אישה יקרה,נגמרו לי השמות

ניסיתי לחשוב ביני לבין עצמי מהו הצורך הכי בסיסי, מרכזי, עוצמתי שיש לגבר בחיי הנישואין?

עלו לי כמה וכמה...

אבל אחד מהם צף מעל כולם וגרם לי למרקר אותו במוח שלי יותר מכולם

 

אז משתפת גם אותך (וגם את עצמי )

שהצורך של האיש שלך, אולי הצורך הכי הכי עמוק וגדול הוא:

הצורך שלו להרגיש שמקבלים אותו כמו שהוא!

כשהגבר שלך ירגיש שאת מקבלת אותו כמו שהוא,

שהוא בסדר,

שהוא מוצלח,

זה יגרום לו להרגיש שלמות נפשית כזו, שלמות שהוא כ"כ כמה לה.

 

כבר מאז שהגברים ילדים,

מחנכים אותם, אותנו,

שגבר נמצדד בהישגיות.

אז הם תמיד מרגישים בתחרות סמויה

תמיד רוצים לחו7ות הצלחות

תמיד רוצים להרגיש "שווים"

תמיד מפחדים מכישלון, בכל תחום שהוא

אצלם זה: אם לא הצלחתי ב___ = משמע אני כישלון!

העולם שלהם הוא הרבה יותר דיכוטומי, קר, חותך, אכזר

לא זו בלבד, אלא שעוד מוסיפים חטא על פשע (בתרבות) וגם אומרים להם: אם אתה בוכה אתה ילדה עם קוקיות...

אם אתה מביע רגש אתה נקבה...

אם אתה רגיש מדי אתה רכרוכית 

אתה לא גבר

אז בנוסף לכל זה - גם מונעים מהם להביע את הרגש של עצמם!

 

אז גם לקחו מהם דבר כה בסיסי

וכל מי שיש לו ילד בן - יודע עד כמה זו שטות לעשות את החלוקה הטיפשית הזו בין רגש לבנים ולבנות - כי ברור שיש לשניהם רגשות!

וגם הסלילו אותם להתייחס לעצמם ולהעריך את עצמם בכמה הם שווים

ולמי יש יותר בהכל

יותר כסף

יותר שרירים

יותר הכל...

ואם לא הצלחת=אתה אפס. אתה כישלון. אתה אפילו לא גבר, רק נמושה.

 

וכמה שזה כואב!

כואב כואב כואב!

וכמה שזה לא נכון!

וכמה שזה מעמיד אותם לפעמים מול מציאות לא הגיונית!

 

וכשהם נכנסים לתוך חיי הנישואין,

וכשהם בחרו בך וקידשו אותך קבל עם ועדה ואמרו לך:

הרי את - ורק את

מקודשת לי - ורק לי

כמה הם ייחלו בסתר ליבם לרגע הזה בו הם יוכלו להרגיש איתך, האישה היקרה שלהם, בבית.

 

בית.

את הבית שלהם.

את השלווה שלהם.

את הנחת שלהם.

את המקום בו הם רוצים להרגיש ***מי שהם***

בלי שיפוטיות

בלי ביקורת

בלי עין עקומה או חצי עקומה

בלי זילזול

בלי הקטנות

בלי הישגיות

בלי השוואות

בלי ניצחונות או התרברבות -

רק הם.

נקיים.

עם הלב שלהם מוגש לך על מגש. וזהו.

בלי כל החיצוניות הזו שכבר ליבם קץ בה!

 

והם כל כך כל ך זקוקים לקבלה הזו!

שירגישו:

אשתי רואה אותי!

אשתי מקבלת אותי!

כמו שאני!

על היתרונות שלי וכן, גם על הפאקים שלי!

מוחלת לי, סולחת לי, מקבלת את זה שאני לא משולם! מקבלת את זה שאני בנאדם!

ו-וואלה אוהבת את מי שהיא רואה מולה - אותי - כמו שאני!

 

וואו.

המקום הזה בנפש שלהם הוא הכל בשבילם!

אם יזכו להרגיש מאיתנו את הקבלה הזו,

הקבלה ללא תנאי הזו,

האהבה שאינה תלויה בדבר הזו -

הרווחנו את הלב שלהם!

הרווחנו את השמחה והחיוך שלהם!

ושהגבר שלך מחייך, שמח, מאושר, שלם, מרגיש שמקבלים אותו - הוא פורח.

ואת יקרה?

את תפרחי יחד איתו

 

שנזכה לקבל

עכשיו כשכתבתי את השורה הזו עברה בי צמרמורת - כי פתאום עולה לי שבעצם כל המהות של האישה היא הקבלה,

גם ביהדות,

שמתייחסים לזכר כאל הנותן, המשפיע,

ואל הנקבה כאל המקבלת,

גם באופן חיצוני הקב"ה ברא הבדלים ביולוגיים בין איש לאישה -

ופתאום הקבלה הזו מתחוורת לי במלוא עוצמתה גם בעוד פן נוסף!

גם קבלה שלנו מהטוב של האחר

אבל גם קבלה שלנו *את האחר* ***את האיש שלנו כמו שהוא***

 

וואו, תודה לך @רקלתשוהנ שאמרת לי "מה עם פרק 2", כי בזכותך התיישבתי עכשיו לכתוב ועזרתי גם לעצמי אז תודה!

 

שנזכה!

וואומשמעת עצמית
באת משומקום
בדיוק
כשאני צריכה את התזכורת הבהירה הזו.

וואו!
תודה💗
כמה שמחתי לקרוא, תודה לך! |(לב)נגמרו לי השמות


מהממת.. אני חושבת שהצורך שלו הוא יותר גדול..אלירז

הצורך של גבר הוא אמון...
אמון בטובו וביכולת שלו להעניק לה..

מוסיפהבת 30
יש צורך בכבוד
כבוד בהקשר שנגמרו לי השמות כתבה.
לא במובן של לרחוץ לו את הרגליים.
כבוד- שהמקום שלו, כפי שהוא זוכה לכבוד.
מדויקת. ♡אלירז
כבוד הדדי -כבוד מיוחד לאחד מבני הזוג מפר את האיזון הזוגיor1900
זה לא סותרבת 30
ברור שאיש צריך לכבד את אשתו.
אבל נפשית, להרבה דברים, הצורך בכבוד הוא גדול יותר מאשר אצל נשים.
כמו שלנשים יש צרכים אחרים.
תוכלי לפרט למה את מתכוונת בכבוד לגבר ?or1900
כבוד זה לא רק כלפי הגבר. אלא כלפי כל אדם. לתת לו כובד.אלירז
גם כשאני רואה אותו עושה משהו שנראה לי הכי מטופש-
לתת לו את הקרדיט שהוא חשב עליו..
להיות מוכן להתבונן בבחירות של השני, ההפוכות משלי, כבחירות נבונות
גם אם הם נראות לי ההיפך הגמור כרגע מחכמה..

להחליט שאני לומדת מהאיש שלי- דרך חיים נוספת. שפה נוספת להשתמש בה בעולם. כלים נוספים להתמודדות..

לדוגמא- אני מאוד מוקפדת.. הוא מאוד קליל..
להבין שכשהוא בוחר לא לארוז כל דבר אפשרי לשבת זה לא כי הוא חסר אחריות-
אלא הוא באמת מוצא דרך להסתדר ככה.
ואולי גם לי יהיה יותר קל ונוח אם אצליח לאמץ את הגישה הזו לעיתים.
הנה- יש לי עוד שפה להשתמש בה.
נכון שבשפת האם שלי, אשתמש יותר, אבל עוד אחת תמיד יעילה יותר, ואפילו מרחיבה את מי שאני.. להיות אדם גדול יותר וחכם יותר.
לצערי נשים נוטות יותר לזלזל בגבר שלהן כשהוא לא עושה את הדבריאלירז
כמו שהן היו חושבות שצריך לעשות...
גברים בדכ מאפשרים מרחב לשני בלי להתערב לו בבחירות שלו.

זה מכליל. כן. זה עדיין נטיית נפש די מוכחת סטטיסטית.
שאלה..Noni
כשאת אומרת לתת לו אץ הקרדיט גם כשאני חושבת שעשה משהו מטופש... זה קצת לעבוד עליו לא?
לא יודעת אם הייתי רוצה שיעשו לי את זה...
או שלא הבנתי נכון
הבעיה היא שאנחנו בכלל חושבות שהוא עשה משהו מטופשאלירז

גם כשזה לא באמת כזה.. אלא פשוט הוא עשה משהו בדרך שונה מאיך שאנחנו היינו עושות.

והאמת היא...? שגם אנחנו עושות דברים מטופשים לפעמים.
האם בגלל זה היינו רוצות שישפטו את האישיות שלנו ואת מידת האחריות שיש לנו בגללם..?
או שיתערבו ויראו לנו כמה מטופש זה היה...?
אנחנו מסיקות מסקנות לבד. ומבינות לבד שזה היה מטופש..
אז ככה גם הוא.

תני לו את הקרדיט שהוא מספיק חכם להסיק את המסקנות בעצמו.
בסוף התחתנת עם גבר שהרגשת שאת יכולה לסמוך עליו ולהשען עליו. הוא חכם ונהדר בדיוק כמו ביום שהחלטנו להתחתן. ואפילו יותר.. (ואם לא - אז גם אנחנו לא גאון כנראה, כי זה מה שבחרנו)

אם משהו מפריע לך ברמת הפגיעה בך - 
אפשר לבקש התנהלות אחרת כי זה פוגע בך, לא כי זה מטופש.

מעבר לזה - תמיד אפשר לדבר על הכל בסוף, אפילו להגיד
"אתה יודע באותו רגע זה היה נראה לי מטומטם להחריד, ניסיתי להתבונן ולהבין את החשיבה שלך ולא הצלחתי. אני אשמח שתסביר לי/ מתאים לך להסביר לי - למה עשית כך וכך?" 
זה צריך להיאמר מתוך כבוד אמיתי!
בד"כ אם נבוא עם זלזול אפילו רק מבפנים כלפי בן הזוג - 
זה יגרור כאב (מוצדק) ובד"כ יתפתח לקו של כעס ומריבות.

אני חושבת שהנושא הזה הוא בין העבודות היותר קשות לנשים.
במיוחד כאלה פרפקציוניסטיות, חריפות שכל ושיח.. 
אבל כשלומדים לעשות את זה - מקבלים את הגבר שלך במתנה..
ואת לומדת שבאמת יש לך איש חכם!
וגם שיש עוד דרכים לחיות פה ולעשות דברים, לפעמים יותר פשוטות מהדרך שלך..
והם אפילו מתנה שאת יכולה להשתמש בה במקומות אחרים בחייך.
את מתרחבת בעולמך הפנימי ומרחיבה את עולמו - בעזרת הפערים והבחירות השונות שלכם..

לא כ''כ...בת 30
זאת האמת...
אבל, אני חושבת שגבר יפגע כשהכבוד שלו נפגע, ואישה- הרבה פחות. אישה תיפגע מדברים אחרים
יש לך נניח דרכי פעולה לעבוד על זה?זוהרת בטורקיז
עצות וכו?
בכללי אשמח לדעת
הספר "לדעת להכנע" מתווה שיטת פעולה והוא ספר מכונןאלירז
אל דאגה. לא עוסק בכניעה לגבר.
אלא בכניעה לדחף הפנימי לשלוט במציאות.
לא סובלת את הספר הזהציפ'קה
אנטי פמינסטי.
לא נכנעת.
קראת אותו? או שאת אומרת את זה על בסיס השם שלואלירז
כי המטרה שלו היא לאפשר לך לעבוד פחות בכל היבט (כלכלי, זוגי, עומס נפשי) ולקבל יותר..

ואם לעזור לאישה לשחרר "פריק קונטרולינג" זה אנטי פמניסטי-
אז גם אני אנטי פמניסטית.


(לא נעים לספר שפמניזם הוא לא מקור חיינו וטובתנו)
התחלתי. לא סיימתי מסיבות ברורותציפ'קה
דווקא זה כן מקור חיי וטובתי

אבל מי שרוצה לחיות בדרך מסורתית שיבושם לה. אני לא.
מבין אותך לגמרי -מה זו דרך החיים המסורתית בעייניך?or1900
3 שנים התעקשתי לא לקרוא אותו.. כי מי שהמליצה לי עליואלירז

היתה אישה כנועה מאוד - במובנים הלא בריאים של המושג.

עד שהחברה האחרונה שהייתי חושבת שתמליץ לי עליו - המליצה..
אז השגתי אותו -
וקראתי.

ולילה שלם ישבתי מול הספר - וכעסתי ורתחתי על כל מילה בו!
לפנות בוקר, פרצתי בבכי..
פשוט ידעתי שהספר הזה מדויק עליי אחד לאחד.

 

ובמחילה, הוא ממש לא מעודד חזרה לחיים של תקפידי מסורת (לא שאני רואה בזה משהו כזה גרוע)
הוא מעודד איכות חיים נשית ונהדרת.
אם את לומדת את הקונספט שלו - את לא צריכה לממש כל צעד באופן שבו הסופרת מגדירה אותו
אלא את פשוט מבינה, שאת יכולה לחיות אחרת.

 

ברגע שהבנתי את הקונספט, והתחלתי לעבוד לפי העקרון שלו -

קיבלתי את חיי בחזרה. קיבלתי נשימה בחזרה.
קיבלתי את בעלי בחזרה!!!
קיבלתי גבר מפרגן, מחזר, תומך ורוצה להעניק ככל יכולתו.. הגבר שאיתו התחתנתי.
ולא שלפני כן הוא לא עזר ולא תמך, אבל זה לא היה קרוב לעוצמה ולתשוקה שאיתה הוא חזר להיות בנתינה שלו..  (תשוקה זה לא בהיבט המיני דווקא, אלא תשוקה לחיים..)
אני עושה פחות, לחוצה פחות, מכבדת יותר ומקבלת יותר!

ולא, אני לא בדיוק האישה המסורתית.. נראה לי אפשר לראות לבד מהאופן שבו אני כותבת.
 

בעיניי כשבוחרים לקרוא את הספר הזה  - בוחרים בחיים של אהבה.

את רואה בפמיניזם מקור לטוב בחיי היומיום??יהודה224
יש איזו הצלחה מוכחת אחת לפמיניזם היום?
נראה לי שבתור אישה העובדה שאני יודעת לקרוא ולכתוב,סופי123
שבחרתי לעצמי בן זוג ומקצוע, שהכסף שאני מרוויחה לא שייך אוטומטית לבן זוגי(זא וודאי שהוא כן, אבל גם הכסף שהוא מרוויח שייך לי כי זו בחירתנו), העובדה שיש חוק שמגן עליי מפני אלימות והטרדה מינית, העובדה שאני יכולה לבחור איך להתלבש ולאן ללכת ואיך לנתב את חיי, שאני לא שייכת בחוק לאף אחד אלא רק מתוך בחירה, והעבודה שהילדות והילדים שלי גדלים בעולם שבו כל זה מובן מאליו, כל אלה הן הצלחות מוכחות לפמיניזם בחיי היום יום שלי.
אהבתי!די שרוט
^^^הכרת תודה זה חשוב.. אבלrivki
אני רק רוצה לחדד שכל זה התאפשר הודות להתפתחות טכנולוגית והחלפת עבודה פיסית במכונות. וגם היווצרות מדינות מסודרות וחזקות.

כי אם היום כל אחד היה צריך לעבוד בשדה עם שור ומחרשה ולהגן על המשפחה שלו מאלימות של גורמים שונים - לא היינו חולמים על פמיניזם!
אז זה לא שהאנושות השתנתה מטבעה, נסיבות החיים נהיו הרבה יותר קלות.
אני לא ככ מבינה איך זה קשור.סופי123
מישהו שאל איך הטוב של הפמיניזם מתבטא בחיי היום יום אז עניתי לו. כמובן שזה רק הקצה הקטן של הסיפור הרחב
הקשר שהמצב החברתי של היום שתיארתrivki
הוא לא תוצאה של פמיניזם בלבד, אלא של הרבה גורמים. בלי לגרוע מחשיבותו של פמיניזם.
האמת שהמעבר לחברה מתועשתדי שרוט
היא פחות התורמת לעניין של זכויות נשים.

בשוויץ לדוגמא הפעם הראשונה שניתנה זכות הצבעה לנשים הייתה רק ב 1971. שוויץ הגדולה וה"נאורה".

ליכטנשטיין רק 1984 פעם ראשונה.

סתם כאנקדוטה, הרב קוק למשל אחז בדיעה שלנשים אסור להצביע.

אני יודעתrivki
זכות הצבעה זה חלק קטן ממכלול של המעמד החברתי. אני מניחה שאם רוב הנשים היו צריכות לבחור בין להיוולד בשוויץ של שנות השישים או בסעודיה של היום - ברור לך מה הן היו בוחרות?
חייה הפרטיים של אישה בהכרח השתנו בגלל הפמניזםאלירז

האם זה בהכרח לטובה?
היכולת להצביע, לנהוג וכו', האם היא שווה את הנזק שהביא איתו הפמניזם?
 

ללמוד קרוא וכתוב, בהחלט ניתן גם במסגרת היהדות לנשים שהיו מקורבות לתלמידי חכמים
(גם הגברים לא בדיוק למדו קרוא וכתוב אם לא היו בסביבת לומדי תורה)
יותר מזה-  העמקה במצוות ואף הבעת עמדה בסוגיה הלכתית.. (ואיכשהוא נשים תמיד החמירו)
אז האם היה צריך את הפמניזם? כולל את הנזק שהוא הביא?
או שהיה צריך להביא את האור היהודי המדויק.. זה ששם הכל במקום.. 

כן, זה היה שווה הכלסופי123
הפמיניזם זו היכולת לבחור באופן עצמאי חופשי וזה גם אחד מעקרונות היסוד של היהדות,בחירה חופשית. שום חושך לא בא עם הפמיניזם רק אור גדול שיילך ומגדל בע"ה.
אני מסכים איתך אבלדי שרוט

כמו כל רעיון שמגיע לשלב ה"פוסטי" שלו (פוסטמודרניזם/פוסטפמיניזם וכל רעיון כאמור), מגיע השלב של ההקצנה.

 

נותני הטון בקרב התנועות הפמיניסטיות כיום הם אותם קבוצות שמנסים בכוח לטשטש הבדלים מגדריים בין גברים לנשים ויש אפילו שמגדילים לעשות ומקטלגים את הגברים כמקור הרוע בעולם בשם הפמיניזם.

 

קצת מבאס אותי שרעיון טוב ואמיתי הופך לרעיונות של הקצנה וטשטוש מגדרי כמעט אבסולוטי.

^^^ככה זה שתופשים משהו אחד ולוקחים עד הקצהrivki
אם את לא רואה את הנזק שנוצר - אז באמת חבל..אלירז

הרבה מאוד חושך בא עם הפמניזם..
שנאת נשיות שאין שנית לה..
נשים שהתכחשו לנשיותן והפכו לגברים, גברים הפכו לסמרטוטים..
הזוגיות הפכה לאפר, ונשים פמניסטיות חזקות לא מוצאות אהבה ומשענת..
גברים מוכים פיזית ומנטלית, או מתגרשים ומתאבדים..

אפשר להזיק לכולם בשם הפמניזם.
העיקר שנשים יוכלו לעשות הכל הכל הכל, ולרמוס את כולם כולם כולם.. כולל את עצמן..

האור היהודי הוא המדויק.
בדיוק כמו שבנצרות יש נקודות אמת, אבל היא עבודה זרה
ובאיסלאם יש נקודות אמת - אבל היא עבודה זרה - 
ככה הפמניזם, יש בו נקודות אמת - אבל בכללותו הוא עיוות ועבודה זרה.

הדיוק למעמד האישה היה צריך לבוא מהיהדות בלבד, ועכשיו עלינו לתקן את העיוות שהביאו לעולם הנצרות, האיסלאם והפמניזם.

 

 

נשים יכולות לעשות הכל . נקודה.סופי123
את בעצם טוענת שיש נשים שעושות רע אז חבל שלנשים נתנה בכלל היכולת לעשות משהו. ובכן. גם גברים עושים רע. כל הזמן ולכולם. למען האמת, גברים אלימים יותר, רוצחים יותר, גונבים יותר, מתעללים מינית יותר. זו לא המצאה שלי. בישראל יש כלא נשים אחד לעומת עשרות מתקני כליאה לגברים. אז אם כבר לשלול את החופש של מגדר כלשהו לטובת האנושות הייתי הולכת על גברים. בקשר לנשים שהן גברים וגברים שהם סמרטוטים אני באמת לא יודעת למה את מתכוונת. לנשים שמנהלות? שמנהיגות? שמרוויחות כסף? שלוקחות החלטות על חייהן? כל הדברים האלה הם חיוביים בעיני. לגברים שמטפלים בילדים? לוקחים חופשת לידה? מהו גבר סמרטוט לשיטתך?
תראי נראה לי שהפעם בין גישותנו לא יצטמצם לעולם, וזה בסדר מבחינתי כאמור - נשים זכאיות לדעות משלהן אבל את העובדה שאת מביעה פה את דעתך באינטרנט, שיש לך בכלל גישה ולגיטמציה לביטוי עצמי ציבורי, את חייבת לפמיניזם.
יש כלא אחד לנשים ועשרות לגברים -אלירז

כי נשים רבות יודעות לעשות את הדברים במיניפולציות ולא באופן ישיר.
אבל גברים ממש לא "יותר" בנושאים האלה..
וגם - האג'נדה הפמניסטית עושה מהנשים תמיד קורבן ומהגבר תמיד תוקפן, כך שהסיכוי של גברים לצדק כשהסכסוך הוא בין איש לאישה - פשוט איננו!

אבל לפני העולם והגברים,
כואב לי שאת לא רואה כמה הפמניזם הזיק לנשים!! 
אילץ אותן להתכחש לטבען המחזורי, ולכל הצרכים שלהן.
עליית המושגים של דכאון אחרי לידה ועוד, וכן עליית כל מחלות הלחץ דם אצל נשים, התחילה עם זריחת הפמניזם ושיתוף נשים בשוק העבודה.

עצוב לי שאת לא רואה את הרמיסה של התא המשפחתי שנוצרה מהפמניזם
שהיא מזיקה קודם כל לאישה, כי אישה זקוקה לזוגיות יציבה ואוהבת בדיוק כמו כל השאר, ואף יותר!

מציעה לך לקרוא את הספר "איך הפכה האישה לגבר" של ד"ר טובי בראונינג..
מייסדת שיטת הטיפול עוצמת הרכות.. בונוס נפלא אחרי הקריאה - הוסת מתקצרת. (כן, פלא פלאים)
ניתן לרכוש באתר של עוצמת הרכות.

ואת הקרוא וכתוב שלי אני זוקפת לזכות אבי מורי שהוא תלמיד חכם! 
שהוא ואימי שלחו אותי ללמוד הרבה לפני כיתה א',  אצל הרב @ד.
וממש לא לפמניזם!

התא המשפחתי שלי יציב אוהב.סופי123
ושנינו עובדים, מטפלים בילדים ובבית, ומקבלים החלטות יחד. אם תרצי תקראי לזה שוויוני. עבורנו זה פשוט החיים עצמם.
ואין לי בעיות עם הווסת שלי. תודה.
בהיות ש"תייגת" אותי...ד.

כבר קראתי את דברייך - בלי לראות על איזה שרשור מדובר ומה כתבו אחרים - 

 

וגם אני מסכים עם הכיוון הכללי של דברייך (לא נכנס לפרטים של "נשים בשוק העבודה".. זה לא בהכרח סותר. העיקר העיקרון הבסיסי).

 

ולגבי הסיום החביב - חיוך רחב....

לא קראתי אותו ואני גם לא הכי מבין בזה אבלדי שרוט

ממה שהבנתי התרגום של שם הספר לא מוצלח ולכן זה נותן כאילו תחושה של שוביניזם.

ספר נפלאמופאסה
קבלתי ממנו הרבה תובנות חשובות.
קראתי אותו, ובאמת מיוחדזוהרת בטורקיז
רק ליישם
לא חשבתי שאני שתלטנית עד שקראתי את הספר🙊
כן נגמרו לי השמות

אם לא אענה לך כאן עד מחר תזכירי לי שוב בבקשה

מנסה לענות לך נגמרו לי השמות

אז איך להצליח בפועל?

 

כמה דברים שיכולים לעזור:

 

1. ההבנה שאישי, כמוני בדיוק, וכמו כל אנשי העולם - הוא בן אדם. לא מלאך.

ומתוקף כך - לפעמים הוא עייף/חולה/טרוד/עמוס/עצוב/לא במיטבו - וגם התנהגותו לא תמיד במיטבה כנגזרת מכך.

וכמו שאני מקבלת את עצמי גם ברגעים הפחות יפים שלי, 

ומוחלת וסולחת לעצמי,

ויודעת שבסה"כ הכוונה טובה ואני משתדלת ולפעמים נופלת - כך אותו דבר בדיוק לעשות עם האיש -

לזכור שאם עכשיו הוא הגיב בחוסר סבלנות/שכח משהו שביקשתי/כל דבר אחר שהוא לא מושלם - אז נכון, זה מבאס, אבל הוא רק בן אדם ומותר לו לטעות לפעמים ולא להיות מושלם.

 

2. ההבנה שאישי הוא אישי

ואני זו אני.

 

נשמע מצחיק, אבל זו הבנה חשובה ואפילו עמוקה *מאוד*

כיוון שאנו כבני אדם נוטים לחשוב שאם *אנחנו* מאמינים במשהו מסוים שהוא טוב - כולם צריכים להאמין כך

או אם *אנחנו* חושבים שצריך לנהוג כך וכך - כולם צריכים לחשוב כך,

כאשר ה"כולם" הזה זה בעיקר האיש...

 

ובכן, זה לא תמיד נכון.

לפעמים דווקא האיש בטוח שמה שנכון זה מה *שהוא* חושב ומרגיש.

אז מי אמר שאנחנו צודקות?

אולי דווקא הוא?

אולי שנינו?

אולי אף אחד מאיתנו?

 

הרעיון הוא להבין שיש כאן עוד בנאדם שלם

עם שאיפות

רצונות

רגשות

מחשבות

 

וזה בסדר

ולגיטימי

וטוב!

 

כי הוא - הוא

 

3. ההבנה שאם אני מקבלת את אישי כמו שהוא - זה לא בא על חשבוני, זה לא אומר שאני בהכרח מסכימה עם הכל, זה לא אומר שאני מבטלת את עצמי ואת מי שאני - זה רק אומר שאני מבינה שאנחנו שני בני אדם שונים עם זכות לחשוב ולהרגיש מה שטוב ונכון לנו.

זה חשוב כי הרבה פעמים יש לנו בראש מחשבה שאם נקבל את השני - זה מאיים על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו מאמינים בו.

וזו טעות.

זה לא צריך לאיים.

הכל בסדר - מותר לנו לחשוב אחרת. מותר לנו להרגיש אחרת. מותר לנו לראות אחרים דברים.

שום דבר מעצמי וממה ששלי לא נעלם בכך, זה רק שאני מאפשרת גם לשני מרחב מחייה.

 

4. להפסיק לקחת את השני כמובן מאליו + להגדיל את הטוב בבן הזוג -

כל דבר טוב שבן הזוג עושה, כל תכונה טובה שלו, כל השתדלות שלו, כל מאמץ שלו - 

קודם כל *לראות* את זה

(ולא לקחת את זה כמובן מאליו - כי זה לא!)

אח"כ להגדיל את זה - בעיני עצמנו קודם כל

ואז בעיני בן הזוג - לומר לו את זה, לפרגן, להחמיא, להעריך, לדבר את הטוב הזה שאנחנו רואים *בו*.

 

מה שזה עושה לנו בנפש - זה שזה ממש מרחיב לנו אותה להתרגל להתמקד בטוב ובחיובי שבשני, וממילא כך נראה את כל כולו באור יותר חיובי ויותר נוכל לקבל את כל מי שהוא מהמקום החיובי הזה.

וגם אצל השני - זה יוצר הרגשה טובה כאשר ההערכה שלנו כלפיו והקבלה שלנו אותו מצליחה להשתקף גם לו בצורה הזו.

 

וכמה דוגמאות בעניין הקבלה של בן זוגי כמו שהוא:

 

א. האיש אוהב לשחק במחשב

האישה חושבת שזה ילדותי, טיפשי, בזבוז זמן וכן הלאה.

 

מה עושים?

 

אז לפי הסעיפים שרשמתי למעלה ^

מבינים שזה מי שהוא.

זה מה שהוא אוהב

זה מה *שהוא* בוחר לעשות עם הזמן הפנוי *שלו*

זה מה שמשמח *אותו* ועושה לו כיף וטוב על הלב

יש לו עולם אמונות, ערכים, תפיסות לא בהכרח זהה לשלי ומותר לו וזה בסדר - כי הוא אדם בפני עצמו!

יש בו גם המון טוב אחר ולא מובן מאליו שאני זוכה לקבל, אז גם אם זה לא בא לי בקלות - מילא, זה שלו!

וכן הלאה על זו הדרך...

ומה שקורה אז -

לאט לאט כל פעם שהאישה רואה את בעלה משחק במחשב היא פשוט תחייך לעצמה ותאמר "איזה כיף שהוא נהנה ושמח ככה."

וזהו.

המקום הזה יצור גם בלב האישה הבנה, קבלה, שיחרור

וגם בלב האיש ידיעה שאשתו מקבלת אותו כמו שהוא ולא מנסה לחנך או להטיף או לשנות אותו בדברים שהוא כן חושב שהם טובים לו...

 

ב. האיש ניקה את הבית/בישל לשבת איך שהוא רואה לנכון

והאישה כועסת שהניקיון או הבישול לא נעשו בסטנדרטים *שלה* או לפי הרצון שלה ואיך ש*היא* רואה את הדברים -

שוב כנ"ל לפי כל התהליך ולהבין שהוא זה הוא

ומבחינתו *זה* ניקיון טוב

ומבחינתו *זה* בישול טוב ומכובד ומספיק לשבת...

אז מי אמר שדווקא אני צודקת?

הוא זה מי שהוא וכך הוא רואה את הדברים...

 

ג. האיש שכח לעשות משהו שהיה צריך

האישה כועסת עליו ו"אתה לא אחראי ותמיד שוכח" וכו' -

כאן אין הכוונה לקבל את השיכחה תמיד במובן של זה טוב לשכוח,

אלא כאן הכוונה היא לקבלה של האדם כאדם לא מושלם שמותר לו לטעות

והוא עדיין אותו האיש האהוב והטוב, אלא פשוט שטעה, שכח, מותר לו, זה בסדר, הוא רק בן אדם!

אז כאן הכוונה היא במובן של קבלה שלך כאדם שלם ולא מושלם שמותר לו לטעות לפעמים והעולםלא יתמוטט...

 

יש עוד הרבה להאריך, אבל זה לבינתיים

 

אני חושבמופאסה
שהצורך שלי, מאז ומתמיד
זה *להיות נאהב*
אמנם זה קשור מאוד לקבלה ללא תנאי אבל זה קצת יותר מזה. הרי אפשר לקבל בן אדם במעין בדיעבד.
מצחיק שבדיוק הבוקר חשבתי על זה...
יצאתי מוקדם מהבית. לפני שיצאתי נתתי נשיקה לאשתי, פקחה את העיניים, הסתכלה אלי חייכה אלי חיוך אוהב ואמרה נסיעה טובה. החיוך האוהב שלה ליווה אותי בנסיעה, הרגשתי נאהב, קבלתי כח.
כולנו צריכים להיות נאהבים. השאלה היא מה הדרך בה אנו חשים כך.אלירז
היא שונה בין איש לרעהו וגם בין נשים לגברים
כן, ברורמופאסה
אני לא צריך מחמאות, לא צריך הבעות אהבה מילוליות או פיזיות (הטרדות)
צריך לשמוע את הקול שלה, שהיא אוהבת/מתגעגעת
צריך לראות אותה שהיא אוהבת, וזהו..
אהבה פשוטה כזאת
לא הבנתי איך הסקת את כל זה ממה שכתבתיאלירז

יש צרכים מרכזיים יותר ופחות.
יש צרכים שאם לא נקבל אותם ראשונים, האחרים ייראו לנו כלא אמיתיים..
אם אישה לא מקבלת אישור לרגשות שלה כלגיטימיים, זה לא משנה כמה תלטף ותחבק אותה.
באותה מידה - אם גבר לא מקבל כבוד ואמון -
לא משנה כמה חיבוקים ונשיקות היא תתן לו..

אלה הצרכים המרכזיים והם מאפשרים לכל השאר להיות גם כן דרכים לקבלת אהבה..

לא הסקתי כלום ממה שכתבתמופאסה
כתבתי שאני צריך אהבה פשוטה.
אני גבר ואני יודע מה אני צריך.
אם אתה מנסה להטריל אתה מעייףאלירז
כי אני לא סתרתי את הצרכים שביטאת.
תקראי שובמופאסה
אם את לא מבינה תשני את הניגון.

-סגור-
הוא לאבת 30
משתמש מוכר והכל בסדר.
אלירז, למה להגיב ככה?משמעת עצמית
נפתח פה דיון על צרכים של גברים ונשים בהתאם לפוסט הפותח.
מופאסה מספר מה הצרכים שלו.
הוא לא מנסה לסתור שום דבר, או להתווכח.
הוא משתף.

זה מהותו של דיון בפורום.
למה ישר ללכת להתקפה?
חבל.
לא ברור לי מה מהמשפטים שלי מבטא תקיפה?אלירז
הנסיון להבין אם הוא מטריל?
כיון שהסברתי תגובה קודם לכן מפורש למה אין שום פגם בהבעת הצרכים שלו -אלא שיש לכולנו צרכי בסיס שאם הם מתמלאים, הם מאפשרים לנו לקבל את השאר.

מה זה השאר? האהבה הפשוטה שהוא דיבר עליה.
בדכ אם אנחנו לא מקבלים את צרכי הבסיס לא נאמין לבן הזוג שאומר שהוא אוהב.
כשאת כותבת למישהומשמעת עצמית
"אם אתה מנסה להטריל, זה מעייף"
זו התקפה, או לכל הפחות דיבור מאוד לא נעים.

מה קשור הטרלה?
בנאדם הביע את תחושותיו, כמו שאת הבעת את דעתך.

למה לסתום לאנשים את הפה?
זה היה דיון, הבעת דעה, לא ויכוח.
ואם לא התכוונת להתקיף, אולי כדאי להשתמש במילים עדינות יותר...
Just saying...
טוב. בטח לא סתמתי פה לאף אחד את הפהאלירז
אני הבנתי את דבריו הראשונים שהגיב לי כציניות.
כאילו שהוא כגבר לא זקוק לדברים בסיסיים כמו מחמאות ואהבה פשוטה.
בגלל שהדגשנו שגברים זקוקים לכבוד ואמון. ולא כמו נשים לדברים אחרים.

הסברתי בנועם שהשוני בין נשים לגברים הוא רק בצרכי הבסיס. בסוף כולנו צריכים מהכל..
והוא חזר בהתעקשות שהוא יודע מה הוא צריך. ההבנה שלי- שזה מבטל את החלוקה בין סוגי צרכים.
אז לי זה מרגיש כמו סתם חזרתיות בלי שום נסיון להעמיק במה שכתבתי לו.
לכן שאלתי אם הוא מטריל, כי אז זה מעייף לכתוב שוב ושוב ולהבהיר את הנקודה שלי, שלא נראה שהוא נותן עליה את הדעת.
אז אתמשמעת עצמית
לא מכירה את מופאסה.

זה היה הכי לא ציני, זה היה שיתוף מה הוא.
תראי איך כל אחד קורא באינטונציה אחרת ואז המשמעות משתנה...
לימוד גדול!
הוא חזר על עצמו כי באמת לא הבנת מה הוא כתב.
אני לא מתיימרת לפרשן פה אנשים, אבל זה היה קצת בולט ולכן הגבתי.

אולי זה כי קצת צנחת לפה אחרי הרבה זמן, נכון?
אז את לא הכי מכירה את הניקים הפעילים.
ברוכה השבה


ברוכה הנמצאת.אלירז
אל תדאגי גם לא אשאר פה הרבה זמן.
נורא מעייף הפורומים..
גם כי כולם דוסים יחסית, ועושים מכל דבר - סוגיה בגמרא.. (לדוגמא^^)
נעלבים נורא מהר (כמו להגיד שלדמות אדם לחפץ שאבד זה יכול לפגוע נורא)

בפייסבוק יש יותר אינטראקציה
קלילות + עומק
וגם פנים של אנשים
ולייקים (שעוזרים לך להבין אם הועלת למישהו בעולם במה שכתבת)

אבל תודה נשמה.
אני אכן לא מכירה מספיק את הניקים עדיין.
אני אוהבת פה משמעת עצמית
ויש פה מלא לא דוסים
ודוסים זה אחלה
ולהיעלב זו בחירה
גם להעליב
וגמרא זה באמת לא קשור...
והחיים תותים, בקיצור... 😆
הפרשנות שלך קובעת ש"כולם דוסים ונעלבים מכל דבר"נפש חיה.
ואני חושבת שחבל סתם לצאת בסטיגמות
מותר להיות רגישים.



בכללי את כותבת ודברייך נכונים
אבל חבל לצבוע אותם בכוון שיכול להיות מתלהם כלפי כותבים אחרים


גם ובפרט אם את לא חושבת כמותם

נפלתם עליה... חח מה היא כבר אמרה?נשוי ושחוק
שאלה את מופאסה אם הוא מטריל? ישר קיבלה בראש מהמגניבה... משי... פחח
"כולם דוסים *יחסית*" ובזכותך אוסיף גם "טרחנים"אלירז
ומנסים לחנך אחרים.
תעברו הלאהמופאסה
אתה נשמה טהורה, באמתפשוט אני..

הרצון שלך שיעברו הלאה, למרות שאתה כביכול האדם הנפגע שעליו מנסים להגן פה, מעורר השראה.

 

תודה.

אה, לא נפגעתי בכללמופאסה
אז אל תהיי פה מותקבת 30
את לא עושה לאף אחד טובה.
מי שנחמד לו פה, זה טוב. ומי שלא- שלא יהיה.
אבל למה להתחיל לרדת פה על אנשים?
נראה לי שפספסת את איך שהתנהל פה השיח...אלירז
לאבת 30
קראתי הכל.
נראה לי שקראת את מופאסה באינטונציה הלא נכונה.
ואז כל העולם בא לחנך אותי, מה ואיך עליי להגיב.אלירז
אלירז יקרה, אני לא חושב שמישהו מנסה לחנךפשוט אני..

את כתבת דבר פוגע, והעירו לך על כך.

 

אחר כך את כתבת שלא היה שום דבר פוגע בדברייך, ובהמשך ניסית להצדיק אותם ("והוא חזר בהתעקשות שהוא יודע מה הוא צריך. ההבנה שלי- שזה מבטל את החלוקה בין סוגי צרכים.")

 

רק לפני כמה ימים מישהו כאן (אהמממ) פתח שרשור ובו בקשה שלא לחשוד בניקים אנונימיים כטרולים, קל וחומר בניקים אהובים ויקרים.

 

כואב לי על ההתנצחות הזאת, אני מאמין גדול בך וביכולת שלך לתרום כאן בפורום.

 

היה עדיף לכולם אם זה היה נגמר אחרי שמופאסה היקר ביקש זאת.

אף אחד לא בא לחנך אותךבת 30
העירו לך, די בצורה נעימה, שהצורה שבה הגבת למופאסה הייתה לא כ''כ במקום.
ככה זה בפורום.
אם לא שומרים על דיון ענייני וכתוב ברגישות לאדם שמאחורי המקלדת, תוך דקות יש פיצוץ וזה מגיע לטונים גבוהים...
זאת לפחות האווירה שרוב האנשים כאן מנסים לשמור עליה, בדרך כלל.
זה לא אומר שתמיד מסכימים, ממש לא.
גם לא באים לחנך אף אחד.
לא יפה להיכנס לפורוםרקלתשוהנ
ולהתחיל ללכלך עליו.
קצת מתנשא אפילו.
אף אחד לא מנסה לחנך אותך ...or1900
עבר עריכה על ידי בסדר גמור בתאריך כ"ז בתמוז תש"פ 17:43

@or1900 אני מצטער לשון הרע מצחיק אותך. אותי הוא לא.

אל תעיר דובים ישנים די שרוט


לא מעיר אף אחד -רק שיקבלו אותה בסבר פנים יפותor1900
עכשיו אחרי שיודעיםאלירז
עבר עריכה על ידי בסדר גמור בתאריך כ"ז בתמוז תש"פ 17:44

אני בטוחה שכולם יחששו לנסות

אני לא מאמין שאני אומר את זה אבלדי שרוט

ספציפית (רק ספציפית לכאן כן?) אני דווקא מבין אותך.

 

את קראת לא נכון את מופאסה שלנו ושאר החברים לא קראו אותך נכון. מקרה קלאסי של "קצר בתקשורת".

חחחחחמשמעת עצמית
ספציפית לכאן...
איך אתה נזהר😆😆😆
אין לך מה לדאוג. לא יעצרו אותך אם תגיד שאתה מסכים איתי גםאלירז
בדברים נוספים
לפחות לא המשטרה.
לא מהמשטרה אני חושש. איתם אני יודע להתמודד.די שרוט


אז? מהציבור הדתי לאומי?אלירז
שעובד את חוקי המדינה כאילו הם אלוקות?
דיון אחר ולא פה.די שרוט


דרך אגב שחשדת אני איש ימין וותיק ומלידהor1900
ואני חברה של אנשים בלי קשר לדעותיהם הפוליטיות אלירז
שמאלנים מקבלים אשת ימין קיצוני?or1900
אין לך מושג איזה אחלה עם יש לנו..אלירז
לא רוצה להסגיר את עצמי אבל יודע מצוייןor1900
להסגיר שאתה שמאלן?אלירז
ידעתי! 😎
רוח הקויידש ?or1900
פשוט עפה על עצמהיהודה224
אז מה אם כתוב אלירז בירוק עבה
מה האפליות האלה, אני רוצה יהודה 224 בזהב עשיר...ועבה כמובן
תלך על זה בן של מלךor1900
אני לא רואה את עצמי בירוק אגב..אלירז

אם זה באמת מטריד כל כך אבקש להוריד את זה

זה היה בהלצה..יהודה224
קחי את זה כמחמאה שאת מוצלחתבסדר גמור

והוא רוצה להיות מוצלח כמוך

נשים פחות אוהבות היררכיה אלירז


נגמרו לי השמות

כמה שמחה יש בלקרוא את הקשר בינך לבין אשתך

תודהמופאסה
סליחה אם הרסתי לך את השרשור 😢

כתבת דברים נפלאים
הכל בסדר 🙏נגמרו לי השמות
תודה
וואוונפש חיה.
מדהים🌺Lola_123
תודה לך 🌷נגמרו לי השמות
הממ. אני מודה שלא קראתי הכל אבלסופי123
טענות כלליות כמו גברים צריכים/רוצים או נשים צריכות/רוצות תמיד נראות לי שטחיות. א.נשים הם תמיד מורכבים יותר מאיזשהי קלישאה מגדרית והצרכים הרגשיים הם אינדיבידואליים הרבה יותר מאשר כלליים לכל הגברים ולכל הנשים. (אני לדוגמא אישה ויש לי צורך רגשי שרידי יקבל אותי כמו שאני... מה זה אומר עליי)
לרגע לא התיימרתי לכתוב כאן בהודעה אחתנגמרו לי השמות

את כל הצרכים של כל גברי העולם וכל נשי העולם...

אלא רק למקד את תשומת הלב בצורך אחד שעלה לי באותו רגע יותר מכולם.

 

כמובן שאי אפשר להכניס את כל האנשים והנשים לתוך משבצת אחת צרה ולומר שרק X ורק Y הם הצורך היחידי ואין בלתו...

 

ולגבי הסיפא שלך - זה אומר עלייך שאת אישה טובה שצריכה שיקבלו אותך כמו שאת

לא אומר שום דבר רע, ממש ממש לא!

וכמובן שאם לגבר יש את הצורך הזה - גם לאישה יכול להיות אותו,

וגם צורך שיש לאישה - גם לגבר יכול להיות אותו

וכן הלאה... אכן אנחנו אנשים, מורכבים, עמוקים

 

תודה לך על ההזדמנות להבהרה הזו

סבבה. באופן כללי מאד לא מתחברת לייעוץ זוגי של כללי אצבעסופי123
"נשים הן..." גברים הם..." למען האמת טיפול טוב עושה בעיני בדיוק להפך- עוזר לבני הזוג לפרק את הנחות היסוד שנאספו לאורך הדרך של כל מה שאמור לקרות ולהיות בצד השני ולראות את האדם השני כפרט ספציפי עם נפש וצרכים ספציפיים. (ויש הנחות יסוד שנכונות לכל אדם - כולם/כולן צריכים/צריכות שיכבדו, שיקשיבו, שירצו בטובתם וכו'.
מסכימה איתך לגמרי לגבי דיוק פרטני לכל אדםנגמרו לי השמות

באשר הוא.

 

כמובן שפלטפורמה של הפורום בכללי היא ממש לא פלטפורמה של ייעות זוגי,

כל כוונתי הייתה כאמור - לחדד נקודה/ות מסוימת שעלתה לי באותו רגע.

בלי שום רצון או אמירה שכולם יכנסו לתבנית מצומצמת, אלא רק להאיר בא' את אותה הנקודה.

 

מתחברת וחותמת על כל מילה שכתבת: "... ולראות את האדם כפרט ספציפי עם נפש וצרכים ספציפיים"

תראי, את זוכה פה לפופולריות רבה וזה לא סתם.סופי123
זה גם בגלל שניכר שאת מאד משקיעה בכתיבה ובאמת רצונך להיטיב וגם בגלל שאת באמת כותבת ככל הנראה בצורה שמגיעה לליבם של אנשים. אבל התפיסה המגדרית מגזרית הזאת של חלוקה דיכוטומית כמעט בין תכונות וצרכים גבריים (לא רגישים, יציבים, לא טובים בעבודות הבית, צריכים תחושה של כבוד ושל מקום למנהיגות של הבית, תמיד רוצים מין וקלים לפיתוי וכו' וכו') לבין תכונות וצרכים נשיים (היסטריות, רגישות, קלות להתלונן, פחות זקוקות למיניות אבל מעוניינות באינטימיות הזוגית,מתקתקות את הבית וכו' וכו') נראית לקראת מהצד בפורום כמוני, שכאבי הלב הכי גדולים בזוגיות נגרמים דווקא בגללה. כל הזמן נפתחים פה שרשורים שעוסקים באכזבות מסוג זה (בעלי לא הנדימן אשתי לא מבשלת/מנקה, בעלי רוצה פחות מין ממני וכו') או אכזבות הפוכות, של בעלים ונשים שמקובעים בתבניות התפקידים המגדריים שלהם ומסרבים לראות את הצרכים של בן הזוג (בעיקר מסוג בעלי לא עושה כלום בבית. ואז יש תשובות כמו- הוא עובד? הוא קם בבוקר? הוא נושם עצמאית? תגידי תודה) בקיצור, מה שאני מנסה לומר זה שחבל לחזק את התפיסות המזיקות האלה. כי במבחן התוצאה הן תוקעות הרבה זוגות בלופים ופערים מיותרים. את באמת מאמינה שכל מה שכתבת זה צורך גברי במהות שלו יותר מנשי?
אבלנגמרו לי השמות
איפה כתבתי את כל מה שפירטת עכשיו?

אני מאוד מסכימה איתך, ולא זכור לי שכתבתי את הדברים הללו כלל, ולו רק בגלל הסיבה שאני לא חושבת שהם נכונים,
להיפך, אני כותבת על גברים שגם הם רגישים ובעלי רגשות לא פחות מנשים, לגבי הפערים באישות גם כותבת המון שזה יכול לבוא הן מהאיש והן מהאישה הצורך בתדירות גבוהה יותר וכו', אף פעם לא כתבתי שהם לא טובים בעבודות הבית או לא יציבים חלילה,
ואף פעם לא כתבתי על נשים שהן היסטריות או לא מעוניינות במיניות או כל שאר הדברים שפירטת.

