הצורך של גבר הוא אמון...
אמון בטובו וביכולת שלו להעניק לה..

גם כשזה לא באמת כזה.. אלא פשוט הוא עשה משהו בדרך שונה מאיך שאנחנו היינו עושות.

והאמת היא...? שגם אנחנו עושות דברים מטופשים לפעמים.
האם בגלל זה היינו רוצות שישפטו את האישיות שלנו ואת מידת האחריות שיש לנו בגללם..?
או שיתערבו ויראו לנו כמה מטופש זה היה...?
אנחנו מסיקות מסקנות לבד. ומבינות לבד שזה היה מטופש..
אז ככה גם הוא.

תני לו את הקרדיט שהוא מספיק חכם להסיק את המסקנות בעצמו.
בסוף התחתנת עם גבר שהרגשת שאת יכולה לסמוך עליו ולהשען עליו. הוא חכם ונהדר בדיוק כמו ביום שהחלטנו להתחתן. ואפילו יותר.. (ואם לא - אז גם אנחנו לא גאון כנראה, כי זה מה שבחרנו)

אם משהו מפריע לך ברמת הפגיעה בך - 
אפשר לבקש התנהלות אחרת כי זה פוגע בך, לא כי זה מטופש.

מעבר לזה - תמיד אפשר לדבר על הכל בסוף, אפילו להגיד
"אתה יודע באותו רגע זה היה נראה לי מטומטם להחריד, ניסיתי להתבונן ולהבין את החשיבה שלך ולא הצלחתי. אני אשמח שתסביר לי/ מתאים לך להסביר לי - למה עשית כך וכך?" 
זה צריך להיאמר מתוך כבוד אמיתי!
בד"כ אם נבוא עם זלזול אפילו רק מבפנים כלפי בן הזוג - 
זה יגרור כאב (מוצדק) ובד"כ יתפתח לקו של כעס ומריבות.

אני חושבת שהנושא הזה הוא בין העבודות היותר קשות לנשים.
במיוחד כאלה פרפקציוניסטיות, חריפות שכל ושיח.. 
אבל כשלומדים לעשות את זה - מקבלים את הגבר שלך במתנה..
ואת לומדת שבאמת יש לך איש חכם!
וגם שיש עוד דרכים לחיות פה ולעשות דברים, לפעמים יותר פשוטות מהדרך שלך..
והם אפילו מתנה שאת יכולה להשתמש בה במקומות אחרים בחייך.
את מתרחבת בעולמך הפנימי ומרחיבה את עולמו - בעזרת הפערים והבחירות השונות שלכם..

היתה אישה כנועה מאוד - במובנים הלא בריאים של המושג.

עד שהחברה האחרונה שהייתי חושבת שתמליץ לי עליו - המליצה..
אז השגתי אותו -
וקראתי.

ולילה שלם ישבתי מול הספר - וכעסתי ורתחתי על כל מילה בו!
לפנות בוקר, פרצתי בבכי..
פשוט ידעתי שהספר הזה מדויק עליי אחד לאחד.

ובמחילה, הוא ממש לא מעודד חזרה לחיים של תקפידי מסורת (לא שאני רואה בזה משהו כזה גרוע)
הוא מעודד איכות חיים נשית ונהדרת.
אם את לומדת את הקונספט שלו - את לא צריכה לממש כל צעד באופן שבו הסופרת מגדירה אותו
אלא את פשוט מבינה, שאת יכולה לחיות אחרת.

ברגע שהבנתי את הקונספט, והתחלתי לעבוד לפי העקרון שלו -

קיבלתי את חיי בחזרה. קיבלתי נשימה בחזרה.
קיבלתי את בעלי בחזרה!!!
קיבלתי גבר מפרגן, מחזר, תומך ורוצה להעניק ככל יכולתו.. הגבר שאיתו התחתנתי.
ולא שלפני כן הוא לא עזר ולא תמך, אבל זה לא היה קרוב לעוצמה ולתשוקה שאיתה הוא חזר להיות בנתינה שלו..  (תשוקה זה לא בהיבט המיני דווקא, אלא תשוקה לחיים..)
אני עושה פחות, לחוצה פחות, מכבדת יותר ומקבלת יותר!

ולא, אני לא בדיוק האישה המסורתית.. נראה לי אפשר לראות לבד מהאופן שבו אני כותבת.
 

בעיניי כשבוחרים לקרוא את הספר הזה  - בוחרים בחיים של אהבה.

האם זה בהכרח לטובה?
היכולת להצביע, לנהוג וכו', האם היא שווה את הנזק שהביא איתו הפמניזם?
 

ללמוד קרוא וכתוב, בהחלט ניתן גם במסגרת היהדות לנשים שהיו מקורבות לתלמידי חכמים
(גם הגברים לא בדיוק למדו קרוא וכתוב אם לא היו בסביבת לומדי תורה)
יותר מזה-  העמקה במצוות ואף הבעת עמדה בסוגיה הלכתית.. (ואיכשהוא נשים תמיד החמירו)
אז האם היה צריך את הפמניזם? כולל את הנזק שהוא הביא?
או שהיה צריך להביא את האור היהודי המדויק.. זה ששם הכל במקום.. 

כמו כל רעיון שמגיע לשלב ה"פוסטי" שלו (פוסטמודרניזם/פוסטפמיניזם וכל רעיון כאמור), מגיע השלב של ההקצנה.

נותני הטון בקרב התנועות הפמיניסטיות כיום הם אותם קבוצות שמנסים בכוח לטשטש הבדלים מגדריים בין גברים לנשים ויש אפילו שמגדילים לעשות ומקטלגים את הגברים כמקור הרוע בעולם בשם הפמיניזם.

קצת מבאס אותי שרעיון טוב ואמיתי הופך לרעיונות של הקצנה וטשטוש מגדרי כמעט אבסולוטי.

הרבה מאוד חושך בא עם הפמניזם..
שנאת נשיות שאין שנית לה..
נשים שהתכחשו לנשיותן והפכו לגברים, גברים הפכו לסמרטוטים..
הזוגיות הפכה לאפר, ונשים פמניסטיות חזקות לא מוצאות אהבה ומשענת..
גברים מוכים פיזית ומנטלית, או מתגרשים ומתאבדים..

אפשר להזיק לכולם בשם הפמניזם.
העיקר שנשים יוכלו לעשות הכל הכל הכל, ולרמוס את כולם כולם כולם.. כולל את עצמן..

האור היהודי הוא המדויק.
בדיוק כמו שבנצרות יש נקודות אמת, אבל היא עבודה זרה
ובאיסלאם יש נקודות אמת - אבל היא עבודה זרה - 
ככה הפמניזם, יש בו נקודות אמת - אבל בכללותו הוא עיוות ועבודה זרה.

הדיוק למעמד האישה היה צריך לבוא מהיהדות בלבד, ועכשיו עלינו לתקן את העיוות שהביאו לעולם הנצרות, האיסלאם והפמניזם.

כי נשים רבות יודעות לעשות את הדברים במיניפולציות ולא באופן ישיר.
אבל גברים ממש לא "יותר" בנושאים האלה..
וגם - האג'נדה הפמניסטית עושה מהנשים תמיד קורבן ומהגבר תמיד תוקפן, כך שהסיכוי של גברים לצדק כשהסכסוך הוא בין איש לאישה - פשוט איננו!

אבל לפני העולם והגברים,
כואב לי שאת לא רואה כמה הפמניזם הזיק לנשים!! 
אילץ אותן להתכחש לטבען המחזורי, ולכל הצרכים שלהן.
עליית המושגים של דכאון אחרי לידה ועוד, וכן עליית כל מחלות הלחץ דם אצל נשים, התחילה עם זריחת הפמניזם ושיתוף נשים בשוק העבודה.

עצוב לי שאת לא רואה את הרמיסה של התא המשפחתי שנוצרה מהפמניזם
שהיא מזיקה קודם כל לאישה, כי אישה זקוקה לזוגיות יציבה ואוהבת בדיוק כמו כל השאר, ואף יותר!

מציעה לך לקרוא את הספר "איך הפכה האישה לגבר" של ד"ר טובי בראונינג..
מייסדת שיטת הטיפול עוצמת הרכות.. בונוס נפלא אחרי הקריאה - הוסת מתקצרת. (כן, פלא פלאים)
ניתן לרכוש באתר של עוצמת הרכות.

ואת הקרוא וכתוב שלי אני זוקפת לזכות אבי מורי שהוא תלמיד חכם! 
שהוא ואימי שלחו אותי ללמוד הרבה לפני כיתה א',  אצל הרב @ד.
וממש לא לפמניזם!

כבר קראתי את דברייך - בלי לראות על איזה שרשור מדובר ומה כתבו אחרים - 

וגם אני מסכים עם הכיוון הכללי של דברייך (לא נכנס לפרטים של "נשים בשוק העבודה".. זה לא בהכרח סותר. העיקר העיקרון הבסיסי).

ולגבי הסיום החביב - חיוך רחב....

ממה שהבנתי התרגום של שם הספר לא מוצלח ולכן זה נותן כאילו תחושה של שוביניזם.

אם לא אענה לך כאן עד מחר תזכירי לי שוב בבקשה

אז איך להצליח בפועל?

כמה דברים שיכולים לעזור:

1. ההבנה שאישי, כמוני בדיוק, וכמו כל אנשי העולם - הוא בן אדם. לא מלאך.

ומתוקף כך - לפעמים הוא עייף/חולה/טרוד/עמוס/עצוב/לא במיטבו - וגם התנהגותו לא תמיד במיטבה כנגזרת מכך.

וכמו שאני מקבלת את עצמי גם ברגעים הפחות יפים שלי, 

ומוחלת וסולחת לעצמי,

ויודעת שבסה"כ הכוונה טובה ואני משתדלת ולפעמים נופלת - כך אותו דבר בדיוק לעשות עם האיש -

לזכור שאם עכשיו הוא הגיב בחוסר סבלנות/שכח משהו שביקשתי/כל דבר אחר שהוא לא מושלם - אז נכון, זה מבאס, אבל הוא רק בן אדם ומותר לו לטעות לפעמים ולא להיות מושלם.

2. ההבנה שאישי הוא אישי

ואני זו אני.

נשמע מצחיק, אבל זו הבנה חשובה ואפילו עמוקה *מאוד*

כיוון שאנו כבני אדם נוטים לחשוב שאם *אנחנו* מאמינים במשהו מסוים שהוא טוב - כולם צריכים להאמין כך

או אם *אנחנו* חושבים שצריך לנהוג כך וכך - כולם צריכים לחשוב כך,

כאשר ה"כולם" הזה זה בעיקר האיש...

ובכן, זה לא תמיד נכון.

לפעמים דווקא האיש בטוח שמה שנכון זה מה *שהוא* חושב ומרגיש.

אז מי אמר שאנחנו צודקות?

אולי דווקא הוא?

אולי שנינו?

אולי אף אחד מאיתנו?

הרעיון הוא להבין שיש כאן עוד בנאדם שלם

עם שאיפות

רצונות

רגשות

מחשבות

וזה בסדר

ולגיטימי

וטוב!

כי הוא - הוא

3. ההבנה שאם אני מקבלת את אישי כמו שהוא - זה לא בא על חשבוני, זה לא אומר שאני בהכרח מסכימה עם הכל, זה לא אומר שאני מבטלת את עצמי ואת מי שאני - זה רק אומר שאני מבינה שאנחנו שני בני אדם שונים עם זכות לחשוב ולהרגיש מה שטוב ונכון לנו.

זה חשוב כי הרבה פעמים יש לנו בראש מחשבה שאם נקבל את השני - זה מאיים על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו מאמינים בו.

וזו טעות.

זה לא צריך לאיים.

הכל בסדר - מותר לנו לחשוב אחרת. מותר לנו להרגיש אחרת. מותר לנו לראות אחרים דברים.

שום דבר מעצמי וממה ששלי לא נעלם בכך, זה רק שאני מאפשרת גם לשני מרחב מחייה.

4. להפסיק לקחת את השני כמובן מאליו + להגדיל את הטוב בבן הזוג -

כל דבר טוב שבן הזוג עושה, כל תכונה טובה שלו, כל השתדלות שלו, כל מאמץ שלו - 

קודם כל *לראות* את זה

(ולא לקחת את זה כמובן מאליו - כי זה לא!)

אח"כ להגדיל את זה - בעיני עצמנו קודם כל

ואז בעיני בן הזוג - לומר לו את זה, לפרגן, להחמיא, להעריך, לדבר את הטוב הזה שאנחנו רואים *בו*.

מה שזה עושה לנו בנפש - זה שזה ממש מרחיב לנו אותה להתרגל להתמקד בטוב ובחיובי שבשני, וממילא כך נראה את כל כולו באור יותר חיובי ויותר נוכל לקבל את כל מי שהוא מהמקום החיובי הזה.

וגם אצל השני - זה יוצר הרגשה טובה כאשר ההערכה שלנו כלפיו והקבלה שלנו אותו מצליחה להשתקף גם לו בצורה הזו.

וכמה דוגמאות בעניין הקבלה של בן זוגי כמו שהוא:

א. האיש אוהב לשחק במחשב

האישה חושבת שזה ילדותי, טיפשי, בזבוז זמן וכן הלאה.

מה עושים?

אז לפי הסעיפים שרשמתי למעלה ^

מבינים שזה מי שהוא.

זה מה שהוא אוהב

זה מה *שהוא* בוחר לעשות עם הזמן הפנוי *שלו*

זה מה שמשמח *אותו* ועושה לו כיף וטוב על הלב

יש לו עולם אמונות, ערכים, תפיסות לא בהכרח זהה לשלי ומותר לו וזה בסדר - כי הוא אדם בפני עצמו!

יש בו גם המון טוב אחר ולא מובן מאליו שאני זוכה לקבל, אז גם אם זה לא בא לי בקלות - מילא, זה שלו!

וכן הלאה על זו הדרך...

ומה שקורה אז -

לאט לאט כל פעם שהאישה רואה את בעלה משחק במחשב היא פשוט תחייך לעצמה ותאמר "איזה כיף שהוא נהנה ושמח ככה."

וזהו.

המקום הזה יצור גם בלב האישה הבנה, קבלה, שיחרור

וגם בלב האיש ידיעה שאשתו מקבלת אותו כמו שהוא ולא מנסה לחנך או להטיף או לשנות אותו בדברים שהוא כן חושב שהם טובים לו...

ב. האיש ניקה את הבית/בישל לשבת איך שהוא רואה לנכון

והאישה כועסת שהניקיון או הבישול לא נעשו בסטנדרטים *שלה* או לפי הרצון שלה ואיך ש*היא* רואה את הדברים -

שוב כנ"ל לפי כל התהליך ולהבין שהוא זה הוא

ומבחינתו *זה* ניקיון טוב

ומבחינתו *זה* בישול טוב ומכובד ומספיק לשבת...

אז מי אמר שדווקא אני צודקת?

הוא זה מי שהוא וכך הוא רואה את הדברים...

ג. האיש שכח לעשות משהו שהיה צריך

האישה כועסת עליו ו"אתה לא אחראי ותמיד שוכח" וכו' -

כאן אין הכוונה לקבל את השיכחה תמיד במובן של זה טוב לשכוח,

אלא כאן הכוונה היא לקבלה של האדם כאדם לא מושלם שמותר לו לטעות

והוא עדיין אותו האיש האהוב והטוב, אלא פשוט שטעה, שכח, מותר לו, זה בסדר, הוא רק בן אדם!

אז כאן הכוונה היא במובן של קבלה שלך כאדם שלם ולא מושלם שמותר לו לטעות לפעמים והעולםלא יתמוטט...

יש עוד הרבה להאריך, אבל זה לבינתיים

יש צרכים מרכזיים יותר ופחות.
יש צרכים שאם לא נקבל אותם ראשונים, האחרים ייראו לנו כלא אמיתיים..
אם אישה לא מקבלת אישור לרגשות שלה כלגיטימיים, זה לא משנה כמה תלטף ותחבק אותה.
באותה מידה - אם גבר לא מקבל כבוד ואמון -
לא משנה כמה חיבוקים ונשיקות היא תתן לו..

אלה הצרכים המרכזיים והם מאפשרים לכל השאר להיות גם כן דרכים לקבלת אהבה..

הרצון שלך שיעברו הלאה, למרות שאתה כביכול האדם הנפגע שעליו מנסים להגן פה, מעורר השראה.

תודה.

את כתבת דבר פוגע, והעירו לך על כך.

אחר כך את כתבת שלא היה שום דבר פוגע בדברייך, ובהמשך ניסית להצדיק אותם ("והוא חזר בהתעקשות שהוא יודע מה הוא צריך. ההבנה שלי- שזה מבטל את החלוקה בין סוגי צרכים.")

רק לפני כמה ימים מישהו כאן (אהמממ) פתח שרשור ובו בקשה שלא לחשוד בניקים אנונימיים כטרולים, קל וחומר בניקים אהובים ויקרים.

כואב לי על ההתנצחות הזאת, אני מאמין גדול בך וביכולת שלך לתרום כאן בפורום.

היה עדיף לכולם אם זה היה נגמר אחרי שמופאסה היקר ביקש זאת.

@or1900 אני מצטער לשון הרע מצחיק אותך. אותי הוא לא.

אני בטוחה שכולם יחששו לנסות

ספציפית (רק ספציפית לכאן כן?) אני דווקא מבין אותך.

את קראת לא נכון את מופאסה שלנו ושאר החברים לא קראו אותך נכון. מקרה קלאסי של "קצר בתקשורת".

אם זה באמת מטריד כל כך אבקש להוריד את זה

והוא רוצה להיות מוצלח כמוך

כמה שמחה יש בלקרוא את הקשר בינך לבין אשתך

את כל הצרכים של כל גברי העולם וכל נשי העולם...

אלא רק למקד את תשומת הלב בצורך אחד שעלה לי באותו רגע יותר מכולם.

כמובן שאי אפשר להכניס את כל האנשים והנשים לתוך משבצת אחת צרה ולומר שרק X ורק Y הם הצורך היחידי ואין בלתו...

ולגבי הסיפא שלך - זה אומר עלייך שאת אישה טובה שצריכה שיקבלו אותך כמו שאת

לא אומר שום דבר רע, ממש ממש לא!

וכמובן שאם לגבר יש את הצורך הזה - גם לאישה יכול להיות אותו,

וגם צורך שיש לאישה - גם לגבר יכול להיות אותו

וכן הלאה... אכן אנחנו אנשים, מורכבים, עמוקים

תודה לך על ההזדמנות להבהרה הזו

באשר הוא.

כמובן שפלטפורמה של הפורום בכללי היא ממש לא פלטפורמה של ייעות זוגי,

כל כוונתי הייתה כאמור - לחדד נקודה/ות מסוימת שעלתה לי באותו רגע.

בלי שום רצון או אמירה שכולם יכנסו לתבנית מצומצמת, אלא רק להאיר בא' את אותה הנקודה.

מתחברת וחותמת על כל מילה שכתבת: "... ולראות את האדם כפרט ספציפי עם נפש וצרכים ספציפיים"

זאת אומרת - זה הכלל הרווח אצל נשים וגברים.
האם בגלל זה יש התאמה מדויקת לכל זוג קיים? לא. עדיין ההכללה מתאימה למרבית הציבור.
ובד"כ גם אם זה לא יהיה כך, תהיה התחלפות של הצרכים.. 
(כאילו מה שמיתגנו כצורך של איש - יהיה אצל האישה ולהיפך)
זאת אומרת, אלה צרכים אנושיים ובמערכות זוגיות הם מתגלים בקוטביות שלהם.. 
אז את יכולה לקרוא לזה גישה מהותנית או חלוקה דיכוטומית - 
בסוף זה עולם של נפש שהוא תמיד רחב ואפשר עוד ללמוד.
זה לא סותר שהחלוקה הזו עוזרת להמון המון זוגות להבין מה עובר עליהם.

לא זוכר באיזה שרשור זה היה, אבל לפני כמה ימים היא עדכנה שזה יהיה כשהמצב יירגע קצת...

עם כמה עלוב שזה נשמע, זה מה יש לזמן הקרוב

ישלחו אותם לכלא על הלשנה?

ולגבי המפגש - מה שאמר @פשוט אני..

מחכה לזמנים שפויים יותר שאפשר יהיה להיפגש בלי סכנה...

בעבר רציתי לפתוח קבוצה להדרכה לחיי נישואין גם לאחר החתונה,

משהו כמו *הדרכה מתקנת* לנשים רבות שסיפרו על הדרכה לא פחות מזוועתית שעברו, שהובילה להרבה מאוד כאב לב...

מן סדנא כזו שיהיו בה גם דגשים להדרכה נכונה לפי היהדות וגם טיפים וכדומה לחיי נישואין טובים בכל מיני מישורים

מאז לא הצלחתי להגיע לזה מכמה סיבות, שאחת מהן היא הקורונה ואי-אפשרות של קיום מפגש כזה עם כמות מסוימת של נשים...

(ו@פשוט אני.. הוא גבר )

אני חושב שזה טיפה פחות מתאים להגיב עם פרסומת לקבוצה דומה שמישהי אחרת מנחה.

שמח לשמוע שדאגתי הייתה מיותרת

@אלירז אני לא מכירה אותך, אבל שתדעי שהניקים פה ממש חמודים בד"כ ומפרגנים.לא יודעת למה היום הם יוצאים ככה 

אפילו היו לי כמה שיחות עם בעלה שיחיה.

לא התנפלתי, הערתי, ושמחתי לראות (ולכתוב) שההערה הייתה מיותרת.

אני מרגישה שפלטפורמה של פנים מול פנים הרבה יותר נכונה, מתאימה ואפקטיבית במקרה הזה

תודה

שיש לך את הצורך הזה

ראה תגובתי למעלה ל@סופי123

"לרגע לא התיימרתי לכתוב כאן בהודעה אחת את כל הצרכים של כל גברי העולם וכל נשי העולם...

אלא רק למקד את תשומת הלב בצורך אחד שעלה לי באותו רגע יותר מכולם.

כמובן שאי אפשר להכניס את כל האנשים והנשים לתוך משבצת אחת צרה ולומר שרק X ורק Y הם הצורך היחידי ואין בלתו...

ולגבי הסיפא שלך - זה אומר עלייך שאת אישה טובה שצריכה שיקבלו אותך כמו שאת 

לא אומר שום דבר רע, ממש ממש לא!

וכמובן שאם לגבר יש את הצורך הזה - גם לאישה יכול להיות אותו,

וגם צורך שיש לאישה - גם לגבר יכול להיות אותו

וכן הלאה... אכן אנחנו אנשים, מורכבים, עמוקים

תודה לך על ההזדמנות להבהרה הזו "

וגם:

"

מסכימה איתך לגמרי לגבי דיוק פרטני לכל אדם 

באשר הוא.

כמובן שפלטפורמה של הפורום בכללי היא ממש לא פלטפורמה של ייעות זוגי,

כל כוונתי הייתה כאמור - לחדד נקודה/ות מסוימת שעלתה לי באותו רגע.

בלי שום רצון או אמירה שכולם יכנסו לתבנית מצומצמת, אלא רק להאיר בא' את אותה הנקודה.

מתחברת וחותמת על כל מילה שכתבת: "... ולראות את האדם כפרט ספציפי עם נפש וצרכים ספציפיים"

שלא הבנת למה התכוונתי...

שולחת לך קישור לתגובה שיותר הסברתי את הדברים

ומוזמן להמשיך לחלוק עליי/להבהיר לי את עמדתך בשמחה

נ.ב. נכון! תודה גם לך על זה!

"

אז איך להצליח בפועל?

כמה דברים שיכולים לעזור:

1. ההבנה שאישי, כמוני בדיוק, וכמו כל אנשי העולם - הוא בן אדם. לא מלאך.

ומתוקף כך - לפעמים הוא עייף/חולה/טרוד/עמוס/עצוב/לא במיטבו - וגם התנהגותו לא תמיד במיטבה כנגזרת מכך.

וכמו שאני מקבלת את עצמי גם ברגעים הפחות יפים שלי, 

ומוחלת וסולחת לעצמי,

ויודעת שבסה"כ הכוונה טובה ואני משתדלת ולפעמים נופלת - כך אותו דבר בדיוק לעשות עם האיש -

לזכור שאם עכשיו הוא הגיב בחוסר סבלנות/שכח משהו שביקשתי/כל דבר אחר שהוא לא מושלם - אז נכון, זה מבאס, אבל הוא רק בן אדם ומותר לו לטעות לפעמים ולא להיות מושלם.

2. ההבנה שאישי הוא אישי

ואני זו אני.

נשמע מצחיק, אבל זו הבנה חשובה ואפילו עמוקה *מאוד*

כיוון שאנו כבני אדם נוטים לחשוב שאם *אנחנו* מאמינים במשהו מסוים שהוא טוב - כולם צריכים להאמין כך

או אם *אנחנו* חושבים שצריך לנהוג כך וכך - כולם צריכים לחשוב כך,

כאשר ה"כולם" הזה זה בעיקר האיש...

ובכן, זה לא תמיד נכון.

לפעמים דווקא האיש בטוח שמה שנכון זה מה *שהוא* חושב ומרגיש.

אז מי אמר שאנחנו צודקות?

אולי דווקא הוא?

אולי שנינו?

אולי אף אחד מאיתנו?

הרעיון הוא להבין שיש כאן עוד בנאדם שלם

עם שאיפות

רצונות

רגשות

מחשבות

וזה בסדר

ולגיטימי

וטוב!

כי הוא - הוא

3. ההבנה שאם אני מקבלת את אישי כמו שהוא - זה לא בא על חשבוני, זה לא אומר שאני בהכרח מסכימה עם הכל, זה לא אומר שאני מבטלת את עצמי ואת מי שאני - זה רק אומר שאני מבינה שאנחנו שני בני אדם שונים עם זכות לחשוב ולהרגיש מה שטוב ונכון לנו.

זה חשוב כי הרבה פעמים יש לנו בראש מחשבה שאם נקבל את השני - זה מאיים על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו מאמינים בו.

וזו טעות.

זה לא צריך לאיים.

הכל בסדר - מותר לנו לחשוב אחרת. מותר לנו להרגיש אחרת. מותר לנו לראות אחרים דברים.

שום דבר מעצמי וממה ששלי לא נעלם בכך, זה רק שאני מאפשרת גם לשני מרחב מחייה.

4. להפסיק לקחת את השני כמובן מאליו + להגדיל את הטוב בבן הזוג -

כל דבר טוב שבן הזוג עושה, כל תכונה טובה שלו, כל השתדלות שלו, כל מאמץ שלו - 

קודם כל *לראות* את זה

(ולא לקחת את זה כמובן מאליו - כי זה לא!)

אח"כ להגדיל את זה - בעיני עצמנו קודם כל

ואז בעיני בן הזוג - לומר לו את זה, לפרגן, להחמיא, להעריך, לדבר את הטוב הזה שאנחנו רואים *בו*.

מה שזה עושה לנו בנפש - זה שזה ממש מרחיב לנו אותה להתרגל להתמקד בטוב ובחיובי שבשני, וממילא כך נראה את כל כולו באור יותר חיובי ויותר נוכל לקבל את כל מי שהוא מהמקום החיובי הזה.

וגם אצל השני - זה יוצר הרגשה טובה כאשר ההערכה שלנו כלפיו והקבלה שלנו אותו מצליחה להשתקף גם לו בצורה הזו.

וכמה דוגמאות בעניין הקבלה של בן זוגי כמו שהוא:

א. האיש אוהב לשחק במחשב

האישה חושבת שזה ילדותי, טיפשי, בזבוז זמן וכן הלאה.

מה עושים?

אז לפי הסעיפים שרשמתי למעלה ^

מבינים שזה מי שהוא.

זה מה שהוא אוהב

זה מה *שהוא* בוחר לעשות עם הזמן הפנוי *שלו*

זה מה שמשמח *אותו* ועושה לו כיף וטוב על הלב

יש לו עולם אמונות, ערכים, תפיסות לא בהכרח זהה לשלי ומותר לו וזה בסדר - כי הוא אדם בפני עצמו!

יש בו גם המון טוב אחר ולא מובן מאליו שאני זוכה לקבל, אז גם אם זה לא בא לי בקלות - מילא, זה שלו!

וכן הלאה על זו הדרך...

ומה שקורה אז -

לאט לאט כל פעם שהאישה רואה את בעלה משחק במחשב היא פשוט תחייך לעצמה ותאמר "איזה כיף שהוא נהנה ושמח ככה."

וזהו.

המקום הזה יצור גם בלב האישה הבנה, קבלה, שיחרור

וגם בלב האיש ידיעה שאשתו מקבלת אותו כמו שהוא ולא מנסה לחנך או להטיף או לשנות אותו בדברים שהוא כן חושב שהם טובים לו...

ב. האיש ניקה את הבית/בישל לשבת איך שהוא רואה לנכון

והאישה כועסת שהניקיון או הבישול לא נעשו בסטנדרטים *שלה* או לפי הרצון שלה ואיך ש*היא* רואה את הדברים -

שוב כנ"ל לפי כל התהליך ולהבין שהוא זה הוא

ומבחינתו *זה* ניקיון טוב

ומבחינתו *זה* בישול טוב ומכובד ומספיק לשבת...

אז מי אמר שדווקא אני צודקת?

הוא זה מי שהוא וכך הוא רואה את הדברים...

ג. האיש שכח לעשות משהו שהיה צריך

האישה כועסת עליו ו"אתה לא אחראי ותמיד שוכח" וכו' -

כאן אין הכוונה לקבל את השיכחה תמיד במובן של זה טוב לשכוח,

אלא כאן הכוונה היא לקבלה של האדם כאדם לא מושלם שמותר לו לטעות

והוא עדיין אותו האיש האהוב והטוב, אלא פשוט שטעה, שכח, מותר לו, זה בסדר, הוא רק בן אדם!

אז כאן הכוונה היא במובן של קבלה שלך כאדם שלם ולא מושלם שמותר לו לטעות לפעמים והעולםלא יתמוטט...

יש עוד הרבה להאריך, אבל זה לבינתיים"

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.