עושים לי פרוטקציות
לאף אחד אחר לא עושים בדיקות קורונה ככה יום אחרי יום

על הבוקר בום מטוש בנחיר בום מטוש בנחיר שניים
תוך כמה שעות נדע מה הסיפור

אני לא מרגישה כמו עצמי ואני לא זוכרת איך זה לחיות בבית כבר. אני מגזימה? נכון נשמע שכן? אבל אני אומרת את האמת
הכל מטושטש
אני לא רוצה לחזור לעבודה שאני שונאת ולא רוצה לחזור לחיים חסרי הטעם האלו אבל לישון פה במיטה הזאת לא ממש יקדם אותי לשום מקום

איך מוצאים טעם בחיים תגיד

אבל אני מרגישה שהחיים חסרי פואנטה
אני חוזרת לבית ואין לי מה לעשות עם עצמי

איך אפשר לחיות ככה? איך אתם עושים?

מה הטעם לחפש טעם?

ממה את נהנית בחיים? למה את עושה את מה שאת עושה? לא קשה לך שהכל זיפת?

 

 

 

 

 

כן, את מקסימה.

 

יש כמה מישורים לשאלה הזו, ולכן גם לתשובה.

(ככה עונים בלי לענות. זה בעצם כמו לומר שזה מורכב)

פשוט תגלה לי איך אתה עושה שיהיה לך טעם בחיים ואני אעזוב אותך

(טוב, קצת)

 

השאלה למה את מתכוונת ב"טעם בחיים".

אם הכוונה לחיי משמעות וכו' אז זה כיוון אחד,

אם הכוונה לתחושת סיפוק ואושר זה כיוון אחר.

ואפשר פשוט לשתות קוקה קולה.

 

קוקה קולה זה דוחה

הידעת? הגוף אמור להקיא את הקולה מרוב שהיא מתוקה ומבחילה, ולכן יש בה חומצה זרחתית שדוחה את רפלקס ההקאה
קולה זה דוחה

אז מה נותן לך סיפוק ואושר בחיים?
ומה נותן לך משמעות?

לא ידעתי, וזה נשמע לי חרטא מסוג G5. קולה לא בריאה כמובן, בלי קשר.

 

מה נותן לי סיפוק ואושר?

בראש ובראשונה תחושת מיצוי, כלומר שהבאתי את עצמי לידי ביטוי - שעשיתי משהו והצלחתי, שהתקדמתי. זה גם יכול להיות בדברים קטנים. אני חושב שחיים של עשייה בדברים שגם נהנים מהם ומהתוצאה שלהם זה המתכון.

חוץ מזה שיחה טובה, פגישה נעימה, בילוי עם אנשים שאני אוהב, מנוחה אחרי שהתעייפתי מדברים מספקים.

 

מה נותן לי משמעות? מעשים טובים.

אבל למעשה זה לא 'חיי משמעות' אלא נגיעות פה ושם (כי מעשים טובים זה פעם ב..., לפחות אצלי).

אם הייתי רוצה חיי משמעות הייתי משקיע בתורה ו/או בעשייה חברתית באופן משמעותי. אבל כרגע זה במקסימום שאיפה רחוקה.

לא שמי שכן מטריאליסטי זה לא יפה. לא שופטת, אולי זה גם משהו

הבעיה העיקרית שלי היא שאין לי מושג לאיזה כיוון ללכת. אולי זה פשוט כי אני צעירה עדיין? לא ברור. לא מובטח שבגיל שלושים פתאום אני אדע מה אני רוצה מעצמי.

מזדהה עם הקטע של אלטרואיזם בתור דרך למצוא משמעות בחיים
אבל היום זה לא מספיק
היום חסר לי יותר מידי סרוטונין.

עשייה חברתית זה באמת הכיוון ככל הנראה.

זה גם קצת בעייתי.

 

מה הכוונה לאיזה כיוון ללכת?

יש דברים שאת רוצה להתקדם בהם? אז התקדמות בהם תביא לסיפוק.

(אפשר לעשות רשימה של דברים כאלה, אני הולך לעשות היום )

 

האמת שעם אלטרואיזם קצת קשה לי (פילוסופית. אחסוך מכם).

אבל שמעתי פעם (נראה לי בשם האדמו"ר הזקן) משהו כמו "הגשמיות של הזולת היא הרוחניות שלך".

אולי זה יתן לי רעיונות.

אין לי שום כיוון. אני יכולה תיאורטית לעשות כל דבר, אבל שום דבר לא קורץ לי. יש לי כמה חלומות אבל הם כל כך גרנדיוזיים שספק אם אפילו לחלום אותם אני יכולה כמו שצריך.

למה קשה לך עם אלטרואיזם? אני לא בעד אלטרואיזם מוחלט, אני חושבת שזה מחטיא למטרה, אחרי הכל אנחנו גם בני אדם. אבל כשהוא במידה הנכונה הוא ממש סבבה

אני אומר - למה שכבר לא יהיה אכפת מעכשיו?

בכל מקרה אני מכבדת ומעריכה אותך ולכן עדיף שלא נכנס לדיון הזה,

אבל אני אענה לך על השאלה,
בגדול אני יותר מידי אוהבת את עצמי, את המשפחה הנוכחית וזו שעוד תהיה בע"ה, את החברים שלי, ולא הייתי רוצה שהם יחשפו לכמויות מוטרפות של קרינה.

אם זורם לך לחיות בתוך מיקרוגל, תהנה, לא משנה כמה יגידו לי שזה לא מסוכן אני לא קונה את הבולשיט הזה.

מצער אותי מאוד לראות שאנשים הולכים כמו עדר כבשים אחרי מה שמוכרים לכם, כי זה חתום על ידי "מכון וייצמן" וכל מיני שיט כאלו ואחרים.
אבל ככה זה בעולם, יש מוצר ויש לקוח, ויש שיטות מכירה, ואתה הלקוח. לקוח טוב.
אז שיהיה בהצלחה.
למעשה, אני מחזיקה ממך ומעוד כמה כאן כאנשים חכמים, כאלו שיש להם גם חשיבה ביקורתית, בדיוק כזו כמה שיש לך על חלקים מהדת, על החסידות,
בטוחה שיום אחד תפקח את העיניים ותבין שמוכרים לך שיט בעטיפה מלומדת ולאף אחד לא באמת אכפת ממך ומהבריאות שלך.

בעיקר כי הוא לגמרי לא נצמד לעובדות וממומן על ידי התאגיד.

ראיתי אותו וכמה פעמים בעבר.
בואי נגיד שאין כמעט מידע ברשת על 5g שלא עברתי עליו
כולל מאמרים שונים, ותירגמתי מאנגלית מלא, הייתה עבודה קשה אבל משתלמת

השאלה היא עד כמה זה מסוכן והאם אנחנו רוצים לסכן את עצמנו בו

אני חושבת שעיקר המחלוקת היא שאת לא רוצה להסתכן ואחרים פה לא אכפת להם.

אולי זה כי את למדת יותר מהם על הנושא והם מסתפקים בכתבות מוואיינט.

בכל מקרה יש המון סכנות שמחשישות אותי אבל אין לי ממש איך לעצור את זה.

דברים שמחשישים אותי:
עקרות וקושי בכניסה להריון
סיכונים מוגברים בהרבה לסרטן
הרס רקמות
בעיות מוחיות

זה באמת דברים מפחידים בפרט כי אין יותר מידי מחקרים בנושא
אני פשוט מקווה לטוב

ולחשוש להכנס לחרדות זה מיותר.

אני עוד לא יודעת כמה זה יהרוס לנו את החיים, אבל מה שבטוח זה שחיובי ובריא זה לא

ואני לא רוצה להיכנס לחרדות מזה, בעיקר כי אני אדישה, וכי אני רוצה לראות את הטכנולוגיה מתקדמת.

נשמע לי עצוב שמשקיעים כל כך הרבה בטכנולוגיות עתידיות למרות שזה רומס את הבריאות, ואז יצטרכו למצוא תרופות למחלות שהבאנו על עצמנו בעצמנו

אבל שוב, הרבה מה לעשות בנידון אין לי. להילחץ לא יעזור.
אז זהו, נשארתי ברמה של להיות מודעת, חוששת, אבל עדיין הולכת קדימה

אין קשר לסרטן וכו', זו לא קרינה שיוצרת או שיכולה ליצור שינוי בדנ"א (רחוקה מאוד מזה).

 

אנשים מפחדים ממה שהם לא מבינים, זה הכל.

אבל הקשר קלוש ולא ישיר.

אם היו יודעים למה יש סרטן ומה גורם אותו כבר היה קל לפתור את הבעיה, אבל לצערנו הרב אין.
רוב הדברים בעולם מסרטנים ככה או יותר, אנחנו לא יכולים להיזהר מלחיות. לחיות זה מסרטן במאה אחוז. כל מי שיש לו סרטן היה חי פעם. אז מה.

לגבי הקרינה, זה גרם לגידולים סרטניים אצל חיות. תגגל. לא עשו מספיק מחקרים כי למה שיעשו? למי זה משתלם.

האם הקרינה עצמה יוצרת שינוי בדנ''א? ככל הנראה לא. זו קרינה שיוצרת חום והיא בלתי מייננת לחלוטין. אבל היא כן קשורה לסרטן, לא יודעים איך אבל יודעים שכן.
והיא כן עלולה לגרום לעקרות ולעוד בעיות.

תקרא.

אני לא מפחדת מזה ואני מבינה את זה נהדר. אני לא טומנת ראש בחול. אני אומרת שאין לנו מושג מה תהיינה ההשלכות פשוט.

אני צריכה שוקולד

יש בזה יותר סוכר מקולה, אבל אין חומצה זרחתית אז אם תקיאי תדעי למה.

למה הכל כל כך מורכב בחיים האלו, לא יכלו להביא קצת חומצה?

או אומצה
גם אומצה זה טוב

אגב אני עם גוש שמרלינג גדול בפה אז תודה

טוב שאני קטוגני אחרת הייתי קונה גם לעצמי שמרלינג באותה הזדמנות ומה היה.

 

אגב אומצה, קניתי לי היום 4 קילו אסאדו. החיים יפים בסה''כ (עד כמה שזיפת יכול להיות).

אסאדו זו אהבת חיי יואוווו

זה מדרון חלקלק

כך זה היה כנראה וכך זה יישאר.

שניכם חושבים שעיניים בהירות זה יפה

ואתם לא אוייבים

הכל בסדר.

אמרתי ואני אומר את זה שוב, אני מעריכה אותו מאוד, מכבדת, וחולקת כמעט בכל עניין.
זה אחלה, מפתח לי את המח.

כמו היאבקות

אתה חי טוב מאד לדעתי

רק חסר לך כובע טיולים נורמלי

לפני כמה ימים שכבתי במיטה וחשבתי מה לקנות לשלום ומצאתי, והגעתי למסקנה שאני חייבת שתהיה לי רשימה של מה לקנות מתנה לכל אחד מהחברים שלי, וגם אם חלק מהמתנות לא נשמעות משהו, מצאתי לכל אחד משהו.

אבל אני אעשה על זה שרשור חדש

קובייה אולי לא תוציא מקיטוזיס, אבל זה פשוט לא.

אתה מאד טוטאלי

מזכיר לי את עצמי קצת
אבל בגדול בדרך כלל אם עושים משהו מאד מאד קיצוני קשה להחזיק מעמד להמון זמן

אתה מפחד שקוביה תשבור אותך? זה לא יהרוג את הדיאטה ואתה יכול להביא את השאר לכל החמודים

שאם הוא ירשה לעצמו לא לעשות יום אחד זה פתח לעוד נפילות.

התמדה זו תכונה של מצליחנים, וטוטאליות כשהיא מגיעה ממקום בריא היא טובה.

אבל צריך לתת לגוף אפעס איזה עצם

אני אישית פשוט מגעיל אותי שוקולד או ממתקים
אבל הדיאטות הרגילות מחייבות להכניס משהו שאתה אוהב כדי שתוכל להמשיך

ולכן אני אומרת שלא כולם עושים את זה ממקום בריא.

זה לא בריא, גם אם זו רק קובייה.

 

ואולי אני טוטאלי באופן כללי, אבל רוב ככל מי שעושה את זה לא נוגע אפילו בקובייה. זה לא רק אני.

זה פשוט שינוי גישה, יש דברים שכן ויש דברים שלא. זה לא רק העניין שזה ישבור או לא.

בנוסף, אין כל כך משיכה לזה. היא עוברת עם הזמן וכמעט לא מורגשת אם בכלל.

בדיוק הגעתי למסקנה שמה שמושך באנשים רזים וחטובים זה התכונות שגורמות להם להיות כאלו. משמעת עצמית ויכולת להתגבר על דברים שאנשים רגילים לא מסוגלים לעשות

יש כל כך הרבה אנשים רזים שהם פשוט רזים בלי לעשות יותר מידי, והם אוכלים הרבה. ראית את התמונות שלי לפני כמה שנים...

ויש אנשים מלאים עם אותם התכונות שכתבת, פשוט המיקוד שלהם הוא לא על הגוף. וזה בהחלט הרבה פעמים חבל.

אותי מה שמושך באנשים שעובדים על הגוף שלהם זה לא בהכרח המראה, אלא יותר תחושת החיות, הקלילות, זו תחושה שמדביקה אנשים. ובוודאי שאפשר למצוא אותה גם אצל מלאים...

רגע אני מפצלחת את השרשור

אבל למען האמת אצל רוב האנשים רוב העניין זה גנטיקה.

 

בדיוק מישהו בעבודה שלא ראה אותי בערך מתחילת הקורונה אמר לי (בפעם השנייה שחלפתי על פניו) שהוא לא זיהה אותי כי אני נראה 10 שנים פחות (אבל יש מצב שזה גם בגלל הזקן). למה כמה נראיתי קודם? מעליבן.

בהחלט

אני מחכה ליום שאהיה רזה שישאלו אותי אם יש לי 18 חחח

תחשוב על זה

שניה אני מפצלחת זה שרשור ארוך מידי

יש כאלה שצריכים לעבוד על זה קשה, אבל רוב הרזים זה פשוט גנטיקה.

אני גם חשבתי ככה

זה תירוץ.

המטבוליזם שונה, אנשים עם מטבוליזם מהיר שורפים הרבה יותר אנרגיה וממילא אוגרים פחות.

אוכלוסיית חיידקי מערכת העיכול שונה, אנשים מסוימים יפרקו סוכר בצורה טובה יותר לאנרגיה ואחרים יאגרו אותו כשומן.

אופן אגירת השומנים שונה, יש 3 שיטות שהגוף אוגר שומן - תת עורי, תוך בטני ובמחזור הדם. אנשים מסוימים נוטים לאגירת שומן בצורות שונות, ויש כאלה שהם רזים אבל עם הרבה שומן עודף במקומות שפחות רואים (וזה דווקא פחות בריא).

 

וכן, יש הרבה אשמה גם בהרגלי תזונה.

בפייסבוק של תזונה קטוגנית
בנתיים ראיתי שם רק תמונות של מלא בשר (יאמי) ומלא אנשים מתלוננים שבדיקות הדם שלהם יצאו לא טובות והאם זה מסוכן.

לטווח הקצר זה יוצר חוסר איזון (בעיקר בתנגודת וייצור אינסולין אבל לא רק. בגלל ניקוי הרעלים והסתגלות של הגוף לשינוי), אבל כל מי שבתזונה הזו לתקופה ארוכה (כמה חודשים ומעלה) מדווח על תוצאות מעולות. לפחות ממה שראיתי.

אני מדברת על כמה שנים.

הרי בהתחלה זו היתה דיאטה לטיפול באפילפסיה, לא?
יש לה השלכות ארוכות טווח לא טובות על המוח.

לא זוכרת בדיוק

אחרי כמה חודשים נכנסים לאיזון.

יש שם כאלה שחיים ככה כבר הרבה שנים והם מדווחים על תוצאות מעולות.

אני בעד, זה נראה שזה עושה לך ממש טוב

גם מבחינה מנטלית

הקטע המצחיק שכאן אני יכולה לחתום שאני מבינה בזה יותר ממך.

ומה היופי? שאני בגישה של שרה לגמרי. לא מפחדת, נקודה.
נזהרת כי אכפת לי ממני.

אנחנו בתחרות מי מבין יותר? כי אפשר לבדוק את זה.

אבל למעשה זה לא משנה מי מאיתנו מבין יותר, כי יש אנשים שמבינים פי 100 משנינו ביחד והקונצנזוס אצלם הוא שאין בזה סכנה (ולא שאני סומך עליהם בעיניים עצומות כי קראתי וביררתי בעצמי, אבל אם כבר "מי מבין יותר" אז...).

אתה אדם מתנשא.

ההשוואה לא הייתה ביני ובינם, והאנשים ש"מבינים בזה יותר" הם אותם אנשים שאומרים לך שאין בזה סכנה ואתה מאמין להם.

ההבדל ביני ובינך סך הכל הוא שאתה מעלה צל קל של ספק, ואני מפקפקת באמת שהם מנסים למכור לך במאה אחוז. לא אחד פחות.

אנחנו חיים בקרינה, גם חום הגוף שלנו ואור השמש הם קרינה.

המקרר ונורות החשמל שלך פולטות קרינה, כמו גם המחשב והטלפון שלך שהם עובדים על 4G.

 

בקיצור: לא כל קרינה מזיקה או משפיעה בכלל.

 

אבל זהו, אני רואה שזה טעון אז נעצור כאן.

אני יודעת את זה נשמה.לא עד כדי כך בורה כמו שאתה חושב.

יש הבדל בין כמויות הקרינה, וסוג הקרינה, מניחה שאתה יודע את זה ואין צורך להסביר.

בכל מקרה בהצלחה רבה, אל תשכח להתחסן איך שייצא החיסון הנסיוני

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה