ולא נעים, לא נעים

אמא שלי הזמינה לי על חשבונה אוכל לשבת מקייטרינג. אכלתי ממנו ביום שישי, באמת היה טעים.

אבל הפלטה היחידה רחוקה מהחדר מאד, לא יכולתי לסחוב ולא היה מי שיסחב לי, ולא היה לי איפה לשמור בקירור את הכל...
בערב אכלתי קצת מהאוכל הקר. היה טעים, אבל קר.
רק האורז נשאר טוב למחרת. כל השאר התקלקל.

לא נעים היה לי לומר לאמא שנאלצתי לזרוק הכל...
אז אמרתי לה שאכלנו את הכל, ושמזמן לא שבעתי ככה.
והיא היתה מאושרת.

אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי

...
די להיות פתטית

אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית

רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???