אנשים מוזרים

ימ''ל כמה אתה מצליח להרגיש את האבל?

אני לא מנסה להרגיש את האבל.

פעם הייתי בוכה בתשעה באב כל שנה.
אבל עכשיו זה לא יהיה באמת אז אני לא מנסה.
אני צם אבל אפילו את הצום אני לא כל כך מרגיש.
למרות שנורא חם היום והייתי בשני סופרים (אחד לסבא וסבתא ואחד לי) וגם נסעתי לקחת את הילדים אז עכשיו אני קצת צמא.

אני בערך באותו מצב ותוהה מה קרה והאם זה משהו שצריך לתקן

אצלי זה שילוב של כמה דברים, אבל בעיקר זה שמבחינה דתית ורוחנית אני לא במקום שהייתי. אפילו ממש לא.

האם זה משהו שצריך לתקן? עקרונית ברור שכן, בפועל אני לא בכיוון של לעשות מהפך וכרגע גם לא התקדמות לכיוון.
דבר נוסף, השנתה לי הגישה (חלקית): פעם הייתי מאוד טוטאלי, משהו בבחינה של "אם ה' הוא האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו". דרך של אמצע לא היתה סבירה בעיניי, כיום גם אם אחזור לאיזושהי עבודת ה' (שזה כן בשאיפה למתישהו) היא תהיה יותר מאוזנת (או פשרנית, לדידי דאז).

אני עדיין חושבת שאם מאמינים במשהו צריך ללכת עד הסוף, אבל נראה לי שעם הגיל הכל מתאזן

וגם אין כוח
מה שנקרא להתבגרן

אני רואה אותך כ - דרך של קיצון לא סבירה בעיניי.

או טוטאל.

יותר חד מחשבתי.

מה זה אומר

מסתכל לכיוון אחד?

אני נראה לך קיצנוי (או חד מחשבתי) או שלהפך?

כי נראה לי ששרה ואני הבנו אותך אחרת.

תיארתי את מה שאמרת שהיית לפני שהשתנית.

(היא המשיכה את השיח בלשון הווה אז המשכתי איתה)

א. את מכירה אותי רק מהתקופה האחרונה.

ב. יש קיצון ויש קיצון. לא הייתי קיצון מטומטם ומתלהם, אלא קיצון אידאולוגי.

קיצוני זו לא המילה אבל לא הצלחתי לחשוב על אחרת

אני בצום.

הכל טוב
את בטח מתכוונת לבנאדם כזה שעומד על העקרונות שלו ולא אחד שמתפשר
כן?

לפעמים העקרון הוא דרך האמצע.

אז זה אומר שדברים כמו תחפושת לא ממש יהודית לילד כבר לא יפריעו לך? או פרצופים על שמש וירח במשחק שקנית?

פרצופים של שמש וירח זה קצת שונה.

כלומר אתה עדיין מקפיד על ההלכות אבל אתה לא דוס

מעניין מה גורם לזה

אבל זו לא הסיבה העיקרית לדעתי.

הייתי שואלת מה הסיבה העיקרית אבל נראה שהיא אישית.

בכל מקרה, הכל בסדר, מקבלים אותך כמו שאתה

השתנתה הגישה שלי.

פעם לא הייתי מסוגל להכיל שיש מה שאמור להיות (האידיאל) ואת איפה שאני נמצא, שיש פער בין השניים.
וגם מבחינת האידיאל - הוא היה טוטאלי יותר.
כיום אני גם בגישה יותר פתוחה וגם מרשה לעצמי להיות פשרן יותר.

שלושתם.

רק אל תעשי את זה כדי שיקבלו אותך בגלל זה, ואל תצפי שזה יקרה.

אשכרה צום שבת
נרדמתי מוקדם וקמתי ב 12 וכואב לי הגב

תני כיף של גב

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה