אין סיבה שתתמודדי עם זה לבד

אנחנו לא המשגיחים הרוחניים זה של זו..
זה משהו שצריך לנטרל מהמרחב הזוגי.
אפשר לדבר ולהבין את בן הזוג ואפילו לבקש. אבל אנחנו לא קובעים זה לזו את ההתנהלות בעבודת ה'

זה יתמסמס 

כל הכוח של התורה 

זה שהיא התקבלה לעיני כל העם במעמד הר סיני

שמשה רבינו מסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים וכו'...

תורה שבע"פ נמסרה והועברה אלינו מדור לדור

כדי שנבין נכון את התורה שבכתב

(ולא עין תחת עין וכו'..)

וכמובן שלא נעשה מהתורה כמו הקראים שמחקו את התורה שבע"פ

אולי יש תפיסות הלכתיות שונות מה נקרא כיסוי ראש

ואולי יש התרים וכו'...

אבל להגיד שאת לא מאמינה במצווה הזו, נו ומחר והבן שלך לא יאמין במצווה ההיא וכו'...

התורה היא אמת אף אחד לא הקריץ אותה משום מקום 

אם כל אחד יביא את פרשונות למה שצריך לקיים כבר לא היה פה עם 

והיינו נעלמים כבר לפני אלפי שנים כמו שהרומאים נעלמו וכמו שהיוונים נעלמו וכו'...

נשארנו כי התורה הייתה אמת וקיבלנו אותה וקיימנו אותה כמו שמקימיים אמת- אנחנו איתה 

כשמתחילים לערער על האמת אין לדבר סוף

אני אישה..
ואם את קוראת לכיסוי הראש סמרטוט -
לא סביר שתתאהבי בו מתי שהוא (אם לפחות יש לך כוונה להצליח לאהוב את המצווה)

אישתי קונה את הבד היפה שהיא רוצה (ישירות מהחנות בדים) בלי שם שאיזו מעצבת גוזרת קופונים.. וזה עולה רק כמה עשרות שקלים.. 

של מעצבות מטפחות..

איך כיסוי ראש שנראה כמו פסל החירות של זר פרחים ססגוני, שכולו צועק "הסתכלו עלי" - אמור להיות משהו שמשדר צניעות? 
או שמספיק לחסות את השיער אפילו עם צלחת לוויון כדי לסמנ"ו צניעות? 

עובדה שאנחנו מאפשרים לרווקות ללכת איתו בגלוי.
שאר איברי הגוף המוצנעים - הם ערווה ולכן צריך לכסותם.
אבל שיער הראש - צווינו לכסותו - ורק מפני כך הוא נעשה בנשואה לערווה.
ולכן לא בטוח ששייך פה עניין הצנעה של כיסוי הראש.

בכל מקרה - צניעות זה עניין רחב הרבה יותר.
יש נשים שלא מתבלטות גם עם כיסוי ראש ענקי ויש נשים שמתבלטות גם עם מטפחת הכי סתמית על הראש..
לא בטוח שזו הנקודה.

אני שואל: איך זה הגיוני שמנסים להשיג צניעות (השיער) ועושים את זה בעזרת משהו שזועק לתשומת לב (כיסוי ראש ססגוני ומושך עין)?

ולכן הבאתי סברה שהראש הוא לא בדיוק מקום שצריך להצניע בניגוד למקומות אחרים שאנחנו משתדלים לא ללבוש בהם דברים שמושכים את העין.

זה קשור לצניעות הכללית של אדם שהולך עם צלחת לויין על הראש ומצפה שלא ימשוך תשומת לב ולא יסתכלו עליו. 
אני לא סובר שצריך ללכת עם סמרטוט רצפה על הראש. אבל מזה ועד לעשות קשרים ענקיים או כל מיני דברים מפוארים יש הרבה באמצע. 

בסוף זה לא עניין שלה עם אלוקים. 
זה עניין של כולנו, כולנו באותה סירה.
זה שיותר נוח לנו לעצום עיניים, לא מעלים את האחריות הכללית והפרטית של כל אחד על כול אחד.

לפחות ככה זה ביהדות, אני לא יודע במה את מאמינה.. 

(ממה שהבנתי - היא לא אומרת: אני בוחרת בזרם מסוים ביהדות ועל פיו אני נוהגת.
היא כן אומרת: אני עושה מה שנראה לי, שולחן ערוך זו המלצה אם לא המצאה של כמה רבנים קיצוניים שאני לא מאמינה להם.
"דוסית ממש ממש" בעיקר לא נמדד באורך החצאית, לפחות לא בעיני. יראת שמיים ואמונת חכמים באות הרבה לפני)

קונסרבטיביים

רפורמים

קראים

ככל שאתה פחות שומר את החוקים, ככה אתה פחות דתי.
זה כמו להגיד "אני אזרח שומר חוק, אבל מעלים מס רק בחלק מהחודשים"..

היא בהחלט יכולה לבחור לעשות בסוף מה שהיא רוצה - 
לא נראה לי שיש לנו עניין ודרך לכפות עליה או על כל אחד פה לעשות משהו.
אבל זה בהחלט משמעותי למידת הדתיות שלה.. 

נכון שזה בינה ובין ה' יתברך.
אבל מידת ההקפדה על ההלכה בהחלט משפיעה על מידת הדתיות.

להתנהג כדת וכדין.. 

אני לא הולכת לסמן לך ציונים בעניין הזה.
זה שלך. אבל אי אפשר להגיד שאין השפעה על היותך שומרת הלכה, אם את בוחרת שלא לשמור את חלקה.
זה מה שהיה חשוב לי לדייק.

אז רק לכתוב לך יקרה:

1. חיבוק גדול 

2. אולי כדאי להתייחס למצווה הזו כמו לכל המצוות - שעושים אותן כי כך ציווה הקב"ה.

גם מצוות שאין בהן טעם או הסבר הגיוני או סיבה - עושים כי כך ציוונו הבורא. וזהו...

3. שואלת בזהירות האם המצב בינך לבין בעלך טוב? האם משהו השתנה שם? לפעמים כדאי לבדוק מול עצמנו האם דווקא המצווה הזו לא באה כתוצאה מריחוק זוגי או כעס על בןהזוג/החיים עצמם - כי אז השורש הוא שם ומיקוד הטיפול הוא שם וממילא כאשר הלב יתיישב שם זה ישפיע גם על האופן החיצוני והפנימי של המצווה הזו.

בהצלחה רבה בהכל

שמוגדרים בהלכה ככיסוי ורביד.. (כיסוי שמכסה את כל השיער וצמוד אליו, ורביד - סוג של שאל, שמונח מעל..)
וזה מה שנכנס בגדר דת יהודית. מנהגי נשות התנאים והאמוראים, לא כל מנהג שנהגו נשות ישראל בגלות.
(היום אני צוחקת שחזרנו לזה עם כל הבובואים..כיסוי ורביד)

גם בפן ההלכתי וגם בפן המהותי של המצווה. כי את ממש לא היחידה שנמצאת בפינה הזו..
לא מכירה אישה שאין לה אישיו עם הנושא 

אבל לפני החיבור הנפשי להלכה..
אם את דוסית ממש שהולכת לפי כל ההלכות - את גם יודעת שלא סתם צווינו קודם נעשה ואח"כ נשמע.
כי החיבור למצווה הוא חשוב, אבל הוא לא תנאי לקיום המצווה.
קודם עושים.
וגם אם נגיד שהמצווה התעוותה עם השנים וכו' - אישה שהולכת בלא כיסוי ראש, נחשבת לעוברת על דת יהודית.
דת יהודית אלה מנהגים שנהגו נשות ישראל בעבר שעוגנו למנהג הלכתי (בניגוד למנהגים שלא מחייבים)
(ז" א לא כל דור קבע את ההנהגות האלה.. אלא בעיקר דור נשות התנאים והאמוראים)
ועבירה על דת יהודית מאפשרת לגבר לגרש את אשתו בלא כתובתה..
אני לא אומרת את זה כדי להפחיד חס ושלום!  אני אומרת כדי להסביר כמה זה נחשב מהותי בעולם היהודי.

עכשיו בצד הנפשי -
כדי להתחבר למצווה צריך לעבוד עליה, אבל לפני כן,
קשה מאוד להתחבר לכל הלכה שלא תהיה, אם יש לנו אמונה שחז"ל רצו לצמצם אישה באיזה דרך..
בין אם זה דרך כיסוי ראש, ובין אם זה דרך שבעה נקיים, ובין אם זה דרך אמירות כאלה ואחרות ששמענו מהגמרא..
זה מזמין אותנו לבירור - על מה שהכרנו מחז"ל.

אני מתחברת לכעס שלך מהמקום האישי שלי, מאז הלכתי ולמדתי והעמקתי וגיליתי, שלא רק שחז"ל לא זלזלו באישה -
הן ידעו על עולם הנפש הנשי, הרבה יותר ממה שנשים בעצמן יודעות היום.
והם מדוייקים בכל כך הרבה רמות!! שלפעמים אני משתגעת מגודל ההבנה - 
בטוח היו להם נשים מופלאות, אם הן הצליחו להעביר לגברים שלהן את העומק הזה..

בנושא כיסוי הראש - יש לציין, שלא רק שזה לא בא לדכא משהו אצל האישה, בקבלה - השיער הוא צינורות השפע..
והעניין הוא לשמור את השפע והכוח והריכוז, אצל האישה - ברמה שהיא תהיה יקרה ומיוחדת.

אני אישית מאוד מאמינה שכיסוי הראש לאישה הנשואה הוא כמו ציצית של האיש - 
מאחר והיא מכירה את העונג המיני השלם כשהיא נישאת לגבר שלה - גם החשק המיני שלה נעשה כלי שלם
(חז"ל כותבים לנו  שאישה אינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי - אלא למי שמביא אותה אל שיא העונג ומשלים את החשק שלה)
ולכן היא מתחייבת בכיסוי ראש, כי עכשיו עוצמת החשק המיני שלה מלאה ושלימה - וכמו הגבר, היא נדרשת לתזכורת לשים את העיניים והלב במקום הנכון..
זה כמובן עוד עמוק ורחב מזה..

אולי באמת צריך להוציא סדרת שיעורים על זה. בטוח צריך העמקה בכל המושג של צניעות בדור שלנו.
כי לדעתי מסבירים אותו היום עקום ממש..

בינתיים מצרפת פה מאמרים..
1. של הרב יצחק גינזבורג על כיסוי הראש ומהותו.
20200720105036.pdf
2. חוברת של הרב שמעון אור על חובת כיסוי הראש
20200720105103.pdf

אולי ידברו אלייך בחלקם..

למרות שאני גבר ואין לי את ההתמודדות הזאת, אני מבין שאצל נשים רבות סוגיית כיסוי השיער היא סוגיה לא פשוטה והיא אף לא הופכת להיות קלה ככל שהזמן עובר מהחתונה. יחד עם זאת תני לי לנסות להציע לך מספר נקודות למחשבה שאולי יאירו לך נקודה אחרת מעבר לנקודה ההלכתית "היבשה".

נקודת המוצא היא שאין ויכוח על כך ששיער האישה זה דבר יפה המוסיף לה חן רב, יתרה מזאת, השיער הוא אפילו חלק מהזהות שלך כאישה, כך שבמידה מסוימת כשאת מכסה את שיערך את נאצלת להסתיר את חנך ו"להיפרד" ממשהו שהיה חלק בלתי נפרד ממך עד החתונה.

אבל אולי, ודווקא בשל כך הסתרת השיער וכיסויו דווקא מעמיקה ומחדדת את שתי הנקודות הנ"ל, את עניין החן ועניין הזהות, ומרוממת אותם למדרגה גבוהה יותר.

כיצד?

אז ראשית כל את לא נפרדת מהשיער, את רק מכסה אותו. מעתה ואילך רק את ואישך תזכו לחלוק את החן המתוק הזה, מעתה ואילך הוא שייך רק לכם ולא נחלת כולם. זה לא שלפני החתונה כל העולם התעניין בשיער שלך, ממש לא. אבל בין אם תרצי ובין אם לא היה לו חלק ביופי שלך כאישה.

ועכשיו, דווקא המקום הזה של לכסות אותו כלפי חוץ ולשמור אותו אך ורק לעיניכם בלבד, מעמיקה תחושת היחד שלכם, וזה הופך להיות 'סוד' שלכם בלבד. בזה שאת מכסה כעת את שיערך את מייחדת למעשה את החן ואת היופי הזה לתא המשפחתי שלך ושל אישך בלבד, מרוממת אותו ומקדשת אותו. נכון, לא רק בכך תלוי הדבר, וקשר עמוק של בני זוג תלוי בעוד המון דברים אך יחד עם זאת זו נקודה מאוד מאוד חשובה לדעתי. וזה נכון לא רק לגבי שיער אלא בכלל לגבי הלכות צניעות, שלא באות לכופף ולכבות את המהות הנשית שלך אלא רק להעצים אותה ואת היחד שלכם ומתוך כך את כל התא המשפחתי והבית שלכם. 

שנית, כך גם לעניין הזהות ממנה "נפרדת". לא נפרדת משום דבר! בכיסוי השיער דווקא יש לדעתי זהות משודרגת יותר. מעתה ואיך את אישה נשואה, יש לך בעל ויש לך בית! לא שאלו מנת חלקך בלבד, את יכולה להיות כל מה שתרצי, רופאה/ טייסת/ מנכל"ית , אבל לכל אלה את מגיעה מתוך ביתך ומבצרך. כיסוי הראש הוא מעין הגדרה מחדש שלך כאישה נשואה ושלמה יותר!

לגבי מה שכתבת שקשה לך ושאת כבר לא מאמינה בזה. תראי, לא תמיד אנחנו מבינים את הכל. אם היינו מבינים את הכל כנראה שלא היה שום ערך למאמץ והשתדלות בעבודה השם. ולכן פה נכנסת הנקודה של האמונה בהלכה (ולא ברבנים למיניהם מהם את מסתייגת) ובדבר השם. ההלכה, גם אם היא "יבשה" באופן הנראה לעין היא המדריך לחיינו, גם אם לא תמיד אנו מבינים אותה לעומקה. השאלה פה היא לא אם את מאמינה בהלכה ספציפית או לא, אלא אם את מאמינה בכל המכלול הזה שנקרא הלכה, והאם את מוכנה ללכת לפיו גם אם לא תמיד נוח ולא תמיד מובן. 

ושלא תביני אותי לא נכון, לא תמיד צריך להתאבד על הכל כדי לא להישבר לגמרי. צריך לעשות את הדברים בצורה מאוזנת ובריאה. אבל יש כאן אמירה בסאב טקסט של האם אני מוכנה לשים את הקב"ה לפני הרצונות וההבנות שלי. האם אני מבין שיש פה משהו יותר גדול ממני ואני מוכן להתבטל... וכמובן שיש בכך גם אמירה לבית וילדים שלך, מי במרכז, אנחנו או הקב"ה.

כתבתי מהר, מקווה שיצא מובן...

יותר מסיפורים אחרים.
הסיפור על קמחית שקירות ביתה לא ראו שערות ראשה.. וזכתה עקב כך לבנים שכולם היו כהנים גדולים
מיד אחר כך גם כתוב "הרבה עשו כן ולא עלתה בידם"
 זה בוודאי לא עיקר הדין של ההלכה.
אפשר לחשוף עד 3-4 ס"מ (המושג של 2 אצבעות) מהשיער הסמוך לפנים, לכל הדעות..

אבל המושג שממש לא יראו את השיער (גם בבית) מגיע מקמחית.
אני איתך נשמה - צריך להזהר מלהחמיר במה שבקושי מתמודדים עם עיקר הדין שלו..
ציינתי את "הרבה עשו כן ולא עלה בידם" בדיוק בשביל להבהיר את זה.

זה לילדים שלנו.. לפחות אם עבודת ה' נמצאת בליבנו ובתפילתנו..
דווקא הקבלה מתייחסת בצורה יפה מאוד לנושא של כסוי הראש הנשי ובהחלט נותנת בו טעם.
ככה שחבל לא לקחת ממנה טעמים למצוות כיסוי ראש..
אבל לפני כל נושא ההשקפהה  - קודם צריך להתייחס להלכה.
וזו אחת הבעיות שעד היום לא נכתב משהו מסודר הלכתי בנושא הזה, וככה נשים נחלשות להן לאט לאט
והכיסויים מתגלצ'ים..
מקווה שנוציא את החוברת לאור בקרוב..
 

לקיים את רצון ה'.זה ראוי להערכה. למה את לא מורידה? כנראה כי את יראת שמיים ומבינה שלא הכל את מבינה ובכל זאת "נעשה ונשמע" זה אנחנו...אם אני לא טועה, בעבר פתחת שרשור על קשיים בזוגיות, ואולי זה מתחבר לך..כי לבוש צנוע זה כאילו לכל בת ישראל, אבל כיסוי ראש זה רק חובה על נשואות-ואולי זה רגיש לך ולא מזדהה בעקבות הרקע הזוגי.מציעה לך להמשיך ולכסות, ולהשקיע שירגיש לך יפה ומחמיא, ללמוד על זה, להתפלל על זה, ולהבין שגם אם לא התחברת, את עושה לשם שמיים.מעל ההבנה והרגש האנושי.

לא זוכרת אותך ובטח לא הייתי אז כאן בכלל.

אבל מה שכתבת ומה שעשית- וואו!

אישה מלכה!

תודה שנתת פה השראה לאומץ!

הלוואי שתצליחי בכל מכל כל!

כך שאף אחד לא היה כאן כדי לחזק...

(סליחה שאני מעלה את זה בזהירות, אבל יש סיכוי שאנחנו מתרגשים מיצירה לא מאוד משובחת של ai)

התוכן עצמו גם מעלה כמה חשדות. 

בבקשה, תבוא הכותבת ותבדה אותנו.

אבל כן

קראתי שוב

ואכן יש מצב שזה בינה מלאכותית.

והסיכום: תהיי חזקה

תאמיני בעצמך.

קצת לא קשור לכל הטקסט הקודם.

אם המטרה היתה לחזק מישהי

אז למה רק בסוף?

כל הפוסט מדבר על להגיד תודה

ואז בסוף

תהיי חזקה

תאמיני בעצמך

אז למי דיברו ופנו בפוסט הזה?

לאלה שעזרו?

או למי שרוצה לעשות צעד?

(ולעניין: שוב, אולי מבוסס על סיפור אמיתי, ונעזר בבינה מלאכותית, 

וכן כמו שאמר שם, דרושה זהירות. אבל גם מצידנו כסתם אנשים בעולם המשוגע הזה דרושה זהירות. ואצ"ל בפורום אנונימי וכו'.

תבוא הכותבת עם תגובתה והערותיה.)

אלא בן אדם אמפתי באופן כללי, לכן זה מיד נגע בך.

אבל בתוכן הדברים יש סתירות 180 בין הרישא והסיפא.

מה זה?

ובכלל למה שאנשים ימציאו סיפור?

מה יצא להם מזה? 

כמובן שיכול להיות שמדובר גם במישהי אמיתית שנתנה לai לשפץ לה את הכתיבה. 

אין לי מושג על הסיפור הספציפי, אבל הדיון הזה שאתם מנהלים כאן, עלול להחליש את הקוראת הסמויה שעכשיו מנסה לאזור כחות ולקום ולצאת.

ובין אם לא.

הכי חשוב שמי שקוראת תדע שנוכל להוות עבורה כאן מרחב ביטחון אישי ונשמח לתת לה כוחות. 

מאחלת לך רק טוב!!🫂❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

יכול ליצור יותר מידי התעסקות בעניין

אם זה באמת לא עניין גדול

אז שלא ייפגש עם הסטודנטית.

זה יכולה להיות שיחה קצרה

שאשתו פשוט תגיד לו

תשמע זה מפריע לי....

אני ממש אשמח אם תמצא סטודנט ללמוד איתו במקומה.

אם זה מקובל על בעלה אז הכל סבבה

שוב כל אחד והסטנדרטים שלו

אני מכירה מישהו שכן למד עם סטודנטיות כי לא היתה ברירה בפקולטה הספציפית שבה הוא למד

אולי לא היו מספיק סטודנטים...

פשוט להגעד לא, או לתת גבולות כלשהם שמקובלים עליה.

אבל חהתחיל לדון איתו איך הוא היה מרגיש ומה דעתו אם וכאשר ולמה ושמה, זה מתכון למשבר בזוגיות.

יכול להיות שאני שטחי ופרימיטיבי אבל אגיד לך בכנות:

אם היא בחורה יפה - יש לך על מה להיות מוטרד.

אם היא מכוערת, אין מה לדאוג.

לק"י

ואני גם לא מסכימה איתך.

גם מכוערות מתחתנות,

גם מכוערות נמצאות בזוגיות מאושרת,

גם מכוערות יכולות לבגוד,

גם מכוערות יכולות להיות מאהבות...

במצב של חוסר בבית

לא מדברת על זאת שפתחה את השרשור

חלילה

כי היא אמרה שיש להם זוגיות יפה ברוך ה'

אבל במצב שחסר בבית

בקלות אפשר להיסחף

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️