זהו חופש, לילות לבנים

האמת לא ישנתי צהריים מההתקף המסריח הזה אבל אני לא הולכת לישון בקרוב

אני חושבת להישאר לישון בבית האמת ולנסוע לאבא שלי בבוקר
אני מידי מתגעגעת למנדי שלי ורוצה להיות עם שלום

את כבר בדרך?

תיכף. תיכף.
חיכיתי חודש, שעתיים זה כלום

האמת שדוווקא המוצ''ש הזה אני אמור לישון (מתי זה קרה לאחרונה? אולי בפסח).

אני גם לא כל כך מרגיש טוב, אם לא המכונה שסיימתי לתלות עכשיו כנראה כבר הייתי ישן (ובלילה חלמתי שיש לי אירוע מוחי, לא יודע למה).

מצד שני אני צופה כמה התעוררויות הלילה, אז אקפוץ להתעדכן.

 

ובקשר ללילה הארוך:

אני מבין אותך, וסביר שהייתי עושה אותו דבר במקומך.

אבל תזכרי לדאוג גם לכוחות ולצרכים שלך.

לא ראית את בעלך ואת הילד שלך יותר מחודש, לא ישנת במיטה שלך.

וגם לא כל כך ישנת ביממה האחרונה. ומה יש לך לעשות שם בלילה?

אולי הדבר הנכון יותר זה לנסוע בבוקר ולהיות שם עם כוחות.

זה כנראה מה שאני אעשה בלי קשר
הלחץ לאבא שלי גומר אותי אבל אני לא אצליח לנהוג אחרי נסיעה מהצפון עם ללי עלי

לך לישון
נעדכן בבוקר

נסיעה טובה.

מקווה שתשני טוב ותקומי לבשורות טובות.

לך לישון
תחלום חלומות טובים הפעם, כן?
למשל קייאקים

בעצם אני חוזרת בי
לכו לישון
נעדכן בבוקר מה יקרה

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה