בפרשת השבוע (מטות-מסעי) מפורטים מסעות בנ"י. רש"י שואל, "למה נכתבו המסעות הללו?" ועונה שתי תשובות:
- "להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תאמר שהיו נעים ומטולטלי' ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה [...] שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות (זה מיסודו של רבי משה הדרשן)"
כלומר, למרות שהמסע במדבר הוא עונש על חטא המרגלים הקב"ה בחסדיו לא הכביד עליהם במסעות רבים. - ותשובה ע"פ מדרש תנחומא: "ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת: משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות אמר לו כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך וכו'."
כלומר, למרות שהמסע במדבר הוא עונש לקב"ה היה אכפת מכל קושי שהיה להם בו כמו אבא שהעביר את בנו מסע כדי לרפא אותו וזכר את הקשיים שהיו לבנו בכל הדרך ('כאן היה לנו קר וכאן כאב לך הראש')
אני חושב שאפשר לראות את הרעיון בתשובה השניה בעוד מקומות:
כתוב במסכת סנהדרין "אמר רבי מאיר, בזמן שאדם מצטער, [שכינה] מה הלשון אומרת [כביכול], קלני מראשי, קלני מזרועי. אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך, קל וחומר על דמם של צדיקים."
בזמן שאדם מצטער, הכוונה - "שפורענות באה עליו בעונו" (ברטנורא)
כלומר, אפילו הצער שמקבלים מעונש על חטא מצער את הקב"ה! (צער השכינה)
אפשר לראות את הדרך שאנחנו עושים כמסע "במדבר הגדול והנורא..." (דברים). חשוב לזכור, אפילו בצרה שהיא 'באשמתנו' - הקב"ה "עמו אנכי בצרה" וממש מצטער איתנו.
יש נוהגים לומר לפני התפילה את פתיחת אליהו הנביא (קטע מהזוהר) וכתוב בסידורים שזה "מועיל לפתיחת הלב", אני חושב שזה קשור גם לרעיון שהבאתי.
כתוב בשיר השירים (שהוא משל לקשר בין ישראל לקב"ה): "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה."
רש"י מסביר: שראשי נמלא טל - "לשון אדם שבא בלילה דופק על פתח אהובתו אומר כן בשביל חיבתך באתי בלילה בעת הטל או הגשם ..."
כלומר, הדוד (הקב"ה) דופק בדלת ומתחנן שהרעיה (ישראל) תפתח לו ועד שהיא לא פותחת הוא מצטער (נרטב מהטל והגשם בחוץ).
בסוף פתיחת אליהו הנביא מופיע הקטע הבא:
"שֶׁראשִׁי נִמְלָא טָל. מַאי נִמְלָא טָל? - אֶלָּא אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַנְתְּ חָשַׁבְתְּ דְּמִיּומָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְּעָאלְנָא בְּבֵיתָא דִילִי וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא, לָאו הֲכִי, דְּלָא עָאלְנָא כָּל זִמְנָא דְּאַנְתְּ בְּגָלוּתָא."
תרגום: "שֶׁרּאשִּי נִּמְלָּא טָּל", מהו נמלא טל? אלא אמר הקב"ה: את חשבת שמיום שנחרב בית המקדש, שעליתי לבֵיתִּי שלי ונכנסתי לישובי? לא כך הוא, שלא אעלה כל זמן שאת בגלות.
אנשים חושבים שמיום שחרב בית המקדש הקב"ה יושב במקומו (ירושלים של מעלה) עד שנחזור בתשובה אבל "לא כך הוא" ע"פ הזוהר, אומר הקב"ה "שלא אעלה כל זמן שאת בגלות".
הקב"ה אומר שהוא איתנו באותה צרה ומצטער יחד איתנו (ואולי, ע"פ המשל בשיר השירים אפשר להגיד - אפילו יותר מאיתנו!)
שבת שלום.
