בס"ד
שלום לכולם,
יש לי ולאשתי 2 ילדים בני 3 ו-6. הילדים רצים בבית וגוררים כסאות, לפעמים כשהילדה בוכה, היא צורחת.
הנכד של השכנה מתחתיי העיר לנו כמה פעמים. ניסינו להגיד לילדים לא להרעיש, אבל בגילאים הללו אין שליטה מלאה על הילדים.
היום השכן איים שעוד פעם אחת הוא יפנה למשטרה. מה לעשות?
ך ללכת.
דבר שני, כשצעקנו על הילדים שלא יגררו, השכן האשים אותנו בצעקות. ועכשיו כשאנו לא צועקים, הם לא מקשיבים לנו וגוררים כסאות. הבנת את הבעיה?
וגם כשהם רצים בבית, ואפילו יחפים! זה מפריע לשכן. לא מוגזם?
להם. כיום הבן שלי התחיל סוף סוף לאהוב את אשתי, מה שלא היה אף פעם בעבר...
זה בדיוק השכן מתלונן...
צורחת עליו הרבה פחות, רק מדי פעם...
היא גם גדלה בבית שבו רק צורחים כל היום...מסכנה..
עכשיו התחלנו טיפול על הילדה
שים את אשתי בצעקות, ולא אותי...
עדיף שתשאירי לעצמך רמה כזו נמוכה של תגובה.
אין לך משהו חכם להגיד אל תגידי
לאשתי: אל תצרחי, יבואו השכנים, תבוא המשטרה, ושום דבר לא עוזר...
אם השכנים שומעים את הצעקות (ומן הסתם נכנסות לשם גם מילים שנחשבות "אלימות מילולית"), הם יכולים לדווח על זה ואז באמת תסתבכו.
כתבת שהילד לא אהב את אמא שלו עד לאחרונה? זה פשוט מזעזע.
אתם לא רק צריכים הדרכת הורים, היא קודם כל צריכה טיפול אישי דחוף. ברור שעובר עליה משהו. זה לא תקין בכלל.
גם הבן שלי בן 3 ואין דבר כזה "הוא לא שומע לי". הוא לא שומע? תגרום לו לשמוע. לא בצעקות. לא במכות. לא בעונשים. יש דרך לזה. ואם 11 חודש ההדרכה לא לימדה אתכם איך לגשת לילד בן 3 באמת תחליפו הדרכה.....ומהר.
חוסר כבוד של ילד להורים נובע הרבה פעמים מהסיבה שההורה מתנהג בצורה כל כך לא יפה ביום יום (בכללי, לא רק כלפי הילד) והילד לא טיפש, הוא קולט ומתנהג בהתאם למה שהוא רואה. הורה שצועק כל היום נותן לילד תחושה שההורה חלש. שאין לו על מי להישען. ילדים צריכים גבולות, אבל כשזה נעשה נכון ולא מתוך יציאה מהכלים של ההורה.
תנסו לדמיין ילד קטן עם נפש עדינה רואה מבוגר צורח ומשתולל מכעס. הוא רואה מפלצת מול העיניים. הורה שלא שולט בעצמו ובכעס שלו - שלא יצפה מהילד לשלוט בעצמו.
אשתך לא "מקשיבה" לך כשאתה אומר לה לא לצעוק ואתם לא מבינים למה הילד לא "מקשיב" לכם כשאתם אומרים לו לא לעשות משהו...... האירוניה...
הגלגל לא יפסיק עד שמישהו יעצור אותו. וזה תפקיד המבוגר.
בכלל על הילד, רק על הילדה, ובזה התחלנו עכשיו טיפול. אין ספק שיש לאשתי בעיה חמורה
והזמן שיקח לאשתי להפסיק לצעוק יוכפל...
או שהוא לא יקבל את דברייך או שהוא יקבל את דבריך והם יפגעו יותר מאשר שיעזרו לו..
יש כאן אדם שמשום מה חושב שהעובדה שיש לו ילדים מקנה לו את הזכות למרר לאחרים את החיים.
זה לא נראה שהוא חושב על האחר ורוצה למצוא פתרון, אלא פשוט אומר: "ככה זה ילדים" והדבר היחיד שמניע אותו זה הפחד מהתוצאה.
כשאומרים "ככה זה ילדים, אין מה לעשות" - זו פשוט התנערות מאחריות על חשבון אנשים אחרים.
השיפוטיות לחלוטין במקומה.
לא אמרתי שאין מה לעשות, בשביל זה העליתי את השרשור הזה, וכן ניסיתי להרגיע את הילדים שלי, ללא הועיל.
טענת השכן על ענין הצרחות של אשתי: בזה הוא צודק עובדתית
ושהם גוררים כסאות למרות שאתם אומרים להם שאסור.
זה אותו הדבר.
אתה מסתכל על זה מנקודת המבט של הורים לילדים ואני מסתכל על זה מנקודת המבט של מי שסבל משכנים בקומה למעלה שמעבירים אותך גיהנום.
וכן, ב"ה, יש לי ילדים - ואם הם לא יקשיבו לי כשאני אומר להם לא לגרור כסאות, אז לא יהיו כסאות בבית.
ארון? מכונת כביסה? מקרר?
פחות.
תראה לי ילד בן 6 שגורר תנור - אני רוצה לראות.
ואם כל המשחקים שלהם עושים רעש, אז קנה להם משחקים שלא עושים רעש או שתמצא פתרון.
לדוגמא: לשחק 5 אבנים על הרצפה? לא לגיטימי.
לשחק 5 אבנים על שטיח? אין בעיה.
מבין?
שיעשו הרבה רעש.
כסאות, שולחנות קלים ואולי, מיטות קלות בלי גלגלים.
ויש משטחים שהם לא בדיוק שטיחים (כאלה ששמים לפעמים לתינוקות כדי שיזחלו עליהם) - שלא צריך לשאוב אלא מקסימום לנקות עם מטלית לחה פעם בכמה זמן והם ירככו את הרעשים בצורה לא רעה בכלל.
"ילדים זה לא בובות! כמובן שלא לעשות דווקא אבל גם אין מה לעשות"
מצטער, לא מקבל את זה.
יש מה לעשות.
אז זו הצורה.
לוקחים את כל הכיסאות, שמים במחסן ואומרים לילדים שבגלל שהם גוררים את הכיסאות ועושים רעש, אז אין יותר כיסאות.
למחרת - או אחרי כמה שעות - שואלים אותם אם הם רוצים את הכיסאות בחזרה אבל בתנאי שלא יגררו אותם.
אם הם גוררים שוב, מוציאים אותם שוב.
וכך עושים שוב ושוב ושוב ושוב עד שהם מבינים שאם הם גוררים את הכיסאות, אז לא יהיו כיסאות.
מעייף? כן
מתיש? כן.
אבל לגדל ילדים זה לא קל.
או משהו אישי שקרה לך אבל התגובות שלך לאורך השרשור תוקפניות, גם אם הנמען מקבל אותן.
כנראה כי את עדין מתוסכלת.
לתת לאדם זר ציון זאת בעיה בפני עצמה.
לתת לאדם זר ציון על כמה טוב הוא הורה לילדיו זאת בעיה עוד יותר גדולה.
אני מסכים איתך שיש מה לעבוד אבל כל דור והאתגרים שלו.
לזלזל באתגרים לא יקטין את הבעיה או ימציא את הפיתרון.
שבאופן אישי, אני פשוט תופס את הראש.
הם כנראה עושים כ"כ הרבה רעש שהשכן כבר מתחרפן שהוא מאיים לפנות למשטרה - אבל הם רק חושבים על הפחד שלהם ממה שהוא יעשה.
לפני שהוא חושב על המשטרה ומה היא יכולה או לא יכולה לעשות, הוא צריך לחשוב איך לא למרר לזוג קשישים את הזמן שנשאר להם.
מה זה הדבר הזה?
ומה עם קצת לחשוב על איך לפתור את הבעיה?
קצת לקחת אחריות? טיפה של רצון טוב?
מעט מאמץ?
ומה התירוץ לזה?
"ככה זה ילדים".
אז לא! ילדים הם לא "ככה". ילדים מחנכים - וזה לא רק חשוב לחנך אותם שלא לעשות רעש לשכנים מלמטה - אלא באופן כללי, להתחשב באנשים אחרים.
איזה מן מבוגרים הם יהיו אם אף אחד מעולם לא חינך אותם להתחשב באחרים?
ב. אני מסכים באופן חלקי עם דבריך. אבל שים לב שהוא כן ציין דברים שהוא ניסה לעשות, וגם נשמע שהבית שם קצת יותר מסובך ממה שאנחנו יודעים.
ג. אנשים שונים ביחס שלהם לפנייה למשטרה, ויכול מאוד להיות שידו של שכן זה, קלה על ההדק.
ד. לי היו שכנים שהכלב שלהם היה מפריע לי ללמוד כי הוא היה נובח בהיסטריה מגעגוע כשהבעלים לא היו בבית. וזה גרם לי לחפש פסק דין בנידון והשופטת שם פסקה (אני לא נכנס אם זה נכון או מוסרי אלא שזה המצב כרגע) ששפתו של הכלב לנבוח ולכן אי אפשר להכריח אותו להפסיק לנבוח (כמו לדוגמה עם התקן מחשמל).
מה תעשה לילד שבוכה באמצע הלילה כי גדלות לו שיניים וזה נורא כואב? תרדים אותו עם חומר? יש מצבים שבאמת אין הרבה מה לעשות..
מסכים איתך שיש פה הרבה ענין של חינוך, התחשבות בזולת, ואחריות עצמית. אבל גם לדברים האלה יש גבולות.
בהלכה יש גדרים מה נחשב מזיק ומה לא.
ב. לי נשמע שהוא ציין יותר תירוצים מאשר פתרונות. (תוציא את הכסאות מהבית - אין לי מחסן. שים אותם במרפסת - אין לי מקום. שים אותם בחדר - אי אפשר. נו, באמת! קשה לקחת לילד כיסא כדי שלא יגרור אותו?).
ג. השכן יודע שלמשטרה אין הרבה מה לעשות.
ד. אכן, יש שופטים דבילים. זה לא חדש.
השכן צריך למצוא פתרון.
מצידי שיבנה לכלב שלו מלונה אקוסטית.
יש מצבים שאין מה לעשות - אם ילד צורח מכאבים, אין הרבה מה לעשות.
אבל מבוגר יכול פשוט לא לצרוח! הוא מבוגר אז נא להתנהג בהתאם.
ילד שגורר כיסאות - יש מה לעשות.
לו יותר אחריות על הנעשה
אני חושב אחרת...
יש הורים שיותר מזכירים לך את הדברים שחשובים לך בחיים.
או הורים שמתנהגים בדרך שמוכרת לך.
הפה שלהם, וזה שיש עוד 4 משפחות עם ילדים בבניין ומעירים רק לנו, זה בסדר, אבל השכנה (האלמנה- זה לא זוג קשישים), תמיד צודקת. וההורים? שישברו את הראש לבד! פשוט חוצפה!!!
אחרת...
את מאבדת את הצפון. פשוט תפסיקי להגיב על הנושא אם את לא מצליחה להתנסח באופן מכבד.
@*אשתו של בעלי*
היו נמחקות..
תהי נחמדה ושום הודעה לא תימחק..
אין טעם להכות מוסר באנשים, זה כואב והם לא מקשיבים.
אין סיבה שילד יידע איך להתנהג אם ההורים שלו לא חינכו אותו.
אם מעירים רק לכם, אז זה רק מחזק את ההשערה שהבעיה היא אצלכם דווקא.
וכן, השכנה שאתם עושים לה חור בראש ככל הנראה צודקת.
וכן!
שההורים ישברו את הראש לבד!!!
מי הביא את הילדים הללו לעולם? השכנה הקשישה שלך?
לא!
אתה ואשתך.
אתם - ורק אתם - צריכים לחנך אותם.
ממתי זו חוצפה לדרוש מהורים לחנך את הילדים שלהם?
מי את שתשפטי הורים??????
אני מודיעה לך שאני עושה הכל (בין השאר הדרכת הורים ולא אפרט לך מה עוד כי זה לא עניינך)
אבל הבן שלי צורח ושואג ברמות שמפריעות לשכנים
אבל מה לעשות????
שאני לא ארביץ לו כדי להשתיק אותו!!!
ומה לעשות שאת לא יודעת הכל!!!!!
אני לא גננת, מה שהיא עשתה או לא, לא רלוונטי אליך.
מה שעומד בכללי הפורום אני משאיר, גם אם זה לא לרוחי.
אם היו רוצים לעשות פורום "בסדר גמור" (תרתי משמע) הוא היה נראה אחרת.
תגובה מספיק לא מכבדת כדי שאתערב?
זה מה יש שיפנה למשטרה..
הבעיה עם המבוגרים ששכחו כבר שהם גידלו בעצמם..
מה שאני עשיתי זה כן לשמור בין 2-4 שזה נטו שעות מנוחה
לאחר מכן אין שליטה נון סטופ..אין מה לעשות ילדים.
שטיח?
בהצלחה.
ואני לא חושב שהוא יכול ללכת למשטרה על זה, אבל מתישהו הוא יבין שהוא יכול למרר לכם את החיים בחזרה עם דפיקות על התקרה ("שיפוצים, מה אתה רוצה?") - זה מה שאנחנו עשינו וזה עבד כמו קסם.
מסתבר, שפתאום, ההורים שגרו מעלינו הבינו מאוד מהר איך להשתלט על הילדים שלהם...
יכול להיות שיש דברים פיזיים שאפשר לקנות או לסדר כדי להקטין את הרעש והעימות...
וכנראה שזה שווה הרבה יותר, נפשית ורוחנית לעשות מאמץ לא לריב עם שכן, במיוחד מבוגר.
אצלנו, היתה תקופה תקופה שהייתי חוזר מהעבודה וזה היה מרגיש כאילו הבית תחת הפצצה - בום אחרי בום - והייתי מוצא את אשתי שהיתה אז בחופשת לידה, יושבת על הספה מיואשת ואומרת לי שזה ככה כבר שלוש שעות.
כשהלכנו לדבר איתם, עוד חטפנו צעקות שדי הזכירו את מה שפותח הפוסט כתב: "ככה זה ילדים, אין מה לעשות".
אמרנו להם שיהיו לזה השלכות והם אמרו שלא אכפת להם.
אז הסתובבנו והלכנו ומאז, בכל פעם שזה קרה, הם קיבלו פעולת תגמול בזמן שלנו היה נח - במקרה, זה היה בערך בזמן שהם השכיבו את הילדים שלהם.
כמובן שמתישהו הגיע הפיצוץ הבלתי נמנע בו הם ירדו אלינו ואנחנו רק הסברנו שאנחנו מנסים לתלות תמונות על התקרה וזה נורא קשה עם מגב ובלי מסמר... הם איימו לפנות למשטרה וכו'
שורה תחתונה:
מסתבר ש"ככה זה ילדים ואין מה לעשות" זה לא ממש מדויק.
פתאום הם מצאו שדווקא יש מה לעשות - הם רק היו צריכים את התמריץ המתאים...
וכן, יש דרכים לחנך ילדים והן אפילו לא כוללות צרחות - זו פשוט הרבה עבודה מתישה.
אומרים "לא, אסור" ו"אני לא מרשה" פעם אחרי פעם ואם הוא ממשיך, לוקחים לילד את הצעצוע\כיסא\מה שזה לא יהיה ועושים את זה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב עד שיום אחד הוא מבין שאסור לעשות את זה יותר.
זו עבודה סיזיפית וקשה אבל אף אחד לא אמר שלחנך ילדים זה קל.
מי שהביא לעולם ילדים צריך לדעת שזו עבודה קשה ומתישה שאי אפשר להפוך אותה לקלה יותר באמצעות המשפט "ככה זה ילדים".
ילדים הם לא "ככה".
זה הכל.
רק השכן צריך לגלות הבנה, ואת זה הוא לא עושה...
הבנאדם קנה או שוכר בית במיטב כספו והוא רוצה לחיות כמו בנאדם.
זה מאוד נחמד אם הוא יגלה הבנה - אבל הוא לא חייב.
חוץ מזה, שרוב האנשים לא היו עושים עניין מאיזה רעש פעם ב... אם זה הגיע למצב הזה, סימן שזה ככה כל יום כל היום.
גם היום, השכנים שלנו מלמעלה עוד עושים לפעמים רעש וזה עדיין יכול לשגע - אבל שני דברים:
1. זה קורה הרבה פחות ונמשך פחות זמן, מה שהופך את זה לנסבל.
2. לפחות אנחנו יודעים שהם משתדלים.
ונכון, לא כתבת בדיוק ש"ככה זה ילדים" אבל כן כתבת שאין לכם שליטה עליהם, שהם גוררים כסאות למרות שאתם אומרים להם לא לגרור ועוד משפטים בסגנון.
הוא לא סתם התעצבן.
אני יודע את זה בודאות לגבי קריוקי בשעות מסוימות ואני מניח שזה גם תופס לגבי כלי נגינה.
חדר נעול: הילדים מספיק חכמים כדי לפתוח אותו...
של להוציא כסאות...
אותם.
אני יכול לחשוב על 17 אפשרויות איך לגרום לכך שהילדים לא יוכלו לגרור את הכסאות - זה לא כזה מסובך.
אבל הן הבעיות שלכם!
לא של השכן שלכם.
אתם ילדים גדולים - מספיק גדולים כדי שיהיו לכם ילדים - אז תמצאו פתרון.
בקושי למקרים אמיתיים וחשובים היא מתייחסת אז לדבר כזה אני חושב שלא ישלחו אפילו שוטר לדפוק בדלת.
הסיוט של יעל ויסמן - חדשות בארץ
בתוך רבע שעה הבית היה מוקף...
סדר העדיפויות כל כך מקולקל לפעמים..
"השיבה שופטינו כבראשונה, ויועצנו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה.. "
ב. אני לא רואה בעיה בהודעה שלה.
היא צינית אבל ככול הידוע לי זה לא משהו שדורש התייחסות.
לנסח את כל מה שיש לך להגיב בתגובה אחת במקום ארבע?
מאשר לשכנים. זה נשמע שהילדים שלך גדלים בסביבה מאוד לא בריאה.. חבל שהם יגדלו עם שריטות ובעיות נפשיות.
סליחה שאני שואלת, אבל.. יכול להיות שהיא גם מרביצה להם?
קשה לי להאמין שאדם שצועק ומאבד עשתונות גם לא מרביץ.
בזמנים שהיא לא צועקת, היא מרעיפה עליהם חום ואהבה? המון המון נשיקות וחיבוקים??
אם לא.....
בבקשה ממך............... תעשה את זה אתה!!!!!!!
תציל אותם. תן להם להרגיש הכי הכי הכי אהובים בעולם. שהם הכי טובים בגלל שהם הילדים שלך. לא בגלל המעשים.
תאמר להם כמה הם חשובים וטובים. בלי סוף.
יכול להיות שרק אתה תהיה זה שתציל אותם מעצמם.
ובבקשה, תמנעו ילדים עד שהיא תחזור להיות שפויה.
מידת הכעס מחריבה עולמות. כל עוד היא אלימה רגשית כלפיהם אל תביא ילדים! תתמקדו באלה שיש לכם ותרפאו את הנפש הפצועה שלהם.
הם עדיין קטנים מאוד וזה עדיין בר תיקון!!!! מהר שלא תצטער על זה כל החיים שלך.
ואין לנו רכב.
בימים ב, ה, אני גומר ב20.00 בערב לעבוד ומגיע הביתה ב21.15
ביום א אני מגיע ב19.00
ביום ג אני מגיע ב17.30
ביום ד אני מגיע ב19.30.
אחר כך אלו השעות שאני יכול לעזור לאשתי.
הבן שלנו בן 6 עדיין מרטיב בלילה.
היחידי שקם אליו זה אני.
ויתרתי על תפלה במנין בערב שבת רק כדי שהיא לא תישאר לבד עם הילדים, כי קשה לה מדי עם שניהם.
אני מנסה לעזור לה כמיטב ייכולתי
היי, אשמח לעצת הפורום
בעלי אחת לכמה ימים כועס, נפגע ממשהו או סתם לא במצב רוח ולאחר מכן מתעלם ממני למשך כמה שעות/ימים.
זה כולל יציאה מהאוטו הביתה בלי לחכות לי, מבט אטום, הסתגרות במחשב או ללכת לישון מבלי לתקשר.
זה בדרך כלל מסתיים אחרי שאני כבר ממש פגועה, ואפילו בוכה. גם מזה הוא בהתחלה מתעלם ואחר כך חוזר כאילו לא קרה כלום.
אני מבינה שיש לאנשים לפעמים צורך במרחב אבל זה חוזר על עצמו כל יומיים. אני מרגישה שאי אפשר לצפות אותו ושכל דבר קטן יכול לגרום לניתוק רגשי. אני ממש סובלת מהאירוע הזה. אשמח לעצות
אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...
ניסית לדבר איתו על זה?
התעלמות זו אלימות לכל דבר.
טיפול זוגי אולי יעזור.
זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.
אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.
ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה
הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.
איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?
חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".
בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.
לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).
כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).
אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..
בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.
אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..
חזרתי ואמרתי לה - זה שלי! אני רעב!
ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??
בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה?
ישבנו בנחת שבת בצהריים על הנדנדה, דיברנו על הא ועל דה.
הגענו לנקודה שאמרתי לו בהקשר למשהו כללי שדיברנו על כך שלגברים יש נטיה לפזול לדשא של השכן. והעלתי סיטואציה שהיתה במסעדה, ישב מולי ממרחק גבר חרדי שישב מול אישתו ולא הפסיק להסתכל עלי, בזמן שבעלי עם כיפה גדולה, פיאות וזקן התרגש מהמלצרית.
אמרתי בנחת שזו מציאות קצת עצובה, שבמקום לחיות עם מה שיש להם ולהעריך את זה ולהשקיע בזה, כל אחד מסתכל על האחרת.
בהתחלה הוא הכחיש ואמר שהוא לא התרגש ממנה למרות שלי זה היה ברור וגם לא תקפתי אותו על זה וגם לא פגע בי כי היא היתה עם טיץ צמוד.
והוא אמר "זה בכלל לא בגלל הטיץ, אמרתי לעצמי 'וואו איזה שפתיים יפות יש לה'"
בהתחלה השתתקתי מרוב הלם...
אולי בהתחלה ניסיתי להבליג. אני לא יודעת איך זה קרה, והוא חזר שוב ושוב על המשפט הזה. חמש פעמים שמעתי אותו אומר על בחורה אחרת "וואו איזה שפתיים יפות יש לה". 5 פעמים!
לפרוטוקול, לא שזה משנה אבל שפתיים זה צד חזק שלי, מחמיאים לי עליהן המון, והוא מעולם לא החמיא לי עליהן ככה...
ופתאום אני שומעת אותו מחמיא באוזניי ככה למישהי אחרת ועוד על שפתיים.
בתור מתבוננים מהצד, איך אתם רואים את זה?
ואיך אתן הייתן מגיבות?
אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.
אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.
לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.
את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.
את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.
וברור לגמרי למה. זה מעליב.
מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה
מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם
וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...
איך הייתי מגיבה?
כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.
כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.
וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.
אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.
מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.
אבל זה לא במציאות.
להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.
קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?
ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.
זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?
היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו.
כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤
ורק לגבי הסיפא -
זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,
ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).
שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.
ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.
לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...
גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת
ופותח שרשורים הזויים.
ולא תקין בעליל כמובן.
אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.
ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.
חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.
לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,
אבל בהחלט באופן כללי:
את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.
כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.
או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.
או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.
או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,
או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,
או "סתם" משועממים,
או נערים/ות,
או טרולים,
או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה
וחשוב ממש להיזהר.
גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה
ובטח שבאישי
ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.
אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.
יכול להיות שלא? יכול.
איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.
וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.
וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,
כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.
אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.
אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו
הוא פתוח איתך וזה יפה .
הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו
אינך חייבת לקחת ללב
תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו
ממש קשורה לנושא.
נראה שלא הבנת את כוונתי
שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט
אבל משמע ששם נעצר
לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי
כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .
ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו
וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.
וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...
אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח
חוסר כבוד וכו שציינת
מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל
עוד משהו -
אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע
אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה
ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור
נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן
מסתמא יהיה לה מה לאמר
ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.
והוא נכשל
אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.
וגם לשיתוף איתך.
זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.
אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.
באמת אמירה מיותרת יחסית.
מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.
ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...
אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...
למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך?
שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו
וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...
כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך
לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית
לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..
גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית
וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...
אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.
ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.
אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג
לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד
פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...
אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.
אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.
כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו
אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו
מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה
עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו
הסתכלתי קצת בדוחות של האשראי, וראיתי שירד לי החודש וגם חודש קודם חיוב מאיזה מקום שלא מוכר לי, משהו בירושלים ואני לא הייתי בירושלים ממזמן. לא משהו פסיכי רק 17 שקל, אבל עדיין מאוד מוזר לי. חיפשתי את שם החברה בגוגל (וונד פיי) ועוד יותר לא הבנתי. מישהו יודע איך אני מבררת מה זה החיוב הזה? יכול להיות שזה פשוט דמי כרטיס או משהו?
או שעבר פס מגנטי בפועל
האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה
האם חיוב מוכר שעבר בעלות
האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך
האם הוצג? כן
זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?
בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?
תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.
לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.
איך אני מבררת מי זה?
כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת
קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה
תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?
אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט
רקלתשוהנכיוונים מעניינים
ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל
לפחות באפליקציה של מקס.
נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.
או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).
ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל…
ומה שלא יראו לנו בכל הסרטים והמדיה,
גם כי אין לזה רייטינג,
זה שאפשר לחיות *בטוב* ובטוב גדול בתוך חיי הנישואים.
ומה שצריכים ללמד וללמוד
זה איך להיות בתוך קשר
איך לבנות קשר
איך להישאר בקשר בטוב
איך להחזיק, לתחזק, לחזק, ולהתחזק בתוך קשר.
לא חתונה ממבט ראשון וזה השיא
לא תוכנית היכרות / שידוכים בלבד
לא סדרה עד כמה נישואים הם בערך ופשרה והתבוססות באומללות ולית ברירה
אלא בתוך
ותוך כדי
ומתמשך
ומלא חיים
וחזק, ואוהב, ועוצמתי יותר מהכל
בתוך חיי הנישואים
שנה ראשונה
עשר שנים ראשונות
עשרים שנים
מה עושים אז?
מה עושים ששלב הפרפרים הראשוני נגמר?
איך עוברים לשלב הבא, שטומן בחובו עוד הרבה יותר טוב אהבה אפילו?
מהי בכלל מהות הנישואין?
איך אפשר להעצים אותם עוד ועוד ועוד?
איך פותרים קונפליקטים?
מה עושים כאשר פערים צצים?
איך לריב נכון?
וכן הלאה עוד המון לימודים שהם בעצם לימוד החיים עצמם.
את זה צריך להראות.
את זה עלינו ללמוד וללמד
וגם לשמור ולעשות ולקיים
ולזכור שכל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים.
גם קשר. גם זוגיות. גם נישואים.
תהיה לו אנרגיה - יתקיים
לא תהיה לו - יתקשה להתקיים.
אלו לא חיים של בערך
ולא כמעט
לא ליד
ולא בצל או בצד
אלא אלו החיים עצמם
בדיוק
בהכי הכי הכי עוצמה הנאה צמיחה אהבה קירבה ועומק שלהם.
והמתמידים מרוויחים
כמו לפני לידת תינוק - פלא הבריאה שדורש הריון, לידה, גידול אינטנסיבי
כמו בשיא גופני שדורש התמדה
כמו בהשגת חוכמה / הישג / כל דבר שעמלנו עליו רבות
וכמו בכל דבר טוב שצריך להשקיע בו כדי שיהיה הגירסא הכי טובה ומטיבה של עצמו
נישואין הם לכתחילה המקום הכי בטוח לאהבה אמיתית לנצח
לא תחליפים, לא בערך, אלא הכי נכון, הכי מדויק והכי פשוט שיש.
החיים עצמם - בשיא אושרם ומהותם.
סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?
נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.
הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.
ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.
ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...
כי זה לא "פוף" קורה או שלא
זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"
זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"
זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"
אלא זה באמת באמת לימוד
ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות
כולנו
ותורה היא ולימוד היא צריכה
וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.
יוצאים קצת לנופש, בקטע של ממש להתפנק, להנות, להתקרב אחרי תקופה אינטנסיבית.
חשבנו על ירושלים, אבל קפואא.
על מה ממליצות?
נצא מן הסתם לסיור דרך עיר דוד/הקרן למורשת הכותל אבל מחפשת עוד רעיונות במיוחד בכפור שבירושלים.
תודה רבה מראש!
הכל בראש, באמת.
מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...
אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה.
בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!
ואסביר:
ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.
בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.
בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי. בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.
שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב. בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם. בניו ג'רזי. סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.
גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ.
אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד...
פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.
אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.
מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.
אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...
כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.
חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.
למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.
לבדוק באתר של עיריית ירושלים.
או להתקשר ל106 לברר.
יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.
שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.
מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!
הגן הבוטני.
יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.
מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.
מכון המקדש.
יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)
בוקר טוב לכולם, קצת רקע:
נשואים כ7 שנים + 3 ילדים בגילאים קטנים.
לצערנו עשינו טעויות בתחילת הנישואין, מה שגרם (בין היתר) לזה שאנחנו לא מקיימים יחסים בכלל.
ניסינו במשך שנים ללכת לסקסולוגים, ייעוצים זוגיים ואחרי שזה לא עזר, סוג של התייאשנו ולמדנו "לחיות עם זה".
אנחנו חיים סבבה, מסתדרים טוב, יוצאים לדייטים יחסית באופן קבוע ונותנים תמיכה אחד לשניה, פשוט בלי יחסי אישות.
אחד הדברים שאנחנו מרגישים זה שאנחנו לא באמת יודעים להעריך "מה הנזק" כי מעולם לא היו לנו חיי נישואים עם יחסים כדי להשוות אליהם וזה די מסתמך על מה שאחרים מספרים שזה כדאי ונחמד.
אשתי טבלה אתמול אחרי המון זמן שהיינו מותרים ובלילה הייתה שיחה קצת עצובה שהיא לא מבינה למה היא טובלת: זה מציק, מטריח ושבתכלס גם ככה אין איזה מגע מטורף שזה שווה לעשות את זה בשבילו ושמבחינתה הקושי העיקרי זה שהמיטות מופרדות כשילדים רוצים להיכנס בינינו בלילה.
המשכנו לדון בנושא, אבל אשמח לשמוע ולהבין:
מכיוון שאיני אישה ואני באמת לא זוכר את החוויה של לחיות ככה כל חודש - האם חיי האישות זה באמת מה שנותן מוטיבציה לטבול? גם אחרי מלא זמן?
היא תיארה את כל המהלך ההלכתי כעניין שממש מוריד לה ושאם הייתה נחסכת הטבילה והריחוק, אז לא היה לה כזה נורא.
מכיוון שכנראה יעלה בהמשך העניין של טיפול זוגי - הייאוש אתמול נבע מזה שניסינו כמה שנים ללכת לאנשי מקצוע (כולל מיכל פרינס שאשתי מאד התרשמה מהספר שלה) אבל בגלל שזה לא עזר והעלות הייתה ממש גבוהה (וההצלחה לא מובטחת), אז אשתי לא בקטע.
חשבתי אולי אם ננסה ללכת לאיזו רבנית שאידיאולוגית עובדת בזה ולא לוקחת מחירים גבוהים (או בכלל), אז זה יוכל לתת לאשתי מוטיבציה.
אין לי בעיה להוציא את הכסף על זה, אני מבין שיש כאן חשיבות שאני לא מבין.
אם יש המלצות לאיזור חיפה והקריות - נשמח
תודה ושבת שלום.
היי כתבתי את זה בהתחלה בלנ"ו אבל אז הפנו אותי לכתוב כאן
שאלה שיושבת עלי כבר תקופה היא איך אנשים שעד אתמול היו ילדים שגרים אצל ההורים ובקושי עבדו פתאום אחראים לתפעול משק בית
כאילו להתחתן יחסית צעיר זה אחלה וזה גם מה שאני רוצה אבל איך מתמודדים עם ההוצאות? אני גם רוצה שבעלי לעתיד יהיה אברך כמה שנים ואני באמצע לימודים אבל יקח זמן עד שאסיים את התואר ועד שתהיה הכנסה נורמלית אבל זה מרגיש לי פשוט לא נכון לא לצאת בגלל זה כאילו אם מישהו בוגר ומבין שיש לו בית לתפעל אז גם אם אין לו הכנסה קבועה זה כבר משהו אבל תכלס מה עושים? כל הזוגות הצעירים נסמכים על ההורים בהתחלה? אני לא מאמינה בקסמים ונראה לי שלהתחתן מתוך מחשבה שה' יעזור זה קצת זריקת אחריות כלפי שמיא אבל מצד שני יש הרבה אברכים בעם ישראל ברוך ה שנשותיהם מרויחות מינימום ובכל זאת הכל נראה טוב
חח מקוה שיצא ברור מה דעתכם?
אני לא רואה את זה כך.
