ואין לי כח לכתוב אבל מרגישה צורך לנקות.

אכלתי מלא עכשיו. 2 רולים זה המון. הקיבה שלי לא בנויה לכמויות כאלו כבר הרבה מאוד זמן וזה לא שאכלתי כי הייתי רעבה, כן? אכלתי אכילה רגשית מכוונת ומודעת. להחנק רק לא להרגיש.


היום הייתי אצל מיה, תכלס מיה הצילה אותי בחיים. אני צריכה לקנות לה מתנה. היה כיף אצלה

רציתי להגיד שאתמול כשדיברתי עם יעל, נזכרנו בתקופות שעברו עלי, כשישנתי ברחוב ובעוד כל מיני חורים,
ושוב סיפרתי לה סיפורי אלף לילה ולילה על מה שקרה איתי בשנה האחרונה. ושוב הלם, ושוב אני חומר שמספק סיפורים מצמררים, וכל פעם כשנפגשתי איתה ועם רחל זה ככה. אולי די?
ליעל יש חיים הכי פשוטים שיש. היא התחתנה כשהיינו בנות 23, יש לה 2 בנות יפיפיות, בעל חתיך ובית מקטלוג. והיא פשוטה פשוטה ובלי סיפורים מסמרי שיער. ואנחנו כל כך כל כך שונות.
לרוב אני מרגישה שהיא אוהבת אותי, חוץ מההצעה שלה אתמול שזו הצעה מעליבה נורא. זו אותה ההצעה של הבעלת דירה. בקיצור נעלבתי ואין לי כח להכיל את התסכול אז אני אוכלת

בסוף אני אראה לכולם מה זה

אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי

...
די להיות פתטית

אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית

רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???