוא גיי...) אבל זה פשוט האופי המקובל של קשרים חבריים גבריים. מלבד זאת, הרבה פעמים אנחנו פשוט לא כל כך מבחינים בצרכים הנפשיים אחד של השני כמו שצריך ולא יודעים מתי ואיך להעניק כזה דבר.

לא, אני לא אגיד את זה. מחמאות אצל בנים עובדות אחרת... "יא גבר" "איזה מלך". שזה לא שזה לא מחמאות, אבל זה דברים שאני ארגיש בנוח לומר גם לבנאדם ברחוב, זה לא מבטא קשר מיוחד. "אני אוהב אותך" רק אשתי תשמע ממני.

ואני לא יודע, אני חושב שאנחנו כן פחות מוכשרים בזה, וזה באמת הרבה עניין של הבניות חברתיות (לא לצאת פחות "גברי" כמו שאמרת). מכל מקום, זו אחת הסיבות שאנחנו צריכים אתכן כל כך

בקשר למשפט הראשון - גם וגם כמובן (לפחות ככה אני מרגיש).

ואיך מבטאים? לא מבטאים ככה כל כך, גם באמצעות המחמאות הרגילות וגם סתם בעצם העובדה שאני נמצא הרבה עם מישהו ומתייעץ איתו לגבי הרבה דברים (התייעצות של גבר שונה מאוד מהתייעצות של אישה, לרוב אנחנו אשכרה עושים את זה בשביל למצוא פתרון לבעיה כלשהי ולהגיע להחלטה).

אגב מפתיע אותי שאת מופתעת ממה שאני אומר פה, לא היית בצוות נניח עם בנים? ראית את טיב הקשר ביניהם ואיך הם נניח מחמיאים אחד לשני, לא?

טוב אנאעארף, תשאלי את בעלך (כשיגיע) אם אני מתאר מציאות שהוא חווה...

באמת יש הבדל בין חברה גברית לחברה נשית. 

לדעתי גברים פחות צריכים תמיכה נפשית מהחברים שלהם מאשר בנות. בגלל זה הם פחות עושים את זה. ועד שמישהו כן צריך תמיכה נפשית, הרבה פעמים הוא בעצמו לא יודע איך לבטא את הצורך הזה בצורה שיבינו שהוא צריך. ויש הרבה שלא יודעים איך לתת את התמיכה הזאת, כי הם לא רגילים לזה. אבל ממה שאני רואה, יש לא מעט שיודעים לתת תמיכה נפשית כשצריך.

גברים באופן כללי יותר עצמאיים בנפש שלהם. לכן הם פחות מרגישים צורך לפרוק אצל חבר, או לבטא קושי. אם יש קשיים אז מסתדרים לבד. לפעמים במקרים מאוד קשים, אז יש צורך בתמיכה. ולרוב הם ימצאו לפחות מישהו אחד שייתן להם את זה.

באופן אישי, בחיים שלי לא הרגשתי צורך בתמיכה נפשית מחברים שלי. אם פניתי אליהם, זה רק כדי לקבל עצה פרקטית איך לפתור את הבעיה. אין לי שום צורך לפרוק. באופן טבעי אני פותר את הקשיים שלי לבד. עדיין כנראה שאם יהיה לי קושי מאוד קיצוני, אז אני כן ארגיש צורך בתמיכה. 

אבל אני אולי קצת קיצוני בזה, אני מאוד עצמאי בנפש שלי. יש גברים שהם יותר רגשיים, והם יותר צריכים תמיכה, אבל עדיין לא כמו בנות. כן יוצא לי לתת תמיכה לחברים, אבל זה שונה מתמיכה שאישה נותנת. 

באמת קשר בין גבר לאישה מאוד מאוד שונה בין קשר בין גבר לגבר. באופן טבעי הגבר מרגיש צורך להיות משענת לאשתו, לעטוף אותה, להעניק תמיכה, זה מתעורר בו לבד. וגם האישה מוציאה מהגבר צדדים יותר רגשיים, שמעוררים אצלו את הצורך לקבל תמיכה נפשית ממנה.

אני אוהב את החברה הגברית. אני מקבל מהחברים שלי המון דברים אחרים, גם אם זה לא תמיכה נפשית. 

זורח בתחילת הערב

לא, אין לי תשובה. גם אותי מעצבן.

וכן, היחס של החברה הוא מאד מעצבן גם. אם אתה נשוי אתה דרג א' אם אתה רווק אתה דרג ב' - אולי הכי טוב של דרג ב', אבל דרג ב'. ואתה סוחב איתך את כל שנות הרווקות שלך, לעומת מי שהתחתן שנמחלו כל עוונותיו

תמיד אפשר להגיד שזה שלא התחתנתי זה מכפר על עוונות, אבל אני יודע על אחרים שחטאו והתחתנו. אז דווקא אני חטאתי בדיוק מספיק כדי לא להתחתן?

זה העולם. חבל מאד.

דבר שני, מותר לי טיפה לתת חופש ליכולת הספרותית שלי

וכן, בדיוק כמו שהחברה מתייחסת אליך אחרי יום כיפור בדיוק כמו לפני יום כיפור, אני מצפה מהחברה לא לשאת פנים לנשואים על עוונותיהם הראשונים

לא אמרתי שמצווה להזכיר להם, אבל הגיוני שיהיה יחס שונה לאדם צדיק ולאדם חוטא. וכשאדם חוטא לא חוזר בו אלא פשוט מפסיק לחטוא (או חוטא קצת פחות), אין סיבה לשנות את היחס

ברוך ה' הרפואה יודעת לתת היום מענה גם למי שמתחתנת בגיל מבוגר יחסית, ואפילו מכון פועה תומך במהלך:

הרב בורשטין המליץ בפה מלא וללא התלבטויות על ההליך של שימור פוריות לנשים רווקות. "הקפאת ביציות זה לא במקום להתחתן" הוא מרגיע. "התהליך הזה מאפשר אחרי החתונה לידות במרווחים יותר מאוזנים ושימוש בביציות שהוקפאו עד גיל 54. מדובר בתעודת אחריות לכל דבר ועניין."

בנוסף, לא ממש הבנתי באיזו סיטואציה שמירת הנגיעה תגרום לכך שלא יהיו לבחורה מסוימת ילדים.

הרי גם נשים חילוניות לא מביאות ילדים עם סתם גבר שהן פגשו ברחוב, וגם לא עם גבר שהן יוצאות איתו לתקופה מוגבלת. בדיוק כמו הדתיות, הן מביאות ילדים רק עם מי שהן בחרו לחיות איתו עד 120. הן אמנם לא שומרות נגיעה, אבל הן כן לוקחות גלולות עד שהן מתחילות להתמסד עם האחד והיחיד שלהן.

גם אחותך והחברות שלך שהפכו לחילוניות, ואחר כך התחתנו ו"התיישבו ונהיו נורמליות", לא הביאו ילדים עם אותם גברים שהן "חגגו איתם על ימין ועל שמאל". אז במה בדיוק הועילו להן אותן חגיגות עם גברים?

זה לא בניה של טיעון לוגי. זה תלונה טיפוסית מאד של רווקים. זה תיאור של חוויה מאד משמעותית.

אלה שעשו מה שבא להן מעולם לא היו צריכות לתת דין וחשבון, עשו מה שבא, אחר כך התחתנו והיום כולם מכבדים אותן, וכיף להן, וטוב להן בזוגיות.

אלה שלא - חיכו אז, חיכו עכשיו, מחכות. ואין זוגיות, ואין ילדים, ואין כלום.

מכאן יוצא שהדוסיות משלמות מחיר יקר על שמירת הנגיעה שלהן ומי יודע אם לא יתברר שהמחיר היה יקר מדי .

למה לא מתירין להן להביא ילדים אפילו מחוץ לילדים?
 והרווקות אם לא יתחתנו וילדו ילדים כלום גורנישט.
איפה הצדק?

ולכן התייחסתי בעיקר לנושא של לידות:

אי-שמירת נגיעה לא מקרבת בשום צורה ודרך את הולדת הילדים, אלא אם כן נשים תתחלנה להביא ילדים עם הגבר הראשון שהן פוגשות, וב"ה זה פשוט לא קיים, גם לא אצל חילוניות.

בחורה שמסכימה שגבר יגע בה מתוך אהבה, לא תחוש פחות בושה או כאב כאשר גבר זר יגע בה בלי שיש לה כל רצון במגע הזה, מעבר לתועלת הרפואית של העניין.

אם אשה בוחרת להניק בפומבי, היא לא תיפגע אם גבר זר יציץ לה לתא ההלבשה בחנות בגדים?

אי אפשר להשליך בין המקרים, ואשה שמניקה בפומבי או נותנת לכל גבר בעולם לגעת בה - לא בהכרח תסבול פחות כאשר גבר מבוגר עם חלוק ירצה לגעת באיבריה האינטימיים.

פתגם סיני עתיק שהמצאתי עכשיו אומר "גם אווז שמן וגרגרן לא ירצה שיפטמו אותו."

שבעצם אחותך טועה ואת צודקת? 

האם לדוסים יותר קשה למצוא זוגיות? האם אחותך הפסידה שהיא הייתה עם בנים לפני החתונה? 

בעיני בחורה דתיה, מגע הוא דבר שאהבה לא מתירה אותו, ולכן בעיניה ההבדל בין "עם אהבה" ל"בלי אהבה" הוא לא נוכח כל כך

באופן כללי, אני חושב שאתה מגיב לה מתפיסת עולם שונה מדי, ולכן קשה לתגובות שלך לענות על השאלות שלה

אמרתי דבר אחר לחלוטין:

גם מי שנוגעת מתוך אהבה, לא תרגיש בנוח לתת לרופא זר לגעת בה.

כלומר לא דיברתי כלל על נשים דתיות (שהרי גם "סמארטפון" וגם אני מסכימים שההליך כרוך בהרבה אי-נעימות עבורן).

דיברתי רק על נשים חילוניות, וכתבתי שגם עבורן זה לא נעים במיוחד

שההבדל לא נוכח בעיניה. ולכן הטיעון שלך שקיים הבדל הוא טיעון שנכון כשלעצמו אבל לא נוכח (לא אמרתי לא קיים, אמרתי לא נוכח) בתפיסת העולם שלה

האם נשים חילוניות, שכבר היו עם 8 בני זוג שונים ומעולם לא שמרו נגיעה, סובלות כאשר רופא נוגע או מסתכל במקומות אינטימיים?

חד משמעית כן.

אין אף "תפיסת עולם" לפיה רק דתיות סובלות מזה, זה פשוט לא נכון עובדתית.

איך אתה יכול לטעון שאין אנשים שחושבים כך?

בחורה דתיה, שבעיניה הקריטריונים שנוכחים בעולם שלה הם סולם ערכים שונה לגמרי, תהיה לה תפיסת עולם אחרת מאשר בחורה לא דתיה.

האם זה אומר שתפיסת העולם של הלא-דתיה היא שגויה? לא, היא פשוט שונה, והדתיה תצטרך לעשות תהליך מחשבתי מסוים כדי להבין, ותהליך ארוך יותר כדי להרגיש

זה פשוט לא נכון

וזה נובע מתפיסת העולם שלה. ניסיתי להציע הסבר להבדל בין תפיסות העולם האלה.

אתה יכול לשאול איך, ואיך מגנט נמשך לברזל, ואיך חתול יכול לטפס על עץ. שאלות טובות.

גם נשים חילוניות סובלות אצל הרופא, זאת עובדה.

אף אדם לא יכול להכחיש את העובדה הזאת, ואם הוא עושה כן - הוא טועה. זה בכלל לא שאלה של השקפת עולם. 

רוצים מאמרים וכתבות על הנושא הזה?

בבקשה.

רק קחו בחשבון שהם לא בהכרח צנועים, תפעילו שיקול דעת אם להיכנס.

Are You Afraid to Go to the Gynecologist?

My Fear of the Gynecologist. Can we all just come to an agreement… | by Kassidy Mi’chal | Medium

How to overcome your fear of going to the doctor: Palm Beach Obstetrics & Gynecology: Obstetricians

היא טענה שנשים לא דתיות סובלות פחות.

1 יכול להיות שזה פחות. לא מדדתי. ואז היא אפילו לא טועה.

2 גם אם היא טועה - ואני מקבל את הטענה שלך, הסברתי למה (לדעתי) היא חושבת כך. אני חושב שזה לגמרי מצדיק את המחשבה שלה. לא דווקא כמחשבה נכונה, אבל לפחות כמחשבה סבירה.

3 גם אם המחשבה לא סבירה, כך היא חושבת. זאת עובדה (אתה לא טוען שהיא משקרת). אז גם אם אתה חושב שזאת מחשבה מופרכת לגמרי, אתה לא יכול להכחיש שכך היא חושבת.

2 אם כך היא חושבת, הגיוני לחשוב "מה תפיסת העולם שגורמת לה לחשוב מחשבה שלדעתך היא מופרכת". ולזה, כאמור, ניסיתי להציע הסבר

כמה נשים חילוניות היא שאלה על החוויות שלהן מביקור אצל רופא הנשים?

גם אם מישהי רוצה מתוך תאווה או אהבה שיגעו בה, זה לא מוריד בפסיק את הסבל שלה כאשר מישהו עושה את זה בלי שהיא רוצה.

אצל הרופא, אין שום רצון במגע לכשעצמו - אלא רק בתוצאה של המגע הזה (למשל אבחון או טיפול). 

זה שונה לחלוטין.

בנאדם אכפת לו מפרוצה כמו שלאנשים אכפת מהאשה/חברה שלהם?

ברור שלא. 

האם אדם משלם לאישתו בשביל יחסי מין? לא. האם הוא מוכן להקריב דברים בשביל זה שהם לא כסף? 

למשל מחוות יפות כדי להתקרב אליה. כן. 

לא הוכחת כלום בנאדם... 

מה קשור מה שכתבת?

אנשים אוהבים את האישה שלהם גם כשהם כבר מבוגרים ואין להם בכלל חשק מיני

וגם אז הם קונים לה מתנות.  וגם כשהיא חולה, וגם כשאין לה חשק לזה... 

הם פשוט רוצים שתהיה שמחה.

אף פעם לא הייתה לך בת זוג? אני מתפלא על תגובה כזאת בחיי

רמז, זה חבל שלא היה תופרות להעלת לחץ דם אז.

אבל במה שכתבת שם אין , הכל עירבוב בין אהבה לתאווה. 

גם אצל עצמי אני יכול להגיד לך שהייתי קטן יותר הייתי מתבלבל בניהם

מציע לך לנסות...

אני אישית חוזר בתשובה לא זכיתי...

באתי לענות אבל ענו לך בפשטות.

ושאלתי שאלה, אדם אוהב פרוצה (או בכלל אכפת לו ממנה) כמו שלאדם אכפת מבת הזוג שלו?

התשובה היא לא.  זהו, נגמר הדיון.

יורדות בהדרגה החל מגיל 35...

מקווה שאני לא מחרטט פה אבל כך זכור לי די בבירור

היה מסדר לי כמה דברים אם הטסטוסטרון שלי היה חצי...

אגב זה גם מה שגורם להתקרחות בסופו של דבר... פחות טסטוסטרון=שער ראש ליותר שנים

מי שרוצה ילד, ויודעת שהדרך היחידה להביאו לעולם תהיה בעזרת פלאי הטכנולוגיה והרפואה - לא זה (הפחד מהרופא) מה שימנע ממנה להביא את הילד לעולם.

גם נשים דתיות נשואות עם בעיות פריון עושות את התהליכים האלה, ואין סיבה שאצל רווקות זה יהיה שונה.

להביא ילד לעולם מתרומת זרע זאת החלטה לא פשוטה בכלל, הטומנת בחובה אלף ואחת התלבטויות (הלכתית, מעשית, קהילתית, זוגית וכו'). אשה שהחליטה אחרי כל ההתלבטויות האלה שזה מה שהיא רוצה לעשות - תצליח להתגבר על הבדיקות הרפואיות שיש בדרך. לא זה מה שיעצור אותה.

א' - לפי הידוע לי בעיית הרווקות ונספחיה מצויים הרבה יותר אצל חילונים מאשר אצל דתיים. מהרבה סיבות, וביניהן גם מהסיבה של שמירת נגיעה, לחשוב שמי שלא שומר נגיעה זה מקל עליו את הזוגיות וההגעה עליה זו טעות מוחלטת. את באמת מקנאה בהן שהן "חגגו עם בנים על ימין ועל שמאל"?

ב' - לגבי ילדים - אפשר להקפיא וכו', הרב בורשטיין חוזר על זה ערב ובוקר וצהריים. 

ג' - גם אם א' וב' לא היה נכון, אז בעצם השאלה היא למה הדת כובלת, אז חידוש- הדת כובלת, הרבה דברים אנחנו כביכול "מפסידים" בגללה, אבל מי שמאמין בה' יודע שזה הנכון, שזה הטוב, ושאנחנו לא מבינים הכל. בשורה התחתונה אני מבטיח לך, שהדוסיות הרוויחו הרבה יותר מהחילוניות, גם אם בעינים שלנו, בפרספקטיבה ונקודת הראות שלנו, זה לא נראה ככה.

והעניין של "אף אחד לא זוכר להן"... אז אולי אף אחד כאן לא, אבל מישהו למעלה זוכר גם זוכר... להן את כשלונותיהן - ולדוסיות את עמידתן האיתנה....

ואגב, אני לא יודע כמה שווה קדיש של ילד שהגיע על ידי עבירה. וסליחה אם נשמעתי עכשיו פונדמנטליסט.

גם ילד שנולד בחטא, יכול להיות גדול דור ולהושיע את עם ישראל. ע"ע יפתח הגלעדי.

החטא שההורים עשו כשהביאו אותו לעולם זה חטא לכל דבר ועניין, ועליהם לעשות עליו תשובה ככל חטא אחר, אבל בשום פנים אסור "להפיל" את החטא על הילד, להאשים אותו, או לגרום להורים לחשוב שעצם זה שהילד עדיין חי - זה זיכרון לחטאיהם.

אגב, רבים רבים בעם ישראל נולדים בחטא, מכיוון שיש נשים רבות אשר כלל לא הולכות למקווה, ולכן הן נידות לכל חייהן.

עם כל הקושי שבלהתחתן עם בעלי תשובה, אסור להוסיף על זה גם את הקושי שבקבלת אדם שנולד בחטא. זה בכלל לא שייך אליו.

רק הבהרה, לא התכוונתי להפיל עליו, ברור שהוא לא אשם, אבל קדיש נועד לעילוי נשמתם, וחטא פועל ההיפך, וזו גמרא בחגיגה בעצם שקיומו הוא זכרון חטאם, 

אבל אולי אתה צודק שלא היה צריך לכתוב זאת, פשוט כאב לי שזה גם נוסף לרשימת הרווחים של מי שלא שמר על ההלכה, בבחינת הפוך על הפוך... 

כל מה שכתבתי, או רק החלק עליו הגבת?

"איזהו מעוות שלא יוכל לתקון? זה שבבא על הערווה והוליד ממזר".

ברור שצריך להתיחס יפה לילד, כמו לכל אדם, אבל כן, ביחס להורים שלו הוא זכרון לחטאים הראשונים. עצוב מאד. לכן לא כדאי לעשות חטאים, כי יום יבוא וכבר לא תרצה לעשות חטאים אבל כל ההיסטוריה שלך רצופה בזה.

ע"ה שאמו הרתה אותו בנידתה.

הוא לא פסול חיתון.

הוא כן זיכרון ותוצאה של חטא.

מה זה "מבחינתם"??????.

מבחינת אלקים זה חטא. חלאס!

הוא לא אשם ולא אשמתו, אבל הוא זיכרון לחטאם. ולא מאוד יעלה את נשמתם שהוא יגיד עליהם קדיש, אין קטגור נעשה סנגור, אלו גמרות מפורשות.

לא התכוונתי שילד כזה לא שווה, והקדיש שלו לא שווה.

אלא שקדיש על הוריו - שהביאוהו בחטא - לא יועיל להם אלא רק יזיק להם.

לגבי ענייניו הוא - ברור שהוא בלי שום בעיה, ואפי' ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ.

אני התנסחתי קצר מידי וזה גרם לאנשים להבין אותי לא נכון, מתנצל.

קודם כל,

לא נכון להגיד "אין מקום לרווקים" כי אנשים דתיים לא נולדים נשואים. וגם בטח שלא 99 אחוז נשואים.  

אבל מה זה אומר בכלל? איפה צריך מקום? את מתכוונת לאנשים שרוצים להישאר רווקים או רוצים להתחתן? 

אם הבחור ראה בחורה פנויה אז שניהם רווקים. איפה הבעיה? 

דבר שני, אם רואים מישהי מתאימה אפשר בהחלט לגשת, או לשלוח מישהו

יש כאלה שלא אוהבות את זה ויש כאלה שכן.. אבל גם בחילוני זה ככה.

עריכה, יש דבר אחד שאני כן חושב שצריך לשנות..

שלחזר אחרי בחורה (כמובן בקטע רציני) לא יהיה פשע ולא צנוע. זה כן...

אני גם הגעתי מחברה פתוחה לתוך חברה דוסית. ודווקא החברים הדוסים שלי מתחתנים הרבה יותר מהר מהחברים הלא דוסים שלי. 

באמת אולי לאנשים כמוני וכמוך שלא מרגישים שייכים לגמרי לשום חברה, אולי יותר קשה למצוא. הדוסים שגדלו בחברה סגורה, באמת נפגשים חודשיים ומתחתנים (אין לי מושג איך). והם מתחתנים הרבה יותר מהר מהחברים הלא דוסים שלי, שנמרחים שנתיים שלוש בקשר לפני שהם מתחתנים (מה הקטע למשוך כל כך הרבה זמן?).

דווקא החברים היותר פתוחים, תמיד אומרים לי שהדוסים מתחתנים הרבה יותר מהר ובקלות. תחשבי שהם לא הולכים לשדכנים, חברים לא כל כך משדכים אחד לשני (זה פחות בתודעה - אבל זה באמת משתנה ממקום למקום), לרוב הם צריכים להכיר בעצמם, וזה לא כל כך קל. רק בשביל להגיע לדייט ראשון עם מישהי הם צריכים לעשות שמיניות באוויר. גם הם לא תמיד יודעים איפה אפשר למצוא בנות. אני מכיר כאלה שלא מצליחים להגיע לדייט ראשון כבר יותר משנה - כלומר הם בכלל לא מצליחים להיפגש עם אף בחורה!!! בעוד מישהו שהולך לשדכן, בטוח מגיע לדייטים עם בנות.

אבל אני כן מסכים על קושי שיש בחברה נפרדת להכיר את בני המין השני לצורך חתונה. אני גם לא הכי מתחבר לשדכנים, הייתי מעדיף שתהיה לי גם את האפשרות להכיר בעצמי.

בסוף לכל ציבור יש את החסרונות שלו בקטע הזה. אבל אני בכלל לא חושב שאצלם יותר קל להתחתן. ממה שאני רואה יש שם הרבה יותר רווקים.

למה את חושבת שקשה למצוא חתן בחברה נפרדת? עובדה, יש המון בנות שגדלות בחברה נפרדת ומתחתנות, אפילו בקלות יחסית. 

למה את חושבת שחברה נפרדת דווקא יכול להיות שמשהו צבועה? כל חברה יכולה להיות צבועה בין אם היא נפרדת בין היא מעורבת.

למה את מרגישה משהו לא בסדר בך שהרבה מתחתנים סביבך? מי שלא עדיין מצאה את זיווגה זה אומר שיש לה בעיה?

המון הנחות יסוד לא נכונות.

גם א-להים לא עובד לא בשביל הצדיקים ולא בשביל אף אחד/ת

לדעתך יש משהו שגרם לאותן בנות להתחתן שאת מפסידה בגלל שמירת הלכה?

בזה כדאי להתמקד לדעתי...

או שמשהו אחר מפריע לך?

שהן "חגגו"? שלא זוכרים להן מה שהן עשו? 

לא ממש הבנתי. 

אם זה כי לא רוצים להתחייב כי התרגלו להפקרות ו"לעשות חיים" 

ואם זה מרוב "חגיגות" ופרידות כואבות כבר אין אמונה באהבה אמיתית.

ומסכן הילד שגדל לעולם כזה.

אבל ממה שאני מכיר לרוב לא קל להם. נכון שיש כאלה שיותר קל להם. זה בדרך כלל אנשים יותר כריזמטיים שיודעים לדבר טוב, או בנים ובנות ממש יפים. אבל גם שם יש המון שלא קל להם לפנות למישהי פוטנציאלית, וגם אם הם פונים למישהי לא יוצא להם מזה כלום. ובכלל הרוב שם מכירים דרך האינטרנט (רק בודדים פונים לבנות באופן ישיר), ששם זה עוד יותר קשה למצוא (מהרבה סיבות שאין לי כוח לפרט). את לא מבינה כמה הם מתאמצים כדי רק להגיע לדייט ראשון. 

המציאות שם לא כל כך ורודה כמו שאת חושבת.

אם זה מוסיף לך לדעת.

יש אנשים שגם עשרות ומאות ייעוצים לא עזרו להם להתחתן.

מה הקשר בין שמירת נגיעה לבין היכולת להתחתן?

לרוב דתיים מתחתנים הרבה יותר מוקדם מחילונים, ומביאים הרבה יותר ילדים.

כמות הרווקים והרווקות בציבור החילוני שהם מעל גיל שלושים הוא עצום. אין להם ילדים, והרבה פעמים אין להם אפילו חבר/ה. 

במקרה את פגשת אצל הקרובות אלייך מציאות מסוימת, אבל זה לא מייצג. 

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

לא בהכרח בת במציאות.

חשוב למצוא דרך לגבולות, אולי להימנע מכניסה לפה או שיח שיכול להידרדר בשעות מאוחרות או כשעייפים

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

גם אני נרדמתי מעט...

אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד

אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...

שמע מאנגידך ישם אנשים מיוחדים