אם עדיין לא הובנתי נכון חוזרת שוב - מטרת הפוסט הזה וקודמו הייתה לשים זרקור על צורך מהותי שהרגשתי שקיים באישה/בגבר.
זה לא אומר שלאחר אין אותו,
או שלכולם יש אותו
או שלמי שאין אותו הוא לא בסדר,
אלא זה רק אומר שבחרתי בנקודת הזמן הזו להרחיב על המקום שלו בנפש שלנו יותר מאחרים... ובאותה נקודה גם לכוון לגבר/לאישה בעיקר כדי שהצד השני יקרא את הדברים והם יוכלו להיטמע ולהיכנס יותר ללב שלו/ה בדרך הזו.

בנוסף, לפי מקרים רבים שנתקלתי בהם הצורך שכתבתי אצל האישה באמת בלט יותר אצל נשים, והצורך שכתבתי אצל הגבר באמת בלט יותר אצל גברים, אבל שוב, זה בא להעביר נקודה עם יותר תשומת לב אליה ולא לומר שכוווולם כך או שאין את הצורך הזה גם לשני/ה.
מקווה שקצת הסברתי יותר טוב עכשיו, אם לא תרגישי חופשי להמשיך לדייק אותי
לא התכוונתי שכתבת את כל הדברים האלהסופי123
התכוונתי שאלה התפיסות שרווחות בציבור הדתי, לפחות פה בפורום. וכשאת ( שמציגה את עצמך כמטפלת זוגית, ושוב,פופולרית פה מאד ובצדק) כותבת כותרת מפוצצת כגון: אישה! זה מה שהגבר שלך צריך! את מחזקת את התפיסה הזאת ולטעמי לפחות (ושוב, איני אשת מקצוע) את חותרת תחת הדיסציפלינה שלך.
בכל מקרה אני פה בדעת מיעוט שלא לומר דעת יחיד בהקשר של גישות מגדריות מהותניות באופן כללי (לא שאני כותבת ככל הרבה, אבל קוראת ונדהמת לעיתים קרובות) אז אל תקחי קשה
גם כמי שמחזיקה בגישה מהותנית - יש מרחב לאינדוודואל בתוך זהאלירז

זאת אומרת - זה הכלל הרווח אצל נשים וגברים.
האם בגלל זה יש התאמה מדויקת לכל זוג קיים? לא. עדיין ההכללה מתאימה למרבית הציבור.
ובד"כ גם אם זה לא יהיה כך, תהיה התחלפות של הצרכים.. 
(כאילו מה שמיתגנו כצורך של איש - יהיה אצל האישה ולהיפך)
זאת אומרת, אלה צרכים אנושיים ובמערכות זוגיות הם מתגלים בקוטביות שלהם.. 
אז את יכולה לקרוא לזה גישה מהותנית או חלוקה דיכוטומית - 
בסוף זה עולם של נפש שהוא תמיד רחב ואפשר עוד ללמוד.
זה לא סותר שהחלוקה הזו עוזרת להמון המון זוגות להבין מה עובר עליהם.

מה הכוונה "מהותנית"?נפש חיה.
מהותני הכוונה שמתייחס למהות גברית ומהות נשיתאלירזאחרונה
ומאמין שלכל אחד מהם יש מהות שונה.
נגמרו לי השמות
לא לקחתי קשה הכל בסדר
רק רציתי לדעת שהובנתי נכון ולדייק עוד את עצמי אם צריך
את מדהימה! ומה עם המפגש????????????????ה' אלוקינו


מסיבת הדבקה?פשוט אני..

לא זוכר באיזה שרשור זה היה, אבל לפני כמה ימים היא עדכנה שזה יהיה כשהמצב יירגע קצת...

תעשו מסיבת זוםבסדר גמור

עם כמה עלוב שזה נשמע, זה מה יש לזמן הקרוב

 

ואז המון גברים ישימו פאות ויצטרפו פשוט אני..


ומה הם יעשו עם הזיפים?בסדר גמור

ישלחו אותם לכלא על הלשנה?

והטרולים ישימו תחפושת של טרולים ויטרילודי שרוט


תודה רבה יקרהנגמרו לי השמות

ולגבי המפגש - מה שאמר @פשוט אני..

מחכה לזמנים שפויים יותר שאפשר יהיה להיפגש בלי סכנה...

במקום הדרכת כלות, זה יהיה הדרכה לקראת גיל המעברפשוט אני..


חחחח נקווה שלא...נגמרו לי השמות


אתן מדברות על הדרכת כלות של אחד על אחד??? מה מסיבת הדבקה?אלירז
לא נגמרו לי השמות

בעבר רציתי לפתוח קבוצה להדרכה לחיי נישואין גם לאחר החתונה,

משהו כמו *הדרכה מתקנת* לנשים רבות שסיפרו על הדרכה לא פחות מזוועתית שעברו, שהובילה להרבה מאוד כאב לב...

מן סדנא כזו שיהיו בה גם דגשים להדרכה נכונה לפי היהדות וגם טיפים וכדומה לחיי נישואין טובים בכל מיני מישורים

מאז לא הצלחתי להגיע לזה מכמה סיבות, שאחת מהן היא הקורונה ואי-אפשרות של קיום מפגש כזה עם כמות מסוימת של נשים...

 

(ו@פשוט אני.. הוא גבר )

יאאא איזו מחמאה פשוט אני..


יש לנו בית מדרש וירטואלי בשביל זה..אלירז
אני דווקא חווה מהמפגשים האלו עונג גדול.
למרות שהם רק בזום.


אם מישהי כותבת על קבוצה שהיא מנחה או רוצה להנחות...פשוט אני..

אני חושב שזה טיפה פחות מתאים להגיב עם פרסומת לקבוצה דומה שמישהי אחרת מנחה.

 

 

אני מאמינה בשפע. הכוונה לא היתה פרסום. זה כבר התחיל מזמןאלירז
ואני לגמרי מפרגנת ל"נגמרו לי השמות"
אנחנו קולגות וצריך עוד ועוד!!!
הנושאים האלה לא מדוברים מספיק..
וברגע שיש אישה יראת שמים שמקצועית בנושא- צריך אותה בקדמת הבמה.
אני דוחפת אותה לעשות. לא להתבאס.
תודה על ההבהרה פשוט אני..

שמח לשמוע שדאגתי הייתה מיותרת

יש ב"ה כל כך הרבה צורך כך שגם 1000 מטפלים לא יספיקוor1900
והלוואי שכולנו נעבוד על הזוגיות כל הזמן ובזמן וכאשר הבעיות קטנות
רוב הגירושין לא יקרו!

רכב לוקחים כל 10 אלף לטיפול ואת הזוגיות ?????
למה התנפלתם עליה???ה' אלוקינו

@אלירז אני לא מכירה אותך, אבל שתדעי שהניקים פה ממש חמודים בד"כ ומפרגנים.לא יודעת למה היום הם יוצאים ככה 

הכל בסדר. אני לא נפגעת ככ מהר אלירז
ואת מותק על הרגישות. תודה ♡
נתפלל שהיא תחזיק מעמדor1900
אני דווקא כן מכיר אותה, וממש מעריך אותה!פשוט אני..

אפילו היו לי כמה שיחות עם בעלה שיחיה.

לא התנפלתי, הערתי, ושמחתי לראות (ולכתוב) שההערה הייתה מיותרת.

מדהים נגמרו לי השמות
אלירז כל הכבוד לך, את משהו
היא רצתה לעשות מפגש כזה לנשיםנפש חיה.
רק שלבינתיים לא יוצא לפועל כל כך


@נגמרו@נגמרו לי השמות
נראה לי הספר שלך יצא הרבה קודם....
תעופי על מפגש בזום! את תהניאלירז
אני לא אוהבת זום בכמויות גדולות..... בכללי אוהבת מפגש חינפש חיה.
כולנו מעדיפים מפגש חי (נראה לי לפחות)אלירז
ועדיין כרגע זה מה שמתאפשר. אז לפחות להתחיל מזה.
העולם צמא לחכמה של 'נגמרו לי השמות'
למה לא לצאת עכשיו?
עד שהגבלות הקורונה יסתיימו יכול לקחת גם שנה..
שבה כל אחת תוכל לקבל מהשפע שלה. גם אם זה בלי חיבוק..
אם זה יצא לפועל, בשמחה.נפש חיה.
@נגמרו לי השמות מה את אומרת? לעשות בזום מפגש לנשים?
כןןןןןה' אלוקינו


מפגש ראשון בזום יהיה יעיל מאודor1900
חשבתי על זה אבלנגמרו לי השמות

אני מרגישה שפלטפורמה של פנים מול פנים הרבה יותר נכונה, מתאימה ואפקטיבית במקרה הזה

 

תודה

רק בכדי לא לאבד את המומנטום -מפגש פתיחה וגיבושor1900
קודם כל תודה רבה בשם הגבריםאושפיזין מהירח
ושנית אני לא בטוח שזה הצורך שלי בתור גבר...
למה לקבל אותי כפי שאני?
כי אשתך התחתנה עם מי שאתה היום, לא עם מי שתהיה בעתידפשוט אני..


זה סותר? זאת לא אותה אישיות מתפתחת?אושפיזין מהירח
זה לא מימוש הפוטנציאל?
כשאת מתחתנת עם גבר, את מתחתנת גם עם העתיד שלו והיציאה שלו לפועל.. לדעתי
זה לא סותר, אלא שהיא חייבת לקבל גם את מי שאתה היוםפשוט אני..
ולא להתחתן איתך רק מתוך תקווה שבעתיד אתה תשתפר.
יש שאיפה לכולם להשתפר - מי רוצה שיתייאשו ממנו ?or1900
אל תדבר בשמי.חחח - אני לא רוצה שיקבלו אותי כמות שאניor1900
אני רוצה שהחיבור הזוגי יוציא ממני את המיטב והמירב האפשרי

כיוון נשי לגבר

וכיוון גברי לאישה
זה באמת לא אומר בהכרחנגמרו לי השמות

שיש לך את הצורך הזה

 

ראה תגובתי למעלה ל@סופי123

שלחי קישור לתגובה קשה למצואאושפיזין מהירח
הנהנגמרו לי השמות

"לרגע לא התיימרתי לכתוב כאן בהודעה אחת את כל הצרכים של כל גברי העולם וכל נשי העולם...

אלא רק למקד את תשומת הלב בצורך אחד שעלה לי באותו רגע יותר מכולם.

 

כמובן שאי אפשר להכניס את כל האנשים והנשים לתוך משבצת אחת צרה ולומר שרק X ורק Y הם הצורך היחידי ואין בלתו...

 

ולגבי הסיפא שלך - זה אומר עלייך שאת אישה טובה שצריכה שיקבלו אותך כמו שאת 

לא אומר שום דבר רע, ממש ממש לא!

וכמובן שאם לגבר יש את הצורך הזה - גם לאישה יכול להיות אותו,

וגם צורך שיש לאישה - גם לגבר יכול להיות אותו

וכן הלאה... אכן אנחנו אנשים, מורכבים, עמוקים

 

תודה לך על ההזדמנות להבהרה הזו "

 

וגם:

 

"

מסכימה איתך לגמרי לגבי דיוק פרטני לכל אדם 

באשר הוא.

 

כמובן שפלטפורמה של הפורום בכללי היא ממש לא פלטפורמה של ייעות זוגי,

כל כוונתי הייתה כאמור - לחדד נקודה/ות מסוימת שעלתה לי באותו רגע.

בלי שום רצון או אמירה שכולם יכנסו לתבנית מצומצמת, אלא רק להאיר בא' את אותה הנקודה.

 

מתחברת וחותמת על כל מילה שכתבת: "... ולראות את האדם כפרט ספציפי עם נפש וצרכים ספציפיים"

נראלי לפי האורך של השרשור, הצורך בסדנת זום מובן ;)נפש חיה.
🤷מנסה לרכז כאן את תגובתי לגבי הזוםנגמרו לי השמות
קודם כל תודה ענקית לכולם
אני כל הזמן אומרת את זה, ואומר שוב - הפירגון בפורום הזה פשוט מדהים! מרגש ממש

לגבי הזום - אני באמת צריכה לחשוב על זה,
אני הרבה יותר "אני" כשזה פנים מול פנים, וכל המהות שאני רוצה לחוות, להעביר, לקבל מתאפשרת כך
וחוששת שבזום לא אצליח להיות אני
ולא אצליח לממש את המטרות שלי בסדנא הזו...

אבל זה בהחלט משהו שניתתם לי כולכם לחשוב עליו, אז תודה 🙏⁦️⁩

ואם יהיה עדכון לכאן או לכאן (לזום או לפיזי* ) אעדכן ב"ה!
לא מסכים איתך!!!אבוד לבדי
ביום שאישתי תקבל אותי איך שאני זה היום שבו הקשר ניגמר מבחינתי.

נ.ב
אני גם אמרתי לך אז מה עם האשה
נראה לינגמרו לי השמות

שלא הבנת למה התכוונתי...

 

שולחת לך קישור לתגובה שיותר הסברתי את הדברים

ומוזמן להמשיך לחלוק עליי/להבהיר לי את עמדתך בשמחה

 

נ.ב. נכון! תודה גם לך על זה!

 

 

"

אז איך להצליח בפועל?

 

כמה דברים שיכולים לעזור:

 

1. ההבנה שאישי, כמוני בדיוק, וכמו כל אנשי העולם - הוא בן אדם. לא מלאך.

ומתוקף כך - לפעמים הוא עייף/חולה/טרוד/עמוס/עצוב/לא במיטבו - וגם התנהגותו לא תמיד במיטבה כנגזרת מכך.

וכמו שאני מקבלת את עצמי גם ברגעים הפחות יפים שלי, 

ומוחלת וסולחת לעצמי,

ויודעת שבסה"כ הכוונה טובה ואני משתדלת ולפעמים נופלת - כך אותו דבר בדיוק לעשות עם האיש -

לזכור שאם עכשיו הוא הגיב בחוסר סבלנות/שכח משהו שביקשתי/כל דבר אחר שהוא לא מושלם - אז נכון, זה מבאס, אבל הוא רק בן אדם ומותר לו לטעות לפעמים ולא להיות מושלם.

 

2. ההבנה שאישי הוא אישי

ואני זו אני.

 

נשמע מצחיק, אבל זו הבנה חשובה ואפילו עמוקה *מאוד*

כיוון שאנו כבני אדם נוטים לחשוב שאם *אנחנו* מאמינים במשהו מסוים שהוא טוב - כולם צריכים להאמין כך

או אם *אנחנו* חושבים שצריך לנהוג כך וכך - כולם צריכים לחשוב כך,

כאשר ה"כולם" הזה זה בעיקר האיש...

 

ובכן, זה לא תמיד נכון.

לפעמים דווקא האיש בטוח שמה שנכון זה מה *שהוא* חושב ומרגיש.

אז מי אמר שאנחנו צודקות?

אולי דווקא הוא?

אולי שנינו?

אולי אף אחד מאיתנו?

 

הרעיון הוא להבין שיש כאן עוד בנאדם שלם

עם שאיפות

רצונות

רגשות

מחשבות

 

וזה בסדר

ולגיטימי

וטוב!

 

כי הוא - הוא

 

3. ההבנה שאם אני מקבלת את אישי כמו שהוא - זה לא בא על חשבוני, זה לא אומר שאני בהכרח מסכימה עם הכל, זה לא אומר שאני מבטלת את עצמי ואת מי שאני - זה רק אומר שאני מבינה שאנחנו שני בני אדם שונים עם זכות לחשוב ולהרגיש מה שטוב ונכון לנו.

זה חשוב כי הרבה פעמים יש לנו בראש מחשבה שאם נקבל את השני - זה מאיים על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו מאמינים בו.

וזו טעות.

זה לא צריך לאיים.

הכל בסדר - מותר לנו לחשוב אחרת. מותר לנו להרגיש אחרת. מותר לנו לראות אחרים דברים.

שום דבר מעצמי וממה ששלי לא נעלם בכך, זה רק שאני מאפשרת גם לשני מרחב מחייה.

 

4. להפסיק לקחת את השני כמובן מאליו + להגדיל את הטוב בבן הזוג -

כל דבר טוב שבן הזוג עושה, כל תכונה טובה שלו, כל השתדלות שלו, כל מאמץ שלו - 

קודם כל *לראות* את זה

(ולא לקחת את זה כמובן מאליו - כי זה לא!)

אח"כ להגדיל את זה - בעיני עצמנו קודם כל

ואז בעיני בן הזוג - לומר לו את זה, לפרגן, להחמיא, להעריך, לדבר את הטוב הזה שאנחנו רואים *בו*.

 

מה שזה עושה לנו בנפש - זה שזה ממש מרחיב לנו אותה להתרגל להתמקד בטוב ובחיובי שבשני, וממילא כך נראה את כל כולו באור יותר חיובי ויותר נוכל לקבל את כל מי שהוא מהמקום החיובי הזה.

וגם אצל השני - זה יוצר הרגשה טובה כאשר ההערכה שלנו כלפיו והקבלה שלנו אותו מצליחה להשתקף גם לו בצורה הזו.

 

וכמה דוגמאות בעניין הקבלה של בן זוגי כמו שהוא:

 

א. האיש אוהב לשחק במחשב

האישה חושבת שזה ילדותי, טיפשי, בזבוז זמן וכן הלאה.

 

מה עושים?

 

אז לפי הסעיפים שרשמתי למעלה ^

מבינים שזה מי שהוא.

זה מה שהוא אוהב

זה מה *שהוא* בוחר לעשות עם הזמן הפנוי *שלו*

זה מה שמשמח *אותו* ועושה לו כיף וטוב על הלב

יש לו עולם אמונות, ערכים, תפיסות לא בהכרח זהה לשלי ומותר לו וזה בסדר - כי הוא אדם בפני עצמו!

יש בו גם המון טוב אחר ולא מובן מאליו שאני זוכה לקבל, אז גם אם זה לא בא לי בקלות - מילא, זה שלו!

וכן הלאה על זו הדרך...

ומה שקורה אז -

לאט לאט כל פעם שהאישה רואה את בעלה משחק במחשב היא פשוט תחייך לעצמה ותאמר "איזה כיף שהוא נהנה ושמח ככה."

וזהו.

המקום הזה יצור גם בלב האישה הבנה, קבלה, שיחרור

וגם בלב האיש ידיעה שאשתו מקבלת אותו כמו שהוא ולא מנסה לחנך או להטיף או לשנות אותו בדברים שהוא כן חושב שהם טובים לו...

 

ב. האיש ניקה את הבית/בישל לשבת איך שהוא רואה לנכון

והאישה כועסת שהניקיון או הבישול לא נעשו בסטנדרטים *שלה* או לפי הרצון שלה ואיך ש*היא* רואה את הדברים -

שוב כנ"ל לפי כל התהליך ולהבין שהוא זה הוא

ומבחינתו *זה* ניקיון טוב

ומבחינתו *זה* בישול טוב ומכובד ומספיק לשבת...

אז מי אמר שדווקא אני צודקת?

הוא זה מי שהוא וכך הוא רואה את הדברים...

 

ג. האיש שכח לעשות משהו שהיה צריך

האישה כועסת עליו ו"אתה לא אחראי ותמיד שוכח" וכו' -

כאן אין הכוונה לקבל את השיכחה תמיד במובן של זה טוב לשכוח,

אלא כאן הכוונה היא לקבלה של האדם כאדם לא מושלם שמותר לו לטעות

והוא עדיין אותו האיש האהוב והטוב, אלא פשוט שטעה, שכח, מותר לו, זה בסדר, הוא רק בן אדם!

אז כאן הכוונה היא במובן של קבלה שלך כאדם שלם ולא מושלם שמותר לו לטעות לפעמים והעולםלא יתמוטט...

 

יש עוד הרבה להאריך, אבל זה לבינתיים"

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..אחרונה

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסף

מה לא עישנתי... זו השאלה.

מצטרפת לכל מילה של נעמי28 שכתבה לךנגמרו לי השמותאחרונה

לא יודעת איך להתייחס להודעה הזו אפילו מרוב שהיא הזויה ונשמעת כמו גיבוב של מילים ללא שום קשר אחת לשנייה.

אז למען הסדר הטוב ולמען כל הקוראים בכללם אכתוב בנקודות:

א. אישה נשואה אכן מקודשת לאיש שלה.

שאמר לה תחת החופה - הרי את - ורק את

מקודשת לי - ורק לי

והיא מיוחדת לו והוא מיוחד לה.

ושום דבר אחר שנכנס ביניהם לא שייך כאן.

ולא אני שאני כלום אומרת אלא הקב"ה והתורה והמוסר האלוקי ולא האנושי.

אז שום דבר שיכול לחצוץ בקדושה הזו, בין במחשבה, בין בדיבור, בין במעשה - הוא פסול.

ואיך תדע?

יש לך את התורה הקדושה שמפרטת הכל ואת חז"ל שמלמדים אותנו ברחל בתך הקטנה (בדיוק בפרשה "רחל בתך הקטנה") מה ואיך וכמה ולמה.

מעבר לזה אתה רוצה לדעת?

זה לא כ"כ מסובך:

תשאל את עצמך איך היית רוצה שידברו / יחשבו / יעשו לבת שלך הנשואה. זה הכל.

היית רוצה שגבר זר יתחיל איתה שהיא נשואה?

היית רוצה שגבר זר ימשוך אותה בערמומיות ובמסווה למקומות לא ראויים, כמובן שהכל במסווה של מצוקה ורק להתייעץ או כל דבר אחר?

היית רוצה שלאט לאט יצור איתה קשר אישי שיכול לנוע מאפלטוני, דרך שיחות, דרך וידאו, ועד לפיזי ממש?

זה היחס שאתה מאחל לבת שלך?

הקב"ה לא מאחל זאת לאף בת שלו. ולאף בן שלו.

אז גם אני הקטנה לא.

מעבר לזה עדיין מסובך לך להבדיל? זה גם פשוט מאוד:

כל מה שאדם לא היה מעז לכתוב בפומבי ע"ג הפורום אלא רק במחשכים של מסר אישי או כל מחשכים אחרים שהם בהיחבא - כנראה יש כאן נורת אזהרה.

רוצה להתייעץ? בצורה נכונה וראויה ועניינית? אין בעיה. אפשר כאן ע"ג הפורום כמו שעשו ועושים ויעשו הגולשים כאן.

אין שום צורך לפנות בפרטי.

וגם אם כן - אם הוא לא היה מעז לכתוב זאת בפומבי - כנראה שצריך לחשוב שם פעמיים.

יש היום צילומי מסך והכל מתועד, אם היה חושש מצילום מסך וכו' האם היה כותב זאת מלכתחילה?

אם היה יודע שאשתו תצפה בזה? שילדיו יצפו בזה? היה כותב את זה?

הנה לך כל הדרכים להבדיל.

יש טוב. יש רע. יש הפרדה.

אנחנו לא בבילבול ובבלילה בין טוב לרע.

יש תורה אלוקית ואמת אלוקית.

אז אדם רוצה להתייעץ עם אישה אף שהיא נשואה? שיתכבד ויעשה זאת לפי האמור. בטח ובטח בפורום דתי.

יש לנו את המוסר האלוקי ואת התורה הקדושה.

וכמה שהתורה מדגישה את כל האמור על אשת איש. אחת מ3 העבירות שהן יהרג ובל יעבור. וכל ההרחבה שם ומשם.

ב. אין שום קשר, אבל שום, בין יחס ראוי לאישה נשואה לבין הטרדות במקווה או גילוי עריות במשפחה. ה' ישמור, מאיפה הבאת את זה בכלל? פה ממש מצטרפת למילים של @נעמי28 שזה במקרה הטוב עישנת משהו ובמקרה הפחות טוב אין לי מושג איך זה הגיע לך לראש.

אבל האמת צריכה להיאמר - אין שום קשר בין הדברים.

זה כמו שתכתוב ששמירה על בלעדיות בנישואים היא הגורמת לצונאמי / רציחות / עבודה זרה וכל קישקוש אחר.

מעבר לזה כל מילה וכל פירוט מיותר כיוון שחוסר ההיגיון זועק כאן מכל מילה.

ג. לא יודעת למה התכוונת "שהאדם רק מגמגם ולא כזה "מיני", אבל דע שאתה לא מעורה עד הסוף בכל מה שקורה מאחורי הקלעים, מה שנקרא במה שנשים דיווחו לי אישית בפרטי. לא אחת ולא שתיים ולא שלוש ולא ארבע. יש הרבה מעבר למה שאתה רואה, וכן, יש גם כיוון כמו שכתבת. הדברים לא נכתבו סתם, ובטח שלא בכזו נחרצות. יש סיבה להכל.

ד. מעבר לזה, ומעבר למקרה ספציפי כזה או אחר, לא חייב ולא צריך בכלל להגיע עד להכי גרוע. גם הרבה לפני זה רע מספיק. גם לקחת אנרגיה וכל מה שלא שייך במחשבה דיבור ומעשה לאישה נשואה או לאיש נשוי זה לא ראוי. שוב, כאן כל סעיף א' אפשר לקרוא שוב ולדעת להבדיל ולמצוא את האיזון בין מה שכן למה שלא.

יש לנו תורה. יש לנו מוסר אלוקי. מדובר בפורום דתי. וגם בלי קשר יש מוסר.

ואיך אמרת בשורה אחרונה, אכן עשרת הדיברות כוללות "לא תרצח", לא לרצוח ולא לקחת לא לאישה ולא לאיש את העולם הזה שלהם ואת העולם הבא שלהם.

גם אם אדם חושב שזה בסדר, או שאם זה "מתוך הסכמה" אז הכל טוב, כי גם אז זה לקחת את העולם הזה ואת העולם הבא. משניהם. שום דבר טוב לא יכול להיות מדבר כזה, אולי רק לטווח המאוד מיידי ומאוד קצר איזו הרגשה של ריגוש או סיפוק רגעי בלבד, אבל אחריו שבר ועוד בור ועוד תהום ועוד ריחוק מהאישה או מהאיש עצמם ועוד רע, בטח ובטח לטווח הארוך.

ומעדויות רבות מכלי ראשון יש כאן בהחלט המון שבר וכאב וממש לא טוב.

ובטח ובטח אם זה נעשה בצורה של מניפולציה זה אף עוד יותר גרוע.

וכן, גם אדם שמביע מצוקה, וכותב לאישה רנדומלית (ואיזה גועל נפש זה שכל אישה תחשוב שניק מסוים פשוט פונה לכ"כ כ"כ המון נשים, כל מי שיש לה דופק כאן בערוץ, ושפשוט מחפש לפתח שיח. איך אישה כזו צריכה להרגיש? אפילו אם הייתה רווקה זה מגעיל, מה היא חפץ אחד מני רבים שרק מנסים עליה את מזלו מבין כל ההמונים? פשוט מגעיל).

אבל קל וחומר שהיא נשואה, אז מה עניין לפתח שיח ומתוכו לצלול למעבר לכל מיני מחוזות, לא רק הגרועים שהם, שוב, גם לפני יש הרבה רע. מה עניין למשוך אישה נשואה ככה במילים?

הכך יעשו את אחותנו? ואת בתנו? ואת נשות ישראל?

אז אני לא מוכנה לזה. בטח לא במרחב של הפורום אם יש לי איזושהי שליטה מינימלית על ההנהלה ולדווח ולחסום ולהזהיר על נושאים כאלה.

בנות ישראל, אחיות שלי, יקרות לי. יקרות מדי ויקרות מפז.

ואף אחד לא יתייחס אליהן ככה.

כן, נכון, יהיו תמיד עוד אחוזים לא מבוטלים גם של גברים וגם של נשים שימשיכו להתכתב בפרטי, מרצונם החופשי, וכן, גם ילעגו לי ולכל מה שאני כותבת ואיך כתבו? יכנו זאת "משטרת מחשבות", אבל זה לא מזיז לי, כי אני מדברת אל מי שזה כן שייך אליו ומי שזה כן רלוונטי אליו, וגם אם זה רק אישה אחת או רק איש אחד שבעקבות הדברים יותר נזהרים - דייני.

וכל אחד אחראי על עצמו בלבד.

ברוך השם ותודה לאל שכבר יודעת שזה כן עזר לפי פניות באישי, אז לפחות בטיפה שאני יכולה לעשות זה יקר מאוד. ולאותן אלו שפנו בפרטי ולאותן אלה שקוראות סמויות (או קוראים) - בעיקר להן אני מכוונת. ותודה לה' על כך ועל כל מה שכתבו לי.

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה

שנזכה להתחזק, כולנו, בקודש הקודשים שבין איש לאשתו, ובכל הטוב שבחיים,

שבת שלום ומבורך

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...