כמו כן, אהרון הוא היחיד בכל התנ''ך שמוזכר תאריך הפטירה שלו - מה שמראה על החשיבות (כלומר חוסר החשיבות) של תאריך הפטירה.

ובכל זאת - לגביו כן מוזכר אז כנראה שיש לתאריך הפטירה שלו משמעות מסוימת (אולי רק כנקודת ציון, כמו עוד תאריכים שפורטו ביחס למדבר, אולי כדי שנדע כמה זמן היו במדבר ללא אהרון ואולי משמעות אחרת).

ולא, אני לא מהפתיים שמאמינים לכל זקן עם גלימה.

אני מדבר על מקובלים אמיתיים ו"מקובלים" כגון החיד"א, הבא"ח, וכו'.

כנ"ל לעניין עניין היארצייט

או שזה בבחינת "אם הלכה נקבל"?

אבל אכן סומך עליהם.

איתחזק גברא ואיתחזק קמיעא וכו'...

'אתמחי' לא קשור כאן.

אתמחי זה כשרופא/תרופה לכאורה הוחזקה כיעילה אז מניחים שהיא פועלת, מה שלא שייך לגבי פעולת נר על נשמת נפטר.

מה אתה רוצה, שאצטט לשונות? אם זה לא דברים שאני מבין בהם, אין לי יכולת לזכור את תוכנם.

ובסדר, איתחזק גברא לבד, בלי אתחזק קמיעא.. 

אני רוצה לראות מה הנימוק, שלפחות שננסה להבין מה הטעם (מכיר סיבה של בעל התניא שלהבה היא כמו הנשמה ששואפת לעלות למעלה, אבל זה לא עניין קבלי).

ולא, אין כאן עניין של 'איתמחי גברא'.

בניגוד להלכה לגבי רפואה שסומכים על מומחה, בעניינים תורניים צריך להבין את הטעם (וכבר רמזתי לזה בציטוט המימרא "אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה").

אז בעיה, אני אכן לא אוכל לעזור בעניין....

ולא התכוונתי לדין של הגמרא בשבת, אלא לרוח הנושבת ממנו, ודו"ק.

(קיצור, הבנו היטב אחד את השני, חבל על הדיון המיותר, יצאנו ידי חובה...)

מה עם שכל ישר?

לא אוכלים ולא נוהגים קלות ראש בבית קברות. 

למה? זה פוגע בנקברים? לא. זה פשוט מבטא זלזול בנפטרים

עומדים כשנכנס רב. לשם מה? כדי לתת לו את המקום?

לא, זה פשוט מעשה סמלי שמבטא כבוד

יש הלכות כיבוד הורים אחרי מותם:

"היה אומר דבר שמועה מפיו... אומר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא".

זה מועיל לו? אולי לא. אבל זה מבטא כבוד

גם הדלקת נר ביארצייט, התקבלה בתור נוהג שמבטא כבוד לזכר הנפטר.

בדומה לטקסים ביום הזיכרון. (שמן הסתם גם להם אתה מתנגד)

ראשית:

איפה פה השכל הישר?

כל העניינים שהזכרת משום כבוד אני מבין, אלו דברים עם טעם מאחוריהם ('לעג לרש', עמידה בפני סמכות וכו'), אבל איזה כבוד יש בהדלקת נר?

(במשנה מוזכרת הדלקת נר משום כבוד למת, אבל מדובר במצב שבו המת מחכה לקבורה והכבוד הוא שלא להשאיר אותו לבד בחושך)

שנית:

אם היה מדובר בהדלקה משום זכרון לכבוד, כמעשה סמלי בדומה לצפירה או הנחת זר וכדו' יכול להיות שהייתי מבין ויכול להיות שלא אבל לא היה כאן עניין עקרוני בעיניי. אבל לא זה העניין פה - מקובל להתייחס לזה כמשהו רוחני או מיסטי (השפעה על נשמת הנפטר או סגולה המועילה למדליק) - ועל זה הדיון.

משו"ת תורה לשמה (מיוח"ס לבא"ח, ואכמ"ל). יצא קצת ארוך:

ועל מה ששאלת בענין הדלקת נר בתוך השבעה בבית הנפטר דע כי כתב רבינו בחיי ז"ל בפ' תרומה וז"ל וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור השכל ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אעפ"י שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט. ועל כן המשילה שלמה הע"ה לנר הוא שאמר נר ה' נשמת אדם עכ"ל הרי לך שהנשמה יש לה הנאה מן האור ואל תתמה על זה כי גם מן הריח מצינו שהנשמה נהנית בעודה שוכנת בגוף וכמ"ש רז"ל איזה דבר שהנשמה נהנית בו זה הריח והטעם מפני שהריח הוא רוחני ולכן מגיע ממנו הנאה לנפש שהיא רוחנית וכ"ש האור שהוא יותר דק ורוחני מן הריח ועל כן בתוך השבעה אשר נפש הנפטר עודנה מצויה בתוך הבית כפי ההתחלקות וכמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בטעם ז' ימי אבלות לזה מדליקין נר שם בעבור הנאת הנפש אך אחר ז' שמסתלקת לגמרי מן הבית אין טעם להדליק וכן אם לא נפטר האדם שם אעפ"י שהאבלים הם שם אין מדליקין. אך טוב להדליק נר תוך י"ב חודש בביהכ"נ למנוחת הנפטר וכן בכל שנה ביום יארצייט, יום זכרון והיינו כי צריך שיאמר בפיו בשעת הדלקת הנר שהוא מדליק הנר הזה למנוחת נפש פב"ב ואז בקריאה זו שהוא מוציאה בפה יגיע הנאה לנפש האדם ההוא אפילו מרחוק וכ"ש אם מדליק על המצבה עצמה ששם משכן חלק מחלקי הנפש. והרי הודעתי לך לפי דרכינו שיש טעם ג"כ בהדלקת נרות אצל מצבות הצדיקים זיע"א כשהולכים העולם להשתטח שם. 
גם דע כי באור הנר יש חמשה גוונים הידועים למשכילים וכנ"ז בר"ח והם כנגד חמשה חלקי הנפש שהם נרנח"י וד"ז גם בדברי רז"ל בתלמוד הוא מפורש במה שאמרו חמשה שמות יש לנשמה ועל כן אור הנר הוא דוגמא לנשמה ולזה יהיה לה הנאה מן האור הנדלק על שמה אך ודאי צריך להזכיר בפה שהוא מדליק שמן זה למאור למנוחת ולעילוי נשמת פב"פ וכאשר אמרנו כי בכל ענין תמצא שהדיבור פועל וכאשר תראה מה שאמרו בצרכי שבת שצריך לומר בערב שבת בכל עסק של תבשיל וכיוצא שהוא עושה זה לכבוד שבת קודש וע"י הדיבור הזה ממשיך הארת קדושה מקדושת השבת על אותו הדבר שעוסק בו וכל זה נחשב מכלל כבוד השבת כנודע. 
ולכן ודאי טוב ונכון שהנר שמדליקין תוך ז' בבית וכן תוך י"ב חודש בביהכ"נ וכן בכל שנה ביום יא"ר צי"ט צריך שהבן עצמו ידליק הנר בידו בעבור אביו או אמו ויאמר בפיו בכל פעם שמדליק הריני מדליק שמן למאור נר זה למנוחת ולעלוי נפש וכו' ודבר זה נחשב לו בכלל כבוד או"א ודי בזה למשכילים. 

צריך להגיע לרמה מסויימת של הגיון. לעולם אי אפשר להגיע להגיון תובעני-מתמטי. ישנן כעין אקסיומות, לאחר שהן קיימות, עובדים איתן לפי אי אלו כללים.

ומה שהוא הביא מהגמרא - שהנשמה נהנית מהריח - זה מובן לך?

ושהלומד תורה משים שלום בפמליא של מעלה - זה מובן לך?

ושנשמה נשרפת בגיהנום - זה מובן לך?

בקיצור, הקשר בין הרוחני לגשמי כ"כ זר לך?

ואם תאמר: 'לא, ולכן אין לי בו אלא חידושו', דהיינו שאני מוכן לסבול (כפשוטו) בהקשר הזה את מה שכתוב בגמרא ובמדרשים ותו לא מידי, אם כן נקודת המשען של הדיון שלנו היא לא באמת מה שהזכרת.

קודם כל, זה כתוב מפורש בכל מיני ספרי מקובלים שהנשמה ממש מקבלת מכות ונשרפת וכו'

אבל לא צריך להגיד שיש להבות אורגינל - זה שייך בעולם שלנו.

שם זה עולם רוחני והכל רוחני כמובן, ובכל אופן לקב"ה אין בעיה לגרום לנשמה כאבים בכל צורה שהיא

וידוע שיסורים מכפרים.

דווקא להגיד שזה סתם צער מחטאים זה פחות הגיוני...

לפי זה אין גהינום וגן עדן כי הנשמה צריכה להיות תקועה לנצח עם הצער הזה

אי אפשר לשנות את המציאות שאדם חטא, ולבקש סליחה זה מאוחר מידי.

- זה בדיוק מה שניסיתי לומר, שמעולם לא היתה ליהדות (הערתך התקבלה במערכת) בעיה עם ההכלאה הזאת, עם קשרי הגומלין הללו בין הגשמי לרוחני. 'ומפליא לעשות' כדברי הרמ"א באו"ח סימן ו.

 - יתכן שלא שמת לב, אבל גם רבינו בחיי שהובא סבר שהאור גשמי, אלא שהוא גשמי 'דק' (וזה מתיישב היטב עם הפיזיקה המודרנית ש'נבוכה' רבות בפיענוח תופעת ה'אור' - חלקיק, גל, שניהם וכו').

- השאלה על ידי מי הן נוצרו היא נקודת המשען שרמזתי עליה. ואין כל חדש.

- הפירוש שלך לדברי חז"ל בדבר הריח והנשמה (וכן לגבי שאר דבריהם, ראה בסמוך) נחמד (וצפוי, יש לציין), ובודאי הוא גם נכון, אבל לא רק. ראה למשל בדברי הב"ח (או"ח סי' רצז ס"א) שיש השפעה רוחנית ממשית של הריח על הנשמה. אא"כ הכל משל היה, וגם אנחנו משל, ודקארט יושיענו.

- לגבי הסבת כמה מדברי חז"ל למשלים וביטוי רעיונות נשגבים. לפני שתשלוף בחדווה את הכת השנואה על הרמב"ם והאהובה על ידי אוהביו, אומר: יש דרך אמצע בין התיאורים הילדותיים של הבנת דברי חז"ל כפשוטם, לבין ריקונם מאיזשהו תוכן שהוא לא רעיוני. גם אם חז"ל ניסו לבטא רעיון, וגם אם אין להבינו כפשוטו ממש, הם לא סתם בחרו במשל הזה. גם המשל עצמו הוא רובד של האמת. אלא שלעיתים קשה לבטא רעיונות ממימד שאינו מושג ולכן משתמשים בביטויים כמה שיותר קרובים למקור. 

וראה בדברי הרמב"ן בשער הגמול, לגבי אחת הדוגמאות שציינתי וציינת, עונש הגיהנום, לאחר שהביא כמה מדברי חז"ל שדנו בו לפרוטרוט:

"ואלו קצת המקומות שספרו בהן עניין גיהנם וצערו וענשו בגמרא ובמדרשים, ומדדו את תכנית. ודברים הללו וכיוצא בהן, אין לתלות אותם במשל, שהרי הזכירו מקומו ומדתו ארכו ורחבו, ודנו עליו לעניין איסור והיתר והוא מוזכר להם בעניין הדינים ושאר כמה מקומות שלא הזכרנו".

וממשיך ומבאר שם שאף על פי שאמנם אש הגיהנם היא לא בדיוק כמו האש שלנו, אבל היא אש. ודון מינה ואוקי באתרה לכמה וכמה נידונים.

הגישות שלנו שונות, סביר שנחלוק בזה.

(דואליות גל חלקיק לא מעידה על שום דבר רוחני, זה שמכניקת הקוונטים עדיין לא ברורה דיה לא הופך את הפיזיקה למיסטיקה. והיא קיימת לא רק לגבי האור שהוא פוטונים למעשה אלא לגבי כל חומר שעשוי גם מחלקיקים אחרים, אגב)

הפירוש שהבאתי הוא הפשט, נהוג להלביש על הפשט רבדים נוספים - לפעמים חז''ל התכוונו להם, לפעמים לא אבל הם נכונים כשלעצמם, ולפעמים הם לא יותר מתליית בוקי סריקי באילן גבוהה. אבל אתה יכול לומר לי "אל תשג גבול ראשונים" ו"כזה ראה וקדש", ואני אגיד לך ש"חדש אסור מן התורה" (ראית מה עשיתי כאן? ).

לגבי המשלים אני חולק עליך, משלים הם משלים, וגם אם משתדלים שיהיו מדויקים ברמה מסוימת - הם עדיין משלים.

(לגבי גיהנום  - לדברי הרמב''ם מדובר במקום גשמי על כדוה''א, דומה למדבר סהרה, ולא מדובר עליו בהקשר של העונש לנשמות בעולם האמת הרוחני אלא בהקשר העונש לעתיד לבוא לרשעים. לכן מוזכרים בו אלמנטים פיזיים, אם כי חז''ל לא נמנעו מהבעת אלמנטים פיזיים כמו מידות ואף דיונים הלכתיים תיאורתיים בנוגע לאגדתות גמורות כמו מעשיות רבב"ח)

כמובן.

- לא אמרתי שהיא מעידה על דבר רוחני, אמרתי שההנהגות המוזרה של האור הופכת אותו לייחודי, ולכן אפשר לקרוא לו חומר 'דק'. כמו שבזמנם הבחינו בייחודיות של האור ברמת החווייתית, ולכן נתנו לו מקום מיוחד של כבוד.

- אני חושב שדווקא הפשט הוא שהנשמה נהנית ממנו...

- גם אני סובר שהם משלים, אבל לטעמי המשל הוא בגלל הקושי של טרנספורמציה בין שני מימדים שונים, מה שאומר שככל שתתעמק יותר במשל עצמו, על כל מרכיביו, כך תבין יותר את הנמשל.

לשיטתך אלו משלים בעלי ניחוח פואמי, וזה נראה זר בעיניי.

- בהקשר לפירושם של מושגים חז"ליים הלוגיקה שלי היא פשוטה:

א. חז"ל תיארו תיאור מסויים.

ב. יש אפשרות להבינו כפשוטו ויש אפשרות שלא.

ג. היתרון באפשרות הראשונה הוא שהיא הפשט אבל החסרון הוא שמעליה מרחף האיום הנורא להיקרא טיפש לדעת הרמב"ם. 

ד. החסרון באפשרות השניה הוא שהיא לא הפשט אבל היתרון הוא שלפחות לא אצא טיפש.

ה. מצאנו הרבה מגדולי ישראל שפירשו את דברי חז"ל לפי האפשרות הראשונה.

ו. גם המון העם קלט אל תוכו דווקא את הפירוש של האפשרות הראשונה, וסברת ההשגחה הכללית על התגלגלות האמונות והדעות באומה, חזיא לאיצטרופי.

ז. בכך דומה שניצלתי ממלתעות כת הטיפשים (אע"פ שהרמב"ם עצמו שטבע מונח זה לא פירש כן).

ח. לכן אני סובר שעדיף לפרש כפי האפשרות הראשונה.

- אז כמו שאמרתי, ההתנהגות ה'מוזרה' (כלומר לא מובנת דיה) לא הופכת אותו לדבר מיסטי או חצי רוחני. וכמו שציינתי ה'מוזרות' של הסופרפוזיציה קיימת באותה מידה גם לגבי חלקיקים אחרים שנמצאים בכל אטום בטבע.

- ברור שזה הפשט, אלו המילים. השאלה מה הכוונה ב'נשמה' (בלשון הרמב''ם, וגם בחז''ל מהם למד את לשון הקודש, הנשמה היא מה שנקרא היום 'נפש' והנפש היא מה שנקרא היום נשמה. עיין בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכות ח-ט).

- אני לא אומר שלא להעמיק במשלים (וגם יש הבדל בין משל למשל), אבל אני אומר שזה עדיין משל ולא תיאור מציאות. יש הבדל בין לקחת משל ברצינות כמשל, לבין לקחת אותו ברצינות כסיפור מעשה שהיה - שזה למעשה הוצאה מהקשרו וכוונתו ולקיחתו בחוסר רצינות.

- להיקרא טיפש או לא זה לא רלוונטי, השאלה פה היא עקרונית: למה חז''ל התכוונו במשליהם ואגדתותיהם.

זה שיש מגדולי ישראל שפירשו לעתים אגדתות כפשטם, וכן זה שהמון העם נוטה להבין כך (בעיניי זו לא ראיה ולא סייעתא, אם כבר להפך) - עדיין לא אומר שזו הגישה הנכונה, יש גדולי ישראל אחרים וגדולים לא פחות.

- ייחודיות מוזרה נותנת מקום לדמיון, שהוא לא תמיד טועה.

- שוב אומר, לא מסטי ולא חצי רוחני ולא רבע. מזכיר רוחני.

- המסקנה לגבי שאר החלקיקים נבעה ממחקר האור, ולא בכדי. יש בו משהו מוזר 'למראית עין', גם עין מדעית.

- אתה אומר שהפשט הוא שחז"ל התכוונו שיש הנאה למוח? תסביר את עצמך כי למיטב ידעתי אני לא יודע אם חז"ל הכירו בעובדה שמוקד ההנאה הוא במח.

בשאר העניינים אין לי כ"כ מה להוסיף.

- אמרת יפה, דמיון. לא תמיד טועה? אולי, כמו עוד מליארד דמיונות אלטרנטיביים. המכנה המשותף הוא שאין להם בסיס (או בסיס מוטעה, כמו הרבה רעיונות 'דמיוניים' שמבוססים על תאוריות מדעיות ארכאיות שהופרכו, כמו 'עשר הספירות' 'הגלגלים' 'ארבעת היסודות' 'ארבעת הליחות' וכדו').

- מזכיר רוחני ולכן הנשמה נהנית ממנו? תמוה לי מאוד מאוד.

- האמת שלא, המסקנה נבע מניסוי שנעשה דווקא על אלקטרונים בתותח אלקטרונים. ובכל אופן, המסקנה נכונה לגבי כל חומר. ושוב - זה שדבר מה לא מובן למראית עין לאדם חסר הבנה לא הופך אותו לרוחני או מתקשר איכשהו לעולם המטאפיזי.

- ברור שהם לא כתבו מוח, הם קראו לזה נשמה (מפנה שוב לביאור המושגים בהלכות יסודי התורה שהזכרתי לעיל). זה פשוט בא בהנגדה להנאת הגוף "איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח".

- ההבדל הוא שכאן הדמיון מתעגן עם רעיונות שיש להם יסודות במקורותינו (כמו הקשר בין אור לעולם הרוח, ראה עשרות דרשות של חז"ל בב"ר בהתחלה).

- למה הכנסת את 'עשר הספירות' ברשימה? על איזו תיאורייה מדעית היא מבוססת?

- מתי אותה תיאורייה הופרכה?

- מזכיר ולכן נהנית, כן. כעין מה שכתב הרמב"ן לגבי פועל יוצא בנבואה.

וראה בדברי השו"ת הנזכר  (סי' לא) בעניין אחר: "יען כי כל פועל דמיוני הנעשה למטה הוא כדי לחזק הדבר למעלה. והיינו תמצא כי הנביאים נשתמשו בפועל דמיוני כאשר מצינו באלישע הע"ה עם יואש מלך ישראל שא"ל פתח החלון קדמה ויפתח ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר קח את החיצים ויקח ויאמר הך ארצה ויך שלש פעמים ויעמוד ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם וכנז' במלכים ב' י"ג. וכן תמצא פועל דמיוני בירמיה ג"כ שצוה ירמיה הע"ה את שריה והיה ככלותך לקרוא את הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום וכו' ע"ש וכבר דיבר בזה הרמב"ן ז"ל בביאורו על התורה ע"ש. 
וכן תמצא פועל דמיוני כזה של ניעור הגלימא בנחמיה ה' דכתיב גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל הקהל אמן וכו' ע"ש". ודברי הרמב"ן הם בבראשית (יב, ו).

- למיטב זכרוני הניסוי באלקטרונים נעשה בעקבות הגילויים המרעישים באור.

- "זה שדבר מה לא מובן למראית עין לאדם חסר הבנה לא הופך אותו לרוחני או מתקשר איכשהו לעולם המטאפיזי" - מסכים, רק עם התוספות "לא הופך אותו בהכרח".

- אז הם רק התכוונו למח, בסדר. אבל מה הם התכוונו לומר בזה? רק שלא הגוף הוא שנהנה? מי כן נהנה, ואיך?

- חלקן כן, חלקן לכאורה מתעגן בפשט (שכאמור אינו בהכרח הכוונה האמיתית כשמדובר במשל), וחלקן לא מעוגן בכלל אלא אמונה עממית ופולקלור ללא אחיזה במקורות.

- ספירה (פ' בצירי ולא בחיריק, sphere בלטינית, זו צורה גיאומטרית כדורית) במקורה באסטרונומיה היוונית היא חלוקה בין כדור הארץ לשיכבה (=ספירה) שמעליה. כדור הארץ, לפי תאוריה זו, מוקף בספירות. זו תאוריה אסטרונומית שקיבלה פרשנות ורבדים רוחניים.

- הופרכה כשהובן שהארץ היא לא מרכז היקום (או מערכת השמש אם זה משנה). והמודל האסטרונומי הנ''ל קרס.

- שוב, תמוה. אבל כמו שאמרת מדובר באקסיומה ומה יש לנסות להבין אקסיומות? שוין.

- למיטב זיכרוני לא. וכאמור, כך או כך זה לא משנה.

- לא, זה לא הופך אותו נקודה. אתה צודק שזה גם לא אומר שלא, אבל גם לא שכן - לא בהכרח, לא לכאורה ולא אולי.

- הם התכוונו לומר שגם הנאה שאינה פיזית, כמו ריח, חייבת בברכה. מי נהנה? ה'נפש' (נשמה בשפתם) שהוא החלק הנוירולוגי שבזמנם לא ידעו להסביר (פתחת את הרמב''ם שהפניתי אליו?).

- שוב אנחנו חלוקים על המושג 'מקורות'.

- אני חושב שהתיאוריה היא פחות זו היוונית, אלא הקישור שעשית (ואולי קודמיך) בין השניים. פעם ראשונה שאני שומע עליו. על פניו זה נראה כמו קשר יותר רופף מאשר איך שאתה תופס את הקשר בין אור לנשמה. ובכלל הריח (שהנשמה לא נהנית ממנו) העולה מזה הוא אותו ריח מוכר של האובססיבים למצוא תקדים ולו הקלוש ביותר לכל פרט בעגלה היהודית, ולהראות שאנחנו סה"כ עם של לקטים וציידים. אותו בית מדרש של חמורבי, שבת, ברית מילה ושות'.

- תמ'ה תמ'ה יקרא על כל מה שזר בעיניך. שוין.

- כוונתי היא שאין בעירפול סיבה מספקת כדי לייצר תיאוריה יצוקה. אבל כאשר לעירפול הזה מתווספים כמה עוגנים ב'מקורות' (ראה לעיל), אפשר להשתמש בו כראייה נסיבתית.

- לגבי הסוגריים - למען האמת חשבתי על דברי הרמב"ם הללו עוד לפני שציינת אותם (כי אני יודע עם מי אני מדבר), ולאחר שציינת עשיתי כדבריך ופתחתי אותם שוב במקורם.

ולגוף הפירוש: א. היה הרבה פחות מסורבל לומר שמברכים על הנאה שאין הגוף נהנה ממנה. למה התנסחו בצורה חיובית?

ב. למה לא מברכים על כל הנאה שאינה גשמית? כגון שמיעה, ראייה (ו'ברכות הראייה' הן לא ברכות הנהנין) וכיוצא בהן.

ג. באיזה מובן הנפש/הנשמה נהנית לפי פירוש זה?

- אכן.

- ממש לא קשר קלוש, זה המקור הישיר והיחיד (איזו עוד משמעות יש ל'ספירה'? ), באסטרונומיה האריסטוטלית שהיתה השלטת באותו זמן זה היה המודל (וגם נלווה לו הסבר מטאפיזי על איכות הרוחנית של כל 'ספֵירה', כדרכה של הפילוספיה בזמנם, די מקביל לתורת הספירות בקבלה היהודית). זה שלא הכרת את המושג לא הופך אותו ללא רלוונטי.

יש כאן דפוס: תאוריה מדעית שלטת שמתארת את המציאות, אחריה מופיעה תאוריה קבלית שמתארת את הצד הרוחני של העולם שתואמת את התאוריה המדעית. אחר כך התאוריה המדעית מופרכת, אבל התאוריה הקבלית מקבלת עצמאות, כביכול היא אמת אבסולוטית ורק 'במקרה' היא תואמת תאוריה מדעית מוטעית. וזה לא קרה בנושא אחד ולא שניים (פירטתי כמה מהם בתגובה הקודמת). אז אתה יכול לומר שהכל במקרה, אבל אני טוען שיש כאן דפוס וזה לכל הפחות אמור לעורר שאלות...

- אכן, שנשמה רוחנית תהנה ממשהו פיזי בגלל שהוא דומה לה (גם כן דומה, אבל נניח...) זה זר לי. ואני לא מבין איך הסבר כזה מיישב את דעתך.

- הלוגיקה כאן שגויה בעיניי. זה 4+בננה=מנגינה.

- א. התנסחו כך בגלל הלימוד מהפסוק "כל הנשמה תהלליה" עליו בא הלימוד שציטטתי לעיל.

ב. כן מברכים על בריות נאות, אבל ברכות הנהנים זה דבר שמברכים לפני פעולה אקטיבית של הנאה שזה שייך בריח (אני מאמין שלו בתקופת חז''ל שמיעת מוזיקה הייתה רווחת כמו היום היו מתקנים גם עליה ברכה).

ג. פשוט, זה משמח. מענג.

- את המושג 'ספירה' הכרתי. את התיאוריה הקושרת בין השתיים - לא. ודומני שעליך נטל הראיה. העובדה שמצאת דמיון צורני בין השנים רחוקה מלייצר קשר ענייני יותר מ4+בננה= מנגינה. כבר ממבט ראשון זה נראה כקישור מופרך מיסודו.

לגבי משמעות אחרת לשם 'ספירה' - דומני שבעידן גוגל, וכן בתור מי שלמד לדבריו את ספר שומר אמונים, השאלה הזאת מיתממת מדי. גם אם נניח שהשם 'ספירה' עצמו אומץ מתיאוריה שהיתה שלטת בכיפה אז, התוכן ודאי שלא. שוב איני רואה כל קשר בין המודל האריסטוטלי (שאני די מכיר אותו) לבין תורת הספירות עד שלא איווכח אחרת.

אני מסכים לגבי תורת הגלגלים היסודות והליחות. כך מחייבת היושרה האינטלקטואלית. אבל תורת הספירות מאן דכר שמה? 

- זה אולי קשור לנ"ל: מכיון שאני כן מאמין במודל הקבלי שתומך בסדר השתלשלות (מהו - זה כבר דיון בפנ"ע), אני חושב שזה די הגיוני שכאשר יש דמיון בין מושג מעולמינו לבין אידיאה (דוגמא טובה אגב למושג שהושאל מהפילוסופיה האפלטונית ועבר גיור, גם אם לא אומצה כל תורתו) רוחנית מסויימת, הדבר יכול להעיד שהם יושבים על אותו רצף, ויכולה להיות השפעה מאחד לשני.

- מדוע שגויה?

- א. מקובל.

ב. למה הרחה נחשבת אקטיבית וראייה לא? הרי אתה בודאי מכיר את ההלכה לגבי נכנס לחנות של בשמים או עובר בפרדס וכו'.

לגבי שמיעה - אני כלל לא בטוח שהיא לא היתה פופולרית במידה מספקת לתקן עליה ברכה. היו אז תיאטראות, כלי זמר, שירים, שרים ושרות, זמר בכל יום. אא"כ המדד לברכה זה מספר הצפיות ביוטיוב.

ג. אם כן מה ההבדל בין הנאה מהריח לבין הנאה מסיכה או אכילה? הרי ההנאה עצמה בכל אופן אינה מוחשית. ואם החילוק הוא בין הגורם להנאה: 1. למה שהוא יהיה משמעותי? 2. גם בריח הגורם צריך להיות מוחשי לפי ההלכה - ריח שיש לו עיקר.

- תראה, עצם המושג 'ספירות' והחלוקה ל10 שהיו קיימים בזמן הופעת המושג הקבלי המקביל אומר הרבה (בדומה למקרים נוספים לגביהם הסכמת. אגב, הספירות קשורות בקשר הדוק לתאוריית הגלגלים, למעשה היא אחת). גם המשמעות הרוחנית של התאוריה היוונית (אצל אריסטו היא מופיעה בספר 'מטאפיזיקה') דומה מאוד - הצטמצמות הרוח לעולם בעשרה שלבים מהרוחני המופשט לגשמי כלפי פנים. בנוסף, במקורות הקדומים בהם מופיעים עשר הספירות הן מופיעות בצירוף "עשר ספירות בלימה" (אתה כמובן מכיר את הפסוק "תולה ארץ על בלימה") וכן "עשר ספירות בלימה צפייתן כמראה בזק".

אני מכיר פירושים נוספים, כבר הרמב''ם במו''נ מסביר שספירה זה מלשון ספיר כי הספירות הן שקופות. אבל נראה לי ברור שזה פירוש עברי למילה הקדומה (שגם לפי הפירוש של הרמב''ם המשמעות שלו זהה).

נראה לך קלוש? שוין, תסתפק בגלגלים, ביסודות ובליחות.

- שגויה כי זה שאתה לא מבין משהו לא אומר שום דבר על נכונות הסבר מסוים, זה רק אומר שלא הבנת, הקישור ביניהם זו קפיצה לוגית. במיוחד שבימינו אנחנו יותר מבינים, וגם מבינים מה אנחנו לא מבינים שזה מאוד משמעותי. ובנוסף מדובר בתחומים שאינם קשורים.

- הרחה זה דבר שעושים אקטיבית, אתה לוקח ביד ומריח. ראייה זה דבר שתלוי במזדמן, אם יצא לך לפגוש ברייה נאה אז ראית. מוזיקה בזמנם לא הייתה רווחת כלל (לפחות מההיכרות שלי עם כתבי חז''ל, תקן אותי אם אתה מכיר אחרת. 'זמר בכל יום' אכן מופיע כדבר חריג של עשירים), כנראה שחז''ל קישרו את הפסוק לדבר היותר רווח שזה ריח.

את ג' לא הבנתי, למה הנאת הריח אינה מוחשית? היא מוחשית גם אם אינה פיזית, זה בדיוק מה שבאה לומר הגמרא.

- קודם כל, מספר הספירות עבר גלגולים וגלגולי גלגולים. אך כמובן אין זו ראיה, כי אפשר לומר שאימצו דווקא את המודל של עשר.

 אין בידי ספק מטאפיזיקה ואשמח לציטוט או שניים ממנו בנוגע לתפיסתו הרוחנית של אריסטו בספירות, במובן של הצטמצמות הרוח כפי שכתבת.

לגבי קבלתינו העצמאית בדבר עשר הספירות - ראה בפרדס רמונים בשער השני (בעיקר בפרק ד), וראה בספר שומר אמונים (במהדורה שיש בידך עמ' סו. אם כי שם יש קצת משמעות לדבריך), וראה עוד בספר אמרי בינה (לבא"ח) שהביא ראיות לזה ממדרשים חז"ליים (ואני מניח שתטען שזוהי תוספת מאוחרת, ושוב - הממע"ה).

- כבר רמזתי שהרחה לא מוכרחת להיות אקטיבית, כמו ראייה.

לגבי מוסיקה בזמן חז"ל: ראה גיטין (ז.); שם (סח.); סוף סוטה; ובכ"מ גמרא גמור זמורתא תהא; ברכות (נז  קול ומראה וריח, ע"ש; בביצה (לו ) בגזירה שמא יתקן כלי שיר, וידוע שאין גוזרים אלא במילתא דשכיחא.

לא חשוב איך תקרא לה - מחושית, פיזית - במה היא שונה מהנאה 'רגילה'?

גוגל אומר שלפחות גרשום שלום חשב אחרת בנוגע לספירות

מקורות הקבלה - גרשם שלום)

שכל העניין להדליק נר לעילוי נשמת זה בבית כנסת או בית מדרש, להוסיף בו אור...

ואז יש בזה זכות.

הנה היא:

גם רצינו לדעת מה טעם יש בהדלקת הנר למנוחת הנפטר בבית תוך שבעה ובשלמא מה שמדליקין בביהכ"נ יש לומר דאיכא בזה מצוה לכבוד ביהכ"נ דכתיב באורים כבדו ה' וא"כ מצוה זו היא בכלל המצות שעושין למנוחת הנפטר אבל מה שמדליקין בבית הנפטר תוך שבעה מה מצוה יש בזה ומה תועלת יש ובפרט מה שמדליקין הנר יומם ולילה מה אהני שרגא בטיהרא .

וידוע שבשו"ת הזה גם השאלות הן מן המחבר עצמו (בדומה לשו"ת תרומת הדשן ועוד).

א. רשעים דנים לכף חובה, אפילו אם הוא עושה מעשה חיובי יש לחשוד באינטרסים שלו.

ב. את 'כל האדם', כלומר הממוצע והרגיל שאינו לא רשע ולא צדיק - יש לדון לכף זכות כאשר המעשה לא ידוע ויש לו פנים לכאן או לכאן באופן די שווה.

ג. צדיקים יש לדון לכף זכות, אפילו כשהמעשה נראה על פניו שלילי יש לדחוק שהמטרה חיובית או שהמעשה לא כמו שהוא נראה.

בכל אופן אין דבר כזה לדון, לכף זכות או לכף חובה, בלי היגיון בכלל. זה לא יהיה לדון, ואין מצווה לשקר לעצמך.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי