נשואים כבר שנה, ונשאים גנטים של איזשהי מחלה נדירה (ידענו עוד לפני החתונה) אנחנו גם לא משפחה.
בהריון הראשון התעקשתי שאין צורך לבצע בדיקת סיסי שליה או מי שפיר ושנאמין שהכל בסדר, לקראת חודש חמישי הלכתי לאחות וסיפרתי לה שאנחנו נשאים ולא עשיתי בדיקות כי אני מאמינה שהכל בסדר והיא התעקשה איתי ועם בעלי שחייב לבדוק את העבור ויש סיכוי שהוא חולה, ואכן ביצעתי בדיקת מי שפיר ולצערי העובר יצא חולה, עברתי לידה שקטה בתחילת חודש שישי... יצאתי לחופשת לידה של 3 חודשים כדי לשכוח וכדי לעצב את עצמי מחדש ואז שוב נכנסתי להריון טבעי, בהריון הזה היינו יותר חכמים וקבעתי כבר בשבוע 11 סיסי שליה, לצערי גם בהריון הזה העובר נמצא חולה ונאלצנו לעבור שוב הפלה. הפעם זה היה בגרידה, בהרדמה מלאה כך שעבר יותר בקלות מההריון הראשון.
כרגע אנחנו רוצים להתחיל תהליך של pgd, אני ממש ממש מרגישה שזה חסר, אני ממש ממש רוצה תינוק!! אני רואה את כל החברות והמשפחה עם ילדים או בהריון ואני פשוט נאכלת מבפנים!! לא מקנאה זה פשוט צורב אותי.. אני יודעת שהכל לטובה וחלילה היינו יכולים להישאר עם תינוק חולה שה' יודע איך זה היה נגמר ואני כל יום מודה לה' שזה לא נגמר אחרת!! פשוט הנפש שלי כל כך פצועה מזה, והתהליך הזה של הpgd הוא ארוך עם מלא בדיקות ואישורים ואין לי כוחות!!
אני ישמח לשמוע ממי שעברה את התהליך, אולי תוכל להרגיע ולספר על התהליך הזה, תוך כמה זמן נקלטה? איך התהליך הזה עובר? האם מישהי נקלטה לתאומים בתהליך pgd?
תודה וסליחה על החפירות... הייתי חייבת לפרוק!
