נסה שוב בצורה פחות פוגעת.

@מופאסה

ביקורת היא באמת לא נעימה, לאף אחד.

אף אחד לא אוהב להרגיש שהוא "לא שווה", או "פחות שווה",

או שמישהו מרגיש ש"הוא יותר טוב ממנו", או "צריך לחנך אותו",

וזה פשוט - לא נעים לשמוע שאתה לא בסדר! ובטח אם אתה מרגיש שאתה לא בסדר בעיני מישהו שאתה *מאוד אוהב* ומאוד *מעריך*.

אז קודם כל להבין את עצמך/השני שספג ביקורת - זה באמת מאוד מאוד לא נעים לשמוע ביקורת.

אז איך אפשר בתכל'ס לנסות לשפר את הדימיקה התקשורתית:

1. מה שקשור לאדם שנותן את הביקורת -

לעיתים, אדם מאוד ביקרותי - הוא אדם שגדל בבית מאוד ביקורתי,

בסביבה מאוד ביקורתית,

בו, מאז שהוא זוכר את עצמו אביו או אימו או שניהם כל הזמן שידרו לו: "אתה לא מספיק טוב/ אתה יכול יותר תמיד, 

גם אם אתה 100 אפשר להיות תמיד 101, תמיד אפשר יותר, אתה כזה וכזה וכזה,

למה אתה כזה,

למה אתה לא כזה,

תהיה כמו___

תלמד מ____ וכן הלאה וכן הלאה" - עד שהוא כבר מתפוצץ מבפנים ולא יכול לשמוע את זה יותר,

אבל בד בבד שזה קשה לו - זה מה ש*מוכר* לו.

וכך הוא לפעמים באמת תופס את עצמו.

וכך הוא באמת נהיה מאוד מאוד ביקרותי כלפי עצמו

וכך הוא באמת נהיה ביקורתי גם כלפי הסביבה שלו - זה פשוט מה שהוא מכיר ויודע!

זה פשוט ה"אינסטינקט" הראשוני שלו מרוב שהוא רגיל לזה,

המוח זוכר הכל, הגוף זוכר הכל, הנפש זוכרת הכל, התת מודע זוכר הכל - ואדם שחיים שלמים חי עם דפוסי ביקורת - לא פלא שיעתיק אותם כאן למשפחתו.

עכשיו איך זה עוזר *לך* (וגם לשני?)

אז אולי זה לא עוזר הרבה,

אבל קצת בטוח כן.

כי יש את *ההבנה ההתחלתית הזו* - ממה זה נובע,

מהמקום הבעצם מאוד כואב וקטן ***שלו (האדם שנותן את הביקורת) עם עצמו***, ועוד מאז שהוא ילד...

ההבנה הזו יוצרת גם אמפתיה

גם שלך כלפיו

ואולי יותר חשוב - גם שלו לגבי עצמו. כאשר *הוא* יבין את עצמו ו*הוא* יקבל אמפתיה כלפי עצמו - עצם המודעות הזו,

עצם הלהעלות את הדברים מעל לפני השטח - כבר יכולה לתת הרבה.

וכמובן שמודעות זה לא מספיק, וצריך גם כלים מעשיים.

אז אחרי ההבנה אפשר להוסיף נדבך הדרגתי של איך בפועל לאט לאט לנהוג אחרת,

לשנות את הדפוס.

2. מה שקשור למי שמקבל את הביקורת-

לעיתים אנחנו כ"כ רוצים להיות טובים, ולכולם,

ולפעמים אנחנו בסה"כ חושבים שאנחנו סבבה ואנשים טובי לב ורק רוצים להוסיף טוב בעולם ובבית, ולא מבינים "מה הוא נפל עלינו" עכשיו עם כל הביקורת הזו.

כי אנחנו רק בני אדם...

ובכן, המקום הזה אצל כל אחד ואחת מאיתנו יכול לפעמים לקחת אותנו לקצת רגישות יתר למילים הנאמרות.

ז"א, שלפעמים השני *בכלל לא התכוון* לומר ביקורת - אלא רק להביע את עצמו/המחשבה שלו/הרצון שלו/הצרכים שלו,

ואנחנו ישר מבינים את זה כ*ביקורת אישית עלינו*!

למרות שזה בכלל בכלל לא שם.

למה זה קורה לנו?

אולי כי כרגע אנחנו במקום קטן *עם עצמנו*

ולכן יותר רגישים לזה.

או אולי כרגע אנחנו במקום יותר קטן בזוגיות או בביטחון שלנו בקשר ובאהבה של בן הזוגאלינו,

או מלאים בפחדים וחששות כלשהם - ואז הפחד הגדול הזה מוצא מקום בטוח בלב בצורה של פגיעה, העלבות, עלבון,

לחשוב שהכל מכוון נגדנו אישית כביקורת.

זה נכון שלפעמים המצב כך אובייקטיבית.

אבל מניסיון שלי עם הרבה מאוד אנשים וגם עם עצמי - הרבה (מאוד) פעמים המצב לא באמת כך, אלא זו לגמרי התחושה הסובייקטיבית שכל אחד ואחת מביאים לתוך חיי הנישואים שלהם.

לכן צריך להיות באמת באמת כנים עם עצמנו

וכל פעם לבודד *רק* את המקרה עצמו

את הסיטואציה עצמה

ולראות - מה באמת קרה שם? אובייקטיבית.

ממש לשבת עם עצמך כמה דקות אחרי העלבון - במקום שקט עם עפניות ולשחזר לאט לאט דבר דבר איך קרה ומה קרה.

לדוגמא:

קילפת גזר למרק ובעלך אמר "אבל רוחמה למה את מקלפת בכיור? תקלפי ישר לפח"

את ישר שמעת - אוף איתו! לא מספיק ש*אני* מכינה את המרק והוא לא נוקף אצבע,

לא רק שאני מתזזת כאן יום יום בכל הבית,

פתאום בא האדון ורואה רק מה שלילי ורע -

ורואה *רק* את הקליפות בכיור

במקום להגיד "איזה מרק טעים את מכינה לנו אשתי! תודה!"

הוא רק רואה מה לא טוב בי,

הוא לא מעריך אותי

וכן הלאה וכן הלאה.

אפשר להאכיל את עצמנו ממש בלי סוף ועד למחוזות שהשם ירחם מכל דבר כזה (כולנו. את לגמרי בחברה טובה. לי זה קרה בלי סוף גם... 

ובעצם מה היה כאן *אובייקטיבית*?

היה כאן קילוף של גזר לכיור.

היה כאן איש שאמר לאשתו למה בכיור עדיף לפח.

זהו.

בלי להגיד לה כמה היא אישה רעה,

בלי להגיד לה שהוא לא מעקריך אותה.

בלי להגיד לה שהוא לא אוהב אותה.

בלי להגיד לה שהוא לא מעריך את זה שהיא מכינה מרק.

בלי להקטין את כל מה שהיא כן עושה.

בלי לנסות למצוא בה משהו רע -

אלא *רק* רק רק ביטוי של מחשבה שלו שבאמת יותר "אפקטיבי" לקלף ישירות לפח.

לפעמים הוא אפילו רוצה לטובתה (!!!!) ומנסה להציע הצעת יעול ש***לה*** יהיה יותר קל!

וישר תזרוק לפח במקום מהכיור לפח...

ולפעמים זה סתם מחשבה *שלו*,

ולפעמים זה סתם ביטוי של רצון או משהו של איך הוא רואה את הדברים.

וזהו.

זה מה שזה.

אז אם למרות כל זאת נפגעים -

שוב, 

לראות עם עצמנו למה.

לחזק את עצמנו.

לחזק את הזוגיות שלנו.

לחזק את המקום שלנו שאנו מרגישים ביטחון ויציבות בנישואין ובאהבה של בן/בת הזוג אלינו.

לתקשר את הצרכים שלנו,

את הרצונות שלנו,

וכן, גם את הפגיעות שלנו - אבל בצורה של "שפת האני"- ולא "שפת האתה" -

"לי לא נעים שמבקרים אותי.

במקום: למה אתה תמיד מעצבן?!?!"

או:

"כשאני שומעת אותך אומר לי לקלף בכיור אני שומעת ביקורת.

ואז לשמוע אותו - אולי יאיר הכל באור אחר לגמרי.

ואז לענות: לי זה נחווה כביקורת וגרם לי להרגיש שאני לא מספיק טובה או שווה בעיניך.

אם פעם הבאה תוסיף "מאמי" או נשיקה קטנה, או סימן שאלה בסוף - את מעדיפה בפח ישר? כי יותר נוח ככה... -

זה יהיה לי הרבה הרבה יותר טוב!

אז ממשיכים לתקשר בטוב.

עם שיח פתוח וכנה.

כמובן לא בשעת העלבון עצמו - כי שוםפ דבר טוב לא יכול לצאת מהזמן העלבון והכעס -

אבל אחרי שנרגעים,

להוסיף את ההבנה שלך את עצמך ושלו את עצמו,

להוסיף את האמפתיה שלך לעצמך ושלו לעצמו -

ואח"כ לשכפל אותה גם לשני/ה ולשמוע אותם.

לדבר בשפה של צרכים, בשפה שמתרכזת בנו ולא באחר ומה לא טוב בו,

לתת פתרונות חלופיםם במקום שיותר טובים (כמו הסימן שאלה בסוף, הנשיקה הקטנה, המאמי וכו'),

ופשוט לשמוע אחד את השני - *ולהקשיב*.

ועכשיו רוצה לכתוב לך עוד על תקשורת שהרבה יותר אפקטיבית ב"ה גם לחיי הנישואים שיהיו לך בקרוב (אמן!) אבל זה נכון בעצם לכל דינמיקה ולכל מערכת יחסים שהיא:

לפעמים "בעידנא דריתחא" מה שנקרא,

אחד מבני הזוג, או אפילו שניהם,

יכול לא להגיב כ"כ טוב אפילו לאמירה האמיתית והמדויקת הזו שהשני אומר ממה הוא נפגע.

לכן צריך לדעתי לקרוא את המציאות עצמה בזמן אמת,

ולקרוא את בן/בת הזוג בזמן אמת ולא רק את עצמנו

כי לעיתים, אפילו שהכוונות ואפילו המעשים שלנו טהורים וטובים - לצד השני אין את הפניות באמת להקשיב מכל הלב,

לא מכוונה רעה חלילה,

אלא כי הוא עמוס/טרוד/לחוץ/רעב/עייף/אחר עכשיו,

וגם אם נגיד לו "נפ-געתי ממך שאמרת ___" הוא יכול להרגיש כעוס ולהתקיף חזרה במקום לקחת לתשומת ליבו,

מה שאין כן אם כל אחד לוקח לעצמו קצת זמן עם עצמו להירגע,

זה יכול להיות כמה דקות,

זה יכול להיות כמה שעות

וזה יכול להיות אפילו יום שלם -

העיקר שחושבים על הנעשה, לוקחים קצת אוויר לנשימה ואז מוצאים זמן שנוח ומתאים ל*שני* בני הזוג, כדי שהדברים לא רק יצאו מהלב, אלא גם יתיישבו על הלב.

אחרי שנרגעים ומבינים את עצמנו,

מבינים מה בעצם הפריע לנו,

מה היה חסר לנו,

מה בדיוק מה אני צריכה ממנו,

מה הוא צריך לעשות כדי שארגיש יותר רגועה (אולי הוא בעצם לא כ"כ יודע?),

קובעים זמן לתווך את זה לבן/בת הזוג – לדבר על הדברים.

לפתוח ולומר שאני מאוד רוצה לדבר 

שזה חשוב מאוד

לברר האם יש עכשיו זמן לשיחה רצינית וארוכה, בלי הסחות,

בלי ילדים צועקים ברקע

בלי עבודה שחייבים עכשיו לרוץ אליה,

בלי סדרה או מונדיאל שיש עכשיו בדיוק ונרצה לסיים מהר,

פשוט לברר האם אפשר לדבר עכשיו? אבל שיחה עמוקה וארוכה.

אם כן - מה טוב.

פותחים הכל.

את אומרת מה שעל ליבך, הכל והוא שומע.

אחר כך הוא אומר את כל מה שעל ליבו ואת נקודת המבט שלו, הכל, ואת שומעת.

לא מפסיקים לברר עד שהעניין מוצה עד תום!

בלי פירור שנשאר לא פתור!

ןלא רק זה,

אלא גם עושים הסקות מסקנות וסיכום בסוף!

אפשר ביחד ואפשר אפילו לכתוב את זה במקום אישי ולזכור.

כמו ״רשימת דגשים בזוגיות שלנו:

1. שאני נפגעת אני צריכה שקט

2. שבעלי אומר לי איקס הוא מתכוון וואי

3. אם אני עושה א׳ בעלי מרגיש לא כל כך כיף

4. המוח שלי שונה מהמוח של אישי, אני מפרשת ככה את זה והוא ככה, פשוט כי אנחנו שונים ובלי שום כוונה רעה

5. בפעם הבאה שזה קורה - יהיה טוב אם נעשה/לא נעשה/ נשים לב/ ניזהר יותר מ...

 כדאי לקבוע זמן קבוע מראש ותחום לשיחה.

(כמובן שבין לבין אפשר לדבר והכל בסדר, פשוט שיש משהו קבוע המוח יכול "להתכוונן" לזה יותר בקלות...)

נסי ללמוד לומר דברים בלי לפגוע,

נסי להתחיל את השיחה בדברים טובים עליו, בשבחים,

ואת הביקורת לומר בצורת בקשה ולא בצורת פקודה,

ולומר אותה בשפה נעימה, בשפה שאת מתארת מה *את* צריכה, מה *לך* קשה ולא כמה *הוא* לא בסדר - תמקדי את הכל בך בלבד ולא לומר עליו דברים שליליים בכלל! רק לדבר על הצרכים *שלך*

להוסיף אח"כ "הייתי שמחה אם ________"

אחרי כל זה,

לזכור תמיד שאת אוהבת את בעלך

ןבעלך אוהב אותך

ורוב הסיכויים שלא הייתה לו כוונה לפגוע, אלא אמר מה שאמר או עשה מה שעשה מהרגל/ רוח שטות/ שיעמום/ לחץ/ עייפות / חוסר תשומת לב/ שוני בפירוש המשמעות במוח שלו וכן הלאה.

אחרי ההבנה המאוד חשובה הזו אפשר להתקדם.

אז הוא כעס כי הוא הרגיש ח** עם עצמו.

אז הוא כעס כי הןא תפס את התגובה הנפגעת והמתרחקת שלי כביקורת שלילית כלפיו שכאילו אומרת לו: אתה לא בסדר! תתבייש לך!

הוא כעס כי אולי הןא מאוכזב וכועס בכלל על עצמו שפגע בי בכוונה או לא ומתוסכל מזה וזה יוצא בצורת כעס אן צעקה

הוא כעס כי הרגיש שדוחקים אותו לפינה וכו׳

ואני כעסתי כי המילה הזו מתפרשת במוח שלי כפוגענית

אז אני נפגעתי כי הרגשתי שאני לא חשובה לו

שאני לא מקום ראשו אצלו

שאני לא מושלמת בעיניו

שהוא לא מכבד אותי כמו שאני מצפה ורוצה 

וכן הלאה.

אחרי ההבנה הזו

אפשר לומר אותה אחד לשנייה, שכל אחד יעשה ״ביקור הדדי״ בלב של השני,

ברגשוצ של השני,

בדפוסי החשיבה והמוח של השני,

שכל אחד יכנס רגע לראש של השני ממש כמו משחק תפקידים,

ואחרי ההבנה השלמה הזו א תביני בדיוק מה גרם לו ולמה

והוא יבין בדיוק מה קרה לך ולמה

ותוכלו להמשיך בחיים ביתר כיף ואהבה עם ההבנות והתובנות החשובות הללו.

(אם אין זמן לשיחה ארוכה אומרים: ״חשוב לי לדבר.

עכשיו לא מסתדר, מתי כן אפשר?״

ולקבוע זמן מדויק, עדיף כמה שיותר מוקדם,

לפנות את הכל ושזה יהיה ראשון בסדרי העדיפויות

אבל לא לוותר!

לקבוע!

לדבר!

עד הסוף!

זה חובה!

אפשר גם לעשות ״אימאגו״ 

שבעצם אומרים את כל הנ״ל בקירבה, מבט בעיניים, שומעים כל אחד בתורו עד הסוף,

משקפים מה ששמענו ושואלים האם הבנו נכון? (רק חוזרים על הנאמר מבן הזוג בלי לתת פרשנות והערות משלנו),

אחר כך מביעים הבנה והזדהות , ״אני מבין שכאב לך שאמרתי לך ככה וככה,

זה באמת יכול לפגוע״ וכדומה.

ממשברים צומחים.

משבר הוא כמו שבר, משהו שבור אפשר לתקן

משבר הוא כמו ״שובר״ - שובר הןא הזדמנות שלנו להסתכל לחיים שלנו יוצר פנימה.

לפעמים במהלך שיגרת החיים השוחקת דברים שחשובים לנו ומהותיים לנו נדחקים לפינה.

ברגע שקורה מקרה כזה, משברון או משבר כזה,

זו הזדמנות נפלאה בשבילנו להבין - מה בעצם חשוב לי?

מה קריטי לי?

מהם הקווים האדומים שלי?

ממה אני נפגעת?

אם זה לא היה קורה ומתפוצץ לא היינו מבינים זאת לעומק.

אז כן, שובר לשיפור החיים 

אחרי המשבר מתחזקים

מתקרבים

עולים עוד שלב ועוד דרגה בקשר

הקשר נהיה יוצר אוהב, מבין, מכיל, עמוק.

ןמשבר כמו ״המשביר״ שהיה יוסף במצרים - הוא מכלכל ומזין אותנו בתובנות חשובות וקריטיות לחיים, הוא המשביר האישי שלנו.

 אם תבינו לעומק מה קורה לכל אחד מכם בזמן "המריבה",

תבינו שמכיוון ששניכם בני אדם שונים,

והמוח שלכם מפרש בצורות אחרות לפי דפוסי ילדות ודפוסים אחרים שמשפיעים עליו,

כל אחד מכם מפרש שונה את אותה סיטואציה.

אז מצד אחד בעלך צריך להבין שאין צורך לכעוס, כי את הבנת מה שהבנת מדבריו כי כך המוח שלך פירש את הדברים,

כך שלל החוויות, הרגשות והמחשבות שלך אישית גרמו לך להרגיש - כי את זו את 

ואי אפשר לעשות ניתוח לשינוי מוח עדיין...

ואת צריכה להבין ולא לכעוס עליו שהמוח שלו פירש את הסיטואציה כפוגענית כלפיו, כיוון ששפטו אותו לחומרה *לפי דעתו והרגשתו*

המוח שלו, על שלל דפוסיו וכל המטענים שהוא חי וסוחב איתו מינקות פירש שאם אשתו אומרת לו ״נעלבתי ממך שאמרת לי כך וכך״ - אז זה אומר כנראה שאישתו חושבת שהוא אפס, לא יוצלח, לא משהו

וזה אומר שהוא חושב על עצמו גם דברים רעים - ובגלל שאי אפשר לחיות בנוחות עם כל התחושות האלו - המוח שלו רוצה ישר להדוף אותם ממנו, שלא יהיו שם

אז זה מתבטא בצורת כעס.

אז זה מתבטא בצורה שהוא אומר לך ש*את* לא בסדר שככה הבנת ולא דנת אוצו לכף זכות 

זה קצת מוריד ממנו את כל המטען הכבד הזה של התחושות הללו,

בין אם במודע ובין אם בתת מודע.

לכן העבודה של שניכם היא להבין אחד את השניה לעומק.

וההבנה הזו יסודה בכך ששניכם בני אדם שונים 

עם מוח אחר 

עם דפוסי ילדות שונים

עם מטענים גנטיים וסביבתיים שונים

עם שלל חוויות ואירועים שעיצבו את מי שאתם

ומעצם כך התגובה והפירוש שלכם לאותה סיטואציה בדיוק שונים בתכלית.

אחרי שתבינו את ההבנה הראשונית הזו יחד 

אפשר שבעלך ירגיש רגע בנעלייך, ינסה לחשוב מדוע את, כי את את, כן נפגעת מהמילים הללו, להבין ןלהזדהות.

ואת תיכנסי רגע לנעליים של בעלך ותנסי לחשוב מדוע הוא, כי הוא הוא פירש את הפגיעות שלך שמתקפה נגדו או כחוסר הערכה שלך אותו, או כהקטנה שלך אותו בעינייך וכן הלאה.

אם בעלך אומר שלא נעים לא להיות בסביבה כשאת משדרת לו לחץ  וכד' – כנראה שהוא *באמת* מרגיש כך.

אולי זה יושב לו על מקום מאוד רגיש,

אולי *את* חווה זו כביקורת *כלפייך* - שמה? לא מספיק שאני מג'נגלת כאן את כל הבית לבד, יש עוד ציפיות ממני שאהיה רק נופת צופים כל הזמן? יש עוד ביקורת *עליי?!* על הלחץ *שאני* משרה?

ושימי לב – שכאן – את יכולה להבין מהסאבטקסט שלו גם *ביקורת כלפייך* - וגם זה יושב *לך* על נקודה רגישה *אצלך* שחושבים שאת לא מספיק.

לא מספיק רגועה

אמא לא מספיק ___

וכן הלאה.

ואת, שכל כולך נתינה, לב ענקי, מסירות, השקעה,

כל כך רגישה וטובת לב – לך זה ממש ממש כואב לשמוע את זה.

אז יכול להיות שאת עושה משהו מאוד דומה למה שהוא עושה – משתבללת בכאב ובפגיעה הזו עם עצמך,

חווה את זה כביקורת עלייך בעוד הוא רק אמר מה קשה *לו*.

נראה ששניכם נוהגים באופן זהה רק לא שמים לב.

לשניכם לא נעים לקבל ביקורת.

לשניכם יש צורך להרגיש אהובים, שווים, בעלי ערך, טובים.

לשניכם קשה כאשר אתם חווים מבן הזוג שהוא לא חושב עליכם את ההכי טוב שאפשר,או שיש לו טיפת ביקורת עליכם.

תמשיכי עם הקו הזה להבין את עצמך ואת בעלך עוד ועוד לעומק. לראות בדיוק מה עומד שם,

להבין גם את עצמך,

להבין גם את בעלך, שהוא באמת מרגיש איך שהוא מרגיש.

אחרי ההבנה היותר עמוקה הזו תגיעו להסכם

בהסכם מסכימים שמותר להביע רגשות.

שלא צריך להתגונן ולהדוף רגשות של השני.

שהרגשןת לגיטימיים.

שאם פעם הבאה את אומרת : ״פגע בי ש_____״

הןא מקשיב ולא כועס

הוא לא חייב להתנצל ישר ואפילו לא להגיב

(זה יכול להיות בהמשך, אחרי שהוא יתקדם צעד צעד בתהליך הזה)

אבל הוא כן צריך להקשיב ולהכיל את הרגש הזה שלך ולא לבטל אותו.

ופעם הבאה שזה יקרה,

את צריכה להכיל את הרגש הזה של בעלך שמרגיש מותקף או לא בסדר ולומר לו אולי בסוף ״אתה טוב ואני אוהבת אותך. אני רק אומרת עכשיו מה פגע בי נקודתית, וזה ממש לא אומר שאתה רע או שאני חושבת עליך דברים רעים, ממש ממש לא, רק רוצה לבטא שבגלל שאני אני ובגלל שככה גדלתי המילה הזו מתפרשת אצלי כפוגענית.

אני בטוחה שלא התכוונת כי אני יודעת שאתה טוב 

אבל בבקשה אם תוכל להשתדל לא לומר אותה יוצר כי לי היא מזכירה דברים לא כל-כך נעימים״.

ההסכם הזה ביניכם,

שתחילתו בהבנת השוני ביניכם ובמוחכם,

דרך הבנה עמוקה אחד של השני

וכלה בהסכם שמותר לפרוק ולהרגיש ולא מבטלים רגשות ומנסים לבוא אחד לקראת השני ולתקן אצלנו מה שלוחץ על כפתורים פחות נעימים אצל בן זוגנו,

צריך להיעשות בזמן רגוע וטוב שלכם,

שאתם בקירבה ולא בריחוק,

בלי הסחות דעת אפשריות,

עדיף על בטן מלאה ושמחה ובמצב רוח טוב.

בנןסף לאמור,

אפשר לעשות יחד ולחוד תרגיל ולהיזכר רגע בילדות שלכם.

האם נאמרו כלפייך מילים דומות שהיית ילדה?

ע״י אבא או אמא או מישהו אחר?

איך זה גרם לך להרגיש?

האם אבא אמר לאמא אל המילים הללו או דומות להן? או הפוך?

איך היא הרגישה בתחושה שלך בתור ילדה ששמעה את זה?

ובעלך יכול לחשוב-

האם חייתי בבית ביקורתי?

האם אבא או אמא שלי העבירו עליי ביקורת?

איך הרגשתי?

איך אבא התייחס לאמא? איך אמא התייחסה לאבא?

מה זה גרם לי להרגיש?

האם בילדותי אבא או אמא עשו או אמרו משהו שצר אצלי את התחושה שאם מישהו נפגע ממני אז אני דפוק ולא יוצלח אז אנסה בכוח להדוף את הרגשות הללו כי הם בלתי נסבלים?

בטוחה שתצאו עם הרבה תובנות על עצמכם ועל החיים בכלל.

קבלו את עצמכם

את הרגשות שלכם.

זה לא קל בכלל ואפילו מעצבן מאוד להרגיש שגם פוגעים בך וגם לא נותנים שופ לגיטימציה לרגש הזה

וגם עוד כועסים ומאשימים!

זה כמו להוסיף חטא על פשע בריבוע!

וזה גם לא קל להרגיש שמישהו בוחן אותך בזכוכית מגדלת ועל כל נפילונת הכי קטנה שלך ישר נפגע,

כי זה גורם לך להרגיש בן אדם ירוד ושפל, ולהרגיש קטן בעיני עצמך ובעיני אשתך.

והיית רוצה שיותר יחליקו לך על טעויות,

יותר יתייחסו בסלחנות,

יותר יגידו ״הוא בטח אמר את זה כי נפלט לו בלי להצכוון

 או כי הוא ממש עייף

עןבד ממש קשה

טרוד

עמוס

לחוץ

דואג, רעב

אז יאללה נחליק לו הוא בעצם טוב מאוד במהותו.

כותבת עכשיו כמה טיפים לתקשורת בונה ומקרבת: 

1. מילוי צרכים – ולעבור משפה של תלונות לשפה של אמירת הצרכים האישיים שלנו -

כל אדם צריך שהצרכים הבסיסיים שלו ימולאו (אוכל, מים, שינה), ואח"כ הוא יכול להתפנות ולחשוב גם על הצרכים הנפשיים והרגשיים שלו.

בכל אחד מבני הזוג קיימים הרבה צרכים, כאשר העיקריים ביניהם אלו הם הצרכים שנחקקו בנו כבר מילדות ובגלל כל מה שעברנו מאז שנולדנו, ובעיקר בתקופת הילדות.

כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה?

(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, לכן כדאי ללמוד איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).

לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"

ולא בתלונות כמו: "אתה אף פעם לא _____, את תמיד ______, נמאס לי שאתה ______, את מעצבנת אותי כשאת _____"

לדוגמא,

* גבר שמתלונן תדיר לאשתו ש: "את אף פעם לא מתייחסת אליי כשאני חוזר הביתה!"

בעצם אומר:

"אני צריך יחס.

יש לי צורך בנראות. שיראו אותי ויתייחסו אליי."

* אישה שמתלוננת לאיש שלה ש: "אוף איתך! אתה כל הזמן צורח וצועק וכואב לי הראש ממך כבר!"

בעצם אומרת:

"אני צריכה רוגע ושלווה.

יש לי צורך ביציבות וביטחון.

דרך דיבור בטון רגוע הצורך שלי ביציבות ממומש."

* גבר שמתלונן לאשתו: "תפסיקי כבר לחשוב רק על עצמך כל הזמן, תפסיקי לשקר שרק את עושה פה הכל!!!"

בעצם אומר:

"יש לי צורך שיראו את הדברים הטובים שאני עושה.

יש לי צורך בהערכה."

* אישה שמתלוננת לבעלה ש: "תפסיק לרצות לשנות אותי כל הזמן!!!"

בעצם אומרת:

"יש לי צורך שיקבלו אותי כפי שאני.

יש לי צורך בקבלה ובאהבה ללא תנאי."

 2.  שפת ה"אנחנו"

עוד סוג של תקשורת בונה ומקדמת – הוא שפת ה"אנחנו" –האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.

לכן לומר: "איך אנחנו יכולים לעשות שזה יסתדר?

איך נוכל לפתור את הבעיה יחד? וכו'

3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-

גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,

שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")

ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן  הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק, רק השתבללות במגננות ובפגיעות ובעלבון של כל אחד (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').

4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –

א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")

ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")

ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')

חשוב בתקשורת הזו ליצור קשר עין, מבט חם בעיניים, החזקת ידיים וקירבה.

בצורת תקשורת זו יש "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.

5. החלפת תפקידים:

כל אחד מבני הזוג יהיה השני/ה, יכנס לראשו, למחשבתו, להלך רוחו.

כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:

"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"

"מה הכי היית רוצה?"

בצורה הזו מבינים יותר אחד את השני.

6. תקשורת מקדמת-

לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו  ועובר להתקפה...

במקום לומר: אתה שקרן! את שקרנית!

לומר: אני מבין/ה שכך את/ה רואה את הדברים.

האם תסכים לשמוע איך אני רואה אותם?

7. תקשורת של הקשבה פעילה:

לתת לשני לסיים את דבריו ו*להקשיב* להם עד הסוף.

לא רק לשמוע, אלא ממש להקשיב.

לא לחפש תוך כדי שבן הזוג מדבר מה ואיך לענות לו - אלא רק להיות בהקשבה מלאה.

לראות איך נראים הפנים שלו, מה ההבעות, איך הגוף, איך הטון, מה התוכן - להיות כל כולנו בהקשבה פעילה, וכמובן לתת לו לסיים את דבריו ורק אז לענות,

כאשר המענה יהיה *בלי לבטל* את מה שאמר

אלא *להוסיף את העמדה שלי*.

לשאול גם איך אתה מרגיש? להוסיף גם את הרגש.

לשמוע את המלל והתוכן,

אבל גם את הרגש.

להבין את הבן/בת הזוג עד הסוף

למה הם מרגישים כך

איך הם בכלל מרגישים

מה *הם חווים*

ליצור קשר עין ולא לדבר תוך כדי הסחות שונות וחוסר פניות,

להביט בעיניים אחד של השנייה,

להרגיש את הלב והנשמה של השני/ה כאשר מדבר, להתחבר לפנימיות שלו, לטוב שבו, לרצון שבו,

אם האישה אומרת "כואב לי שאנחנו רחוקים"

הבעל יענה לדוגמא: "כואב לך שאנחנו רחוקים? אני יכול להבין אותך. זה באמת כואב כשאנו לא קרובים כמו פעם."

לתת אישרור לרגשות1

לתת אישור לכאב!

ליצור שיקוף - שמעתי אותך! 

ליצור הזדהות והבנה - אני מבין אותך! ויכול להזדהות איתך (מאוד דומה לאימאגו).

בצורה הזו בן/בת הזוג מרגישים שבאמת אכפת לשני מהם,

שבאמת שמעו אותם והקשיבו להם

שהם באמת נספרים ולא בלתי נראים,

שבאמת מבינים אותם

ורוצים לנסות למצוא יחד פתרונות.

וכל אחד מנסה לבוא אחד לקראת השני, בעיקר ע"י שאלות ששואל את עצמו כמו:

"איך אני יכול לבוא כאן לקראת אשתי?

איך אני יכולה לבוא לקראת בעלי?

מה הכי ישמח את אשתי?

מה הכי ישמח את בעלי?"

וכן הלאה.

8. שפות אהבה שונות:

כולנו אנשים שונים.

מדברים "שפות" שונות

(מכירה את שפות האהבה?

זה בכללי, אומר שכל בן אדם "מתוכנת" להרגיש אהוב ולהראות אהבה בדרך אחרת-

חלק בשפת המגע - ע"י מגע פיזי, חיבוקים, נשיקות, יחסי מין

חלק בשפת המילים - ע"י מילים טובות ומחמאות

חלק בשפת המתנות - ע"י קניית מתנות

חלק בשפת היחס ותשומת לב - ע"י זמן משותף ביחד, פריקה ושיתוף

וחלק ע"י עשיית דברים טכניים לבית - כמו כלים, קניות וכל תקתוקי הבית למיניהם

חלק בשפת הסליחה - לדעת לסלוח ולדעת לבקש סליחה

חלק בשפת הקבלה - לקבל את השני בדיוק כמו שהוא, למרות כל מגרעותיו

ויש עוד שפות.

איזה שפות את חושבת שאת מדברת?

איך *את* מרגישה אהובה?

איזה דברים בעלך יכול לעשות שיגרמו לך להרגיש שהוא אוהב אותך ואת חשובה לו?

איזה שפות את חושבת שבעלך מדבר?

איזה שפות הוא חושב שהוא מדבר?

איך *הוא* מרגיש אהוב?

איזה דברים את יכולה לעשות שיגרמו לו להרגיש אהוב?

נסו בזמן נעים להעלות את זה ביניכם. זה מאוד מקרב.

בהצלחה רבה!

הכי חשוב זה להקשיב, ולהקשיב עד הסוף.

להבין, ולהבין עד הסוף.

ומכאן הדרך לקירבה ומציאת פתרונות אפשרית והרבה יותר קלה ומוצלחת!

בעלך בהחלט זכה בך!!!

קראתי בתשומת לב כל מה שכתבת, אשמור לי את תגובתך לימים שאהיה נשואה

ובטח פה ושם נצא מהכלים מן הסתם ...

אכן , את צודקת בדברייך הבעיה שאני כבר כן מגיבה זה מהבטן.. בטוח שאפשר לעשות

זאת בצורה יותר בוגרת כמו שכתבת...

אני פשוט לא רגילה לנתח כל כך הרבה את הצד הגברי.

אעשה בזה שימוש כבר מעכשיו, תודה רבה לך את אלופה!!!

אבל כן זה מוזר לי מה לעשות

אני אמצע ה 30 אבל גדלתי בדור אחר שגברים לא מדברים על רגשות, אז

אני לא מבינה מאיפה זה בא לי.

מעניין. 

תגידו, מה היה קורה אם הייתי פותח פה שרשור ומציין איזשהיא תכונה נשית, וכותב שאני רוצה ומצפה שבת הזוג שלי תצטיין בתכונה הזו ולא תזייף בכלל, ואם היא מזייפת ולא ממש ממלאת את ייעודה כאשה אז אני יהיה מאוד מאוכזב ממנה כי אני מצפה שהיא תהיה אשה מושלמת. 

נכון שהייתן מתנפלות עלי ? נכון שהייתי מקבל פה הפניות לייעוץ והסברים בלי סוף על כמה שגבר צריך להשקיע באשתו ואשה היא לא מכונה אוטומטית שרק מחייכת/תומכת/מכילה/חמודה/משקיעה/מטופטפת על עקבים כל היום ?!

אבל לצפות שגבר יהיה חזק ולא רגיש זה בסדר גמור. אולי קצת לא ריאלי, אבל סך הכל לגיטימי. אתן רוצות גבר, וגבר צריך להיות חזק, לא שיפגע מכל הערה, הוא גם בטח צריך להיות מסוגל לספוג את כל המשברים והקשיים הרגשיים שאשתו מעמיסה עליו. הרי היא צריכה להישען עליו, לא ?! 

את יודעת מה הסוף עם כל הגברים החזקים האלו ? תחפשי פה בפורום. שרשורים מלאים בתמיהות וסימני שאלה על הגבר החזק שלא נוקף אצבע ולא שם לב בכלל שאשתו קורסת מרוב עבודה בבית ועוד בהריון/אחרי לידה. מרוב שהגבר כזה גבור וחזק הוא פשוט גולצ' על הספה כל הערב. כמה מבאס. הדבר היחיד שחזק בעסק הזה, זה המנגנון החורק של הריקליינר, פלא שהוא שורד. 

ההגיון הוא פשוט מאוד. אם הגבר באמת מספיק חזק ולא אכפת לו מכל מילה שאומרים לו, אז כנראה שגם לא אכפת לו משום דבר אחר. ולא קוראים לזה גבר חזק, אלא גבר אטום. ואגב, יש נשים שנשואות לגברים כאלו והן מאוד שמחות ומאושרות כי כנראה זה מה שמתאים לנפש שלהם. אבל כדאי לדעת שלכל תענוג יש מחיר. 

ראיתי דברים שעברו שוב ושוב את הגבול וזה מזה נבע ההערה שלי

חושבת שאם יש דברים שבאים על חשבון הזמן הפנוי שלי , זה לא במקום בכלל

ומכאן נבעה ההערה..

ולא אני לא נשואה

קודם כל תודה על החשיפה והתשובות הכנות..

האמת כן מה לעשות גדלתי בדור אחר שגבר בא הבייתה מביא פרנסה אוכל עובד וכאלה...

בטח לא היה שום שיחות נפש ולא ראיתי שום גבר שרגשותיו נפגעו..

במידה וכן תגובת הגברים בילדותי היו מאוד מתלהמות, ולא בקטע שנפגעים.

אני מבינה שלגברים יש רגשות ונראה לי שלא ממש ניסחתי את עצמי ברור.

לדעתי לא צריך לקחת כל דבר קשה

וגם אם נפגעים אין צורך לעשות ברוגז שבוע, להעלב בצורה דרמתית להתכנס בתוך עצמך..

תמיד חשבתי שזה שמור לנפש של הנשים, כי מה לעשות אני לפחות קצת יותר מסובכת עם עצמי

ויכולה להכנס לסרטים מהר מאוד, דווקא בגלל זה צריכה שהצד השני כן יהיה חזק כי אם לא על מי בעצם יש לי להשען?

לא יכולה להחזיק את שנינו

 חייבת קצת את התמיכה הגברית.

אישה לא יכולה לנהל בית ילדים עבודה וגם להיות בלשית ולנסות לחשוב למה ומה אמרתי בדיוק שהוא משתבלל עם עצמו

אני אישית זה מוריד לי מהגבר, המון, במיוחד שאני די חזקה ברוך ה'.

אין לי בעיה עם גבר שנפגע בכללי, זה אפילו מושך בצורה מסוימת, כן מראה דווקא על חשיבות שלי בעיניו, 

אבל דווקא התגובות האלה מסביב, הבריחה הברוגזים זה מה שכל כך קשה, ולצערי נתקלתי בהרבה גברים כאלה..

רוצה פשוט גבר שיבוא ויגיד לי : "וואלה אמרת כך וכך וזה פגע בי ". זה הרבה יותר קל, אך

מבינה שכל אחד הוא סיפור בפני עצמו, וכל גבר וההתמודדות שלו, אז מניחה שגם אני אוריד קצת מהחומות שלי

ואלמד להגיד ביקורת בצורה יותר טובה.

ושוב תודה לכל אחד ואחת מכם, מכל תגובה לקחתי משהו

אבל הם כן נפגעו..
פשוט להגיד "נעלבתי/נפגעתי" בעולם של אותם גברים - זו הבעת חולשה.
כעס זו הדרך להביע עלבון כביכול מתוך כוח, ולא מתוך חולשה. (בהגדרות תת המודע של אותם גברים)
אבל הם בהחלט נפגעו. 
פשוט לא ידעו להביע את זה..
השאלה אם רצית לעצמך כזה גבר?
שמתפוצץ ומתפרץ..?

את מבקשת בסוף הדברים שלך דווקא בקשה מאוד יפה..
את מבקשת גבר שיחזיק מרחב בריא.. עם בטחון בקשר.
יהיה נאמן לעצמו ויאמר במפורש מה שמציק לו.
גם גברים אגב מבקשים את זה בעומק ליבם מנשים.. המון!!
"שרק יפסיקו לעשות סצנות, ויסבירו למען ה' מה קרה עכשיו.."
כנות ובטחון זה בהחלט תכונה מושכת יותר אצל כולם. נשים וגברים.

אין לי כוח למשחקים של " אכלו לי שתו לי"

תפגעו אבל לפחות בצורה בוגרת

הערה על משהו שממש הפריע לי בצורה אישית

אז מה כאילו לו מותר להתבטא בצורה מסוימת ולא ממש תקנית ומקצועית

ואויה רק אני מגיבה קצת ועומדת על דעתי אז נעלבים שלא בצדק...

גם לי מותר להביע את דעתי , מה נסגר איתם?

אבל אני כן אלמד להעביר בצורה פחות מאיימת. מה לעשות

הם לא רוצים להראות שנפגעים ואז הולכים לפינה עם עצמם במשך שבוע, ברוגזים..אז במקום להגיד

חד וחלק נפגעתי, הם הופכים את זה לסרט שלם ובאמתלה ש "מה פתאום לא קרה כלום"

זה קצת מתיש

לא יודעת, עם הגיל אני מאבדת סבלנות

חשבתי התבגרנו ממזמן

בהתחלה זה "לא אני לא כועסת"

אבל אחרי דקה אנו עושות שיחת נפש שלמה

כנראה נושא חשוב ממה שידעתי

רגיש , 

יש מן הסתם לכל אחד בחיים יש התמודדיות שונות וגם לי אם אצטרך גם

להתחיל להתמודד עם גבר שנפגע אבל לא יודע להגיד לי ישירות ואז מתחבאים 

ועושים משחקים אין לי כוח לזה! פשוט אין

ובגלל שהם כאלה גבריים כביכול לא מספרים

אתה יודע מן הסתם היו ויכוחים עם נשים אבל זה עובר מהר מאוד

לא נתקלתי באחת ששמרה טינה, אחר כך צוחקות והכל טוב

נשים בנויות אחרת, וזה מה שמטעה אישה זה דבר עדין ומסובך, דווקא

בגלל שעד עכשיו חשבתי שגבר זה אדם פשוט בלי הרבה תסביכים, אני קצת מופתעת 

מכל המשחקים האלו

שהוא דיבר עם אישתו והיא סיפרה לו שהיא נפגעה ממשהו שהוא אמר לפני 5 שנים. 

נשים אומנם דומות אבל לא זהות.

אני מבינה למה נפגעתי. לפעמים אפילו אחרי כמה חודשים..
אפילו שחשבתי שידעתי אז..
ודווקא בעלי יודע מדויק לשים את האצבע..

אצל רוב הנשים בדרך כלל

או שזה הולך מהר מאוד למטרת שלום

או שיש ברוגז ממש

אבל אין את האמצע , נשים זה עם של דיבור

מדברות על הכל

לפחות את הרוב

כי מההיכרות שלי, מה שאת מתארת הרבה יותר נפוץ אצל נשים מאשר גברים.
 

זה נכון שגברים פחות ילכו לכיוון של שיח, אבל לרוב הרבה יותר קל להם לסלוח וכמובן שיש המון גברים שמאוד דומים לנשים בקטע הזה (כמו כל קטע שיש לרוב הנשים/ הגברים).

אם יש לך מה שנקרא 'אגו מאוזן' אז אתה גם תדע לומר "טעיתי".

לא הייתי מייחס אגו מאוזן בלעדית לנשים או לגברים.

האגו של נשים וגברים יהיה שונה ולכן ההתמודדות תהיה שונה.

אבל העבודה על המידות ולומר "טעיתי" (לא רק לאחרים, אלא גם לעצמך) יהיה תהייה שווה בסופו של דבר.

יהיה דברים מסויימים שלנשים יהיה הרבה יותר קשה להגיד טעיתי. ויהיה דברים מסויימים לגברים באופן טבעי יותר קשה יותר.

לא נראה לי שחשדנות באמינות של גברים באופן כללי היא דבר חיובי או נכון.

בכללי אדם קרוב לעצמו ולכן בדברים שיותר רגישים ופגיעים אצלו יהיה קשה לו לומר טעיתי.

יש דברים שה'אגו הגברי' יהיה לו קשה יותר לפצח.

אמנם גם לנשים יש אגו, רק הוא בדברים אחרים. יש למינים השונים רגישויות שונות. ובכל רגישות קשה לומר טעיתי.

עבודת המידות בשווה. מידת האמת ומודעות עצמית - בשווה.

החשש הוא שתסתכלי על גבר ויותר תחשדי אותו על אמינות. זה לא נכון ולא צודק.

להגיד שקבוצת אנשים יותר מאופיינת בלא להודות על הטעויות שלה זה במפורש חוסר אמינות בדברים של אותה קבוצה (לעניינו - זאת 'קבוצת הגברים') הרי - פחות הגיוני להאמין לאנשים שלא מודים על הטעויות שלהם.

אין לי בעיה עם רגשות. זה חשוב. 

אבל כשמתנהגים כמו תינוק בשם הרגש זה פשוט נכות רגשית.

בגלל זה לפני שבוחרים בן זוג צריך לבדוק טוב טוב שיש תקשורת טובה. אף אישה לא צריכה לגדל תינוק מגודל.

הבנת בדיוק את העניין, לצערי אני לא יודעת להתנסח ממש טוב, ובהודעה הראשית

שלי זה קיבל אולי משמעות אחרת..

נכון גבר רגיש זה טוב זה יתרון, מי לא רוצה אחד כזה??

אבל לקחת למקומות כל כך קשים ולא מתקשרים ברגע שנאמרה ביקורת קלה? זה הזוי..

אני אימא (חד הורית) ל-2 ילדים קטנים, (ואגב אפילו מהם שהם נפגעים וכואב להם באים ומלבנים עניניים)

ושאני חושבת שהגבר הבא יתנהג בצורה כזו, זה מוריד זה כאילו עוד ילד לטפל בו. זה העניין.

והכי גרוע שאותו אדם שהערתי לו מבחינה מקצועית, זה כאילו בסדר שהוא מתנהג אלי בצורה לא  הכי מקצועית

בעליל איך שבא לו, וברגע ששמתי לו מעצור, זה הופך לפגיעה אחת גדולה..

אחחח מה אומר? נקווה לטוב צדיקה

ההפך

אם היה תקשורת נכונה וקצת אחריות ובגרות אני מאמינה שבהרבה בתים שלום בית היה בצורה טובה יותר

עד עכשיו למרות שזו ביקורת אחת לשנה

כבר בהנחת היסוד שלך המצפה מגבר "להיות חזק" כשאת יוצאת עליו ניכר שתפיסת הזוגיות פה היא בעייתית משהו.
כמובן שביקורת היא לגיטימית. ואפילו נצרכת. אבל ברור לי מבין השורות שה"איך" שלך כנראה לוקה מאד בצורת ההגשה...
פשוט בא לך להעיר בעוקצנות בלי לחטוף בחזרה... ועוד את מצפה שגם הביקורת תתקבל ויתחולל שינוי.. 
אבל את מזמינה בדיוק את ההיפיך הגמור.
זה מכבה את הצד השני\פוגע\מרחיק.
זה לא קשור לחזק. זה קשור ליחסי אנוש הוגנים.
בהצלחה בעבודה הפנימית.
זה יקרב את הפתרון שלך הרבה יותר מהר מאשר לקטלג את כל הגברים בדור כ"רגישים מידי".

שאני מעירה משהו, שיכיל אותי. זו התפיסה שלי , לא חושבת שהיא תשתנה. ולא רואה בכך בעיה.

אין לי על מה להתנצל, זה חלק מהדרישה שלי לזוגיות בריאה.

. נראה לי שגבר עם ביטחון עצמי גבוה גם ידע להכיל ביקורת שלי

( כל עוד היא נאמרת בצורה מתונה) וגם אם ייפגע יידע לבוא וללבן עניניים.

ולא לעשות ברוגזים (מה שהוביל הרבה פעמים בזוגיות הקודמת שלי לסוג של אלימות רגשית)

המערכת החיסונית. זה לא משנה אם זה איש או אישה
המילים האלה קשות..
אם לצד זה נאמרים טון של מילים טובות וטפיחות על השכם -
מתקבל איזון..
(הבאנו פה באיזה שרשור אחר את הדברים של פר' גוטמן שחקר היטב את העניין -
שביקורת לא מזיקה זה אמירה אחת ביקורתית על 20 גילויי אהבה ומילים טובות)

גם גבר וגם אישה ייקמלו ליד בן זוג שרק מבקר מבוקר עד ערב..

אם הגבר שלך יחליק לך את הביקורת שלך ובמקביל ייתן לך ביקורת על נושאים שונים: על המראה שלך, ההשגים המקצועיים שלך, גידול הילדים שלך (נניח המשותפים שיהיו), על האוכל שאת (אולי) מבשלת?

את מצפה שהגבר לא ייתן לך ביקורת בכלל ורק יספוג את שלך?

לבוטנים

הגדרת את הדברים מצוין. אני כבר כמה ימים מסתובב בעקבות השרשור הזה וחושב לעצמי כמה כיף זה להיות גבר רגיש. עד היום לא חשבתי על זה מזווית כזו של להגדיר את עצמי בתכונה שהיא לא כזו גברית במהות שלה. כמה יופי יש במתנה הזו, גם להיות רגיש ומכיל וגם להיות חזק ומוביל (היי ! יצא לי חרוז !!!). ממש להיות עם ולהרגיש בלי. תענוג. 

ואין שום סתירה בין רגישות לבין חוזק. הרגישות שלי לא סותרת את העובדה שכל עוד דברים לא נכנסו לפינה של התנהגות לא הולמת כלפי וחוסר התחשבות ברגשות שלי, אני גבר חזק מאוד שיכול לתת גב ולהעניק הרבה מאוד לאנשים שרואים בי את המשענת שלהם. אני באופן אישי נשאר חזק גם אחרי שאני נפגע למרות שזה מאוד מציק לי ובוער בי מבפנים, עד שזה מגיע למצב שבו אני אומר לעצמי שדווקא החוזק הזה גורם לי להיפגע יותר ויותר ואז אני כבר לא מסוגל להמשיך. 

ואני ממש לא בא לחלוק על פותחת השרשור ועל הדברים שלה. לטעמי נהיה פה מיקס בין שתי בעיות שונות לגמרי. בעיה אחת זו התכונה הגברית של גברים שלא יודעים לדבר על הרגשות שלהם אלא מתחפרים בתוך המערה. ובעיה אחרת זו איך להעביר ביקורת, כי יש צורה ודרך איך להעביר ביקורת בין בני זוג בלי לפגוע ובלי לעורר דובים רגשיים גדולים מידי. 

לגבי הבעיה הראשונה. יש אכן תכונה כזו שנובעת כמובן מהאגו הגברי. אבל להאשים בה את כל חוליי הזוגיות זו בעיני האשמת שווא. אגב, יש תכונה מקבילה אצל נשים שאמנם מדברות בצורה פתוחה על הרגשות שלהן, אבל גם בחצי שעה שעוברת עד שהן עושות את זה הן מסוגלות להרים לבעל שלהם כזו סצנה שתגרום לו לשרשרת של חמישה התקפי לב וזה רק מהנסיונות לנחש על מה הסרט הפעם. חצי שעה של התקפי לב מתקזז לגמרי עם יומיים (או שבועיים) של פרצוף עצוב ומסכן. 

אז מה עדיף ? אין מה עדיף, כי זה גבר וזו אשה. אם התקשורת הזוגית מתפקדת כמו שצריך (בצורה שבה בני הזוג מודעים לכך שגם ברגעים שקשה להם הם צריכים למצוא לנתב את הקשיים למקום של תקשורת ולדבר על הקושי ולא לפרוק את התסכול באפיקים אחרים של כעס או בריחה), אז לתכונות המגדריות הללו יש מקום של כבוד והרמוניה בתוך המערכת הזוגית הנפלאה שהקב"ה יצר. 

ולגבי הבעיה השניה. אני לא יועץ זוגי, אבל בהחלט מכיר כמה כללי אצבע שאלו אוהבים להשתמש לגבי ביקורת בין בני זוג. הכלל הראשון הוא שהביקורת תמיד צריכה להתמקד בקושי שלי להתמודד עם מצב מסויים ולא בהאשמה של מי שהביא לכך שזה המצב. הכלל השני הוא להשתדל תמיד לחכות להזדמנות רגועה ולא לשלוף בזמנים של כעס. הכלל השלישי הוא תמיד לפתוח בהתייחסות חיובית לתכונה טובה אצל הבן זוג ורק אז לעבור למסר הפחות חיובי. ויש ליועצים עוד כל מיני כללים, אבל התפיסה בבסיס של כולם היא שאנחנו לא באים לפרק תסכול וכעס על הבן זוג שלנו אלא אנחנו מנסים לעורר תהליך של שינוי בינינו ומוכנים להתאמץ בשביל זה. 

המיקס היחיד בין שתי הבעיות הללו הוא שכאשר יש בעיה אחת -קרי: הביקורת לא נאמרת בצורה ראויה מבחינה זוגית, אז אולי גם מתעוררת בעיה אחרת והבן זוג מתחפר בתוך המערה שלו. לא הבנתי. אם את לא מוכנה להתאמץ ולומר ביקורת זוגית בצורה מכבדת וראויה אז למה שהוא יתאמץ ויתגבר על התכונה שנובעת מהאגו הגברי שלו ? רק הגברים צריכים להתאמץ למען הזוגיות ? איך תרגישי אם מישהו יפתח פה שרשור מקביל על תכונה נשית שגורמת לנשים רק להתלונן ולהעביר ביקורת כל הזמן ? 

אבל אני שונא לנתח סיטואציות פה בפורום. אף אחד לא יודע מי את/ה ואף אחד לא יודע איזו סיטואציה הוא מנתח ועל איזה שורשים של רגשות ומתחים היא יושבת. הגיוני ומתבקש שהתמונה תמיד תהיה יותר מורכבת מזו שמוצגת בכמה משפטים שמנסים לתאר את הסיטואציה שהיתה. אם אני עובר פה על השרשור זה נראה שההודעה הפותחת באה בעיקר בעקבות סצנה בעבודה שבה הפותחת חוותה התנהגות לא הוגנת כלפיה והיא מצפה (בצדק!!!) להזדהות ואמפטיה על כך. אז מוסכם לגמרי שגבר בסביבת עבודה תמיד צריך להיות רגיש יותר כלפי נשים קולגות ולזכור שההתמודדות שלהן יכולה להיות שונה לגמרי משלו. הוא לא יכול להתייחס אליהם כמו לחבר גבר בעבודה. 

טוב. תיכף מישהו יפתח פה דיון על גברים שנהנים להגדיר את תכונות האופי שלהם בחרוזים. ואז אני פורש בשיא. 

קודם כל ישר כוח על התגובה המושקעת, לא חשבתי שפוסט כזה תמים לכאורה יעורר המון

תגובות.

בוא נבהיר משהו אחד, פתחתי את הפוסט הזה נטו בגלל יחס מקצועי שלא היה

במקום, על חשבון זמני האישי עם הילדים, שסוף סוף הערתי אחרי די הרבה זמן,(חצי שנה)

נתקלתי פשוט בתגובה לא הולמת. אני מיידעת אותו בקשר לדברים הנעשים בעבודה ואין שום תגובה

מהצד השני, פרצופים ויחס כזה שנמשך במשך שבוע, וזה אדם במעמד די מכובד שמתעסק

עם הרבה "חרא" סליחה על המילה במסגרת עבודתו. אז כן אולי לא אמרתי ביקורת עם מחמאה לפני ואחרי

אבל לא ציפיתי מאידך לכאלו תגובות ילדותיות. פשוט כך. רק לאחר שבוע שלם הוא התוודה

ואמר שנפגע ואגב גם על דברים הזויים כמו שיש שעות לעבודה ושעות לבית הוא לא מבין ולא מסכים

לדעתו אני צריכה לעמוד לרשותו גם אחרי שעות העבודה..גם מבחינת צניעות לא מתאים, זה לא בעלי ולא צריכה

עכשיו להקשיב איך עבר לו היום...

אני חושבת שכל אישה צריכה לעמוד על שלה שצריך ולדעת את ערכה כדי לא להיות ביחסי מרות-ניצול בעבודה.

עכשיו בכללי כן זה מחולק ל 2

צורת הביקורת בהחלט צריכה להשתפר, לקחתי בחשבון.

וגבר רגיש זה דבר נהדר ומושך בהחלט, אבל לרגישות יתר אני קוראת לגבר שעם כל הכבוד

שהוא נפגע ומבינה לחלוטין, לוקח את זה למקומות קיצוניים של חוסר תקשורת במשך שבוע,

חוסר מענה, זלזול ובכאלה לצערי נתקלתי די הרבה. זה רגיש מידי לטעמי שבמקום לבנות משהו

ביחד זה רק נהרס..

אגב רב אחד חשוב גם אמר, וואלה עבר על האישה יום גרוע עם הבית והילדים הבעל בא הבייתה

התפוצצה עליו, קורה אחת ל... בדרך אישה רגועה, אז הבעל ההפך צריך להרגיע אותה ולהבין שזה

לא היא והכעס והעייפות מדברים מגרונה.. 

זה קורה לכולנו יש רגעי משבר, פעם הבעל ירים את האישה ופעם האישה תרים את הגבר..

צום קל ומועיל לכולם.

תוסיפי לזה את העובדה שהוחלט שהכותרת הזו ראויה לככב בקידומים של הפורומים במשך כל הימים האחרונים ותביני למה כל גבר שרואה את עצמו קצת רגיש/פגיע/רגשי מידי, הזדעק ובא להפריך את הקביעה. 

לגבי העבודה, הסיטואציה שאת מתארת נשמעת קשה והזויה. הבן אדם אשכרה לא מבין איך להתייחס לעובדים תחתיו. על אחת כמה לאשה, ועל אחת כמה וכמה לאשה שעול גידול הילדים מוטל עליה. מגיעה לך כל האמפטיה בעולם אם המצב הוא שאת חייבת להמשיך לעבוד לצידו או תחתיו. את בטח לא צריכה לחשוב על דרכים מכובדות להעביר עליו ביקורת, הוא לא בן זוג שלך ואין לך שום מחויבות אליו מלבד מחויבות לעצמך למצוא את הדרך איך הוא מוציא ממך מינימום של אנרגיה נפשית ופיזית. 

לגבי התובנה הכללית. מסכים עם כל מילה שכתבת ורק מזכיר שבסיטואציה זוגית יש איזון בין רגעי החולשה שיש לכל אחד בין בני הזוג, ואי אפשר להאשים רק צד אחד על רגעי החולשה שלו. אם זה מגיע למצב שכבר אי אפשר להתמודד עם זה או שהוא לא מבין את הגבולות, זה מצב שמצד עצמו דורש חשיבה כיצד לפתור את זה. 

ותודה על האיחול. כנראה שהוא באמת עבד. 

יש פה הרבה גברים שהתוודו על היותם רגישים ואני ממש מעריכה את זה. 

כל גבר שאמר פה שכן הוא נפגע, לדעתי זה גבר אמיץ יש להם את היכולת לבוא עם פתיחות

ומינימום תקשורת ולהיות כנים.

זה דבר מעולה.

אני מאחלת לעצמי גבר רגיש ואמיתי העיקר בלי לשחק משחקים.

לצערנו גם בחיים המודרניים והפתוחים של היום יש לפעמים ניצול מסוים של האישה בתחום העבודה, אני

לא יכולה לשתוק על זה לאורך זמן. בגלל זה מעירה כשזה עובר את גבול הטעם הטוב.

בזוגיות  אתה צודק זה סיפור אחר לגמרי. דווקא בגלל שיש קרבה

ואחד צריך לתמוך בשני, הייתי מצפה שגם ברגעי פגיעה לכאן או לכאן (כמובן לא בכוונה תחילה)

יש רגעי שקט שהצד הפגוע צריך לקחת לעצמו, אבל בסוף כן לתקשר.

שום אדם לא יכול להרגיש שאסור לו לדבר ולהעיר שמא זה "יהרוס" את הצד השני.

תראי איזה רייטינג מדהים היא הביאה. ואנחנו כבר שבוע פלוס אחרי שהיא עלתה. אולי תשקלי לעבור לתחום התקשורת, יש שם אחלה בוסים .....

ואני דווקא בזכות השרשור הזה הצלחתי פעם ראשונה להגדיר לעצמי את הנקודה הזו. כן, אני גבר רגיש. אז היה שווה. 

ומסכים איתך לגמרי. בזוגיות אין כמו תקשורת. אפשר וצריך להגיד את כל מה שיש לנו לומר. אין דבר כזה אסור לומר. השאלה היא רק איך לומר ובאיזו צורה צריך להעביר נכון את המסר. 

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.