זה לא נחשב שהיא סיימה עד שהיא מחזירה לי את הספר.

יש לי מבחן סוף תואר בעשירי, עוד מבחן מתישהו, לא יודעת, אני צריכה לבדוק, מלא עבודות סיכום מעצבנות והררי דוחות טיפול ודוחות סיכום להמציא עד להגשה.

מחכה לך!!!

אם לא תהיו זקנות ובלות מדי עד אז.

אם כי צחי אתמול אמר לי משהו שהכניס אותי לפרופורציות
שצריך מכשיר שמזכיר לאנשים בני 23 כל שעה שהם רק בני 23

שאני יודעת שאני חיה

ולא כואב לי

ואני צעירה

וטוב לי

ומדכא אותי נורא שאין מה לעשות עם זה חוץ מלתת לזה לחלוף

תהני מהחיים שלך

את מזכירה לי שאני נשכבת בתנוחה שמאד מאד נוחה לי וכלום לא כואב והדבר היחיד שאני חושבת עליו זה באסה שאי אפשר להישאר ככה לנצח ושזה עוד שניה יעבור

לזה התכוונתי רק שאצלי זה הרבה פחות מיידי

אוף

הלוואי שיפסיק לכאוב לך

או ילדות.

שכך יהיה לי טוב אני בכנות מרגישה בת שלושים פלוס

כשתגיעי ל30 תרגישי בת 50.

הרי אני כבת 31 אך בעצם התלמידים שלי חגגו לי 22 אז אני חשה כבת 22
ונחמד כל כך

להיות צעיר ברוחך זה להיות המגניב החדש

אומרת לך אני 22

עכשיו היא כבר לא תהיה מופתעת לטובה.

נחשי נחשים!

אני רוצה לירדנית שבוע אחרי תשעה באב

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה