ללי היה בסדר בבית. פה הוא פתאום מקיא ומשלשל ועם חום. שלום לא שם לב לזה? לא סביר. הוא היה אומר לי.

אולי הוא חטף את זה בנסיעה? באמבולנס?
הוא שתה מבקבוק שנפל על הרצפה, אולי זה זה?

בנסיעה הוא וגם אני הקאנו המון.
כשהגענו לחדר, בקושי שפויה, הספקתי רק להוריד את הבגדים עם הקיא מעלינו והתמוטטתי לשינה חסרת חלומות, הקטן מכורבל בזרועותיי.

קמתי אחרי 5 שעות. כבר היה 11 בבוקר. ללי אכל במבה בקופסה על כורסה. אני ניסיתי לסדר את החדר. התקלחנו התלבשנו. מחוץ לחדרים חם. פספסנו את האוכל אז לא אכלתי בבוקר, אבל ללי אכל במבה ולב שוקולד. מחר זה לא יקרה.

הוא הקיא שוב. ושוב. ושוב. ושוב.
החלפתי מצעים ובגדים, בהתחלה החלפתי כל פעם שהוא הקיא, כלומר כל שעה, וקילחתי אותו, אבל אז פשוט רק קילחתי ושמתי טיטול. כמה אפשר להחליף מצעים.

הוא הקיא כל מה שנכנס, המסכן. התחלתי להביא לו מים במזרק. סידרתי את החדר והמזוודות. שלום ארז טוב. אני מתגעגעת אליו. אני צריכה מישהו שיחבק ויגיד לי שהכל יהיה בסדר. חוץ מזה, שלום היה נהנה כאן. תמיד כיף איתו. אבל הוא שלילי ולא יכניסו אותו. כבר בדקתי.

רוצים בחמ''ל שאני אלך לפוריה. אני לא רוצה בית חולים. אין לי כוח. נמאס לי. אני לא החלמתי עדיין, יש לי סחרחורות ואני חלשה. אני חזקה. אני בנאדם מאד מאד גיבור. תכלס תותחית.
הולכת לאכול משהו. חייבת לאכול משהו.

אלוקים תעזור לי כבר

אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי

...
די להיות פתטית

אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית

רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???