שאני נותנת לרגשות שלי לנהל אותי.

אז מה אם הם באים שבת. זה גם הבית שלי. ובא לי את המשפחה שלי פתאום, ואני מתגעגעת בטירוף לאחיין שלי.

אבל הנוכחות שלהם מעצבנת אותי, אני באמת לא יודעת להבין למה. אצל אחותי השניה זה פשוט לא היה ככה.

ואני יודעת שהם יתבאסו אם אגיע באיזשהו מובן (מנסה להגיד לעצמי שרק קצת) כי אני לא מוותרת על החדר שלי.

ולאמא שלי יש יום הולדת, והיא אמרה לי עכשיו פליז תבואי
יש אסאדו
היא מכירה אותי אמא שלי

אופ. מה עושים מה עושים

אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי

...
די להיות פתטית

אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית

רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???