רמב"ם הלכות קרית שמע א
"הַקּוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע - כְּשֶׁהוּא גּוֹמֵר פָּסוּק רִאשׁוֹן, אוֹמֵר בְּלַחַשׁ "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ "וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ" (שם ו,ה) עַד סוֹפָהּ. וְלָמָּה קוֹרִין כֵּן? מָסֹרֶת הִיא בְּיָדֵנוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקִּבֵּץ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת בָּנָיו בְּמִצְרַיִם בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, צִוָּם וְזֵרְזָם עַל יִחוּד הַשֵּׁם וְעַל דֶּרֶךְ יי שֶׁהָלַךְ בָּהּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק אָבִיו, וְשָׁאַל אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם 'בָּנַי, שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם פְּסֹלֶת, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד עִמִּי בְּיִחוּד אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָם?', כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר לָנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה..." (שם כט,יז). עָנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ לוֹ "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד" (שם ו,ד). כְּלוֹמַר, שְׁמַע מִמֶּנּוּ, אָבִינוּ יִשְׂרָאֵל: יי אֱלֹהֵינוּ, יי אֶחָד. פָּתַח הַזָּקֵן וְעָנָה "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". לְפִיכָךְ נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שֶׁבַח זֶה שֶׁשִּׁבַּח בּוֹ יִשְׂרָאֵל הַזָּקֵן אַחַר פָּסוּק זֶה."
תורת חובות הלבבות, פתיחת שער היחוד (תרגום הרב קאפח, עמ' מד-מה)
"וראוי לך אחי להבין ענין פרשה זו כלומר שמע ישראל עד סופה, ותראה היאך העביר בה את דבריו מענין לענין, וכללה עשרה ענינים כנגד עשרת הדברות, והוא, שהוא צונו לקבל עלינו אמתת הבורא יתרומם ויתהדר והוא אמרו שמע ישראל, ואין כוונתו באמרו שמע האזן, אלא כוונתו הידיעה והקבלה כמאמר הכתוב נעשה ונשמע, ואמרו ושמעת ישראל ושמרת לעשות. וכל מה שנוהג בדרך זו בלשון שמיעה אין הכוונה בו אלא ההתחייבות והדעה והקבלה. ואחר שחייב אותנו ידיעת אמתת מציאותו, חייב אותנו לידע שהוא אלהינו אדוננו באמרו ה' אלוהינו. ואחר כך חייבנו לידע שהוא אחד באמת באמרו ה' אחד"
נמצאת למד, הפניה היא להכרת האדם בעצמו להכיר ולדעת ביחוד ה'...
לא פניה אל עם ישראל, לא הפניה לא־ל עליון, אלא קרוב לדברי השלישי שפסוק זה הוא העדות לידיעת ה' ואחדותו אצלינו...
