למה הוא עסוק

תגיד משהו מעניין

משהו מעניין.

 

עוד!

אני פשוט לא רוצה להציק לאנשים עסוקים

יש תרגיל שאני עושה בסוף הספורט.

זה תרגיל שהעניין בו זה משך הזמן.

כל כמה זמן אני מאריך את משך התרגיל.

מאז הפעם האחרונה שהארכתי התחלתי להרגיש לקראת סוף התרגיל זרמים בגוף.

היום אחרי התרגיל הנ"ל לקחת כוס חד''פ מהמגרה, הנחתי אותה על השיש כדי להוציא מים והתכוונתי ללכת למקרר להוציא מים קרים, אבל הכוס פשוט לא שיחררה לי את היד. היה מגניב

אולי צריך יותר בהדרגה

בכל מקרה זה באמת מגניב קצת
יש כל מיני תעלולים כאלו, למשל למתוח ידיים לצדדים לשתי דקות, לעזוב, ואז הן עולות לבד

זה שהשרירים נמתחים, עושים את זה גם ע"י הצמדת הידיים בכח למשך זמן ואז מרפים והן נמשכות בחזרה.

 

כאן היה לי חשמל סטטי שהשפיע על הכוס. זה מגיב (בעיקר כי זה היה לא צפוי).

לא הבנתי שזה חשמל סטטי, חשבתי שהיד ננעלה

רק שהתרגיל הזה בלי מכשירים בכלל ולמעשה לא זזים בו כך שאין חיכוך עם שום דבר אז הפתיע שבכל זאת נוצר חשמל סטטי.

בס"ד

סו יש לי מחשבותים
משה התעצבן על משהו ובקטע אינסטנקטיבי באתי למסאז אותו ואז קלטתי שזה ממש לא מתאים לו
וזה ממש משהו שלמדתי מתוכניות מטופשות
ואיכס
ללמוד מתוכניות מטופשות על זוגיות? סירואסלי?

איזה כיף שאני לא לומדת על זוגיות משום תוכנית

הבנאדם היחיד שאני לומדת ממנו על זוגיות זה שלום
קראתי גם מלא ספרים בנושא בתור כלה ולקחתי כמה רעיונות
אבל בגדול שלום צריך להיות יועץ זוגי או משהו

ואימרו איזה באסה

/אומר יום יבוא/

כי הציבו אותו לפני שהיה דשא (כי על דשא אסור לדרוך) בציפייה שבסוף יהיה

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה