יש כאן אנשים שנשארו בזוגיות רק מסיבות כלכליות, למרות שלא טוב להם?
או שמכירים זוגות כאלו?
יש כאן אנשים שנשארו בזוגיות רק מסיבות כלכליות, למרות שלא טוב להם?
או שמכירים זוגות כאלו?
כדי שתבינו שאתם "תקועים" יחד ותחת הנחת עבודה זו, תצאו לדרך חדשה של זוגיות טובה ומתחשבת יותר כי אתם גם ככה תקועים יחד.
האיכות חיים שלך מושפעת באופן ישיר מהמצב והלוואי שתצליחו לגרום לזה לעבוד ותרגישו שיש טעם גם מעבר לכסף.
האמת שאחרי הרבה שנים של עבודה וייעוץ, הגענו למצב שאנחנו ישנים בחדר נפרדים ודי מסתדרים.
לצערי אי אפשר יותר מזה (לא שכבנו 6 שנים, ואני מעדיף לא לפרט יותר מזה).
אומר רק ששנינו היינו רוצים להתגרש בצורה מכובדת, אבל עורך דין אמר לנו שבגלל ששנינו מרוויחים משכורת מינימום, ואין לנו עזרה מהמשפחה, זה יהיה מאוד בעייתי להתנהל כלכלית אחרי הגירושים. גם יועץ לכלכלת משפחה שהיינו אצלו לא כל כך מצא פיתרון.
הרב שלנו אמר לבקש רחמי שמיים, אבל השנים עוברות ואנחנו ממשיכים להיות תקועים ביחד...
שכר המינימום היום הוא 5,300 ש"ח ברוטו.
נגיד שהאישה מרוויחה 6,000 ש"ח והגבר גם מרוויח 6,000, ונגיד שיש להם 5 ילדים.
את יכולה לפרנס משפחה של 5 ילדים עם 6,000 ש"ח?
ועוד לא דיברנו על תשלום מזונות של הגבר.
אז כן, זה עולה יקר
סרקזם - נשואים טריים
טוב,
ציפק'ה וזית 1 הבינו, אז כנראה זה לא לא ברור 🤭
הרעיון היה להבהיר שזה לא נשמע תקין לגור עם הגרושה באותו הבית, וזה גם עלול לפגוע בסיכויים להתחיל בפרק ב'.
אני חושב שמכל התגובות, התגובה שלך הכי רלוונטית.
ברשותך, אני לא רוצה להיכנס למכשול הזוגי אצלנו כדי לשמור על הפרטיות שלנו, וגם בגלל שעברנו תקופה ארוכה של ייעוץ, טיפולים, עניינים רפואיים ועוד, ואנחנו כבר הרבה אחרי ההשלמה עם זה שאי אפשר לתקן את הקשר. לכן השאלה שלי מתמקדת בהיבט של חיים בזוגיות כפויה.
ולגביי מה שהערת, זה לא רק עורך הדין ייעץ ככה. כמו שכתבתי, גם לרב שלנו לא הייתה כל כך עצה חוץ מהרבה תפילות, וגם יועץ לכלכלת המשפחה לא ידע מה לייעץ לנו חוץ מלהישאר ביחד.
נכון, אפשר לעצום עיניים להתעלם מכל תמרורי האזהרה ולהתגרש, אבל אם אחרי זה לא יהיה לנו איפה לגור ולילדים לא יהיה אוכל, לא בטוח שזה מצב יותר חכם מהמצב הנוכחי.
יש לי חבר שהתגרש , וייעץ לי בכל לשון שלא לעשות את זה. הוא היה אברך והתגרש עם 7 ילדים. כשאמר בבית הדין שהוא מרוויח סכום נמוך ולכן הוא לא יכול לשם את כל המזונות שנכפו עליו, הדיינים אמרו לו שיעבוד בעוד עבודה.
הוא עבר המון דברים קשים, כולל הוצאה לפועל, היה כמה פעמים במעצר בגלל שלא הצליח לשלם את המזונות, והיום הוא עובד מ-5 בבוקר עד 10 בלילה, ולפעמים גם עובד בשבתות כדי לעמוד בתשלומים. הוא גר אצל ההורים שלו כי אין לו שום יכולת להחזיק דירה, ובמצב הזה אין לו שום סיכוי לבנות משפחה חדשה
אתה יודע איך הן מסתדרות/ חיות במסגרת זוגית כזאת, חוץ מלהיות תקועות שם?
לשאלתך, אנחנו בשנות השלושים המאוחרות.
ישנן סיבות רבות להישארות יחד ללא אהבה - לעיתים עד שהילדים גדלים ולעיתים עד סוף החיים.
לא מביע את דעתי ח"ו ומבין כל זוג - אין לנו מושג מה קורה בין בני זוג - גם אם נדמה לנו שאנו מבינים - זה הכי אישי שיש!
1.ילדים -הבנה שלילדים עדיף בית משותף ללא אהבה בין ההורים, לבין גירושין וטלטלה בין 2 בתים.
2.כסף - הבנה שכלכלית בגירושין כולם ייפגעו.
3. חברה - משפחה - לחץ חברתי משפחתי - או בושה - מה יאמרו וכו
4. פחד מלהיות גרושים - (זוגיות חדשה - חיים לבד- 2 בתים וכו)
ישנן עוד סיבות אבל אלה המרכזיות
תישאר איתה כי אתה תקרוס ואם אתה זקוק לחום ואהבה ואתה בטוח צריך, תמצא דרך לקבל את זה מהמשפחה.
אין שום דרך נורמלית להתגרש.ברגע שתתחילו את התהליך החוק לטובתה והיא תגרום לך לחשוב על להתאבד אבל אפילו כסף לחבל לא יהיה לך..
כבר 6 שנים הם לא יחד.
אם אשתו תיכנס להריון זה בטוח לא ממנו אז איזה ילד הוא יצטרך לפרנס?
ויודעת מה?
גם זכותה לקבל אהבה..זה צורך בסיסי של כל אדם.
ברגע שהיא תיפגש עם עו"ד היא תרמוס אותו והחוק לצידה! שהילדים יגדלו ותוכל לעזוב את הבית אז תעזוב.
גבר בגיל 50 זה לא כמו אישה בגיל 50
שישאר ככה ולסתום את הפה
יש טעויות שמשלמים עליהן כל החיים
יאללה עגבניות..צבועים..
אתה צבוע, צבוע בכאב ושנאה.
כשיש צבע בעיניים אי אפשר לראות שום דבר אחר.
השאלה איך מוצאים משמעות ותקווה כשחיים כל כך הרבה שנים ככה.
אני חושב שאין הרבה זוגות במצב כזה, אבל מצד שני אני מאמין שאנחנו לא היחידים שחיים ככה, ומעניין אותי איך הם מסתדרים וממלאים את עצמם בלי לעבור על ההלכה
אלירזזה שיש מקרים הפוכים מזעזעים לא מפחית את המצב העגום של כל כך הרבה נשים מוכות מכל שכבות ומגזרי החברה
נרצחות זה נגזרת של רמת אלימות.
כשגבר אלים זה יתבטא בחוזק יד.
כשאישה אלימה זה יתבטא בהטלת אימה גדולה ובשליטה מנטלית, עד כדי התאבדות..
אז אפשר יהיה לומר שהיא לא רצחה אותו, אבל היא לגמרי הביאה אותו אל סף הסבל.
על שני הצדדים
חלקן. זה כולל שליטה מנטלית והטלת אימה וגם חוזק יד- או במילים יותר ברורות- מכות רצח באופן קבוע.
מכות רצח לנשים וממש לא רק ערביות - כאמור, מכל המגזרים ורמות ההכנסה וההשכלה בחברה היהודית. וזה יותר נפוץ וגם יותר חזק מאלימות נשים נגד גברים (שכמובן אסור שתהיה וגם צריכה טיפול רציני), כי הגברים האלימים יותר חזקים אז האלימות שלהם יותר נפוצה ויותר אכזרית.
"מעשה בחסיד אחד, שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה. אמרו אין אנו מועילים להקדוש ברוך הוא כלום, עמדו וגרשו זה את זה. הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק. הוי, שהכל מן האשה" (בראשית רבה יז ז)
המציאות מוכיחה שגברים ונשים חווים חיים תחת אלימות מבן/בת הזוג באותה כמות.
אתם רוצים לגעת ב"איכות האלימות" -
זה דיון אחר.
זה עדיין לא משנה את העובדה ששני המינים חווים גיהנום תחת הכותרת של אלימות במשפחה.
יש תחושה כזאת שבקבוצות פורומים וכו' יודעים יותר לפרגן ולתת את הלב מאשר בבית...
אתם מצליחים לזהות האם זה גורם לכם לאיזה תחושה כאילו שם יותר טוב מהבית?
בסוף כולנו מבינים שבחיים האמיתיים הכל הרבה יותר קשה.
האם הקבוצות גורמות לנו לאיזה שהוא יאוש מהבית?
ברגעים הקשים פתאום נזכרים בקבוצות?
אני מדבר על האתגר הענק שיש פה
זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב
מה הקשר בין הקבוצות לבית?
איזה אתגר?
בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.
מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את זה יותר "שכלי".
בבית, הבטן מופעלת.
אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה
בחיים האמיתיים.
אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת
ואין קושיה כלל.
כשהאדם שוכב על הגב או הספה
וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה
להרגיש טוב. נוח לו.
הוא לא בתוך מרוץ היומיום.
ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)
שלו לעשות טוב לכולם.
מקווה שיישבתי לך את הקושיה
בברכה
נשואים כבר כמה שנים טובות
קשה לי מאוד
בעלי חתיכת עצלן ותינוק מגודל
ולי פשוט נמאס
בינתיים אנחנו חיים ממשכורת שלי ותמיכה של ההורים שלו.
ונמאס לי, התחתנתי עם בעלי! לא עם ההורים שלו!
אני רוצה להרגיש יציבות כלכלית מבעלי, לא מההורים שלו!!!
פשוט נמאס לי ולא יודעת מה לעשות
לא מצליחה לסמוך עליו
עיצות/ תובנות/ עזרה יתקבלו בברכה
את זה וברור שזה לא הנורמה
וברור שצריך טיפול כבר ממזמן ושנחצו גבולות אדומים (אלימות הרבה יותר חורה לי מזה)
במקרה הזה ספציפית של עבודה וכסף לא יעזור לה להיות צודקת.
היא הרי שנים צודקת וכועסת ומניעה אותו לעבוד מתוך חרדה ותחושת אחריות מהמקום שלה.
זה לא עוזר ולא יעזור.
הוא לא חווה את הילדות שלה, אין לו חרדה כלכלית, יש כאלה שגם לא יהיה להם, יש כאלה שאין להם מניע לעשות כסף מלבד לסגור את בחודש ולהסתפק במועט.
לא בטוח שהמניע שלה לאחריות מוגברת צודק כמו שהיא חושבת,
להיכנס בזה ראש ולא לקבל שיש עוד דרכים להסתכל על כסף, לעשות כסף, לא יתרום לה, היא כבר ניסתה בצורה הזאת.
נכנסתי לפורום נשואים טריים
רציתי לקרוא איך אתם רבים
ואיזה כיף למי שהוא כמוני
גרוש
וככה להתעודד קצת.
ואני חייב לציין שממש איכזבתם
שום מריבה שום כלום
אתם לא צריכים להסתיר
זה לא רשת חברתית פה
תכתבו את האמת הקשה
נתמודד איתה
מים קרים על נפש עייפה ב"ה
זוג צעיר שעד עכשיו היינו בדירה זמנית מרוהטת
ועכשיו עוברים לדירה לטווח ארוך
איך ואיפה קונים מוצרי חשמל וריהוט איכותיים בכמה שיותר זול?
אני יודע שיש מלא שיטות של כמה להשקיע במוצרים שקונים ושהם יחזיקו הרבה או לקנות דברים זולים בידיעה שהם יהרסו בהמשך וגם ככה אנחנו הולכים עוד לעבור דירות
אבל בכל מקרה אשמח לשמוע המלצות טיפים ועצות לכל כיוון
במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).
אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.
במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.
אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).
על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.
חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים..
סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה
יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2
תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.
לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה
ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט.
יהיו עלויות רבות בחתונה,
יש לכם רעיונות איך לגרום לכך שהעלויות לא יהיו הזויות בחתונה?
זו הייתה חתונת מלחמה... (וכדי שאנשים לא ייסעו בלילה בצל האזעקות האפשריות היא הוקדמה לצהריים, וכמובן גם שינתה מיקום ומספר מוזמנים)
ויש לי גם חברה שהתחתנה ביום שישי - הם בעלי תשובה, אז אולי זה קשור. בכל אופן, הם דוסים בהחלט (לפחות כיום).
אולי אם זוגות דוסים רבים יעשו את הצעד ויתחתנו בצהריים, אז זה יהפוך לנורמה הגיונית גם אצל דתיים... (לא שאני עומדת מלכתחילה לאפשר לבת שלי לעשות את זה🙈)
מתחתנים עוד חודש בעז"ה
קנינו סבתא של ארוסתי קנתה לנו מלא ציוד ב"ה
היא לא שאלה מה אנחנו צריכים אז יוצא שיש לנו כפולים או דברים שלעולם לא נשתמש
מה עושים?
אין לנו מקום בדירה לכפולים או למיותרים גם ככה זה צפוף
ובנוסף יש גם דברים שלעולם לא נשתמש נגיד שמיכה זוגית, כשאני וארוסתי רוצים שמיכות נפרדות בכל מקרה
אשמח לעצתכם וחכמת ההמונים
ישועת ה' כהרף עין ונרים לחיים
אז אין מה לשמור.
אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.
דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.
זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.
ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.
אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.
ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים.
אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.
אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.
למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.
שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.
ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.
וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.
בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול
לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם
אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו
ויש דברים שהעברנו הלאה
"אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?"
או
"איך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?"
אז המשפט הזה כנראה לא מחדש וכולנו יודעים אותו,
אבל רגע לתת לו לנכוח במציאות שלנו בצורה אמיתית ושלמה יכול לקדם אותנו מאוד.
אם בעלך הגיב בצורה קצרה הפעם,
אם הרגשת אתמול שאין לאשתך טיפת סבלנות,
אם בעלך פיקשש ושכח משהו מטורח ועומס המציאות והחיים,
אם שמת לב שהתגובה הזו של אשתך מפעילה אותך וגורמת לך לכעוס עליה ולא להבין אותה כלל,
אם מצאת את עצמך כועסת עליו ממש על משהו שעשה או לא עשה
אם כל מה שעולה לראש עכשיו בכעס ובאכזבה זה "אוף איתו! הוא כזה מעצבן! חצוף! חסר סיכוי!"
אם כל מה שהלב והראש שלך זועקים לך עכשיו זה: "אוף איתה! היא רואה רק את עצמה! אי אפשר ככה!"
נעצור רגע.
ניקח אוויר ונשאל את עצמינו -
אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?
ואיך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?
וננשום שוב. ונמשיך להביט במבט-על על הסיטואציה
ואפילו להיכנס רגע לראש ולנעליים של השני/ה.
רגע, מה קרה רגע לפני? וכמה דקות? וכמה שעות לפני?
מה גרם לו/לה בעצם להיות פחות סבלני/ת? מה עובר עליו/ה כרגע?
כי כולנו אנושיים.
ואם נשאל זאת רגע את עצמינו על עצמינו - נצליח יותר לראות את האחר. את השני. את אשתי. את בעלי.
נצליח לראות את האנושיות שלו.
את האנושיות שלה.
כמוני.
גם אני בן אדם
גם היא
גם הוא.
אז נכון שלא היה הכי נעים לשמוע תגובה לקונית או קצרה בטון לחוץ, אבל היי, אם זו הייתי אני והייתי לחוצה ממשהו או ממהרת לאנשהו האם תמיד תמיד הייתי מגיבה ברוגע בשלווה ובסבלנות אין קץ?
או שיש פעמים שגם כשאני ממהרת לאנשהו ובדיוק בעלי תופס אותי בדלת כשאני באיחור, או שאני לחוצה מאוד ממשהו שיושב עליי ודווקא עכשיו בעלי שואל אותי משהו, אני גם אגיב לא מושלם?
ואם זה היה אני שבדיוק כשהילדים צורחים ברקע אשתי רוצה ממני משהו, או בדיוק בשעה האחרונה של הצום כשאני מחוק אשתי שואלת אותי משהו, האם תמיד אגיב ברוגע ובסבלנות ואורך רוח?
או שגם אני לפעמים יכול לדבר יותר קצר, רק רק כי אני אנושי?
ואיך אני הייתי רוצה שבעלי יגיב אליי כאשר אני לחוצה עכשיו, או טרודה או עייפה?
ואיך אני הייתי רוצה שאשתי תגיב אליי כאשר אני לא מאה אחוז מושלם בכל רגע כי עובר עליי משהו ואני פשוט מראה אנושיות?
אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו
ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק
אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?
הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.
וקודם כל בינינו לבין עצמינו
ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר
זה כבר משמעותי מאוד מאוד.
שלום לכולם, עברנו שבת קשה. אצל חמי עם כל המשפחה. אשתי האהובה פגעה בי, חצי בכוונה, חצי מהורמונים של הריון, מול כולם. זה היה כל כך פוגע. הלכתי לחדר ונרדמתי עד הבוקר. בבוקר קמתי, היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה. הפעם לא הלכתי לחדר אבל נשרפתי מבפנים.
קרה לכם פעם?
מבקש את עזרת הרגישים.
מי שלא רגיש בבקשה שלא יענה.
תודה
זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?
או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)
וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?
וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.
הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.
כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:
"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?
"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?
אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?
נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.
וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש.
כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.
וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.
לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק
אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.
רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.
ב"הצלחה רבה
לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים
זה מאוד קשה.
אבל-
זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות
אבל בלי קהל.
הקהל מפריע מאוד לריכוז
אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.
יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת