הצורך של גבר הוא אמון...
אמון בטובו וביכולת שלו להעניק לה..

גם כשזה לא באמת כזה.. אלא פשוט הוא עשה משהו בדרך שונה מאיך שאנחנו היינו עושות.

והאמת היא...? שגם אנחנו עושות דברים מטופשים לפעמים.
האם בגלל זה היינו רוצות שישפטו את האישיות שלנו ואת מידת האחריות שיש לנו בגללם..?
או שיתערבו ויראו לנו כמה מטופש זה היה...?
אנחנו מסיקות מסקנות לבד. ומבינות לבד שזה היה מטופש..
אז ככה גם הוא.

תני לו את הקרדיט שהוא מספיק חכם להסיק את המסקנות בעצמו.
בסוף התחתנת עם גבר שהרגשת שאת יכולה לסמוך עליו ולהשען עליו. הוא חכם ונהדר בדיוק כמו ביום שהחלטנו להתחתן. ואפילו יותר.. (ואם לא - אז גם אנחנו לא גאון כנראה, כי זה מה שבחרנו)

אם משהו מפריע לך ברמת הפגיעה בך - 
אפשר לבקש התנהלות אחרת כי זה פוגע בך, לא כי זה מטופש.

מעבר לזה - תמיד אפשר לדבר על הכל בסוף, אפילו להגיד
"אתה יודע באותו רגע זה היה נראה לי מטומטם להחריד, ניסיתי להתבונן ולהבין את החשיבה שלך ולא הצלחתי. אני אשמח שתסביר לי/ מתאים לך להסביר לי - למה עשית כך וכך?" 
זה צריך להיאמר מתוך כבוד אמיתי!
בד"כ אם נבוא עם זלזול אפילו רק מבפנים כלפי בן הזוג - 
זה יגרור כאב (מוצדק) ובד"כ יתפתח לקו של כעס ומריבות.

אני חושבת שהנושא הזה הוא בין העבודות היותר קשות לנשים.
במיוחד כאלה פרפקציוניסטיות, חריפות שכל ושיח.. 
אבל כשלומדים לעשות את זה - מקבלים את הגבר שלך במתנה..
ואת לומדת שבאמת יש לך איש חכם!
וגם שיש עוד דרכים לחיות פה ולעשות דברים, לפעמים יותר פשוטות מהדרך שלך..
והם אפילו מתנה שאת יכולה להשתמש בה במקומות אחרים בחייך.
את מתרחבת בעולמך הפנימי ומרחיבה את עולמו - בעזרת הפערים והבחירות השונות שלכם..

היתה אישה כנועה מאוד - במובנים הלא בריאים של המושג.

עד שהחברה האחרונה שהייתי חושבת שתמליץ לי עליו - המליצה..
אז השגתי אותו -
וקראתי.

ולילה שלם ישבתי מול הספר - וכעסתי ורתחתי על כל מילה בו!
לפנות בוקר, פרצתי בבכי..
פשוט ידעתי שהספר הזה מדויק עליי אחד לאחד.

ובמחילה, הוא ממש לא מעודד חזרה לחיים של תקפידי מסורת (לא שאני רואה בזה משהו כזה גרוע)
הוא מעודד איכות חיים נשית ונהדרת.
אם את לומדת את הקונספט שלו - את לא צריכה לממש כל צעד באופן שבו הסופרת מגדירה אותו
אלא את פשוט מבינה, שאת יכולה לחיות אחרת.

ברגע שהבנתי את הקונספט, והתחלתי לעבוד לפי העקרון שלו -

קיבלתי את חיי בחזרה. קיבלתי נשימה בחזרה.
קיבלתי את בעלי בחזרה!!!
קיבלתי גבר מפרגן, מחזר, תומך ורוצה להעניק ככל יכולתו.. הגבר שאיתו התחתנתי.
ולא שלפני כן הוא לא עזר ולא תמך, אבל זה לא היה קרוב לעוצמה ולתשוקה שאיתה הוא חזר להיות בנתינה שלו..  (תשוקה זה לא בהיבט המיני דווקא, אלא תשוקה לחיים..)
אני עושה פחות, לחוצה פחות, מכבדת יותר ומקבלת יותר!

ולא, אני לא בדיוק האישה המסורתית.. נראה לי אפשר לראות לבד מהאופן שבו אני כותבת.
 

בעיניי כשבוחרים לקרוא את הספר הזה  - בוחרים בחיים של אהבה.

האם זה בהכרח לטובה?
היכולת להצביע, לנהוג וכו', האם היא שווה את הנזק שהביא איתו הפמניזם?
 

ללמוד קרוא וכתוב, בהחלט ניתן גם במסגרת היהדות לנשים שהיו מקורבות לתלמידי חכמים
(גם הגברים לא בדיוק למדו קרוא וכתוב אם לא היו בסביבת לומדי תורה)
יותר מזה-  העמקה במצוות ואף הבעת עמדה בסוגיה הלכתית.. (ואיכשהוא נשים תמיד החמירו)
אז האם היה צריך את הפמניזם? כולל את הנזק שהוא הביא?
או שהיה צריך להביא את האור היהודי המדויק.. זה ששם הכל במקום.. 

כמו כל רעיון שמגיע לשלב ה"פוסטי" שלו (פוסטמודרניזם/פוסטפמיניזם וכל רעיון כאמור), מגיע השלב של ההקצנה.

נותני הטון בקרב התנועות הפמיניסטיות כיום הם אותם קבוצות שמנסים בכוח לטשטש הבדלים מגדריים בין גברים לנשים ויש אפילו שמגדילים לעשות ומקטלגים את הגברים כמקור הרוע בעולם בשם הפמיניזם.

קצת מבאס אותי שרעיון טוב ואמיתי הופך לרעיונות של הקצנה וטשטוש מגדרי כמעט אבסולוטי.

הרבה מאוד חושך בא עם הפמניזם..
שנאת נשיות שאין שנית לה..
נשים שהתכחשו לנשיותן והפכו לגברים, גברים הפכו לסמרטוטים..
הזוגיות הפכה לאפר, ונשים פמניסטיות חזקות לא מוצאות אהבה ומשענת..
גברים מוכים פיזית ומנטלית, או מתגרשים ומתאבדים..

אפשר להזיק לכולם בשם הפמניזם.
העיקר שנשים יוכלו לעשות הכל הכל הכל, ולרמוס את כולם כולם כולם.. כולל את עצמן..

האור היהודי הוא המדויק.
בדיוק כמו שבנצרות יש נקודות אמת, אבל היא עבודה זרה
ובאיסלאם יש נקודות אמת - אבל היא עבודה זרה - 
ככה הפמניזם, יש בו נקודות אמת - אבל בכללותו הוא עיוות ועבודה זרה.

הדיוק למעמד האישה היה צריך לבוא מהיהדות בלבד, ועכשיו עלינו לתקן את העיוות שהביאו לעולם הנצרות, האיסלאם והפמניזם.

כי נשים רבות יודעות לעשות את הדברים במיניפולציות ולא באופן ישיר.
אבל גברים ממש לא "יותר" בנושאים האלה..
וגם - האג'נדה הפמניסטית עושה מהנשים תמיד קורבן ומהגבר תמיד תוקפן, כך שהסיכוי של גברים לצדק כשהסכסוך הוא בין איש לאישה - פשוט איננו!

אבל לפני העולם והגברים,
כואב לי שאת לא רואה כמה הפמניזם הזיק לנשים!! 
אילץ אותן להתכחש לטבען המחזורי, ולכל הצרכים שלהן.
עליית המושגים של דכאון אחרי לידה ועוד, וכן עליית כל מחלות הלחץ דם אצל נשים, התחילה עם זריחת הפמניזם ושיתוף נשים בשוק העבודה.

עצוב לי שאת לא רואה את הרמיסה של התא המשפחתי שנוצרה מהפמניזם
שהיא מזיקה קודם כל לאישה, כי אישה זקוקה לזוגיות יציבה ואוהבת בדיוק כמו כל השאר, ואף יותר!

מציעה לך לקרוא את הספר "איך הפכה האישה לגבר" של ד"ר טובי בראונינג..
מייסדת שיטת הטיפול עוצמת הרכות.. בונוס נפלא אחרי הקריאה - הוסת מתקצרת. (כן, פלא פלאים)
ניתן לרכוש באתר של עוצמת הרכות.

ואת הקרוא וכתוב שלי אני זוקפת לזכות אבי מורי שהוא תלמיד חכם! 
שהוא ואימי שלחו אותי ללמוד הרבה לפני כיתה א',  אצל הרב @ד.
וממש לא לפמניזם!

כבר קראתי את דברייך - בלי לראות על איזה שרשור מדובר ומה כתבו אחרים - 

וגם אני מסכים עם הכיוון הכללי של דברייך (לא נכנס לפרטים של "נשים בשוק העבודה".. זה לא בהכרח סותר. העיקר העיקרון הבסיסי).

ולגבי הסיום החביב - חיוך רחב....

ממה שהבנתי התרגום של שם הספר לא מוצלח ולכן זה נותן כאילו תחושה של שוביניזם.

אם לא אענה לך כאן עד מחר תזכירי לי שוב בבקשה

אז איך להצליח בפועל?

כמה דברים שיכולים לעזור:

1. ההבנה שאישי, כמוני בדיוק, וכמו כל אנשי העולם - הוא בן אדם. לא מלאך.

ומתוקף כך - לפעמים הוא עייף/חולה/טרוד/עמוס/עצוב/לא במיטבו - וגם התנהגותו לא תמיד במיטבה כנגזרת מכך.

וכמו שאני מקבלת את עצמי גם ברגעים הפחות יפים שלי, 

ומוחלת וסולחת לעצמי,

ויודעת שבסה"כ הכוונה טובה ואני משתדלת ולפעמים נופלת - כך אותו דבר בדיוק לעשות עם האיש -

לזכור שאם עכשיו הוא הגיב בחוסר סבלנות/שכח משהו שביקשתי/כל דבר אחר שהוא לא מושלם - אז נכון, זה מבאס, אבל הוא רק בן אדם ומותר לו לטעות לפעמים ולא להיות מושלם.

2. ההבנה שאישי הוא אישי

ואני זו אני.

נשמע מצחיק, אבל זו הבנה חשובה ואפילו עמוקה *מאוד*

כיוון שאנו כבני אדם נוטים לחשוב שאם *אנחנו* מאמינים במשהו מסוים שהוא טוב - כולם צריכים להאמין כך

או אם *אנחנו* חושבים שצריך לנהוג כך וכך - כולם צריכים לחשוב כך,

כאשר ה"כולם" הזה זה בעיקר האיש...

ובכן, זה לא תמיד נכון.

לפעמים דווקא האיש בטוח שמה שנכון זה מה *שהוא* חושב ומרגיש.

אז מי אמר שאנחנו צודקות?

אולי דווקא הוא?

אולי שנינו?

אולי אף אחד מאיתנו?

הרעיון הוא להבין שיש כאן עוד בנאדם שלם

עם שאיפות

רצונות

רגשות

מחשבות

וזה בסדר

ולגיטימי

וטוב!

כי הוא - הוא

3. ההבנה שאם אני מקבלת את אישי כמו שהוא - זה לא בא על חשבוני, זה לא אומר שאני בהכרח מסכימה עם הכל, זה לא אומר שאני מבטלת את עצמי ואת מי שאני - זה רק אומר שאני מבינה שאנחנו שני בני אדם שונים עם זכות לחשוב ולהרגיש מה שטוב ונכון לנו.

זה חשוב כי הרבה פעמים יש לנו בראש מחשבה שאם נקבל את השני - זה מאיים על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו מאמינים בו.

וזו טעות.

זה לא צריך לאיים.

הכל בסדר - מותר לנו לחשוב אחרת. מותר לנו להרגיש אחרת. מותר לנו לראות אחרים דברים.

שום דבר מעצמי וממה ששלי לא נעלם בכך, זה רק שאני מאפשרת גם לשני מרחב מחייה.

4. להפסיק לקחת את השני כמובן מאליו + להגדיל את הטוב בבן הזוג -

כל דבר טוב שבן הזוג עושה, כל תכונה טובה שלו, כל השתדלות שלו, כל מאמץ שלו - 

קודם כל *לראות* את זה

(ולא לקחת את זה כמובן מאליו - כי זה לא!)

אח"כ להגדיל את זה - בעיני עצמנו קודם כל

ואז בעיני בן הזוג - לומר לו את זה, לפרגן, להחמיא, להעריך, לדבר את הטוב הזה שאנחנו רואים *בו*.

מה שזה עושה לנו בנפש - זה שזה ממש מרחיב לנו אותה להתרגל להתמקד בטוב ובחיובי שבשני, וממילא כך נראה את כל כולו באור יותר חיובי ויותר נוכל לקבל את כל מי שהוא מהמקום החיובי הזה.

וגם אצל השני - זה יוצר הרגשה טובה כאשר ההערכה שלנו כלפיו והקבלה שלנו אותו מצליחה להשתקף גם לו בצורה הזו.

וכמה דוגמאות בעניין הקבלה של בן זוגי כמו שהוא:

א. האיש אוהב לשחק במחשב

האישה חושבת שזה ילדותי, טיפשי, בזבוז זמן וכן הלאה.

מה עושים?

אז לפי הסעיפים שרשמתי למעלה ^

מבינים שזה מי שהוא.

זה מה שהוא אוהב

זה מה *שהוא* בוחר לעשות עם הזמן הפנוי *שלו*

זה מה שמשמח *אותו* ועושה לו כיף וטוב על הלב

יש לו עולם אמונות, ערכים, תפיסות לא בהכרח זהה לשלי ומותר לו וזה בסדר - כי הוא אדם בפני עצמו!

יש בו גם המון טוב אחר ולא מובן מאליו שאני זוכה לקבל, אז גם אם זה לא בא לי בקלות - מילא, זה שלו!

וכן הלאה על זו הדרך...

ומה שקורה אז -

לאט לאט כל פעם שהאישה רואה את בעלה משחק במחשב היא פשוט תחייך לעצמה ותאמר "איזה כיף שהוא נהנה ושמח ככה."

וזהו.

המקום הזה יצור גם בלב האישה הבנה, קבלה, שיחרור

וגם בלב האיש ידיעה שאשתו מקבלת אותו כמו שהוא ולא מנסה לחנך או להטיף או לשנות אותו בדברים שהוא כן חושב שהם טובים לו...

ב. האיש ניקה את הבית/בישל לשבת איך שהוא רואה לנכון

והאישה כועסת שהניקיון או הבישול לא נעשו בסטנדרטים *שלה* או לפי הרצון שלה ואיך ש*היא* רואה את הדברים -

שוב כנ"ל לפי כל התהליך ולהבין שהוא זה הוא

ומבחינתו *זה* ניקיון טוב

ומבחינתו *זה* בישול טוב ומכובד ומספיק לשבת...

אז מי אמר שדווקא אני צודקת?

הוא זה מי שהוא וכך הוא רואה את הדברים...

ג. האיש שכח לעשות משהו שהיה צריך

האישה כועסת עליו ו"אתה לא אחראי ותמיד שוכח" וכו' -

כאן אין הכוונה לקבל את השיכחה תמיד במובן של זה טוב לשכוח,

אלא כאן הכוונה היא לקבלה של האדם כאדם לא מושלם שמותר לו לטעות

והוא עדיין אותו האיש האהוב והטוב, אלא פשוט שטעה, שכח, מותר לו, זה בסדר, הוא רק בן אדם!

אז כאן הכוונה היא במובן של קבלה שלך כאדם שלם ולא מושלם שמותר לו לטעות לפעמים והעולםלא יתמוטט...

יש עוד הרבה להאריך, אבל זה לבינתיים

יש צרכים מרכזיים יותר ופחות.
יש צרכים שאם לא נקבל אותם ראשונים, האחרים ייראו לנו כלא אמיתיים..
אם אישה לא מקבלת אישור לרגשות שלה כלגיטימיים, זה לא משנה כמה תלטף ותחבק אותה.
באותה מידה - אם גבר לא מקבל כבוד ואמון -
לא משנה כמה חיבוקים ונשיקות היא תתן לו..

אלה הצרכים המרכזיים והם מאפשרים לכל השאר להיות גם כן דרכים לקבלת אהבה..

הרצון שלך שיעברו הלאה, למרות שאתה כביכול האדם הנפגע שעליו מנסים להגן פה, מעורר השראה.

תודה.

את כתבת דבר פוגע, והעירו לך על כך.

אחר כך את כתבת שלא היה שום דבר פוגע בדברייך, ובהמשך ניסית להצדיק אותם ("והוא חזר בהתעקשות שהוא יודע מה הוא צריך. ההבנה שלי- שזה מבטל את החלוקה בין סוגי צרכים.")

רק לפני כמה ימים מישהו כאן (אהמממ) פתח שרשור ובו בקשה שלא לחשוד בניקים אנונימיים כטרולים, קל וחומר בניקים אהובים ויקרים.

כואב לי על ההתנצחות הזאת, אני מאמין גדול בך וביכולת שלך לתרום כאן בפורום.

היה עדיף לכולם אם זה היה נגמר אחרי שמופאסה היקר ביקש זאת.

@or1900 אני מצטער לשון הרע מצחיק אותך. אותי הוא לא.

אני בטוחה שכולם יחששו לנסות

ספציפית (רק ספציפית לכאן כן?) אני דווקא מבין אותך.

את קראת לא נכון את מופאסה שלנו ושאר החברים לא קראו אותך נכון. מקרה קלאסי של "קצר בתקשורת".

אם זה באמת מטריד כל כך אבקש להוריד את זה

והוא רוצה להיות מוצלח כמוך

כמה שמחה יש בלקרוא את הקשר בינך לבין אשתך

את כל הצרכים של כל גברי העולם וכל נשי העולם...

אלא רק למקד את תשומת הלב בצורך אחד שעלה לי באותו רגע יותר מכולם.

כמובן שאי אפשר להכניס את כל האנשים והנשים לתוך משבצת אחת צרה ולומר שרק X ורק Y הם הצורך היחידי ואין בלתו...

ולגבי הסיפא שלך - זה אומר עלייך שאת אישה טובה שצריכה שיקבלו אותך כמו שאת

לא אומר שום דבר רע, ממש ממש לא!

וכמובן שאם לגבר יש את הצורך הזה - גם לאישה יכול להיות אותו,

וגם צורך שיש לאישה - גם לגבר יכול להיות אותו

וכן הלאה... אכן אנחנו אנשים, מורכבים, עמוקים

תודה לך על ההזדמנות להבהרה הזו

באשר הוא.

כמובן שפלטפורמה של הפורום בכללי היא ממש לא פלטפורמה של ייעות זוגי,

כל כוונתי הייתה כאמור - לחדד נקודה/ות מסוימת שעלתה לי באותו רגע.

בלי שום רצון או אמירה שכולם יכנסו לתבנית מצומצמת, אלא רק להאיר בא' את אותה הנקודה.

מתחברת וחותמת על כל מילה שכתבת: "... ולראות את האדם כפרט ספציפי עם נפש וצרכים ספציפיים"

זאת אומרת - זה הכלל הרווח אצל נשים וגברים.
האם בגלל זה יש התאמה מדויקת לכל זוג קיים? לא. עדיין ההכללה מתאימה למרבית הציבור.
ובד"כ גם אם זה לא יהיה כך, תהיה התחלפות של הצרכים.. 
(כאילו מה שמיתגנו כצורך של איש - יהיה אצל האישה ולהיפך)
זאת אומרת, אלה צרכים אנושיים ובמערכות זוגיות הם מתגלים בקוטביות שלהם.. 
אז את יכולה לקרוא לזה גישה מהותנית או חלוקה דיכוטומית - 
בסוף זה עולם של נפש שהוא תמיד רחב ואפשר עוד ללמוד.
זה לא סותר שהחלוקה הזו עוזרת להמון המון זוגות להבין מה עובר עליהם.

לא זוכר באיזה שרשור זה היה, אבל לפני כמה ימים היא עדכנה שזה יהיה כשהמצב יירגע קצת...

עם כמה עלוב שזה נשמע, זה מה יש לזמן הקרוב

ישלחו אותם לכלא על הלשנה?

ולגבי המפגש - מה שאמר @פשוט אני..

מחכה לזמנים שפויים יותר שאפשר יהיה להיפגש בלי סכנה...

בעבר רציתי לפתוח קבוצה להדרכה לחיי נישואין גם לאחר החתונה,

משהו כמו *הדרכה מתקנת* לנשים רבות שסיפרו על הדרכה לא פחות מזוועתית שעברו, שהובילה להרבה מאוד כאב לב...

מן סדנא כזו שיהיו בה גם דגשים להדרכה נכונה לפי היהדות וגם טיפים וכדומה לחיי נישואין טובים בכל מיני מישורים

מאז לא הצלחתי להגיע לזה מכמה סיבות, שאחת מהן היא הקורונה ואי-אפשרות של קיום מפגש כזה עם כמות מסוימת של נשים...

(ו@פשוט אני.. הוא גבר )

אני חושב שזה טיפה פחות מתאים להגיב עם פרסומת לקבוצה דומה שמישהי אחרת מנחה.

שמח לשמוע שדאגתי הייתה מיותרת

@אלירז אני לא מכירה אותך, אבל שתדעי שהניקים פה ממש חמודים בד"כ ומפרגנים.לא יודעת למה היום הם יוצאים ככה 

אפילו היו לי כמה שיחות עם בעלה שיחיה.

לא התנפלתי, הערתי, ושמחתי לראות (ולכתוב) שההערה הייתה מיותרת.

אני מרגישה שפלטפורמה של פנים מול פנים הרבה יותר נכונה, מתאימה ואפקטיבית במקרה הזה

תודה

שיש לך את הצורך הזה

ראה תגובתי למעלה ל@סופי123

"לרגע לא התיימרתי לכתוב כאן בהודעה אחת את כל הצרכים של כל גברי העולם וכל נשי העולם...

אלא רק למקד את תשומת הלב בצורך אחד שעלה לי באותו רגע יותר מכולם.

כמובן שאי אפשר להכניס את כל האנשים והנשים לתוך משבצת אחת צרה ולומר שרק X ורק Y הם הצורך היחידי ואין בלתו...

ולגבי הסיפא שלך - זה אומר עלייך שאת אישה טובה שצריכה שיקבלו אותך כמו שאת 

לא אומר שום דבר רע, ממש ממש לא!

וכמובן שאם לגבר יש את הצורך הזה - גם לאישה יכול להיות אותו,

וגם צורך שיש לאישה - גם לגבר יכול להיות אותו

וכן הלאה... אכן אנחנו אנשים, מורכבים, עמוקים

תודה לך על ההזדמנות להבהרה הזו "

וגם:

"

מסכימה איתך לגמרי לגבי דיוק פרטני לכל אדם 

באשר הוא.

כמובן שפלטפורמה של הפורום בכללי היא ממש לא פלטפורמה של ייעות זוגי,

כל כוונתי הייתה כאמור - לחדד נקודה/ות מסוימת שעלתה לי באותו רגע.

בלי שום רצון או אמירה שכולם יכנסו לתבנית מצומצמת, אלא רק להאיר בא' את אותה הנקודה.

מתחברת וחותמת על כל מילה שכתבת: "... ולראות את האדם כפרט ספציפי עם נפש וצרכים ספציפיים"

שלא הבנת למה התכוונתי...

שולחת לך קישור לתגובה שיותר הסברתי את הדברים

ומוזמן להמשיך לחלוק עליי/להבהיר לי את עמדתך בשמחה

נ.ב. נכון! תודה גם לך על זה!

"

אז איך להצליח בפועל?

כמה דברים שיכולים לעזור:

1. ההבנה שאישי, כמוני בדיוק, וכמו כל אנשי העולם - הוא בן אדם. לא מלאך.

ומתוקף כך - לפעמים הוא עייף/חולה/טרוד/עמוס/עצוב/לא במיטבו - וגם התנהגותו לא תמיד במיטבה כנגזרת מכך.

וכמו שאני מקבלת את עצמי גם ברגעים הפחות יפים שלי, 

ומוחלת וסולחת לעצמי,

ויודעת שבסה"כ הכוונה טובה ואני משתדלת ולפעמים נופלת - כך אותו דבר בדיוק לעשות עם האיש -

לזכור שאם עכשיו הוא הגיב בחוסר סבלנות/שכח משהו שביקשתי/כל דבר אחר שהוא לא מושלם - אז נכון, זה מבאס, אבל הוא רק בן אדם ומותר לו לטעות לפעמים ולא להיות מושלם.

2. ההבנה שאישי הוא אישי

ואני זו אני.

נשמע מצחיק, אבל זו הבנה חשובה ואפילו עמוקה *מאוד*

כיוון שאנו כבני אדם נוטים לחשוב שאם *אנחנו* מאמינים במשהו מסוים שהוא טוב - כולם צריכים להאמין כך

או אם *אנחנו* חושבים שצריך לנהוג כך וכך - כולם צריכים לחשוב כך,

כאשר ה"כולם" הזה זה בעיקר האיש...

ובכן, זה לא תמיד נכון.

לפעמים דווקא האיש בטוח שמה שנכון זה מה *שהוא* חושב ומרגיש.

אז מי אמר שאנחנו צודקות?

אולי דווקא הוא?

אולי שנינו?

אולי אף אחד מאיתנו?

הרעיון הוא להבין שיש כאן עוד בנאדם שלם

עם שאיפות

רצונות

רגשות

מחשבות

וזה בסדר

ולגיטימי

וטוב!

כי הוא - הוא

3. ההבנה שאם אני מקבלת את אישי כמו שהוא - זה לא בא על חשבוני, זה לא אומר שאני בהכרח מסכימה עם הכל, זה לא אומר שאני מבטלת את עצמי ואת מי שאני - זה רק אומר שאני מבינה שאנחנו שני בני אדם שונים עם זכות לחשוב ולהרגיש מה שטוב ונכון לנו.

זה חשוב כי הרבה פעמים יש לנו בראש מחשבה שאם נקבל את השני - זה מאיים על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו מאמינים בו.

וזו טעות.

זה לא צריך לאיים.

הכל בסדר - מותר לנו לחשוב אחרת. מותר לנו להרגיש אחרת. מותר לנו לראות אחרים דברים.

שום דבר מעצמי וממה ששלי לא נעלם בכך, זה רק שאני מאפשרת גם לשני מרחב מחייה.

4. להפסיק לקחת את השני כמובן מאליו + להגדיל את הטוב בבן הזוג -

כל דבר טוב שבן הזוג עושה, כל תכונה טובה שלו, כל השתדלות שלו, כל מאמץ שלו - 

קודם כל *לראות* את זה

(ולא לקחת את זה כמובן מאליו - כי זה לא!)

אח"כ להגדיל את זה - בעיני עצמנו קודם כל

ואז בעיני בן הזוג - לומר לו את זה, לפרגן, להחמיא, להעריך, לדבר את הטוב הזה שאנחנו רואים *בו*.

מה שזה עושה לנו בנפש - זה שזה ממש מרחיב לנו אותה להתרגל להתמקד בטוב ובחיובי שבשני, וממילא כך נראה את כל כולו באור יותר חיובי ויותר נוכל לקבל את כל מי שהוא מהמקום החיובי הזה.

וגם אצל השני - זה יוצר הרגשה טובה כאשר ההערכה שלנו כלפיו והקבלה שלנו אותו מצליחה להשתקף גם לו בצורה הזו.

וכמה דוגמאות בעניין הקבלה של בן זוגי כמו שהוא:

א. האיש אוהב לשחק במחשב

האישה חושבת שזה ילדותי, טיפשי, בזבוז זמן וכן הלאה.

מה עושים?

אז לפי הסעיפים שרשמתי למעלה ^

מבינים שזה מי שהוא.

זה מה שהוא אוהב

זה מה *שהוא* בוחר לעשות עם הזמן הפנוי *שלו*

זה מה שמשמח *אותו* ועושה לו כיף וטוב על הלב

יש לו עולם אמונות, ערכים, תפיסות לא בהכרח זהה לשלי ומותר לו וזה בסדר - כי הוא אדם בפני עצמו!

יש בו גם המון טוב אחר ולא מובן מאליו שאני זוכה לקבל, אז גם אם זה לא בא לי בקלות - מילא, זה שלו!

וכן הלאה על זו הדרך...

ומה שקורה אז -

לאט לאט כל פעם שהאישה רואה את בעלה משחק במחשב היא פשוט תחייך לעצמה ותאמר "איזה כיף שהוא נהנה ושמח ככה."

וזהו.

המקום הזה יצור גם בלב האישה הבנה, קבלה, שיחרור

וגם בלב האיש ידיעה שאשתו מקבלת אותו כמו שהוא ולא מנסה לחנך או להטיף או לשנות אותו בדברים שהוא כן חושב שהם טובים לו...

ב. האיש ניקה את הבית/בישל לשבת איך שהוא רואה לנכון

והאישה כועסת שהניקיון או הבישול לא נעשו בסטנדרטים *שלה* או לפי הרצון שלה ואיך ש*היא* רואה את הדברים -

שוב כנ"ל לפי כל התהליך ולהבין שהוא זה הוא

ומבחינתו *זה* ניקיון טוב

ומבחינתו *זה* בישול טוב ומכובד ומספיק לשבת...

אז מי אמר שדווקא אני צודקת?

הוא זה מי שהוא וכך הוא רואה את הדברים...

ג. האיש שכח לעשות משהו שהיה צריך

האישה כועסת עליו ו"אתה לא אחראי ותמיד שוכח" וכו' -

כאן אין הכוונה לקבל את השיכחה תמיד במובן של זה טוב לשכוח,

אלא כאן הכוונה היא לקבלה של האדם כאדם לא מושלם שמותר לו לטעות

והוא עדיין אותו האיש האהוב והטוב, אלא פשוט שטעה, שכח, מותר לו, זה בסדר, הוא רק בן אדם!

אז כאן הכוונה היא במובן של קבלה שלך כאדם שלם ולא מושלם שמותר לו לטעות לפעמים והעולםלא יתמוטט...

יש עוד הרבה להאריך, אבל זה לבינתיים"

אתה לא מכיר זוגות שנשואים עשורים וטוב להם?

וודאי שיש קשיים. גם כרווקים וגם כנשואים.

אבל בסך הכולל- לא סתם הרבה אנשים מתחתנים.

יש בזה הרבה מאוד טוב.

ובזוגיות טובה ונורמלית זה באמת כיף וטוב וממלא, היחד.

גם לא נכון עובדתית.

90 אחוז חיים גרועים יותר?

חצי מתגרשים? לא נכון עובדתית

גם לא נכון שאי אפשר לעשות ילדים לבד מבחינה ביולוגית זה עדיין בלתי אפשרי.

גם לא נכון כי יש מחיר לחופש, יש מיעוט של "חופשיים" אחרי גיל 40 שהם היו מתים שתהיה להם משפחה או קריירה אבל הם התמכרו לחופש והם משלמים את המחיר החברתי של להיות "חופשיים" הרוב המוחלט חוזר לתלם אחרי גיל 20 ומשהו, מקימים משפחות, פוצחים בקריירה ומשמחים את אמא, זה האושר האמיתי, החופש שהוא מתאר בגיל 40 זה מקור לאומללות.

זה שיקוף של עולם ערכי מערבי מנותק משורשים, של אכול ושתה כי מחר נמות. כשאין מוכנות להשקיע, להתאמץ, ליגעת ומצאת - תאמין, באמת זוגיות נראת סוחטת.

כשחיים נכון, כשמבינים שאדם - לעמל יולד, כשבאמת דואגים אחד לשני ומתאמצים לראות אחד את השני - אין דבר שיותר משלים וממלא ונותן שייכות מזוגיות שמתפתחת למשפחה.

גם בתרבות המערבית, רובם המוחלט של האנשים מתחתנים...

לא כל דעה מוזרה היא תרבות מערבית

העלאת על נס דגל החירות.

הרווקות המאוחרת.

הפרוגרסיביות שרואה במשפחה אויב.

אחוזי הגירושים.

עשיית ילד "לבד".

מה זה כל החרא הזה אם לא תרבות המערב על סטרואידים?

וכמה אנשים מנסים באופן אקטיבי להטיף לזה שחתונה זה דבר רע?

מיעוט שבמיעוט.

הפרוגרסיביזם לגמרי תומך בהשמדת המשפחה.

מעצימים את האינדיבידואליזם.

הרבה מאוד באירופה ובארהב בוחרים שלא להתחתן אני לא יודע איפה אתה חי.

לא מיעוט שבמיעוט בכלל.

מרמור והתקרבנות

ויש גם דברים נכונים:

כ50% מתגרשים

אנשים נשארים לעיתים גם כשגרוע להם

ידע מגיע רק מניסיון (ולפעמים ניסיון גם הוא לא מספיק בשביל ידע)

מערכת יחסים יכולה להיות משהו רע (וגם אם היא בינונית היא יכולה להיות דבר מאד רחוק מזוגיות תקינה)

שקר גס.

השקר הכי ברור בכל הפוסט.

מבט מסוים על הסטטיסטיקה

גירושין סטטיסטיקה

זה מספר הזוגות שמתגרשים מתוך אלה שמתחתנים? מה פתאום? אפילו לא קרוב.

האחוזים פחותים

ומי שלא מוכן להסתכן להיפגע לא מוכן להסכים לחיות.

זוגיות היא לא סטטית

כל זוג עובר רגעים שחורים ורגעים מאושרים.

מי שמוכן ללמוד ולעבוד על עצמו ישיג יחס גבוה של רגעים מאושרים לעומת רגעים קשים

עובר רגעים מאושרים

כדי להשיג אותם לא די בעבודה ותהליך עצמי

צריך פרטנר מתאים

לפעמים הוא פשוט לא

מהסיבה שחווה רגע מאושר אחד עם השני

לידה, רגע שקט ונחת עם הילדים

זה רגע של אושר ביחד

אפילו תקווה ביום החתונה שהחיים יהיו מאושרים ביחד

מי שלא חווה שום רגע כזה בשום שלב של הדרך אני בספק אם יש עם מה לעבוד

רגע או חודש או כמה חודשים

של איזשהו אושר

לא יכול להיכנס למשוואה על חיים שלמים

עם מספיק נכונות אפשר להגדיל אותה

קטנות של אושר

זה לא בהכרח פוטנציאל

במיוחד בזוגיות ארוכת שנים

אנשים משתנים

ככל שאדם עושה יותר עבודה עם עצמו

הסטנדרטים שלו עולים

ואז הרגעים של האושר זה פירורים

מול חיים שלמים

אם יש נכונות משני הצדדים

וגם מודעות ויכולת לשניהם

אז אולי

אם זה רק מצד אחד

זה רק עוד פער לרשימת הפערים

אמר רבן שמעון בן גמליאל שלא היו ימים שמחים וטובים לישראל כמו ט"ו באב ויום הכיפורים, משום שבימים אלו היו בנות ירושלים יוצאות בבגדים לבנים שאולים כדי לא לבייש איש, רוקדות בכרמים ומוצאות את בני זוגן.

אולי הבן אדם לא גר בירושלים?

וגם אם נכון.

אין עצה ותבונה נגד ה'

שגילה דעתו שזה טוב להתחתן.

ואמר "לא טוב היות האדם לבדו"

ומכלל לאו אתה שומע הן.

ומתפרש כאיסור הלכתי.

"שלא לישב בלא אשה".

אנחנו לא יכולים לחלוק על ה'

גם אם הוא שלח אותנו לשדה מוקשים

של סיכויי הפסד של 90%

שנקרא "זוגיות"

הוא באמת לא ראה בחייו שום מודל זוגיות מתפקד? אפילו אחד?

ההורים שלו? חברים? הוא עצמו?

זה בעיקר נראה כמו דיבור מתוך כאב רגשי, ולא איזו התעמקות פילוסופית בטבע האדם.

ברור מאליו שמי שיש לו את התפיסה הזו לגבי זוגיות, לא יכול בהגדרה להיות בזוגיות מאושרת. זה למה אני ממש לא אוהבת את הבדיחות "נישואים זה כלא" וכל השטויות האלו. שפה ותפיסה משליכות על ההתנהגות בפועל. מי שבא מתוך נקודת הנחה שנישואים זה דבר אפשרי ודורש כבוד ההדי ועבודה על הקשר, יהיה הרבה יותר מאושר לא רק בזוגיות אלא גם בכל החיים שלו. זה דורש עבודת המידות שאנשים מהסוג הזה לא ששים לעשות.

ולא סתם מבחינה תורנית "קשר קליל ולא מחייב" זו זנות לכל דבר. להפריד את האינטימיות ממחויבות והתיחסות מכבדת לכל הרבדים באדם שמולי ולא רק הגוף, זה דבר מבזה לכל המעורבים בעניין.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.