יש שיר חדש של חווה.

המילים שלו לא קשורות והוא גם פחות מוצלח מהאחרים שלה לדעתי אבל אני מקווה שבכל זאת ישמח אותך קצת.

 

היתה לי שבת נוראית, לא הצלחתי לישון בלילה בגלל ללי ולא הצלחתי לישון ביום בגלל הלחץ המטורף והמחשבות המעצבנות שלי.
בגלל שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי פשוט אכלתי המון עד שהקאתי, ואז הרגשתי עוד יותר נורא,
סיכמתי עם אחות של אבא שלי שתצנתק לי בשבת אם משהו קורה ח''ו והיא לא התקשרה שזה סימן טוב.

הייתי פקעת עצבים ועכשיו אני טיפה יותר רגועה כי למרות שהוא במצב קריטי המדדים שלו יציבים, ואני אחרי סבב טלפונים עם כולם מנסה להרגיע את עצמי עד שפקע''ר יתקשרו אלי

ומה איתך

לי היתה שבת די טובה, היה נחמד עם הילדים וגם ישנתי המון.

חשבנו עלייך הרבה (ואני אומר שחשבנו כי זה נכון לגבי כולנו כאן).

 

עכשיו נקווה שיהיה שבוע עם ימבה בשורות טובות ושהכל יהיה בסדר....

אתה אחלה בנאדם.

דאגתי

ב"ה על השלילי לקורונה
|מפזם|

ועל אבא. הלוואי יוסיף להשתפר

דודה תמי אומרת שבגלל שהדימום בגזע המוח כנראה יהיו פגיעות גם אחרי שיתעורר...

אני ממשיכה להתפלל

אני לא מצליחה לומר תהילים יותר
אני פשוט שולחת לאנשים את הקישור

ה יעזור

היה מורכב עוד מעט אכתוב פה
אם אחיה כלומר

אני בהתקף אסטמה הכי קשוח שהיה לי נראה לי אי פעם ואני לא מצליחה לנשום
לא היה לי שנים התקף אסטמה
ואין לי חמצן

וזה בטוח קשור להכל

דודה שלי מנסה להשיג לי ונטולין מהגמח ובנתיים אין לי אוויר

אולי אני יכול להשיג לך מהחבר'ה שלי מאיחוד הצלה.

אני אעדכן. מלא תודה

שבי ואל תשכבי

בבית אני מתה

זה נוראי כשאין אוויר
הלוואי וימ''ל יצליח להשיג לך איכשהו או אחותך

אחיות שלי לא פה
הן התחתנו

אני רק עם הבנים.. דודה שלי שגרה כאן מנסה להשיג


תכלס קשוח לי נפשית וזה הכי קשור בעולם
ואני לא יכולה לברוח מפה כי באתי עם האוטו של ההורים וזה נורא מוזר

טוב שלא שמו אותי על הבוסטר גם

מוזר

זו בעיה שאני סובלת בשקט

אף אחד לא מבין פה כמה אני במצוקה
כמה שהזכרתי

אני לא מצליחה לנשום ומרגישה על סף עילפון

מכירה גם עזר מציון
או מד''א
רוצה?

יש דרך שזה יעבור לבד?

תודה. עשיתי אינהלציה והריאות כואבות אחרי שעות של מחנק ומאמץ אבל אני ברוך ה' פי אלף יותר טוב

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה