הרטבת לילהאנונימי (פותח)
ילדי בן 4.4 מרבה לפנצ'ר בלילות
התחלנו לפני כמה חודשים (לא זוכרת בדיוק, אבל די הרבה)
לנסות לגמול אותו בלילה, ומאז-
אם לא לוקחים אותו באמצע הלילה לשרותים אז הוא תמיד קם רטוב
ואם כן לוקחים אותו אז לפעמים ככה ולפעמים ככה
אנא שתפו אותי מנסיונכם...
סיפור דומה לילדה בת ארבעשיקמה
היתה מרטיבה מדי לילה, בשלב מסוים נשברנו והחזרנו לה את הטיטול (הסברנו לה שזה רק לקצת זמן, עד שהיא תפסיק להרטיב, ושנעשה את זה בסוד שאף אחד לא יידע). תוך מספר ימים (!!) היא הפסיקה להרטיב לחלוטין, וכבר כמה חודשים יבשה לגמרי בלי טיטול.
 
שיתוף מניסיוניאנונימי (פותח)
בתי בת ה-4 גם כן מרטיבה עדיין בלילות כשלא לוקחים אותה וגם לפעמים כשלוקחים. אני לא כל כך מתרגשת משום שאצל בתי בת ה-6.5 רק לאחרונה היה שיפור ניכר. היא הפסיקה להרטיב בלילה בסביבות גיל 6 למרות שאם היא שותה בערב הרבה היא עלולה בכל זאת לפספס עדיין.
מספר טיפים לבינתיים:
1.לא להתרגש.
2.שמיכה בגודל קטן וללא ציפה- פחות לכבס. אני לפעמים שמה לייבוש בלי לכבס (אם המצב לא ממש גרוע)
3.לנסות שישתה פחות בערבים
4.להעביר מעט אחריות. לדוג': קמת רטוב? כנס לחדר אמבטיה ותוריד את הבגדים אני כבר באה לעזור.
אז ככה:נחשונית
אני מצטרפת לכל העצות שכתבו כאן ומוסיפה משלי: אצלנו היה מצב דומה מאוד עם בכורנו בן 4.5 ממש עד לפני מספר שבועות. עד לפני כמה חודשים היה עדיין עם טיטול בלילה. לפעמים קם רטוב ולפעמים יבש. עשיתי לו לוח מדבקות. וכל פעם שקם עם טיטול יבש, הדבקתי לו מדבקה במשבצת של אותו יום. זה עזר רק חלקית. בשלב מסוים, אחרי שהקטן שלנו כבר נגמל מטיטול בלילה, עוד לפני הבכור, אז הבכור שאל אותי פעם: "אמא, למה אני צריך טיטול בלילה?" לא עשיתי עם זה כלום. ואחרי כמה שבועות הוא אמר: "אמא אני לא רוצה יותר טיטול בלילה! אני לא צריך!" וכל זה כשהוא יודע היטב שפעמים רבות הטיטול רטוב. סוג של הכחשה. הפעם בכל זאת החלטתי ללכת על זה ואמרתי לו: "אין בעיה. אתה צודק ואתה באמת לא צריך יותר טיטול." 

במשך כ-3 חודשים הוא היה קם לפעמים רטוב לפעמים יבש. כשהרטיב, לא קם מהמיטה עד ששלפתי אותו משם להתרחץ. שוב הכחשה. המון כביסות, מקלחת בבוקר, מאחרים לגן. עשיתי לוח חדש ויותר יפה. למדבקות הוספתי ממתק, דבר שנמנענו ממנו מאז שהוא נולד. והדבקתי הכל על דלת השירותים, כולל הממתק הסגור. והתחלתי להקים אותו לשירותים שלוש פעמים: לפני שהלך לישון, לפני שאני הלכתי לישון ואם התעוררתי בלילה, אז עוד פעם. וכל הזמן גם עודדתי אותו בע"פ: "אתה גדול, אתה יכול, אתה תצליח." וחיכיתי וחיכיתי שיעבור שבוע שלם יבש כדי לתת לו מתנה. זה לקח כ-3 חודשים. פעמיים כמעט הצליח ואז בסוף השבוע הרטיב. כמעט התייאשתי וטיפה לפני שנכנעתי לחזור לטיטול, הוא עבר את סף השבוע שלם יבש. והוא ראה בעצמו את התקדמותו בלוח מדבקות. נתתי לו מתנה ארוזה יפה, תחתונים חדשים. חיבקתי אותו ואמרתי לו: "הצלחת לקום בתחתונים יבשים שבוע שלם ולכן מגיע לך תחתונים חדשים ויפים." הוא ממש זרח מאושר גאווה ושמחה. ומאז, כבר כמה שבועות, הוא יבש. ב"ה בלי עין הרע.

למדתי מזה שאולי עדיף לא לחכות לשבוע שלם יבש, הוא רק בן 4.5 אפשר לתת מתנה קטנה כמו זוג אחד של תחתונים על כל 3 ימים יבשים רצופים. או אחרי 3 ימים חולצה של פיג'מה ואחרי חמשוש יבש גם את מכנסי הפיג'מה. או סט מצעים, אפשר כל פעם חלק אחר. מתנות שקשורות למטרה שהושגה זה טוב מאוד. אם זה מתנה קטנה אפשר לתלות על דלת השירותים, כך שהוא יראה כל הזמן ומאוד ירצה את זה ואז יתאמץ יותר להישאר יבש, גם טכנית, יסכים לקום, וגם נפשית: "אני אשאר יבש ואקבל את המתנה שעל הדלת." או חלק פאזל על כל יום יבש וכך כדאי לו להתאמץ כדי להשלים את הפאזל. צימוקים וממתקים תמיד עובד טוב. אפשר סוכריות ויטמינים, זה רווח נקי. בגיל הזה זה עדיין כן נחשב חינוכי, לא לדאוג, רק לצחצח שיניים היטב. כנראה המדבקות הצליחו רק חלקית כי זה פחות מוחשי, זה לא מתנה ביד. מניסיון, חשוב שאת ובעלך תעשו שיחה שבועית בנושא, עם ניתוח וסיכום המצב וההתקדמות, מה עבד, מה לא, איפה בדיוק זה תקוע ואיך ממשיכים. לפרק מוקשים בדרך למטרה. כדאי לשקול, ואת זה לא עשינו, אם "להתייעץ " עם הילד עצמו, מה צריך לקרות כדי שהוא יקום יבש. מפתיע עד כמה הוא יכול להפתיע ולדעת הכי טוב מה יעזור לו. בהצלחה רבה, לא להתייאש!
נחשונית אהבתי את הפרס - תחתונים חדשיםקיווי
חמוד
תגובהד.
מהנסיון: הרבה סבלנות, זה ספיציפי לכל אחד.
להשתדל לפני השינה לקחת כמה פעמים לשירותים (בלי שישים לכך לב במיוחד כדי לא "להלחיץ, אותו).
תודה למגיביםאנונימי (פותח)
האמת שהיינו כבר מזמן בשלב המבצעים
והיה די בסדר ואז שוב התחיל להתפקשש..
אולי באמת נתחיל מבצע חדש!!
 
גמילה בלילה תלויה בבשלות השלפוחיתיהודית פוגל
מקובל שעד גיל 6 בערך זה עדיין נורמטיבי, ורצוי להשכיב עם טיטול כדי למזער את ה"עסק".
תזכי למצוות, הרגעת אותי!דבורי
הבכור שלי תיכף בן 6 ועדיין מרטיב לפרקים. ממש לא תכננתי לדאוג לגבי זה, רק מרוב השרשורים בנושא תהיתי אם לדאוג - אבל אם עד 6 זה הגיוני, מי אני שאדאג?
אז ככהדבי חיה
בני בן 5 ל-5.... בעלי ואני משתדלים לקחת אותו לשירותים באמצע הלילה. בהתלחה זה היה מצב חירום, אם לא היינו לוקחים הוא היה מתעורר רטוב, אפילו כמה פעמים בלילה. לאט לאט הוא הסתגל וב"ה כבר כמעט לא מרטיב, גם בלי ללכת לשירותים. אז כנראה שבאמת השלפוחית גדלה ומכילה יותר.... אז תנשי עמוק, תכיני קצת יותר אבקת כביסה ולאט לאט הוא יתרגל.
והעיקר...אנונימי (פותח)
בכל מקרה, לא לכעוס על הילד
זה יכול לגרום לנכות נפשית בעתיד!

או! סוף סוף! חיכיתי שמישהי תתיחס לפן הריגשי שלקרנלהאור
הילד בכל הסיפור הזה!
כל התנהגות של ילד מושפעת מעולם הרגשות שלו!
אם ההתנהגות לא טובה, חפשו איזו הרגשה לא טובה מובילה אותו לשם.
טפלו בפן הריגשי (לא עם פסיכולוגים, חלילה, זה רק יתסבך אותו) אלא בעצמכם, עם האינטואיציה ההורית הבריאה שלכם, היו קשובים לצרכים שלו, שימו לב אילו רגשות הוא מבטא ופרגנו לו. עיזרו לו להרגיש טוב עם עצמו באמת.
צפוי, שכל בעיה התנהגותית שהייתה (הרטבה בלילה יכולה להתפרש כבעיה התנהגותית) תדעך מאד. לראיה, הרבה פעמים קיימת נסיגה בתחום לאחר מעבר לגן חדש - מצב היוצר מצוקה ריגשית אצל הילד, או הולדת של אח נוסף, או העדר אחד ההורים לפרק זמן (מילואים) וכו'...
איך אישה תרגיש, אם בכל פעם שהיא מתאפקת ולא צועקת על בעלה, אלא מבקשת ממנו יפה, הוא יתן לה נקודה, או עגיל אחד, ובפעם הבאה את העגיל השני... משפיל?... מקטין?... פטרוני ומתנשא?... מרחיק ומצנן את היחסים?... רגשות כאלה מתעוררים גם אצל ילדינו, כשאנו מכמתים את עבודת המידות שלהם לנקודות ופרסים.
קצת אדלר...אנונימי (פותח)
כשילד מרטיב בלילה זה בהחלט לא נעים ולעיתים זה אף טורח גדול. נכון ש"מקרים" כאלו קורים ובגיל הזה זה בגדר הנורמה, אך אפשר גם לגשת לעניין בצורה שונה- מה המטרה של הילד בהרטבה? (והילד בהחלט מודע לכך שהוא מרטיב בלילה- אין לי ספק בכך). ואם אנו בתור הורים לכאורה משתפים פעולה עם הילד בהרטבה שלו, אזי אנו נענים לצרכים המוטעים של הילד.
הייתי מציעה לנסות גם גישה אחרת, של מתן אחריות לילד, פספסת? לא נורא, אבל האחריות היא עליך. אתה יודע איפה המגירה של התחתונים, אתה יודע להחליף לבד (או להתרחץ), אתה יכול להוריד מצעים לבד וכד'..
זה לא מתוך חוסר אכפתיות, אלא המטרה היא לא להיענות להרגלים לא טובים שהילד מנסה להקנות לעצמו.
תאמינו לי שכל ילד יכול להינות מתשומת לב יתרה שהאמא נותנת לו בעקבות כך, כל היום מסתובב סביב הדאגה של הפספוסים בלילה- נקנה פרסים, נדביק מדבקות, נספר לסבתא, בבוקר נרוץ לבדוק האם המיטה יבשה.. סתם מיותר כל הלחץ הזה.
הילד פשוט נהנה שהאמא מקרקרת כך סביבו והוא שולט בזה בצורה נפלאה.
נראה לו פעם- פעמיים התעלמות, או למי שזה קשה (וזה באמת קשה, מכעיס או מתסכל!)אז נראה אדישות כלפי זה  וכך הילד יבין שאין לאמא עניין בכך שהוא מרטיב בלילה והעניין ייפסק מעצמו. כמובן רק עם אמון (בך- כאמא, ובילד- במסוגלות שלו להיות יבש, לקום לבד לשירותים, באחריות שלו ללכת לשירותים לפני השינה ועוד..) ועם סיעתא דישמיא.
בהצלחה.
ומה עם ילד שסובל מזה יותר מאמא שלו?דבורי
האם גם אז אדלר אומרים להתעלם?
והאם ילד בן 5.5  יכול להתרחץ לבד בלי לקבל כוויות קור או חום?
 
באמת, מה מטרת הילד בהרטבה? פעם הוא אמר לנו בתסכול רב: אני ממש רוצה להישאר נקי, אבל זה קורה בגוף שלי! אני לא עושה את זה... ניכרים דברי אמת.
 
אז מה יש לאדלר להציע בכאלו מצבים?
ילד שסובל מכל לא ירטיב.אנונימי (פותח)
ילד שסובל מכך לא ירטיב. אני לא אומרת שאין בכלל פספוסים,(זה בהחלט יכול להיות לעיתים רחוקות.)  אך ברגע שהופכים את עניין ההרטבה  לעסק משפחתי ועסוקים בו כל היום, הילד משיג את מטרתו (השלילית). וחוץ מזה שילד יהיה מוכן לסבול מעט כדי לקבל תשומת לב רבה. (פרסים, מבצעים, טלפונים של התייעצות, הוא המוקד, במרכז, הבטחות למיניהם, רחמים וכו' וכו')
קשה להתעלם, או שילד לא יכול להתקלח לבד כפי שכתבת, אז יש לפעול באדישות.
איך?
לנקות את הילד מבלי להתייחס לנושא, ללא אמירות, לשדר- לא אכפת לי שברח לו, לא להתעסק בזה כל היום. 
חשוב לא לשדר רחמים, או תסכול. הילד יקלוט זאת ויבין שאמא מרחמת עלי, דואגת לי וזה שווה לו לקום רטוב בשביל זה.
 יש לשדר אהבה ברובדים אחרים ולא להישען סביב נושא זה.
שווה לנסות. או לפחות לחשוב על זה.
בדרך כלל יש מקור גנטי להרטבת לילהelerner
 ויש כאלה שעדיין לא שולטים בגיל ההתבגרות.וכמה אחים באותה משפחה שמרטיבים.וטיפולים שאינם מועילים או רק לטווח קצר.
 אני לא אהיה מופתעת לשמוע על מחקר שקושר הרטבת לילה לליקויי למידה או לרגישות למגע. האם יש עוד אמהות עם ניסיון דומה?
איכסה אדלרשושנה1
היית רוצה שאמא שלך תתיחס אלייך ככה?
איפה האהבה והתמיכה דווקא ברגעים הלא נעימים והקשים האלה?
הקרירות האדלרית מוציאה אתי מדעתי
משתמע מדבריך שלילדים יש איזו אג'נדה שטנית משהוקרנלהאור
שכל מטרתה, לסחוט מההורים הקורבנות, עוד קצת צומי, והם יעשו את זה בכל דרך מזעזעת שתשיג את מטרתם. הם אפילו יתכננו הרטבה לילית, אשכרה, מתוך שינה, התת מודע הרע שלהם אומר להם: "תתחילו להרטיב - מיד תקבלו את אמא".
הגישה האדלרינית עברה מן העולם, ולא עומדת במבחן המציאות. היא אולי מצליחה ליצר ילדים מאולפים היטב, וכך כלפי חוץ נדמה שהכל מתפקד היטב. עד שמגיעים לגיל שהסחטנות הריגשית ו"פינת החשיבה" כבר לא תופסים, והילד כבר פיתח חומות מול השיטות של אדלר, וגרוע מכך, מול ההורים, שרואים את ילדם המתבגר, נעלם להם, ואין להם דרך להתקרב אליו, כי הוא חסום ומבוצר היטב מול המניפולציות שספג מהם כל החיים.
גם ילד שממשיך לישון מודע לזה שהוא מרטיב??קיפי.
הנסיון שלי (אחי, כשהיה קטן, אבל עד גיל ממש גדול, והבת שלי, שכבר גמולה לפני גיל 4 אבל אני זוכרת את הלילות האלה), הוא עם ילדים שישנים כל כך חזק שגם כשהם עושים הם ממשיכים לישון אחרי זה, וצריך להעיר אותם ממש בכח (!) כדי לקלח אותם. וגם במקלחת הם בוכים לגמרי מתוך שינה ובקושי מודעים למה שנעשה סביבם.
לא נראה לי שזה מתוך מודעות ורצון להשיג תשומת לב...
עוד לא נתקלתי בזהveredd
אבל זה נראה לי קצת... קשוח להאמין שילד עושה את זה בכוונה, לא? אני בגישה שצריל להאמין שכל דבר שהילד עושה- בא מתוך כוונה התחלתית טובה או בתמימות גרידא. קצת קשה לחנך ילד כשמאמינים שכל דבר חריג נובע מזעקה לתשומת לב וכרכורים...
יש איזשהו קשר בין הפרעות חוסר קשב להרטבות.חילא דמשכנא
אני אישית הפסקתי להרטיב בגיל נורא מאוחר (אחרי כיתה א' היו לי עוד כמה פספוסים) ויש לי כנראה ADD...
אני לא חושבת שזה קשוראמא ל-5

למשיכת תשומת-לב וכדומה

 

מנסיון שלי- אני הייתי מרטיבה עד גיל בי"ס.

זה היה נורא מתסכל, אי-אפשר ללכת לחברים והסיוט הזה עם הבגדים והכביסה כל בוקר, והמבוכה הגדולה..

 

האמינו לי זה עניין תורשתי, ילד שמרטיב עד גיל מאוחר שהוריו יבדקו מתי הם נגמלו.

בני בן ה-6 מרטיב לעיתים רחוקות מאוד אך, עד לפני מס' חודשים היה מרטיב כל לילה. מיד נזכרתי בעצמי ואז שאלתי את אימי ונחשו מה??? גם היא הרטיבה עד גיל מאוחר.

 

אני מציעה מכל הלב:

אל תשימו טיטולים- זה נורא

להפסיק להתייחס לזה, הילד לא טיפש הוא נבוך גם ככה

פשוט לכבס, גם זה יעבור השאלה היא מתי ואיך תתנהגו עד שזה יעבור.

אני עברתי עם זה איזשהו טיפול והיה לי ממש טוב עם זהחילא דמשכנא
כי הרגשתי גדולה ובוגרת ושיש לי יכולת לשלוט בעצמי.
 
צרכים בתחתוניםזברונית
מה עושים עם ילד בן 3 וחצי שעושה גדולים בתחתונים? הוא גמול מטיטולים כבר תקופה אך עדין לא עושה גדולים באסלה.  מה עושים?
גם שלי ככה...קרנלהאור
וגם זה שלפניו, היה ככה. יש עניין אצל ילדים לקחת אחריות ולשחרר, ולתת ל"חלק מהם" ליפול לתוך האסלה. עם הקודם, ניסיתי להפעיל לחץ מתון לכיוון השרותים, ולפעמים, ברגעים של עומס, הייתי ממש מתעצבנת שעשה בתחתונים, אז הוא הפסיק בכלל לעשות! היו עוברים ימים, עד שבלית ברירה, אחרי סבל והתפתלויות, היה יוצא. אז הבנתי את הטעות המרה שעשיתי.
לא לשפוט, לא להתעצבן, לא לקחת ללב. להגיד תודה שזה יוצא בכלל! "...או יסתם אחד מהם, אי אפשר להתקיים..."
פשוט לנקות, להגיד: "יופי, עשית קקי. בו נלך לשרותים להשליך אותו ולנגב" ולהמשיך הלאה בחיים.
אין טעם להזכיר לו שוב ושוב שצריך לעשות בשרותים. הוא מאד מאד חכם, וכבר יודע זאת מזמן. כנראה יש איזה עניין ריגשי שמונע ממנו לעשות את המצופה ממנו, ותהיי בטוחה שהוא לא גאה בזה בכלל, ואפילו מתבייש, מאוכזב מעצמו, מרגיש קטן ולא-יוצלח, ומטיל ספק ביכולת שלו להתמודד עם המצב. דוקא אמון שלך בו וביכולותיו, יביאו אותו בסופו של דבר להאמין בעצמו, ולא לפחד לנסות .
בהצלחה
קרן
אצלנו זה הפך להיות כלי ענישהעידית לקס
אני עוזבת אותה בגן היא מרטיבה, אני אומרת לה לא היא מרטיבה. משהו הקטנה הזאת. היא עושה לי בית ספר. ומצד שני כשהיא רוצה בנסיעה ארוכה היא מתאפקת עד שנעצור ולא מפספסת גם אם זה יום שלם והרבה עצירות.
היא כנראה הבינה שהאחריות לזה היא עליךקרנלהאור
זו לא ענישה. לילדים אין כוונות זדון שכאלה. אם את רואה בעיניים שלה שזה בכוונה, את כנראה יודעת מה שאת רואה, אך אולי את לא מפרשת טוב את הכוונה שלה. סביר יותר שהיא בודקת אותך, עד כמה תמשיכי לאהוב ולכבד אותה, גם אם היא לא עונה ממש על הצפיות ממנה. אולי היא רוצה להראות לך, שהיא יכולה יפה מאד להיות אחראית לגוף שלה מבלי שתזכירי לה כל היום מה לעשות מתי ואיפה... "אני אעשה פיפי איפה שבא לי ומתי שבא לי - אני אחראית לגופי".
אולי תנסי להרפות ולא להזכיר/להסביר/לכעוס. יחד עם זה, תני לה לשאת בתוצאות של מה שהיא עושה. יצא פיפי על הריצפה, תני לה נייר סופג שתספוג קצת, או לשטוף את התחתונים הרטובים בברז... משהו שבעזרתו תוכל לתקן את הקילקול של עצמה. זה יתן לה הרגשה הרבה יותר טובה לגבי המסוגלות שלה והיכולת שלה להיות אחראית ועצמאית. שבחי אותה לאחר שתתרום למאמץ הניקוי במילה שתראה את הערכתך למידת האחריות שלה לתיקון מעשיה.
מצטרפת לדבריםיוקטנה
הילדים לוקחים חלק (גם אם קטן וסמלי) בטיפול ב"פספוס". 
גם אני הייתי שם..אלוניתאחרונה
הבת שלי כשהיתה בת שנתיים וחצי התחילה לפספס בכוונה (היא פספסה קקי לאחר שהיתה עושה קקי בשרותים כבר כמעט שנה!), הרגשתי שזה קשור ליחס שלי ובהתחלה זה הוציא אותי מדעתי... מה שעשיתי בעצת חברה זה פשוט לא לעשות מזה שום עניין- להגיב בענייניות- ברח לך? בואי נחליף. תוך זמן קצר היא לא פספסה יותר.
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך