נסי לחשוב שאין שום קשר אליך וכל מה שהיא אומרת, היא אומרת גם אם היא היתה מדברת לעציץ. זה עדין מפריע לך? 

האם את בטוחה במקום שלך ובעצמאות שלך? כי כנראה שהיא נוגעת לך ומזכירה לך את הנקודה הלא פתורה שם עמוק ולזה זה מפריע.

לא כל בן אדם יתעצבן, ולא כל בן אדם שיכנסו לו לצלחת יתעצבן.

מי שבטוח במקום שלו ושלם עם המציאות שלו לא מתעצבן, גם אם החמות מעירה לו כל פעם מחדש.

תהי בטוחה שגם לי יש קשיים בנידון עם חמי וחמותי אבל אני מבין שהמיקוד שליטה שלי צריך להיות בעצמי אם אני רוצה לראות תוצאות.

כשאת מתעצבנת מדיבור של מישהו אחר - זה מעיד על עניין לא שלם אצלך (משתנה בין אדם לאדם איזה עניין).

נסי פעם הבאה בתור תרגיל מחשבתי, לדמיין שחמותך מדברת לעציץ ולא אלייך. קחי עציץ לדוגמה שיהיה לך במה להאחז:

סתם כי זה הסיגנון הומור שלך, ועכשיו ברצינות:

לא אמרתי שזה תלוי בביטחון העצמי שלך. 
אתה מוזמן לברר עם עצמך באיזו נקודה רגישה זה נוגע לך ולחזור לספר לי

ומצד שני אולי יש עוד מקום להתעמק קצת בעצמך להבין. 

כנראה שכמו רוב האנשים בעולם, הביקורת וההערות הם מה שמפריעות לך ולא הנושא של התנהלות כלכלית לדוג'. 

מה היה קורה אם כל פעם שהנושא היה עולה היית מיבשת אותו (וגם בעלך) או מעבירה נושא? 

אחרים את הכיוון לפיתרון ואני מנסה ללכת לשם. 

וכן הדוגמה שלך מעולה והיא מהקיצוניות שיש כי היא נוגעת בילדים שלנו שהם חלק מאיתנו, בשר מבשרנו.

למיטב הבנתי וידיעותי: 
כשהילד שלך מתחצף אליך או מתנהג לא יפה במידה ואצליח להפנים שאין קשר ישיר אלי אלא הוא מתנהג ככה מתוך מצוקה שהוא לא יודע להתמודד איתה או לשקף אותה כלפי חוץ, אני אהיה משמעותית יותר רגוע ואוכל להתמודד עם המצב ממקום של שכל ושיקול דעת ולא ממקום הרגש ("לא יכול להיות שהילד שלי ידבר אלי ככה", "אני חייב לחנך אותו" וכו') אם אצליח להסיט את המוקד ממני. 

השלב הבא הוא להצליח להעביר את המיקוד מהעציץ לאדם שמדבר (כי באמת הוא מדבר ככה בגלל דברים שקשורים אליו ולא אליך).
אגב כנל בזוגיות. יכול להיות פעמים שבן הזוג שלך יכעס עליך או יעשה משהו לא טוב רק בגלל שדברים עוברים עליו ואין שום דבר שבאמת קשור אליך. 

ההבנה הזאת מדהימה.. מאחל אותה לכולם במהרה בימיינו. 

יש פעמים (לדעתי יותר נדירות) שמדובר בערכים ואז אתה צודק (ועדין אין סיבה להתעצבן).

יש פעמים שבהם "בשם התורה" (כל תורה שהיא) כועסים על מישהו אחר כשבפועל הבעיה במידות של המתעצבן.

יש פעמים שבהם אין ערכים ומלבישים את פגמי האופי על ערכים כדי להצדיק ולהסוואת. 

נראה שהחמות מכתיבה עצות מלמעלה.
אם היא שואלת שאלות לגבי מה שהם עושים - 
הם יכולים בהחלט להגיד "תודה אמא, אנחנו מאוד מעריכים את הדאגה שלך, אלה החלטות שאנחנו נעשה לבד"

אבל חבל לדחות את הקץ.

אני אהיה יותר קיצוני, זה מפריע לך הרבה יותר ממה שאת מוכנה להודות בפני עצמך (עצם העלאת העניין בכתב), וממליץ לך לדחות הריון עד שאת מבררת טוב טוב מי היא חמותך.

אולי שתצא גם מהארץ כדי לוודא שהחמות לא תוכל למצוא אותה..
אולי גם שתתגרש בינתים כי אולי בעלה הוא חלק מהמזימה
 

יש לי הרגשה שאין לך שום מושג לגבי אנשים רעילים וכמה זה עלול לסיים נישואין. וכשיש כבר ילד/ים הבעיות מסלימות.

זה טירוף

מה טוב חלקיך, יש אנשים כמוני שנכוו ברותחין.

והצעתי שתברר על האישיות של האמא קודם כי כבר נתגלו קווים בעייתיים, זו התחלה גרועה מאוד.

מנחים על פי הנורמה..
שולחת לך כוח להתמודד עם כל מה שהחיים מזמנים לך.

אני חושבת שזה בסדר גם "לפגוע" -
אם האמירה "שבזה נעשה החלטה אישית שלנו ואנחנו מבקשים ללא התערבות מבחוץ"
תפגע בה.. זה כבר שלה.
אתם תציבו את הגבולות הברורים שלכם..
ואולי שווה לשבת ערב ולהחליט איפה הגבולות שלכם עוברים.
בסופו של דבר - חייך קודמים לחיי חברך, ז"א שחייכם כזוג בריא קודמים לתחושות האישיות של החמות.

יש אנשים שלצמצם אותם - זה לעשות איתם חסד גדול!

מתפללת שתמצאו את שביל הזהב ושולחת חיבוק גדול.. 

אמא שלי עד היום מתערבת לנו בדברים הכי קטנים וטיפשיים אבל עם הזמן אני מבין יותר ויותר שאין שום קשר אלי או לאשתי אלא היא רוצה שיהיה לנו טוב ודואגת (שלא בצדק כי זה חסר תועלת) שיהיה לנו טוב. 

דוגמיות: קנית קינוח לשבת? מתי אתם יוצאים לנופש? תקנה לאישתך בגדים וכו'

לטעמי או שאני טובה במשהו,
גם אם מישהו יזלזל בדברים שלי, או בנראות שלי -
זה לא יערער אותי.. ולא יעצבן אותי.
הוא יוכל להמשיך להגיד מה שהוא רוצה

מתי זה כן?
בשני מצבים
א. אם אני מגדירה את האדם הזה חכם ממני.. זאת אומרת - אני נותנת משקל לחשיבה שלו יותר משלי..
ב. כשאני לא באמת בטוחה בעצמי...
 

עצמי של בנאדם.

אם היית אומרת לי שהם מממנים אותך, או נתנו לך סכום מכובד לדירה - בעל המאה הוא בעל הדעה וזכותך להחליט לקבל את הכסף תמורת השליטה שלה.

את צריכה לדבר קודם עם בעלך ולתת לו ״אזהרה מראש״, שאת לא מוכנה לספוג יותר שליטה בחיים שלך, ואם זה ימשיך את תעירי לה ב״נחישות ורגישות״ שאת לא מוכנה יותר להתערבויות שלה. אחרת בהמשך גם היא תתערב אם הילד ישכב על הבטן או על הגב כי בזמנה זה היה על הבטן, אין לדבר סוף.

מניסיון חיים לפי הפסיכולוגיה שלי לפחות אני אומר לך שלהיות מה״נעלבים ואינם עולבים״ (וחולי שליטה דורסים אותך ומעליבים אותך, לפחות את האינטיליגנציה שלך) יגרום לך לעבוד הרבה על ״לא תיקום ולא תטור״.

מניסיון נוסף ייתכן שיש לה הפרעת אישיות או קווים של הפרעת אישיות (גבולית, נרקיסיסטית), ואם זה אכן כך (וזה יהיה בעיקר מזיכרונות של בעלך) - חיי הנישואין שלך יהיו קשים.

מה קרה בשבת שאת מפחדת לראות?

הייתי מנחש בצד המשפחתי.

לא חייבת לענות בפורום כמובן. אבל בגדול מחלות באות כדי "לשמור" עלינו מדברים שאנחנו צריכים "עזרה" כדי להתמודד איתם. 

בעלי והילדים הלכו לבית הכנסת ואני קראתי ספרים.. אבל בהחלט מחשבה עבורי

אם יש רופא בקהל- האם אנטיביוטיקה בכדורים "ציפוויט" יכולה לעזור? יש לי בבית

לא שאני מתכוונת לקחת בלי אישור מרופא

(או שכן)

לא שייך להעלות לפה כי זה סוג של לפרסם וגם כי אין לי כח לויכוחים עם @פשוט אני.. .

אם למישהו יש שפעת, הגוף שלו לא מנסה לשמור עליו, הגוף שלו פשוט נחדר על ידי נגיף שמשבש את פעילותו ופוגע בו.

באותה המידה אפשר להגיד שאם מישהו ספג קליע של אקדח, זה כי הגוף שלו רוצה לשמור עליו שלא יהיה לו עודף דם. או אם מישהו ספג פגיעה מפגוש של מכונית, הגוף שלו רוצה לשמור עליו מפני עצמות שלמות.

העובדה שאת הקליע ואת הפגוש רואים בעין ואת החיידקים לא רואים, לא אומרת שהמהות שונה בהקשר הזה. זה הבדל טכני בגלל הגודל של הגורם הפוגע, אך אם אתה לא רואה את החיידק זה לא אומר שיש פה איזה כוח מיסטי ומסתורי.

קודם כל יש חיידקים וכל מה שאתה מתאר.

כשיש מערכת חיסון מתפקדת הם נשארים בחוץ. כשיש חולשה - הם נכנסים פנימה.

מערכת החיסון עובדת 24/7 בסינון מיליוני גורמים שחודרים לגוף בכל יום. יש פתוגנים כל כך חזקים, שאף מערכת חיסון לא יכולה לעמוד בפניהם, בחלק מהמקרים היא תצליח לחסל אותם אחרי שכבר גרמו למחלה ולסבל ובחלק מהמקרים זה ייגמר במוות (למשל וירוס הכלבת יהרוג תוך ימים גם את האדם הבריא ביותר בעולם).

הבעיה היא לא תמיד חולשה של המארח, אלא העוצמה של התוקף.

גם אפוד קרמי יכול להיחדר על ידי קליע, האם זה אומר שהייתה לו חולשה? שהוא רצה להיחדר בשביל לעזור לתקן משהו?

ואם באמת יש מערכת חיסונים חלשה מאיזו שהיא סיבה, אז היא חלשה בכל הגוף. אותם הנוגדנים שהיו אמורים להגיע לכבד אך לא הגיעו בזמן או בכמות מספקת, לא יגיעו גם אל העיניים וגם אל הריאות.

אין דבר כזה שהמערכת החיסונית חלשה דווקא באיבר מסוים. אם היא חלשה אז עוד ועוד פתוגנים יצליחו לחדור, הניסיון להגיד כאילו החדירה תהיה דווקא לעין כי יש קשר למשהו שלא רוצים לראות, מנותק לחלוטין מהדרך שבה המערכת עובדת.

המערכת לא יודעת לקרוא את המחשבות שלנו ולעשות שביתה דווקא באיבר מסוים בהתאם לרגשות והמחשבות שלנו באותו היום.

א. רופא עיניים יידע לעזור

ב. מאוד מאוד סביר שרופא המשפחה לא טועה. אני לא במקום של להגיד אם הוא צודק או לא, אבל אם את לא מרגישה בטוחה - אל תהססי ללכת לרופא עיניים.

אני פשוט לא מבינה למה אחרי 4 ימים של כאבים אודם ונפיחות (אני לא יוצאת מהבית מרחמים על אנשים שצריכים לראות את זה) אין שיפור! הפוך המצב רק מחמיר

תלכי לרופא אחר, ספרי לו מתי זה התחיל, מה אמר ומה רשם הרופא הקודם, כמה זמן עבר, והוא כבר יבין האם זה נורמלי או שדרוש טיפול אחר.

אני אישית *הרבה מאוד פעמים* לא סומך על רופאים. במצב כזה אני הולך לאחד אחר, עד שאני מקבל תשובה לשאלה.

גוגל אומר שאין הרבה מה לעשות חוץ ממה שהרופא עיניים אמר לי לעשות.

אבל אחרי החוסר סבלנות שלו מחר אני אלך להתייעצות בתל השומר

מניסיון הם טובים כי הם תמיד מתייעצים עם מלא רופאים . ככה קשה יותר לטעות.

אבל אם מישהו יודע לגבי הציפוויט אשמח

בדרך כלל זה יורד אחרי כמה ימים. אם לא אז תחזרי לרופא עיניים. אצלי זה נמשך חודש. ואז הרופאת עינים שלי שלחה אותי לרופאת עיניים מנתחת. ממש. היא הרדימה את המקום ופתחה וניקתה ואחרי זה תפרה תפר אחד. לא רוצה להלחיץ אבל זה לפעמים מתפתח לכזו דלקת כך שאין ברירה אלא לפתוח בכירורגי. יש לזה שם ברפואה לא זוכרת מה.

זה לא כואב ולא כלום. גם לא התפר. לא נשארה לי צלקת

שיהיה בהצלחה 

הרופא בקופת חולים יודע להתערב פיזית בגוף כדי לרפא את  הסימפטום. הוא לא יודע לרפא את המחלה מהקצה שלה.

למען הסר ספק: אני לא נגד ללכת לרופא כשחולים. זה בסדר. וגם לקחת תרופות זה בסדר וצריך. אבל יש עוד אפשרות שיכולה למנוע את המחלה או לקצר אותה.

אם יש לכם התקף לב, לכו לחדר מיון.

לרפואה המערבית אין מענה להרבה מאוד סוגים של מחלות בעיקר אלרגיות למינהן. הכדורים שלהם (יודע, ניסיתי במשך עשור) פשוט לא עוזרים וגם הניתוח לצריבת האף כדי שלא ינזל גם הוא לא לגמרי עוזר. ושם יש מענה אחר וזה גם בסדר.

ומה עושה אנטיביוטיקה לאדם עם דלקת גרון? רק מחלישה את הכאב או גורמת לחיידקים להתפרק ולהיספג לעולם שכולו טוב?

ומה לגבי הקרנות שמחסלות תאים סרטניים?

הרפואה המערבית יודעת להשתמש ברעלים ובהקרנות בשביל להרוג את הסרטן יחד עם חצי גוף. היא לא "מרפאת" אותו. היא פשוט הורגת אותו באלימות.

זה בסדר כשאין לנו פיתרון יותר טוב ולמען הסר ספק כשיש סרטן הולכים לבית חולים.

ועדיין - אבל היא לא יודעת להגיד למה פתאום הופיע סרטן אצל אדם ספציפי ולמה באיבר ספציפי.

אנטיביוטיקה קצת חריגה פה ובאמת הורגת את החיידקים. דבר  שהוא במקור תפקיד של מערכת החיסון הבריאה. אני לא נגד כשצריך. אבל פשוט צריך לדעת.

זה שלרפואה מבוססת ראיות עדיין אין תשובה לכל השאלות,

לא אומר שיש שיטה שלא מבוססת על ראיות שיודעת יותר טוב.

יש לא מעט מידע על 'למה' רגשית קורות מחלות'

רובו סטטיסטי. כלומר, הוא לא 'מדוייק' אבל נותן כיוון לא רע.

וכן. זה עובד יפה. לא ב100% אבל לפחות הסטטיסטיקה שלי היא סביב 80%. דברים שלקופת חולים אין מענה.

והפכת אותו כבר ממש למיסטיקה.

רגע אחד היא לא רצתה לראות משהו, אולי, המצאנו את זה הרגע, ואז למחרת היא כבר עם שעורה בעין?!

נו נו

במצב כזה גיליתי אלרגיה לחומר של המגבונים. החלפתי חברה והכל עבר תוך יום.

שורף לך יותר אחרי הניקוי/ הטיפות?

תחליפי חברה. לי של דוקטור פישר היה טוב

המגבונים אמורים לתת הקלה רגעית

מרגיע מאוד

גם המגבונים של דר פישר מכילים גם קמומיל.

והמצב השתפר. היום בבוקר הצלחתי לפתוח את העיין.. מקווה שמגמת השיפור תמשך. מאמינה שכן אבל אםלא אז בהחלט אלך למיון. תודה רבה לכולם

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

מרגש מאוד לקרוא

עשית דרך מיוחדת וזה מיוחד ומקסים וצריך ללמוד מזה.

שיעור גדול לכולם

כמה זה חשוב 

ברור שנפגעת מההתנהלות שלו

אבל רואים שזה נוצר אצלו בכפיה מהאשה השניה והפחד שלו לפרק עוד בית ולהיות בודד

לא כל האבות שלנו גיבורים וחזקים עם עמוד שידרה כמו שחלמנו שיהיה

אבל לפחות לי ברור מבין השורות שהוא מאוד אוהב אותך ואת חשובה לו רק שהוא לא יודע לעמוד על שלו ולתת לך את מה שאת ראויה לו ולכן כניראה המכשפה שלו קינאה בך כי היא הרגישה את האהבה שלו אלייך!

מבטיח לך באתי לישון כבר במיטה והעלת לי את הסעיף עם הסיפור הזה! שמישהו יעז לקרוא לבת שלי זונה אם אני לא מוחק אותו! איך היא מעזה להגיד את זה!

בנוסף מציין ממה שנשמע זה שזכית לבעל מדהים ואשריכם על העין הטובה אולי יום אחד אזכה גם להיות כזה 

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

במרוצת השנים שלנו יחד

עזר לא מעט

עדיין יש נפילות

למרות שהכי עזר לי המילואים

פסיכופט בקרב

ילד טוב בבית

בהצלחה

גם מספר של פסיכיאטר שמאבחן אוטיזם

וגם את של אבי ויצמן