שלום,
אני עובדת רק בחלק מהבקרים. בבקרים החופשיים אני שולחת את בתי בת השנה גם כן למטפלת. שאר הילדים בבי"ס /גן עד השעה 13:00. יש לציין שהבת שלי מאד פעילה, אינה ישנה כמעט ודורשת ממני תשומת לב רבה ( לכל מקום שאני הולכת, היא אחרי). אני מרגישה שזה שאני לבד מספר בקרים נותן לי אויר לנשימה וגם זמן לבישולים/ נקיון/ קניות.
הבעיה: יש לי נקיפות מצפון שאני בבית ואיני מטפלת בעצמי בילדתי.
איך יש אחרות שנמצאות בבית עם ילד אחד או יותר ולא מתמוטטות? ואני כזאת מפונקת?
ילדתי ילדים ואיני מסוגלת לגדל אותם?
מה אתן חושבות?
לכל אדם צרכים שונים וכישורים שונים. כל אמא עושה את כל מה שהיא יכולה בשביל הילדים שלה - וזהו! אין יותר! אם היה - היא היתה נותנת. היא אמא!!!