הבעיה איננה שמירת נגיעה, אלא יציאה ממה שהיה מקובל פעם אצל הדוסים וחיקוי אורח חיים חילוני, באורח לא שלם, דהיינו מריחת קשרים במשך חודשים ושנים רבות ללא הגעה לחיים יותר "נורמליים" כהגדרתך 

אכן הראש עובד הרבה בדורנו, ולא יתכן ששומרים על הגוף  ובו בזמן לא שומרים על הראש  (מדמיונות, סרטים, ואלף לילה ולילה של מריחת קשרים), כך שיוצא שכבר לא נוהגים בתמימות כמו הדוסים פעם, כמה פגישות או חודשים בודדים לפני חתונה וזהו,  ללא ערבוב רגשי הנהוג היום (בכל תחומי החיים מלבד חיים פיזיים שהם מעיקרי הזוגיות והקדושה! - מה שלא אפשרי)

וגם לא נוהגים כחילונים... ואין דרך כזאת באמצע מסתבר

אכן צריך 'לצאת מהדעת', לא דווקא במסיבות וכו, אלא ללמוד לשחרר את הראש (שזה מה שקורה שם במסיבות וכו) להבין שברוב הפעמים לא ה"שכל" שם ברקסים אלא ה"מדמה" (והוא ממש לא "שכל"), ולהבין שהחיים האמתיים יהיו שונים בחויה ואין אפשרות לדון את החיים המלאים המשותפים מתוך מציאות חסרה לא משותפת

ומזה יצר הרע? 

ככתוב בגמרא "אוי לי מיצרי", אומר רש"י "מייגעני בהרהורים"

הבעיה היא מה שהולך בראש ב"פוסט פגישה" ושכחת הטוב והכיף מהווה הפגישה

לכן יעצו החכמים איך להחליט: "האם תלכו יחד לאי בודד" זו השאלה היחידה

אתה בונה תיאוריה ומחליט שרק בגללה לא התחתנתי. זה לא יפה. אם זה היה נכון, הייתי מוכן לקבל את זה. אבל התיאוריה שלך נשמעת מופרכת, בעשר דקות של יצירתיות הייתי יכול לבנות עוד שלוש תיאוריות כאלה ובעשר דקות נוספות לצטט עוד עשרים. אז בבקשה

אין מצב כזה שאדם מרוויח מלעשות משהו רע. צריך לקיים מצוות בלי קשר ל-אם זה יהיה לנו טוב או רע, אבל המציאות היא שזה עושה רק טוב. לא חסרים גם מקרים הפוכים, כמו שכתבו. כל אחד זוכה לחיי זוגיות ומשפחה לפי מה שטוב ומתאים לו, לפי מה שמייעדים לו משמיים. אין מצב כזה שתרוויחי מלעשות משהו נגד ההלכה.

לגבי השאר כבר הגבתי,

אבל המשפט הזה "אח"כ אפשר לעשות תשובה" הוא ממש ממש לא נכון - "האומר אחטא ואשוב" וכו'.

ראשית, לא ראיתי הרבה חילונים שבאמת טוב להם אחרי כל ההיסטוריה שרודפת אותם מ"הניסיון רב השנים שלהם" במיוחד אצל נשים..אני מכירה המוןןןןןן סיפורים מקרוב על אקסים ובחורים שבילו עם אותן נשים לפני הנישואים והיום הם חולמות עליהם בתוך המסגרת הקיימת ועושות השוואות בלי סוף..אלו לא חיים ולהרבה נשים קשה לנתק את העבר מההווה לכן הן רק עושות לעצמן טובה שהן שומרות את הטוהר שלהן לאחד בלבד.
 

לדעתי את שואלת למה "צדיק ורע לו" ?
כי ככה העוה"ב שלהם יהיה מתוק יותר ובכלל כל מה שקורה לנו בחיים יש לו סיבה מגלגול זה או אחר ובאמת כואב לי לשמוע שהן כאלה צדיקות ועדיין אין מי שיהנה מהפירות האלו..

אז בעז"ה מאחלת להן למצוא את זיווגן מהר מהר עוד החודש ושיזכו לפירות המיוחלים בין כל בנות ישראל במחכות..

 

היא צריכה גבר בשביל להיכנס להריון. והיא צריכה שאותו גבר ירצה להביא אתה ילד. כלומר היא צריכה גם זוגיות רצינית, אפילו אם זה לא מוגדר כחתונה, עדיין זה יהיה לרוב קשר רציני לא פחות.

דבר ראשון לדעתי זה ממש לא דבר טוב. ילד חייב להכיר את אבא שלו, ושאבא שלו יהיה נוכח בגידול שלו. אתה לא יודע כמה בעיות נגרמות מחוסר באבא. כבר יותר מפעם אחת יצא לי לשמוע מכאלה שגדלו ללא אבא, את הקושי והמשבר זהות שזה עשה להם. זה ממש עוול לילד. 

דבר שני גם חילוניות לא קופצות לעשות את זה בכל גיל. אף אחת לא רוצה להביא ככה ילד לכתחילה. לרוב הן מתחילות בתהליך בגיל מאוד מבוגר, כשכבר הן התייאשו סופית מלהתחתן. וחלק גדול מהן כבר לא מצליחות להביא ילד בגיל הזה. ככה שזה לא ממש נכון להציג כאילו חילוניות מביאות ילד מתי שהן רוצות. גם חילונית שלא מתחתנת יהיה לה קשה להביא ילד.

הרב סתיו והרב שרלו מתירים בהרבה מקרים כך זכור לי. הרבה רבנים מאוד התנגדו לזה.

רוב הרבנים אוסרים, אולי למעט מקרים יוצאי דופן אז אי אפשר לדעת בשום מקרה 100% לגמרי וצריך לשאול.

לכל אחד ואחת יש את הטווח של מי שרלוונטי אליו. זה יכול להיות גיל, מעמד משפחתי, רמה דתית, ועוד.

כל עוד הטווח הזה מספק מספיק הצעות שיכולות להתאים - מצוין.

אם אנחנו יכולים לשגע שדכנים עד שנצליח - גם טוב

ברגע שהתחושה היא שזה לא עובד, צריך להבין שאנחנו צריכים לבחור את הגרוע פחות, ולהחליט על אילו חומות אנחנו מוותרים.

ברור שזה קשה, מכיר אנשים שלא הצליחו לוותר על חומות, ובמודע החליטו ש"עדיף להישאר לבד ולא להתחתן עם ..". אבל זאת לדעתי הדרך הנכונה.

נכון, זה לא תמיד עוזר. ואחרי הכל, אם ניסיתי לצאת עם כאלה שבעיני מתאימות לי, ולא הצליח, למה שפתאום אצליח עם כאלה שלא? אבל זה לדעתי צריך להיות הכיוון. לא מצליחה - תנסי משהו אחר או מישהו אחר. לא יכול להיות שאין אף אחד בעולם שיכול להיות טוב. פשוט לא הרגשת שהוא מתאים. אז עושים מאמץ. לפעמים המאמץ גדול מדי ומוותרים, לגמרי מבין. אבל מצד שני, אם רוצים - אפשר למצוא משהו.

אנסח את זה קצת בקיצוניות - הרצון לילדים יכול להיות אגואיסטי ויכול להיות רצון לתת.

אשה שלא מוכנה להתפשר על בעל שקצת לא מתאים, מה היא תעשה אם הילד שלה לא יהיה חמוד מספיק?

בעיני להתחתן בתוך כוונה להתגרש אחרי שנתיים שלש אחרי שיש ילד, זאת אופציה יותר טובה ויותר נכונה מאשר ילד שלא יודע מי אבא שלו

כמובן במידה ואשה רוצה ילדים (וזוגיות)

חייבת להיות אחת מהאפשרויות לכמות בנות בעולם:

* גבר שהיה נשוי \ אבא יהיה שוב נשוי \ אבא עם בת זוג אחרת

* פוליגמיה (פחות אפשרי כיום)

* תרומ"ז

יש עוד אפשרויות?...

ואם באמת זאת תהיה בעיה - שאין מספיק גברים כדי להתחתן עם כל הנשים - אני מניח שלהתיר לגבר להתחתן עם שתי נשים יהיה המהלך הכי הגיוני. זה יהיה מבנה שונה של משפחה, אבל לפחות לילד תהיה משפחת מוצא ואבא אמיתי

אאמין לזה אחרי שאני אתחתן

אמון בטוב. אמון שזה אפשרי.

וכישי מחסור בזה מנסים להאשים את כל העולם ואשתו.

תרגעי, א-להים לא אשם. הגברים לא אשמים.

זה קושי אדיר ואני לא שופט אף אחד אבל חשוב להיות עם מודעות נכונה.

גם בפתיחה של השרשור וגם בעצם זה שאת מציינת שיש מחסור באיכות.

זאת גישה פסימית שהיא גם לא רציונאלית.

זה אכן כואב, אבל אין מה להאשים כל מיני נתונים שהם יחסית הגיוניים.

הגיוני של אנשים כאלו או אחרים יהיה קשה יותר.

הגיוני שקשה למצוא משהו שמתאים.

זה כואב. מסכים. אבל אחרי שחשים את הכאב, כדאי לא להשליך אותו על כל העולם.

החיים קשים (זה נכון!) אבל הטענות שלך עצמם הם לא נכונות.

לא אמרתי שלא כדאי לך לכאוב ולפרוק וכולי... אבל למה להאשים??? למה לערוך השוואות???

בשבילך, לך זה לא יעשה טוב. יש אפשרות להשוואות? אפשר לפרוק גם בלי זה... וזה יותר עוזר.

יש המון בנות בחברה נפרדת שמתחנות במהירות בקלות.

יש גם אחוזים מסויימים של רווקות בחברה נפרדת, אבל די בטוח שהגילאי חתונה בחברה מעורבת הרבה יותר מאוחרים.

לא אדם ספציפי, אבל זה שהעולם לא עונה לציפיות שלך. ומה לעשות העולם לא תמיד עונה לציפיות שלנו.

קיום מצוות ומעשים טובים לא נועדו כדי למלא לנו את הציפיות. אלא כדאי לעשות אותם וזהו.

שחברה נפרדת זה משהו שמביא תוצאות רעות, זאת לא היית הטענה שלך? תתקני אותי אם אני טועה.

חסכים בתקשורת מול בנות ולאו דווקא בגלל חוסר בהצעות.

בכמות זה נשמע לי מוזר, כי בסופו של דבר לרוב אם יש מספר מסויים של רווקים ורווקות במעגל חברתי מסוים הם כן יגיעו אחד לשני. לא נשמע לי כאילו יש המון רווקים והמון רווקות באזור מסויים ופשוט אין להם דרך לדעת אחד על השניה פיזית.

מבחינת איכות - אולי נכון, ואישית אני בהחלט בעד הגישה של לחולל בכרמים. (הבעיה בחברה המעורבת זה שאמנם זה כר טוב להכרות אבל ממשיכים לחיות בה אחרי שכבר הכירו. הרי זה כאילו יבוא בחור לכרם, יפגוש את הכלה המיועדת לו משמים, יתארס איתה וימשיך להגיע לכרם). אני חושב שמה שצריך להיות זה משהו של התנדבויות נניח לא לטווח ארוך, ככה יוכלו להגיע, לפגוש מישהי, ולא להמשיך להגיע לדבר אחרי שכבר פגשו.

גם בחברה מעורבת אגב יש בעיות איכות זוגות מסוג אחר, של התאהבות חסרת בסיס בעיקר. נתקלתי בכמה מקרים ממקור ראשון. לא נעים.

ואף אחד לא אומר שחברה נפרדת היא מושלמת.אין חברה מושלמת. זה רק עניין של תועלות מול מחירים. אגב גם בחסכים בתקשורת עם בנות אני חושב שיש המון איך לשפר גם בחברה נפרדת, ואם הבחורים לא ידברו עם בנות אבל ידברו בצורה חיובית *על* בנות זה יכול לעזור המון. כרגע יש בחורים שממש מפחדים מלדבר עם הבת הנחמדה של השכן (לא רק לא רוצים הלכתית - ממש חוששים מזה), ואז הוא לא יוכל לעשות זאת גם כשצריך להתחיל להפגש.

פשוט לא יודעים איך לגשת לזה אפילו. ולא יודעים מה זה בחורה בכלל הרבה פעמים, באמת, יש כאלה שמבחינתם אישה זה פשוט חייזר

רוב האנשים מתגברים על זה אבל במיוחד לדעתי אצל אנשים עם חרדה חברתית מסויימת/ביישנות טבעית זה מקצין מאוד - כי גם ככה קשה להם להתחבר אפילו עם בן חדש, אז עם יצור זר ולא מוכר כמו בת? איזה פחד...

חוץ מזה שכשדורשים ממישהו להתרחק ממשהו בלי להסביר למה כמו שצריך ולאזן את זה הוא תמיד מעמיס על זה חששות עודפים.תמיד נותנים לו מסר בחינוך נפרד להתרחק מבנות בגלל היצר, מה שגורם לו לפחד מזה כי מבחינתו הדבר היחיד שהוא יודע על בנות זה זה שהם יוצרות לו בעיות ומביאות לחוסר שליטה. לא מאזנים את זה בכלל...

אני מתרחק מבנות, אבל זה כי רובן חמודות ויפות בעיני, וודאי שכשבאים בגישה כזאת אין שום עניין לחשש. אבל לא ככה מחנכים בהרבה מקומות נפרדים. מדגישים רק חשש והתרחקות ממניעים לא בריאים.

חוץ ממעורב - אם ההתייחסות של המחנכים והדיבור בבית על הנושא חיובי על בנות אז גם בלי שהיו נפגשים איתן הנער היה קולט שהן בני אדם והכל רק שמסיבות חיצוניות צריך לחכות.

אינני קוקניק, אבל במידות הראי"ה במידות הצניעות הוא אומר דברים מאוד נכונים לדעתי:

"מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה . הצנוע מכיר, כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה."

אם ככה היו מתייחסים לזה בחינוך הנפרד - שבנות זה אחלה, והייתה הזדהות עם הבחור ודחיפה שלו למקום שמבין שהיה אמור להיות מעורב וכולם בני אדם (מה גם שאני לא בטוח שבנים זה החצי המוצלח של האנושות...) רק שיש ערכים חשובים יותר ובגללם נפרד - הבעיה הזו לדעתי הייתה מצטמצמת מאוד.

קשה לי להאמין

אז אוקיי זה מאזן קצת

"אוי לא היא הגיעה עם אותה שמלה כמוני לאירוע, היא כזאת בנאדם מגעיל"

לפוליטיקות של השכבה שלהן וזה מסובך להחריד, ממש טלנובלה... לא אמרתי שאתן לא חברות טובות אחת של השניה, אבל במקרים מסויימים יש נטירת טינה ונקמנות שאצל גברים יש פחות.

(אצלי ביסודי אגב זה פשוט היה נגמר במכות ושוכחים יום אחרי הכל. הרבה יותר הגיוני)

האמת שגם נאוות ביתי אמרה לי כזאתי - לקראת נישואין וזוגיות

אפילו אמא שלי טוענת שאחד הסיבות שנשים לא מקדמות בעבודה נשים זה כי העין שלהן יותר צרה אחת בשניה.

ממש לא דחוף לי לעבוד במשרד שכולו נשים או לנהל ויכח הלכתי עם נשים. זה נורא ואיום. אבל כשמדובר באחד על אחד וקשרים בין אישיים, שום דבר לא יכול להתחרות בכן. עם חברים שלי אני יכול מקסימום לשבת לבירה ועם החכמים שבהם לדון בדברים אנליטיים למדי. 

אוף אני צריך אישה כבר...

זה נורא נחמד כגבר לקרוא את זה....

ומעורר מחשבה של "חבל שהוא לא פגש את החברים המתאימים,...

בכל מקרה - בהצלחה ענקית, מהירה ומאושרת, עם השורה האחרונה....

כי כמו שכתבתי, הוא כנראה לא פגש את הגברים הנכונים...

כמו שאישה מסוגלת לתת?

רוב מי שאני מכיר לא. אבל אולי אתה חי בחברת אנשים מיוחדים, אני לא יודע.

כתבת:

 "עם חברים שלי אני יכול מקסימום לשבת לבירה ועם החכמים שבהם לדון בדברים אנליטיים למדי. "

ואני חולק על זה .

כמובן שיש הבדל בין אשה לגבר.

אבל גם גברים יכולים להיות מאוד מוצלחים בקטע הזה.

אבל זה לא אותו דבר לא בכמות ולא באיכות. לדעתי גם לא קרוב.

הוא לא כמו האופי של גבר עם גבר - האישה מאפשרת לגבר להוציא גם צדדים שלו שהוא לא מוציא בקשר בין גברים.

אבל לפני כן הייתי עוד במגוון דברים מעורבים. סניף מעורב, שחנשים, שטויות כאלה של תיכוניסטים (עד תחילת התיכון עוד הייתי).

אני לא חושב שאתן מושלמות, ממש לא (יש לכן שריטות לא מעטות). אבל יש דברים שפשוט אין אצלנו.

ודאי שצריך גברים, בשביל הכלכלה, התורה (לפחות החלקים האנליטיים שבה), וכו'. אבל דברים כמו קשר אישי ותמיכה רגשית זה דבר יותר בסיסי לדעתי, כמו לחם לבנאדם, ואת זה בחברת גברים בלבד יש הרבה פחות ממספיק.

כי הם אוהבים אותן...

אבל בחברה הגברית אחד כלפי השני זה לא כל כך קורה, או לא קורה מספיק לא בכמו ולא באיכות.

אבל הרבה מאתנו לא מקבלים אפילו בכמות שאנחנו צריכים... וזה שגברים משקיעים ונותנים לנשותיהם את ההקשבה וההבנה שהן צריכות זה הרבה פעמים באמת לא מובן מאליו (אם כי כמו שאמרתי, יש דברים שאופי הקשר בין איש לאשה גורם לגבר להוציא מעצמו כשהוא כן יכול פשוט לא עושה זאת ככ בחברה גברית). מכל מקום זה לא קל להרבה גברים, ואם תפתחי בזמנך החופשי את הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא מסביר על זה גם כן.

וודאי שאנחנו אוהבים את חברים שלנו (למרות שאם מישהו יאמר את זה בלשון הזאת בחברת גברים עלולים לחשוד שהוא גיי...) אבל זה פשוט האופי המקובל של קשרים חבריים גבריים. מלבד זאת, הרבה פעמים אנחנו פשוט לא כל כך מבחינים בצרכים הנפשיים אחד של השני כמו שצריך ולא יודעים מתי ואיך להעניק כזה דבר.

לא, אני לא אגיד את זה. מחמאות אצל בנים עובדות אחרת... "יא גבר" "איזה מלך". שזה לא שזה לא מחמאות, אבל זה דברים שאני ארגיש בנוח לומר גם לבנאדם ברחוב, זה לא מבטא קשר מיוחד. "אני אוהב אותך" רק אשתי תשמע ממני.

ואני לא יודע, אני חושב שאנחנו כן פחות מוכשרים בזה, וזה באמת הרבה עניין של הבניות חברתיות (לא לצאת פחות "גברי" כמו שאמרת). מכל מקום, זו אחת הסיבות שאנחנו צריכים אתכן כל כך

בקשר למשפט הראשון - גם וגם כמובן (לפחות ככה אני מרגיש).

ואיך מבטאים? לא מבטאים ככה כל כך, גם באמצעות המחמאות הרגילות וגם סתם בעצם העובדה שאני נמצא הרבה עם מישהו ומתייעץ איתו לגבי הרבה דברים (התייעצות של גבר שונה מאוד מהתייעצות של אישה, לרוב אנחנו אשכרה עושים את זה בשביל למצוא פתרון לבעיה כלשהי ולהגיע להחלטה).

אגב מפתיע אותי שאת מופתעת ממה שאני אומר פה, לא היית בצוות נניח עם בנים? ראית את טיב הקשר ביניהם ואיך הם נניח מחמיאים אחד לשני, לא?

טוב אנאעארף, תשאלי את בעלך (כשיגיע) אם אני מתאר מציאות שהוא חווה...

באמת יש הבדל בין חברה גברית לחברה נשית. 

לדעתי גברים פחות צריכים תמיכה נפשית מהחברים שלהם מאשר בנות. בגלל זה הם פחות עושים את זה. ועד שמישהו כן צריך תמיכה נפשית, הרבה פעמים הוא בעצמו לא יודע איך לבטא את הצורך הזה בצורה שיבינו שהוא צריך. ויש הרבה שלא יודעים איך לתת את התמיכה הזאת, כי הם לא רגילים לזה. אבל ממה שאני רואה, יש לא מעט שיודעים לתת תמיכה נפשית כשצריך.

גברים באופן כללי יותר עצמאיים בנפש שלהם. לכן הם פחות מרגישים צורך לפרוק אצל חבר, או לבטא קושי. אם יש קשיים אז מסתדרים לבד. לפעמים במקרים מאוד קשים, אז יש צורך בתמיכה. ולרוב הם ימצאו לפחות מישהו אחד שייתן להם את זה.

באופן אישי, בחיים שלי לא הרגשתי צורך בתמיכה נפשית מחברים שלי. אם פניתי אליהם, זה רק כדי לקבל עצה פרקטית איך לפתור את הבעיה. אין לי שום צורך לפרוק. באופן טבעי אני פותר את הקשיים שלי לבד. עדיין כנראה שאם יהיה לי קושי מאוד קיצוני, אז אני כן ארגיש צורך בתמיכה. 

אבל אני אולי קצת קיצוני בזה, אני מאוד עצמאי בנפש שלי. יש גברים שהם יותר רגשיים, והם יותר צריכים תמיכה, אבל עדיין לא כמו בנות. כן יוצא לי לתת תמיכה לחברים, אבל זה שונה מתמיכה שאישה נותנת. 

באמת קשר בין גבר לאישה מאוד מאוד שונה בין קשר בין גבר לגבר. באופן טבעי הגבר מרגיש צורך להיות משענת לאשתו, לעטוף אותה, להעניק תמיכה, זה מתעורר בו לבד. וגם האישה מוציאה מהגבר צדדים יותר רגשיים, שמעוררים אצלו את הצורך לקבל תמיכה נפשית ממנה.

אני אוהב את החברה הגברית. אני מקבל מהחברים שלי המון דברים אחרים, גם אם זה לא תמיכה נפשית. 

זורח בתחילת הערב

לא, אין לי תשובה. גם אותי מעצבן.

וכן, היחס של החברה הוא מאד מעצבן גם. אם אתה נשוי אתה דרג א' אם אתה רווק אתה דרג ב' - אולי הכי טוב של דרג ב', אבל דרג ב'. ואתה סוחב איתך את כל שנות הרווקות שלך, לעומת מי שהתחתן שנמחלו כל עוונותיו

תמיד אפשר להגיד שזה שלא התחתנתי זה מכפר על עוונות, אבל אני יודע על אחרים שחטאו והתחתנו. אז דווקא אני חטאתי בדיוק מספיק כדי לא להתחתן?

זה העולם. חבל מאד.

דבר שני, מותר לי טיפה לתת חופש ליכולת הספרותית שלי

וכן, בדיוק כמו שהחברה מתייחסת אליך אחרי יום כיפור בדיוק כמו לפני יום כיפור, אני מצפה מהחברה לא לשאת פנים לנשואים על עוונותיהם הראשונים

לא אמרתי שמצווה להזכיר להם, אבל הגיוני שיהיה יחס שונה לאדם צדיק ולאדם חוטא. וכשאדם חוטא לא חוזר בו אלא פשוט מפסיק לחטוא (או חוטא קצת פחות), אין סיבה לשנות את היחס

ברוך ה' הרפואה יודעת לתת היום מענה גם למי שמתחתנת בגיל מבוגר יחסית, ואפילו מכון פועה תומך במהלך:

הרב בורשטין המליץ בפה מלא וללא התלבטויות על ההליך של שימור פוריות לנשים רווקות. "הקפאת ביציות זה לא במקום להתחתן" הוא מרגיע. "התהליך הזה מאפשר אחרי החתונה לידות במרווחים יותר מאוזנים ושימוש בביציות שהוקפאו עד גיל 54. מדובר בתעודת אחריות לכל דבר ועניין."

בנוסף, לא ממש הבנתי באיזו סיטואציה שמירת הנגיעה תגרום לכך שלא יהיו לבחורה מסוימת ילדים.

הרי גם נשים חילוניות לא מביאות ילדים עם סתם גבר שהן פגשו ברחוב, וגם לא עם גבר שהן יוצאות איתו לתקופה מוגבלת. בדיוק כמו הדתיות, הן מביאות ילדים רק עם מי שהן בחרו לחיות איתו עד 120. הן אמנם לא שומרות נגיעה, אבל הן כן לוקחות גלולות עד שהן מתחילות להתמסד עם האחד והיחיד שלהן.

גם אחותך והחברות שלך שהפכו לחילוניות, ואחר כך התחתנו ו"התיישבו ונהיו נורמליות", לא הביאו ילדים עם אותם גברים שהן "חגגו איתם על ימין ועל שמאל". אז במה בדיוק הועילו להן אותן חגיגות עם גברים?

זה לא בניה של טיעון לוגי. זה תלונה טיפוסית מאד של רווקים. זה תיאור של חוויה מאד משמעותית.

אלה שעשו מה שבא להן מעולם לא היו צריכות לתת דין וחשבון, עשו מה שבא, אחר כך התחתנו והיום כולם מכבדים אותן, וכיף להן, וטוב להן בזוגיות.

אלה שלא - חיכו אז, חיכו עכשיו, מחכות. ואין זוגיות, ואין ילדים, ואין כלום.

מכאן יוצא שהדוסיות משלמות מחיר יקר על שמירת הנגיעה שלהן ומי יודע אם לא יתברר שהמחיר היה יקר מדי .

למה לא מתירין להן להביא ילדים אפילו מחוץ לילדים?
 והרווקות אם לא יתחתנו וילדו ילדים כלום גורנישט.
איפה הצדק?

ולכן התייחסתי בעיקר לנושא של לידות:

אי-שמירת נגיעה לא מקרבת בשום צורה ודרך את הולדת הילדים, אלא אם כן נשים תתחלנה להביא ילדים עם הגבר הראשון שהן פוגשות, וב"ה זה פשוט לא קיים, גם לא אצל חילוניות.

בחורה שמסכימה שגבר יגע בה מתוך אהבה, לא תחוש פחות בושה או כאב כאשר גבר זר יגע בה בלי שיש לה כל רצון במגע הזה, מעבר לתועלת הרפואית של העניין.

אם אשה בוחרת להניק בפומבי, היא לא תיפגע אם גבר זר יציץ לה לתא ההלבשה בחנות בגדים?

אי אפשר להשליך בין המקרים, ואשה שמניקה בפומבי או נותנת לכל גבר בעולם לגעת בה - לא בהכרח תסבול פחות כאשר גבר מבוגר עם חלוק ירצה לגעת באיבריה האינטימיים.

פתגם סיני עתיק שהמצאתי עכשיו אומר "גם אווז שמן וגרגרן לא ירצה שיפטמו אותו."

שבעצם אחותך טועה ואת צודקת? 

האם לדוסים יותר קשה למצוא זוגיות? האם אחותך הפסידה שהיא הייתה עם בנים לפני החתונה? 

בעיני בחורה דתיה, מגע הוא דבר שאהבה לא מתירה אותו, ולכן בעיניה ההבדל בין "עם אהבה" ל"בלי אהבה" הוא לא נוכח כל כך

באופן כללי, אני חושב שאתה מגיב לה מתפיסת עולם שונה מדי, ולכן קשה לתגובות שלך לענות על השאלות שלה

אמרתי דבר אחר לחלוטין:

גם מי שנוגעת מתוך אהבה, לא תרגיש בנוח לתת לרופא זר לגעת בה.

כלומר לא דיברתי כלל על נשים דתיות (שהרי גם "סמארטפון" וגם אני מסכימים שההליך כרוך בהרבה אי-נעימות עבורן).

דיברתי רק על נשים חילוניות, וכתבתי שגם עבורן זה לא נעים במיוחד

שההבדל לא נוכח בעיניה. ולכן הטיעון שלך שקיים הבדל הוא טיעון שנכון כשלעצמו אבל לא נוכח (לא אמרתי לא קיים, אמרתי לא נוכח) בתפיסת העולם שלה

האם נשים חילוניות, שכבר היו עם 8 בני זוג שונים ומעולם לא שמרו נגיעה, סובלות כאשר רופא נוגע או מסתכל במקומות אינטימיים?

חד משמעית כן.

אין אף "תפיסת עולם" לפיה רק דתיות סובלות מזה, זה פשוט לא נכון עובדתית.

איך אתה יכול לטעון שאין אנשים שחושבים כך?

בחורה דתיה, שבעיניה הקריטריונים שנוכחים בעולם שלה הם סולם ערכים שונה לגמרי, תהיה לה תפיסת עולם אחרת מאשר בחורה לא דתיה.

האם זה אומר שתפיסת העולם של הלא-דתיה היא שגויה? לא, היא פשוט שונה, והדתיה תצטרך לעשות תהליך מחשבתי מסוים כדי להבין, ותהליך ארוך יותר כדי להרגיש

זה פשוט לא נכון

וזה נובע מתפיסת העולם שלה. ניסיתי להציע הסבר להבדל בין תפיסות העולם האלה.

אתה יכול לשאול איך, ואיך מגנט נמשך לברזל, ואיך חתול יכול לטפס על עץ. שאלות טובות.

גם נשים חילוניות סובלות אצל הרופא, זאת עובדה.

אף אדם לא יכול להכחיש את העובדה הזאת, ואם הוא עושה כן - הוא טועה. זה בכלל לא שאלה של השקפת עולם. 

רוצים מאמרים וכתבות על הנושא הזה?

בבקשה.

רק קחו בחשבון שהם לא בהכרח צנועים, תפעילו שיקול דעת אם להיכנס.

Are You Afraid to Go to the Gynecologist?

My Fear of the Gynecologist. Can we all just come to an agreement… | by Kassidy Mi’chal | Medium

How to overcome your fear of going to the doctor: Palm Beach Obstetrics & Gynecology: Obstetricians

היא טענה שנשים לא דתיות סובלות פחות.

1 יכול להיות שזה פחות. לא מדדתי. ואז היא אפילו לא טועה.

2 גם אם היא טועה - ואני מקבל את הטענה שלך, הסברתי למה (לדעתי) היא חושבת כך. אני חושב שזה לגמרי מצדיק את המחשבה שלה. לא דווקא כמחשבה נכונה, אבל לפחות כמחשבה סבירה.

3 גם אם המחשבה לא סבירה, כך היא חושבת. זאת עובדה (אתה לא טוען שהיא משקרת). אז גם אם אתה חושב שזאת מחשבה מופרכת לגמרי, אתה לא יכול להכחיש שכך היא חושבת.

2 אם כך היא חושבת, הגיוני לחשוב "מה תפיסת העולם שגורמת לה לחשוב מחשבה שלדעתך היא מופרכת". ולזה, כאמור, ניסיתי להציע הסבר

כמה נשים חילוניות היא שאלה על החוויות שלהן מביקור אצל רופא הנשים?

גם אם מישהי רוצה מתוך תאווה או אהבה שיגעו בה, זה לא מוריד בפסיק את הסבל שלה כאשר מישהו עושה את זה בלי שהיא רוצה.

אצל הרופא, אין שום רצון במגע לכשעצמו - אלא רק בתוצאה של המגע הזה (למשל אבחון או טיפול). 

זה שונה לחלוטין.

בנאדם אכפת לו מפרוצה כמו שלאנשים אכפת מהאשה/חברה שלהם?

ברור שלא. 

האם אדם משלם לאישתו בשביל יחסי מין? לא. האם הוא מוכן להקריב דברים בשביל זה שהם לא כסף? 

למשל מחוות יפות כדי להתקרב אליה. כן. 

לא הוכחת כלום בנאדם... 

מה קשור מה שכתבת?

אנשים אוהבים את האישה שלהם גם כשהם כבר מבוגרים ואין להם בכלל חשק מיני

וגם אז הם קונים לה מתנות.  וגם כשהיא חולה, וגם כשאין לה חשק לזה... 

הם פשוט רוצים שתהיה שמחה.

אף פעם לא הייתה לך בת זוג? אני מתפלא על תגובה כזאת בחיי

רמז, זה חבל שלא היה תופרות להעלת לחץ דם אז.

אבל במה שכתבת שם אין , הכל עירבוב בין אהבה לתאווה. 

גם אצל עצמי אני יכול להגיד לך שהייתי קטן יותר הייתי מתבלבל בניהם

מציע לך לנסות...

אני אישית חוזר בתשובה לא זכיתי...

באתי לענות אבל ענו לך בפשטות.

ושאלתי שאלה, אדם אוהב פרוצה (או בכלל אכפת לו ממנה) כמו שלאדם אכפת מבת הזוג שלו?

התשובה היא לא.  זהו, נגמר הדיון.

יורדות בהדרגה החל מגיל 35...

מקווה שאני לא מחרטט פה אבל כך זכור לי די בבירור

היה מסדר לי כמה דברים אם הטסטוסטרון שלי היה חצי...

אגב זה גם מה שגורם להתקרחות בסופו של דבר... פחות טסטוסטרון=שער ראש ליותר שנים

מי שרוצה ילד, ויודעת שהדרך היחידה להביאו לעולם תהיה בעזרת פלאי הטכנולוגיה והרפואה - לא זה (הפחד מהרופא) מה שימנע ממנה להביא את הילד לעולם.

גם נשים דתיות נשואות עם בעיות פריון עושות את התהליכים האלה, ואין סיבה שאצל רווקות זה יהיה שונה.

להביא ילד לעולם מתרומת זרע זאת החלטה לא פשוטה בכלל, הטומנת בחובה אלף ואחת התלבטויות (הלכתית, מעשית, קהילתית, זוגית וכו'). אשה שהחליטה אחרי כל ההתלבטויות האלה שזה מה שהיא רוצה לעשות - תצליח להתגבר על הבדיקות הרפואיות שיש בדרך. לא זה מה שיעצור אותה.

א' - לפי הידוע לי בעיית הרווקות ונספחיה מצויים הרבה יותר אצל חילונים מאשר אצל דתיים. מהרבה סיבות, וביניהן גם מהסיבה של שמירת נגיעה, לחשוב שמי שלא שומר נגיעה זה מקל עליו את הזוגיות וההגעה עליה זו טעות מוחלטת. את באמת מקנאה בהן שהן "חגגו עם בנים על ימין ועל שמאל"?

ב' - לגבי ילדים - אפשר להקפיא וכו', הרב בורשטיין חוזר על זה ערב ובוקר וצהריים. 

ג' - גם אם א' וב' לא היה נכון, אז בעצם השאלה היא למה הדת כובלת, אז חידוש- הדת כובלת, הרבה דברים אנחנו כביכול "מפסידים" בגללה, אבל מי שמאמין בה' יודע שזה הנכון, שזה הטוב, ושאנחנו לא מבינים הכל. בשורה התחתונה אני מבטיח לך, שהדוסיות הרוויחו הרבה יותר מהחילוניות, גם אם בעינים שלנו, בפרספקטיבה ונקודת הראות שלנו, זה לא נראה ככה.

והעניין של "אף אחד לא זוכר להן"... אז אולי אף אחד כאן לא, אבל מישהו למעלה זוכר גם זוכר... להן את כשלונותיהן - ולדוסיות את עמידתן האיתנה....

ואגב, אני לא יודע כמה שווה קדיש של ילד שהגיע על ידי עבירה. וסליחה אם נשמעתי עכשיו פונדמנטליסט.

גם ילד שנולד בחטא, יכול להיות גדול דור ולהושיע את עם ישראל. ע"ע יפתח הגלעדי.

החטא שההורים עשו כשהביאו אותו לעולם זה חטא לכל דבר ועניין, ועליהם לעשות עליו תשובה ככל חטא אחר, אבל בשום פנים אסור "להפיל" את החטא על הילד, להאשים אותו, או לגרום להורים לחשוב שעצם זה שהילד עדיין חי - זה זיכרון לחטאיהם.

אגב, רבים רבים בעם ישראל נולדים בחטא, מכיוון שיש נשים רבות אשר כלל לא הולכות למקווה, ולכן הן נידות לכל חייהן.

עם כל הקושי שבלהתחתן עם בעלי תשובה, אסור להוסיף על זה גם את הקושי שבקבלת אדם שנולד בחטא. זה בכלל לא שייך אליו.

רק הבהרה, לא התכוונתי להפיל עליו, ברור שהוא לא אשם, אבל קדיש נועד לעילוי נשמתם, וחטא פועל ההיפך, וזו גמרא בחגיגה בעצם שקיומו הוא זכרון חטאם, 

אבל אולי אתה צודק שלא היה צריך לכתוב זאת, פשוט כאב לי שזה גם נוסף לרשימת הרווחים של מי שלא שמר על ההלכה, בבחינת הפוך על הפוך... 

כל מה שכתבתי, או רק החלק עליו הגבת?

"איזהו מעוות שלא יוכל לתקון? זה שבבא על הערווה והוליד ממזר".

ברור שצריך להתיחס יפה לילד, כמו לכל אדם, אבל כן, ביחס להורים שלו הוא זכרון לחטאים הראשונים. עצוב מאד. לכן לא כדאי לעשות חטאים, כי יום יבוא וכבר לא תרצה לעשות חטאים אבל כל ההיסטוריה שלך רצופה בזה.

ע"ה שאמו הרתה אותו בנידתה.

הוא לא פסול חיתון.

הוא כן זיכרון ותוצאה של חטא.

מה זה "מבחינתם"??????.

מבחינת אלקים זה חטא. חלאס!

הוא לא אשם ולא אשמתו, אבל הוא זיכרון לחטאם. ולא מאוד יעלה את נשמתם שהוא יגיד עליהם קדיש, אין קטגור נעשה סנגור, אלו גמרות מפורשות.

לא התכוונתי שילד כזה לא שווה, והקדיש שלו לא שווה.

אלא שקדיש על הוריו - שהביאוהו בחטא - לא יועיל להם אלא רק יזיק להם.

לגבי ענייניו הוא - ברור שהוא בלי שום בעיה, ואפי' ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ.

אני התנסחתי קצר מידי וזה גרם לאנשים להבין אותי לא נכון, מתנצל.

קודם כל,

לא נכון להגיד "אין מקום לרווקים" כי אנשים דתיים לא נולדים נשואים. וגם בטח שלא 99 אחוז נשואים.  

אבל מה זה אומר בכלל? איפה צריך מקום? את מתכוונת לאנשים שרוצים להישאר רווקים או רוצים להתחתן? 

אם הבחור ראה בחורה פנויה אז שניהם רווקים. איפה הבעיה? 

דבר שני, אם רואים מישהי מתאימה אפשר בהחלט לגשת, או לשלוח מישהו

יש כאלה שלא אוהבות את זה ויש כאלה שכן.. אבל גם בחילוני זה ככה.

עריכה, יש דבר אחד שאני כן חושב שצריך לשנות..

שלחזר אחרי בחורה (כמובן בקטע רציני) לא יהיה פשע ולא צנוע. זה כן...

אני גם הגעתי מחברה פתוחה לתוך חברה דוסית. ודווקא החברים הדוסים שלי מתחתנים הרבה יותר מהר מהחברים הלא דוסים שלי. 

באמת אולי לאנשים כמוני וכמוך שלא מרגישים שייכים לגמרי לשום חברה, אולי יותר קשה למצוא. הדוסים שגדלו בחברה סגורה, באמת נפגשים חודשיים ומתחתנים (אין לי מושג איך). והם מתחתנים הרבה יותר מהר מהחברים הלא דוסים שלי, שנמרחים שנתיים שלוש בקשר לפני שהם מתחתנים (מה הקטע למשוך כל כך הרבה זמן?).

דווקא החברים היותר פתוחים, תמיד אומרים לי שהדוסים מתחתנים הרבה יותר מהר ובקלות. תחשבי שהם לא הולכים לשדכנים, חברים לא כל כך משדכים אחד לשני (זה פחות בתודעה - אבל זה באמת משתנה ממקום למקום), לרוב הם צריכים להכיר בעצמם, וזה לא כל כך קל. רק בשביל להגיע לדייט ראשון עם מישהי הם צריכים לעשות שמיניות באוויר. גם הם לא תמיד יודעים איפה אפשר למצוא בנות. אני מכיר כאלה שלא מצליחים להגיע לדייט ראשון כבר יותר משנה - כלומר הם בכלל לא מצליחים להיפגש עם אף בחורה!!! בעוד מישהו שהולך לשדכן, בטוח מגיע לדייטים עם בנות.

אבל אני כן מסכים על קושי שיש בחברה נפרדת להכיר את בני המין השני לצורך חתונה. אני גם לא הכי מתחבר לשדכנים, הייתי מעדיף שתהיה לי גם את האפשרות להכיר בעצמי.

בסוף לכל ציבור יש את החסרונות שלו בקטע הזה. אבל אני בכלל לא חושב שאצלם יותר קל להתחתן. ממה שאני רואה יש שם הרבה יותר רווקים.

למה את חושבת שקשה למצוא חתן בחברה נפרדת? עובדה, יש המון בנות שגדלות בחברה נפרדת ומתחתנות, אפילו בקלות יחסית. 

למה את חושבת שחברה נפרדת דווקא יכול להיות שמשהו צבועה? כל חברה יכולה להיות צבועה בין אם היא נפרדת בין היא מעורבת.

למה את מרגישה משהו לא בסדר בך שהרבה מתחתנים סביבך? מי שלא עדיין מצאה את זיווגה זה אומר שיש לה בעיה?

המון הנחות יסוד לא נכונות.

גם א-להים לא עובד לא בשביל הצדיקים ולא בשביל אף אחד/ת

לדעתך יש משהו שגרם לאותן בנות להתחתן שאת מפסידה בגלל שמירת הלכה?

בזה כדאי להתמקד לדעתי...

או שמשהו אחר מפריע לך?

שהן "חגגו"? שלא זוכרים להן מה שהן עשו? 

לא ממש הבנתי. 

אם זה כי לא רוצים להתחייב כי התרגלו להפקרות ו"לעשות חיים" 

ואם זה מרוב "חגיגות" ופרידות כואבות כבר אין אמונה באהבה אמיתית.

ומסכן הילד שגדל לעולם כזה.

אבל ממה שאני מכיר לרוב לא קל להם. נכון שיש כאלה שיותר קל להם. זה בדרך כלל אנשים יותר כריזמטיים שיודעים לדבר טוב, או בנים ובנות ממש יפים. אבל גם שם יש המון שלא קל להם לפנות למישהי פוטנציאלית, וגם אם הם פונים למישהי לא יוצא להם מזה כלום. ובכלל הרוב שם מכירים דרך האינטרנט (רק בודדים פונים לבנות באופן ישיר), ששם זה עוד יותר קשה למצוא (מהרבה סיבות שאין לי כוח לפרט). את לא מבינה כמה הם מתאמצים כדי רק להגיע לדייט ראשון. 

המציאות שם לא כל כך ורודה כמו שאת חושבת.

אם זה מוסיף לך לדעת.

יש אנשים שגם עשרות ומאות ייעוצים לא עזרו להם להתחתן.

מה הקשר בין שמירת נגיעה לבין היכולת להתחתן?

לרוב דתיים מתחתנים הרבה יותר מוקדם מחילונים, ומביאים הרבה יותר ילדים.

כמות הרווקים והרווקות בציבור החילוני שהם מעל גיל שלושים הוא עצום. אין להם ילדים, והרבה פעמים אין להם אפילו חבר/ה. 

במקרה את פגשת אצל הקרובות אלייך מציאות מסוימת, אבל זה לא מייצג. 

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

/forum/f76

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!