אתה אמור להגיד שמי שבוחר בך בבירור יש לו טעם מעודן וקלאסי /מירב/

בכל מקרה
כשתתחיל לצאת
תחפש בנות אינטליגנטיות מהממוצע
הן בדרך כלל פחות קטנוניות ויותר מבינות עניין
בהצלחה רבה

בררנות נובעת גם מביקורתיות
או שפספסתי משהו.

אלא על סוג הברירה.
יכול להיות מישהו עם מעט מאוד קריטריונים אבל גם אלו שכן מעידים.

(הוא בן 38, דומה לקוף - חייזר)
מחפש בחורה יפה, רזה, עד גיל 30.

זהו.

שיואו שוב זה מביא לי עצבים

א. דברים שהם קטנוניים, לא באמת חשובים אפילו לאדם עצמו (כי לכל אחד יש דברים אחרים שחשובים לו) אבל הוא בכל זאת מתעקש עליהם.

ב. דברים שהוא לא יודע להסביר לעצמו למה זה חשוב לו, גם אם הוא מנסה (ואם הוא מצליח אז ההסבר הוא מהסוג הראשון), אבל בכל זאת מפריע לו שיש או כשאין אותם.

ג. או שהוא כן יודע להסביר וזה כן חשוב לו, אבל הסיבה לא באמת כזו שמתייחסת לאדם שהוא פסל אלא לסטיגמה או משהו כזה.

נניח עדות.

כי כשקראתי את ההודעה שלך נכנסתי למגננה כזו
כי תמיד אומרים לי שאני בררנית

את לא יוצאת בכלל

לא אשמתי שמציעים לי אנשים שלא בא לי לצאת איתם

טוב נו, אז את לא בררנית.

וחוצמזה בוא

הצעת לי בתקופה של המיץ של הזבל
אחרי שהוא נשפך מהשקית ומטפטף על רצפה מבריקה

כלומר, אולי גם.

יש לך מישהו על הפרק?

אגב אני באמת בררנית ואני ממש סבבה עם זה.
אני חושבת שאחרי 12 שנה בשידוכים הגיע הזמן שאברור בדיוק מה שטוב לי

עד שבום!

מי שחשבתי עליו התחתן בינתיים.

 

אבל חנן עדיין פנוי למיטב ידיעתי 😌

(הבן של הרב שמחה?)

חנן ממש לא הסגנון שלי

מעניין לראות עם מי הוא התחתן

יואו אני מתגעגעת לרב שמחה

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה