מה השלב הבא?

 

ומה באמת הסיפור עם תחיה?

הייתן כזה צמד חמד, למה נוצר נתק?

 

גם אני הייתי בודד היום.

(כלומר תמיד אבל...)

והיה יום רע רע.

חצי נחמה;

נח...

מה?

בס"ד

 

המ אני ממשיכה ללמוד 

הייתה לי התפרצות של פוסט טראומה אז פיספסתי חצי מהמבחנים של הסמסטר הקודם ואני צריכה לחזור על זה ועל העבודה המעשית

סו

וזה

 

המ. אני לא חושבת שאני מוכנה לדבר על זה עדיין

רק נגיד שהיא פגעה בי ברמות שלא ברות שיקום

 

לא מנחם אותי

מה עשה את היום בודד יותר משאר הימים?

טוב, אז שיהיה בהצלחה.

אממ
טוב אני לא אחפור על זה, כשתרצי לספר אנחנו כאן.

אממ2
הימים האחרונים קצת קשים ואני לבד בעולם עם הקושי.
אז בדרך כלל אני לבד וזה בסדר כי אני רגיל, אבל עכשיו זה לבד בקושי. לא נורא, גם זה יעבור.

בס"ד

פה או בוואצאפ אם תרצה

זה לא מסוג הדברים שעוזר לדבר עליהם.

 

רציתי לשאול אבל ביקשת שלא

מקווה שיהיה טוב
הרי אתה רואה פרפרים

ומתנצלת אם הצקתי או משהו

לא הצקת, אולי רק משהו.

אוף

שיהיה לך רק טוב

שאני לא יודע אז אני לא יכול לשלול. 

מה זה 'או משהו'? מסתורי כל כך...

 

תודה, גם לך.

אני תמיד איכשהו מנסה לדחוף אותך לעשות דברים שאתה לא רוצה לעשות

ואולי אני צריכה להפסיק כי זה גורם לשיחה להרגיש מעיקה ושלא תרצה לדבר איתי יותר

וזהו

אז גם לא משהו.

 

לרוב אני לא נדחף לעשות דברים שאני לא רוצה לעשות, אלא אם השתכנעתי ואז אני רוצה לעשות אותם.

 

לכן לא מפריע לי שמנסים כי זה לא מאיים עליי, או שאשתכנע ואז אחלה או שפשוט אעשה מה שנראה לי.

 

ואם לא בא לי לדבר על משהו אין לי בעיה לומר את זה. בקיצור, קשה להעיק עליי. 😌

מזל טוב לך
נשארו לך עוד כמה מבחנים לא?

את אלופה שצלחת את הכל

בס"ד

 

בא לי לחגוג בא לי להתפרק בא לי משהו כי באמת שזה לא היה פשוט

אבל קיבלתי אמירת וואו איזה יופי וזה הכל

שזה בסדר

הוא לא מבין כמה זה היה לי קשה ואת הצורך שלי בפירגון

 

נמ האמת שגמרתי את הכל

אני אדם חופשי עד השנה הבאה

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה