את מזכירה לי את מה שקרה לי (למרות שהמקרה שלי שונה משלך)
אחרי שהקשר עם אבא שלי נותק.
מעולם לא היה לי קשר טוב איתו לפני כן, מעולם לא הרגשתי אליו כמו שבת אמורה להרגיש אל אבא, ולכן לא חשבתי בכלל שיהיה לי קשה בעקבות ניתוק הקשר. אם לומר את האמת, במקרה שלי חשבתי שדווקא ארגיש הרבה יותר טוב בלעדיו. ואכן בימים הראשונים הרגשתי הקלה, אבל תוך זמן קצר זה היה ההפך הגמור.
היה לי קשה מאוד עם כל המהלך הזה, למרות שידעתי שהוא לטובתי, ולמרות שלא התגעגעתי לאבא שלי בכלל. גם אני הייתי עצובה כל הזמן, בכיתי הרבה, והזכרונות משנים עברו לא נתנו מנוח. זה קרה לי גם לפני כן, סביב דברים שקשורים לגירושין שלהם, שנכנסתי לדיכאון ובכיתי, אבל שם זה קרה לפעמים ועבר אח"כ. לעומת זאת, בעקבות מה שקרה עם אבא שלי זה הפך למצב רוח קבוע למשך כמה חודשים.
היה לי קשה אז, ועד היום קשה לי. (ב"ה, פחות, אבל עדיין...)
ולמה אני אומרת לך את זה?
כי עד כמה שחשבתי שזה לא יזיז לי, גיליתי שזה משפיע ועוד איך. הנפש שלנו, של כולנו, זקוקה למשפחה ולשני הורים, גם אם מאז ומעולם לא היה קשר טוב עם אחד מהם. כשאבא שלך פתאום כבר לא ברקע, החסר בדמות אבא (שאולי כבר היה קודם) מורגש הרבה יותר חזק מבעבר, אפילו אם את לא מתגעגעת לאדם המסוים הזה שהוא אבא שלך. והעובדה שכל הסדר משתנה, ההבנה שכל הסדר המשפחתי מתהפך אחת ולתמיד, בוודאי עושה את שלה, כי גם זה קשה לכולנו. זה כואב, וזה נורמלי לגמרי שככה את מרגישה עכשיו.
אז קודם כל, קבלי חיבוק.
ותני לזמן לעשות את שלו- זה טבעי עכשיו, ואין מה להילחץ. אני בטוחה שבהמשך תרגישי לאט לאט טוב יותר, תחזרי להיות האדם השמח שתמיד היית.
מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להרגיש טוב יותר?
מנסיוני, אם יש מישהו שאת סומכת עליו ומרגישה בנוח איתו, כדאי לשתף במה שעובר עלייך. אפילו אם את לא רואה סיבה כלשהי שגורמת לזה, ספרי לאדם הזה, כמו שכתבת לנו, מה קשה לך בזמן האחרון. עצם ההקשבה והידיעה שמבינים אותך יכולה לעזור מאוד. אם את לא רוצה לספר, אפשר גם לכתוב את זה, או אפילו לצייר (אם זה בראש שלך)- כל דבר שיוציא את זה החוצה ממך אמור להקל עלייך.
עוד דבר שיכול להועיל הוא לתת זמן מוגדר להתעסקות במה שקורה. עכשיו חשוב שתדברי על זה ותתעסקי בזה כמה זמן שנראה לך שאת צריכה (בנוסף לדברים אחרים שאת רוצה לעשות, כמובן), אבל בהמשך, כשתרגישי יותר טוב עם זה, כדאי להקצות זמן מסוים (כמה דקות/חצי שעה/שעה) לחשוב על הגירושין ועל מה שמסביב, ובשאר הזמן להשתדל להשאיר את המחשבות בצד אם זה לא בוער. ככה הראש שלך יהיה יותר פנוי לחברות שלך, לדברים אחרים שחשובים לך, ותראי שתחזרי לעצמך.
יהיה בסדר.
וכמובן, תמיד אפשר להתפלל לקב"ה שייתן לך כוחות, שיקל עלייך. זה עוזר, באמת.
תמיד כאן בשבילך, לכל דבר.
