היא תתעצבן על כל משפט שאגיד.
היא תצחק על ההצגות שאעשה לאחיה הקטנים.
היא תגיד לי שהלבשתי אותה בתור ילדה על הפנים.
היא תהיה מתבגרת,
יפה ומעצבנת.
ואני אנסה למצוא בה את התינוקת שלי,
זאת שצוחקת מכל שטות שלי.
והיום הזה יחלוף. אני בטוחה.
היא תסתכל על עצמה במראה,
תתקשט ותצא החוצה בנשיקת לחי חפוזה.
ואז תחזור עם סומק בלחיים וטבעת על האצבע.
היא תהיה כלה מהממת,
יפיפיה וזוהרת.
ותסתובב איתי שבעה סיבובים,
ותצא מהבית לעולמים.
ואז יגיעו ימים אחרים. אין לי ספק.
והיא תנסה להתחמק.
היא תספר לי אח"כ בשמחה למה היא כזאת עגולה.
היא תשכב אחורה בעיניים עצומות ובחדר יהיה בכי מתוק-מתוק.
ורק לאחר מכן היא תתחיל להעריך-
את כל הלילות נטולי השינה,
את כל הימים מלאי הדאגה,
את כל התפילות החרישיות מול נרות השבת,
את כל כל הפעמים שבכיתי כמעט.
ואני יודעת שכך יהיה. בטוחה.
איך? כי גם אני הייתי ילדה.
-וכתבה מהמם!
