בעלי אדם מתוק להפליא, אוהבת אותו אהבה עזה!!! אבל ממש. לא יכולתי לבחור משהו יותר טוב.
אבל הוא בטטהההה
בטטהההה
בטטההה
שמעתן?
בטטטטטטטההה
הוא לא יוזם יציאות כייפיות, פיקניק,מסעדה, דייט זוגי, על האש, עם הילדים יחד, טיול, השכרת רכב, הכללללללל.
כל מה שקשור להנאות העולם הזה. נאדה.
אם אני לא יוזמת אין כלום.
ויאללללה.
נמאס לי להיות היוזמת!!! נמאס!
כשאני מגיעה לקצה העצבים ממטירה עליו שהוא לא יוזם ולא ולא ולא. והוא שואל אבל למה את עצבנית....![]()
ואז הוא מחליט יוצאים לעל האש.
ושוב חוזר להיות דוב רדום, עד להתפוצצות הבאה או יוזמה שלי.
הספיק לי אבא כזה, ועוד אבא שלי עוד אכשהו כן היה יוזם על האש. אבל רק על האש. והוא גם זה לא.
יוצאת לפעמים עם חברות. עם משפחה זה קצת מורכב. עם הצד שלו אין עם מי כי הם לא אוהבים לצאת בכלל (ניסיתי כמה פעמים).
ואצלנו זה סיפור קצת בעייתי, אבל יוצאים לפעמים יחד. אין לי כוח לפתוח את זה וגם לא ממש קשור.
הצעתי לו לאחרונה שנלך לבקר את בת דודתי והוא: אבל מאיפה נשכיר רכב, אני לא יכול להחזיר בלילה כי אני מלמד בבוקר, אבל איך ניסע לא מסוכן, מה נעשה שם. כל מיני סיבות מסיבות שונות רק לא לצאת.
וזה בכל יציאה של הנאה כך. מוציא את המיץ במליון שאלות. למה איך כמה, ואז היציאה כבר בעצבים.
הוא סגנון מאוד שונה ממני בקטע של יציאות. אני מאוד פעילה וקלילה ואוהבת לצאת. והוא בדיוק ההפך (ושוב מדברת רק על יציאות של כייף, לא על שאר החיים) תני לו לשבת כל היום, על הספה עם רגליים על כיסא.
אני תמיד חייבת לארגן ולהכין הכללל כי אין לו כוח להכין ואיך הוא אומר, "אם אני יכין יהיה חסר לך דברים" והכל מעצלות.
הוא מתוקקקקקק ומלך בהמוןןן תחומים. אבל הקטע הזה מטריף לי את הדעת.
בעיקר שאני באה עם חסך ילדות בקטע של יציאות ומשפחה (היינו קבורים בבית ויוצאים רק בחופש לדודה שלי לשבוע- אותה דודה כל החיים). כך שזה עוד יותר קשה לי.
תני לו לשבת רגל על רגל ולפצח פיצוחים, עם קולה קלה. רק לא להניע את האיברים.
זה כל כך לא גברי בעייני
שוחחנו המוןןןןןןןן. הותשתי.
אני רוצה להנות גם. לצאת לפה, לצאת לשם. אנחנו עם הילדים המתוקים. ולהנות.
למה זה חייב להיות כל כך קשה.
איך גורמים לו להניע את האברים מרצון ושמחה.
או שזה רק להשלים את בטיטיותו ולהרקב?
לצאת לבד לא רלוונטי לחלוטין
שרופה עליו, מטורפת עליו, מאוהבת בו. אבל חייבת לעשות שינוי כל שהוא. לפני שיוצאת מדעתי.
מהחתונה זה כבר כך. כבר כמה וכמה שנים.
הכל טוב יקרה
תשלחי לי איזה בצל שרוף מתנה 
