אין סיבה שתתמודדי עם זה לבד

אנחנו לא המשגיחים הרוחניים זה של זו..
זה משהו שצריך לנטרל מהמרחב הזוגי.
אפשר לדבר ולהבין את בן הזוג ואפילו לבקש. אבל אנחנו לא קובעים זה לזו את ההתנהלות בעבודת ה'

זה יתמסמס 

כל הכוח של התורה 

זה שהיא התקבלה לעיני כל העם במעמד הר סיני

שמשה רבינו מסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים וכו'...

תורה שבע"פ נמסרה והועברה אלינו מדור לדור

כדי שנבין נכון את התורה שבכתב

(ולא עין תחת עין וכו'..)

וכמובן שלא נעשה מהתורה כמו הקראים שמחקו את התורה שבע"פ

אולי יש תפיסות הלכתיות שונות מה נקרא כיסוי ראש

ואולי יש התרים וכו'...

אבל להגיד שאת לא מאמינה במצווה הזו, נו ומחר והבן שלך לא יאמין במצווה ההיא וכו'...

התורה היא אמת אף אחד לא הקריץ אותה משום מקום 

אם כל אחד יביא את פרשונות למה שצריך לקיים כבר לא היה פה עם 

והיינו נעלמים כבר לפני אלפי שנים כמו שהרומאים נעלמו וכמו שהיוונים נעלמו וכו'...

נשארנו כי התורה הייתה אמת וקיבלנו אותה וקיימנו אותה כמו שמקימיים אמת- אנחנו איתה 

כשמתחילים לערער על האמת אין לדבר סוף

אני אישה..
ואם את קוראת לכיסוי הראש סמרטוט -
לא סביר שתתאהבי בו מתי שהוא (אם לפחות יש לך כוונה להצליח לאהוב את המצווה)

אישתי קונה את הבד היפה שהיא רוצה (ישירות מהחנות בדים) בלי שם שאיזו מעצבת גוזרת קופונים.. וזה עולה רק כמה עשרות שקלים.. 

של מעצבות מטפחות..

איך כיסוי ראש שנראה כמו פסל החירות של זר פרחים ססגוני, שכולו צועק "הסתכלו עלי" - אמור להיות משהו שמשדר צניעות? 
או שמספיק לחסות את השיער אפילו עם צלחת לוויון כדי לסמנ"ו צניעות? 

עובדה שאנחנו מאפשרים לרווקות ללכת איתו בגלוי.
שאר איברי הגוף המוצנעים - הם ערווה ולכן צריך לכסותם.
אבל שיער הראש - צווינו לכסותו - ורק מפני כך הוא נעשה בנשואה לערווה.
ולכן לא בטוח ששייך פה עניין הצנעה של כיסוי הראש.

בכל מקרה - צניעות זה עניין רחב הרבה יותר.
יש נשים שלא מתבלטות גם עם כיסוי ראש ענקי ויש נשים שמתבלטות גם עם מטפחת הכי סתמית על הראש..
לא בטוח שזו הנקודה.

אני שואל: איך זה הגיוני שמנסים להשיג צניעות (השיער) ועושים את זה בעזרת משהו שזועק לתשומת לב (כיסוי ראש ססגוני ומושך עין)?

ולכן הבאתי סברה שהראש הוא לא בדיוק מקום שצריך להצניע בניגוד למקומות אחרים שאנחנו משתדלים לא ללבוש בהם דברים שמושכים את העין.

זה קשור לצניעות הכללית של אדם שהולך עם צלחת לויין על הראש ומצפה שלא ימשוך תשומת לב ולא יסתכלו עליו. 
אני לא סובר שצריך ללכת עם סמרטוט רצפה על הראש. אבל מזה ועד לעשות קשרים ענקיים או כל מיני דברים מפוארים יש הרבה באמצע. 

בסוף זה לא עניין שלה עם אלוקים. 
זה עניין של כולנו, כולנו באותה סירה.
זה שיותר נוח לנו לעצום עיניים, לא מעלים את האחריות הכללית והפרטית של כל אחד על כול אחד.

לפחות ככה זה ביהדות, אני לא יודע במה את מאמינה.. 

(ממה שהבנתי - היא לא אומרת: אני בוחרת בזרם מסוים ביהדות ועל פיו אני נוהגת.
היא כן אומרת: אני עושה מה שנראה לי, שולחן ערוך זו המלצה אם לא המצאה של כמה רבנים קיצוניים שאני לא מאמינה להם.
"דוסית ממש ממש" בעיקר לא נמדד באורך החצאית, לפחות לא בעיני. יראת שמיים ואמונת חכמים באות הרבה לפני)

קונסרבטיביים

רפורמים

קראים

ככל שאתה פחות שומר את החוקים, ככה אתה פחות דתי.
זה כמו להגיד "אני אזרח שומר חוק, אבל מעלים מס רק בחלק מהחודשים"..

היא בהחלט יכולה לבחור לעשות בסוף מה שהיא רוצה - 
לא נראה לי שיש לנו עניין ודרך לכפות עליה או על כל אחד פה לעשות משהו.
אבל זה בהחלט משמעותי למידת הדתיות שלה.. 

נכון שזה בינה ובין ה' יתברך.
אבל מידת ההקפדה על ההלכה בהחלט משפיעה על מידת הדתיות.

להתנהג כדת וכדין.. 

אני לא הולכת לסמן לך ציונים בעניין הזה.
זה שלך. אבל אי אפשר להגיד שאין השפעה על היותך שומרת הלכה, אם את בוחרת שלא לשמור את חלקה.
זה מה שהיה חשוב לי לדייק.

אז רק לכתוב לך יקרה:

1. חיבוק גדול 

2. אולי כדאי להתייחס למצווה הזו כמו לכל המצוות - שעושים אותן כי כך ציווה הקב"ה.

גם מצוות שאין בהן טעם או הסבר הגיוני או סיבה - עושים כי כך ציוונו הבורא. וזהו...

3. שואלת בזהירות האם המצב בינך לבין בעלך טוב? האם משהו השתנה שם? לפעמים כדאי לבדוק מול עצמנו האם דווקא המצווה הזו לא באה כתוצאה מריחוק זוגי או כעס על בןהזוג/החיים עצמם - כי אז השורש הוא שם ומיקוד הטיפול הוא שם וממילא כאשר הלב יתיישב שם זה ישפיע גם על האופן החיצוני והפנימי של המצווה הזו.

בהצלחה רבה בהכל

שמוגדרים בהלכה ככיסוי ורביד.. (כיסוי שמכסה את כל השיער וצמוד אליו, ורביד - סוג של שאל, שמונח מעל..)
וזה מה שנכנס בגדר דת יהודית. מנהגי נשות התנאים והאמוראים, לא כל מנהג שנהגו נשות ישראל בגלות.
(היום אני צוחקת שחזרנו לזה עם כל הבובואים..כיסוי ורביד)

גם בפן ההלכתי וגם בפן המהותי של המצווה. כי את ממש לא היחידה שנמצאת בפינה הזו..
לא מכירה אישה שאין לה אישיו עם הנושא 

אבל לפני החיבור הנפשי להלכה..
אם את דוסית ממש שהולכת לפי כל ההלכות - את גם יודעת שלא סתם צווינו קודם נעשה ואח"כ נשמע.
כי החיבור למצווה הוא חשוב, אבל הוא לא תנאי לקיום המצווה.
קודם עושים.
וגם אם נגיד שהמצווה התעוותה עם השנים וכו' - אישה שהולכת בלא כיסוי ראש, נחשבת לעוברת על דת יהודית.
דת יהודית אלה מנהגים שנהגו נשות ישראל בעבר שעוגנו למנהג הלכתי (בניגוד למנהגים שלא מחייבים)
(ז" א לא כל דור קבע את ההנהגות האלה.. אלא בעיקר דור נשות התנאים והאמוראים)
ועבירה על דת יהודית מאפשרת לגבר לגרש את אשתו בלא כתובתה..
אני לא אומרת את זה כדי להפחיד חס ושלום!  אני אומרת כדי להסביר כמה זה נחשב מהותי בעולם היהודי.

עכשיו בצד הנפשי -
כדי להתחבר למצווה צריך לעבוד עליה, אבל לפני כן,
קשה מאוד להתחבר לכל הלכה שלא תהיה, אם יש לנו אמונה שחז"ל רצו לצמצם אישה באיזה דרך..
בין אם זה דרך כיסוי ראש, ובין אם זה דרך שבעה נקיים, ובין אם זה דרך אמירות כאלה ואחרות ששמענו מהגמרא..
זה מזמין אותנו לבירור - על מה שהכרנו מחז"ל.

אני מתחברת לכעס שלך מהמקום האישי שלי, מאז הלכתי ולמדתי והעמקתי וגיליתי, שלא רק שחז"ל לא זלזלו באישה -
הן ידעו על עולם הנפש הנשי, הרבה יותר ממה שנשים בעצמן יודעות היום.
והם מדוייקים בכל כך הרבה רמות!! שלפעמים אני משתגעת מגודל ההבנה - 
בטוח היו להם נשים מופלאות, אם הן הצליחו להעביר לגברים שלהן את העומק הזה..

בנושא כיסוי הראש - יש לציין, שלא רק שזה לא בא לדכא משהו אצל האישה, בקבלה - השיער הוא צינורות השפע..
והעניין הוא לשמור את השפע והכוח והריכוז, אצל האישה - ברמה שהיא תהיה יקרה ומיוחדת.

אני אישית מאוד מאמינה שכיסוי הראש לאישה הנשואה הוא כמו ציצית של האיש - 
מאחר והיא מכירה את העונג המיני השלם כשהיא נישאת לגבר שלה - גם החשק המיני שלה נעשה כלי שלם
(חז"ל כותבים לנו  שאישה אינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי - אלא למי שמביא אותה אל שיא העונג ומשלים את החשק שלה)
ולכן היא מתחייבת בכיסוי ראש, כי עכשיו עוצמת החשק המיני שלה מלאה ושלימה - וכמו הגבר, היא נדרשת לתזכורת לשים את העיניים והלב במקום הנכון..
זה כמובן עוד עמוק ורחב מזה..

אולי באמת צריך להוציא סדרת שיעורים על זה. בטוח צריך העמקה בכל המושג של צניעות בדור שלנו.
כי לדעתי מסבירים אותו היום עקום ממש..

בינתיים מצרפת פה מאמרים..
1. של הרב יצחק גינזבורג על כיסוי הראש ומהותו.
20200720105036.pdf
2. חוברת של הרב שמעון אור על חובת כיסוי הראש
20200720105103.pdf

אולי ידברו אלייך בחלקם..

למרות שאני גבר ואין לי את ההתמודדות הזאת, אני מבין שאצל נשים רבות סוגיית כיסוי השיער היא סוגיה לא פשוטה והיא אף לא הופכת להיות קלה ככל שהזמן עובר מהחתונה. יחד עם זאת תני לי לנסות להציע לך מספר נקודות למחשבה שאולי יאירו לך נקודה אחרת מעבר לנקודה ההלכתית "היבשה".

נקודת המוצא היא שאין ויכוח על כך ששיער האישה זה דבר יפה המוסיף לה חן רב, יתרה מזאת, השיער הוא אפילו חלק מהזהות שלך כאישה, כך שבמידה מסוימת כשאת מכסה את שיערך את נאצלת להסתיר את חנך ו"להיפרד" ממשהו שהיה חלק בלתי נפרד ממך עד החתונה.

אבל אולי, ודווקא בשל כך הסתרת השיער וכיסויו דווקא מעמיקה ומחדדת את שתי הנקודות הנ"ל, את עניין החן ועניין הזהות, ומרוממת אותם למדרגה גבוהה יותר.

כיצד?

אז ראשית כל את לא נפרדת מהשיער, את רק מכסה אותו. מעתה ואילך רק את ואישך תזכו לחלוק את החן המתוק הזה, מעתה ואילך הוא שייך רק לכם ולא נחלת כולם. זה לא שלפני החתונה כל העולם התעניין בשיער שלך, ממש לא. אבל בין אם תרצי ובין אם לא היה לו חלק ביופי שלך כאישה.

ועכשיו, דווקא המקום הזה של לכסות אותו כלפי חוץ ולשמור אותו אך ורק לעיניכם בלבד, מעמיקה תחושת היחד שלכם, וזה הופך להיות 'סוד' שלכם בלבד. בזה שאת מכסה כעת את שיערך את מייחדת למעשה את החן ואת היופי הזה לתא המשפחתי שלך ושל אישך בלבד, מרוממת אותו ומקדשת אותו. נכון, לא רק בכך תלוי הדבר, וקשר עמוק של בני זוג תלוי בעוד המון דברים אך יחד עם זאת זו נקודה מאוד מאוד חשובה לדעתי. וזה נכון לא רק לגבי שיער אלא בכלל לגבי הלכות צניעות, שלא באות לכופף ולכבות את המהות הנשית שלך אלא רק להעצים אותה ואת היחד שלכם ומתוך כך את כל התא המשפחתי והבית שלכם. 

שנית, כך גם לעניין הזהות ממנה "נפרדת". לא נפרדת משום דבר! בכיסוי השיער דווקא יש לדעתי זהות משודרגת יותר. מעתה ואיך את אישה נשואה, יש לך בעל ויש לך בית! לא שאלו מנת חלקך בלבד, את יכולה להיות כל מה שתרצי, רופאה/ טייסת/ מנכל"ית , אבל לכל אלה את מגיעה מתוך ביתך ומבצרך. כיסוי הראש הוא מעין הגדרה מחדש שלך כאישה נשואה ושלמה יותר!

לגבי מה שכתבת שקשה לך ושאת כבר לא מאמינה בזה. תראי, לא תמיד אנחנו מבינים את הכל. אם היינו מבינים את הכל כנראה שלא היה שום ערך למאמץ והשתדלות בעבודה השם. ולכן פה נכנסת הנקודה של האמונה בהלכה (ולא ברבנים למיניהם מהם את מסתייגת) ובדבר השם. ההלכה, גם אם היא "יבשה" באופן הנראה לעין היא המדריך לחיינו, גם אם לא תמיד אנו מבינים אותה לעומקה. השאלה פה היא לא אם את מאמינה בהלכה ספציפית או לא, אלא אם את מאמינה בכל המכלול הזה שנקרא הלכה, והאם את מוכנה ללכת לפיו גם אם לא תמיד נוח ולא תמיד מובן. 

ושלא תביני אותי לא נכון, לא תמיד צריך להתאבד על הכל כדי לא להישבר לגמרי. צריך לעשות את הדברים בצורה מאוזנת ובריאה. אבל יש כאן אמירה בסאב טקסט של האם אני מוכנה לשים את הקב"ה לפני הרצונות וההבנות שלי. האם אני מבין שיש פה משהו יותר גדול ממני ואני מוכן להתבטל... וכמובן שיש בכך גם אמירה לבית וילדים שלך, מי במרכז, אנחנו או הקב"ה.

כתבתי מהר, מקווה שיצא מובן...

יותר מסיפורים אחרים.
הסיפור על קמחית שקירות ביתה לא ראו שערות ראשה.. וזכתה עקב כך לבנים שכולם היו כהנים גדולים
מיד אחר כך גם כתוב "הרבה עשו כן ולא עלתה בידם"
 זה בוודאי לא עיקר הדין של ההלכה.
אפשר לחשוף עד 3-4 ס"מ (המושג של 2 אצבעות) מהשיער הסמוך לפנים, לכל הדעות..

אבל המושג שממש לא יראו את השיער (גם בבית) מגיע מקמחית.
אני איתך נשמה - צריך להזהר מלהחמיר במה שבקושי מתמודדים עם עיקר הדין שלו..
ציינתי את "הרבה עשו כן ולא עלה בידם" בדיוק בשביל להבהיר את זה.

זה לילדים שלנו.. לפחות אם עבודת ה' נמצאת בליבנו ובתפילתנו..
דווקא הקבלה מתייחסת בצורה יפה מאוד לנושא של כסוי הראש הנשי ובהחלט נותנת בו טעם.
ככה שחבל לא לקחת ממנה טעמים למצוות כיסוי ראש..
אבל לפני כל נושא ההשקפהה  - קודם צריך להתייחס להלכה.
וזו אחת הבעיות שעד היום לא נכתב משהו מסודר הלכתי בנושא הזה, וככה נשים נחלשות להן לאט לאט
והכיסויים מתגלצ'ים..
מקווה שנוציא את החוברת לאור בקרוב..
 

לקיים את רצון ה'.זה ראוי להערכה. למה את לא מורידה? כנראה כי את יראת שמיים ומבינה שלא הכל את מבינה ובכל זאת "נעשה ונשמע" זה אנחנו...אם אני לא טועה, בעבר פתחת שרשור על קשיים בזוגיות, ואולי זה מתחבר לך..כי לבוש צנוע זה כאילו לכל בת ישראל, אבל כיסוי ראש זה רק חובה על נשואות-ואולי זה רגיש לך ולא מזדהה בעקבות הרקע הזוגי.מציעה לך להמשיך ולכסות, ולהשקיע שירגיש לך יפה ומחמיא, ללמוד על זה, להתפלל על זה, ולהבין שגם אם לא התחברת, את עושה לשם שמיים.מעל ההבנה והרגש האנושי.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.