איך מחליטים את ההחלטות הללו?חיוך שווה הרבה
לא מבינה איך אני אמורה להחליט.

אתחיל מהתחלה:
אני ב"ה בהריון שבוע 30.
בסקירה המוקדמת מצאו שחסר עורק טבורי אחד.
לפי הרופא המשמעות של זה שתינוקות כאלו עלולים להוולד במשקל קטן ועם מומים בלב.

ב"ה המשקל תואם לשבוע ואקו לב שעשיתי הראה שבנתיים הכל תקין.
הרופא המליץ על דיקור כי אני בת 36 אך אמר שזה גם יכול לגרום להפלה.
העדפתי לעשות את בדיקת NIPT הבסיסית ויצא שאין סיכון לתסמונת דאון ושאר הדברים הכלולים בבדיקה שאני כבר לא זוכרת מה הם.
ככה אני חיה לי מבדיקה לבדיקה, הזכירה לי חברה שצריך לעשות חיסון לשעלת.
הגעתי לאחות בשבוע 29 והיא שאלה אותי אם לקחו לי לחץ דם וסטיק של שתן ושקלו אותי עד היום ועניתי שלא.
(האמת שכחתי את הפרט הזה בהריון)
הרופא לא הפנה אותך לאחות? זה בעצם מעקב הריון.
עניתי שלא והיא החליטה לקבוע לי תור לרופאה אחרת.

זרמתי איתה כי הבנתי שזה חשוב והרופא שלי קצת מפוזר אז הוא לא ציין את זה.
הגעתי לרופאה והיא אומרת:
1. שלמרות ה-NIPT היא ממליצה על דיקור מי שפיר כי מי שחסר לו עורק טבורי יכול שיש לו תסמונות נוספות שלא נבדקטת ב-NIPT.

2. אני צריכה לעשות העמסת סוכר 100 כי התוצאה מבחינתה לא תקינה למרות שהרופא שלי אמר שהיא תקינה.
3. אני יכולה מבחינתה לעשות את הבדיקות ליד הבית ולקבוע אליה תורים טלפונים וככה לא אצטרך לנסוע אליה רחוק. כי המרפאה שהיא עובדת בה רחוקה.

4. אני צריכה (בכלל מההתחלה לדעתה) להיות מטופלת במרפאה בהריון בסיכון כל שבועיים בשביל לבדוק גדילת עובר. העיניין הוא שבמרפאות הללו הרופאים מתחלפים כל הזמן, לא מקבלים רופא קבוע.
אז היא פתרה לי את זה בכך שאשאל מה שעות וימי קבלה של רופא ספציפי שאני רוצה משם ואקבע פעם בשבועיים אליו.
אז הקשתי ואמרתי שאם אעשה לה תורים טלפונים ובמקביל אקבל יעוץ מאותו רופא אז היא תגיד א והוא יגיד ב אז לפי מי אלך?
אז היא ענתה שהם הולכים לפי הספר אז אני לא צריכה לדאוג.

מה היא עוד אמרה לי?
כבר עשו לי סלט בראש.
שמשבוע 38 בגלל שחסר עורק אז עושים זירוז, כי יכול להיות תמותת תינוק בבטן משבוע 38 ומעלה.
חוץ מלהיות בהלם לא הצלחתי לשאול איך זה עובד?
פשוט להגיע לבית חולים ולהגיד "שלום אני שבוע 38, עורק חסר, יאללה תביאו זירוז?"
גם שבוע 38 לא מסתדר לי טוב בעין כי זה יוצא יום כיפור ולא טוב לי ימי הולדת ביום כיפור.
וגם הבנתי שזירוז זה בכלל לא טוב לעובר.
אגב, עשיתי לפני 4 שנים קיסרי.
לא עדיף פשוט לקבוע קיסרי מאשר זירוז?

אז השאלות שלי הן ככה:
דיקור לעשות או לא לעשות? איך להחליט?
ללכת למרפאה להריון בסיכון או להתעלם ולהמשיך עם הרופא שלי?
לעשות העמסת סוכר 100??? אני שוקלת רק 54 קילו וזה שהעובר במשקל תקין זה נס בשבילי וזה רק התאפשר בגלל שאכלתי הרבה פיצות ודברים משמינים ואם לדעתה יהיה לי סכרת אני בקושי אצליח לעלות במשקל ואז ברור שהתינוק יצא קטן. (היתה לי סכרת בהריון של התאומות אז אני יודעת כמה מותר לאכול)

מי שהלכה פעם להריון בסיכון באגריפס בירושלים (מכבי), תוכל להמליץ לי על רופא שכדאי להגיע אליו? זה יעזור לי מאוד בקביעת התורים.

תודה על היחס וסליחה על המגילה.

וואי ייקרה שאת..עינב שכמותי

אין לי מה לענות לך על השאלות בכלל...

אבל רק רציתי להביע תמיכה! נשמע לא פשוט בכלל ומאוד מלחיץ.. טכנית ונפשית קשה להתעסק בכל הבלאגן הזה כל הזמן...

ממש מבינה אותך... גם אני עברתי היריון בסיכון...

ב"ה נגמר אצלי בצורה הכי משמחת שאפשר!

מאחלת לך שתחזרי לכאן לבשר לנו בשורות טובות ומשמחות!

מזכירה לך שבורא עולם מנהל הכל, המון תפילות..

 

עונה קצתרק בשמחה תמיד
לפי דעתי רק בשביל השקט הנפשי שלך לכי חד פעמי לרופא להריון בסיכון
אני הייתי אצל פרופ' יגאל שמחה מהדסה הר הצופים
יקר אבל שווה לשקט הנפשי
והוא ממש מומחה מהמון במצבים
ועליו את יכולה לסמוך
הוא גם יגיד לך עם לעשות מי שפיר
שמחה יגלחיים של
לא מבינה בכל זהקרונפלקס עם חלב
אבל רק שולחת לך חיבוק גדול והרבה אהבה 💝
מצטרפתאביול
מנסה לעזורYaelL

קודם כל קחי נשימה עמוקה.. בע"ה הכל יהיה בסדר

בנוגע לדיקור מי שפיר- הרופאים חייבים להמליץ על דיקור בלי קשר לעורק היחיד, בגלל גילך. NIPT לא מחליפה לחלוטין את הדיקור כי זו בדיקה סטטיסטית ולא אבחנתית כמו הדיקור. כלומר דיקור מי שפיר נותן תוצאות חד משמעיות, NIPT אומר רק שבסבירות גבוהה אין את התמונות שבודק אבל לא 100%. את כבר בשבוע 30, כך שהסיכון להפלה לא רלוונטי בשלב זה, אלא הבדיקה יכולה לגרום ללידה מוקדמת. תסתכלי על הבדיקות שעשית- שקיפות, חלבון עוברי, סקירות, אקו לב עובר- אם בסך הכל יש סיכון נמוך לפי הבדיקות, אז תשווי את זה מול הסיכון של הבדיקה ותחליטי מה יותר מדאיג אותך- שימצאו משהו בדיקור או שחלילה יקרה משהו בעקבות הדיקור (שזה לא הפלה אלא אם כבר לידה מוקדמת.) ושאלה נוספת- מה תעשי עם המידע- אם חלילה יתברר שיש לעובר משהו, האם תפסיקי את ההריון בשלב כזה? האם לא תפסיקי אך בכל זאת תרצי לדעת כדי להכין את עצמך?

 

לגבי ההעמסת סוכר- אולי יצא לך ערך גבולי בהעמסה של ה50, בן 130 ל140? יש חילוקי דעות בערכים האלה אם צריך לעשות את הבדיקה של ה100 או לא. אה בעצם עכשיו אני רואה שהיתהלך סכרת הריונית בעבר- אז ברור שאת חייבת לעשות את ההעמסה של ה100, מוזר שהרופא לא היפנה מלכתחילה לזה. יש מצבים שבהם מדלגים על ההעמסה של ה50 והולכים ישר ל100, זה אחד מהם.

 

לגבי הזירוז- אם את אחרי קיסרי האמצעים לזירוז מוגבלים. וכן, יפנו אותך למיון יולדות ותגידי שאמרו לך שאת צריכה זירוז בגלל העורק הטבורי היחיד. בדיוק כמו שנשים אחרות עושות מכל מיני סיבות- הריון תאומים, מיעוט מים, סכרת וכו'... איך זה בדיוק יתנהל יחליטו אז. את יכולה לבחור בקיסרי ברגע שהיה לך בעבר, השאלה אם את רוצה להיות אחרי 2 ניתוחים? כי זה דן אותך לניתוחים בלבד בעתיד (ברוב בתי החולים לפחות) וגם זה הופך את ההריונות הבאים ליותר מורכבים, יש סיבוכי הריון שהולכים עם ניתוחים חוזרים. 

 

מרפאת הריון בסיכון- למה לא בעצם? זה אומר שתהיי במעקב יותר צמוד, פחות סיכוי שמשהו יתפספס, בעיקר שמסתבר שהרופא שלך פספס קצת. את עדיין יכולה להמשיך אצלו במקביל אם את רוצה.

 

מקווה שעזרתי קצת...

בהצלחה!!

וואי איזה קשה כל החוסר ודאותושוב אתכם
אני לא מבינה ברוב הדברים שכתבת, רק רציתי לומר שאין קשר בין כמה שאת אוכלת לגודל התינוק..
אני אכלתי מלא בהריון (כל פעם בעלי היה בהלם מחדש) וילדתי תינוק קטן.
אלא אם כן יש סכרת שאז אני לא מבינה בזה ולא רוצה לומר סתם..
אם יש סוכרת אז התינוק משמין בגלל הסכרת?חיוך שווה הרבה
אני לא מבינה בזהושוב אתכם
מתייגת את @מיואשת****** שיש לה ידע בנושא של סכרת הריון ונראה לי תדע לענות
התינוק משמין כשיש חוסר איזון של סוכר בגוף האםמיואשת******
תודה ושוב אתכם
וזה בעצם קורה רק כשיש מצב בעייתי של סכרת בגוף של האמא, ולא במצב שאצלה הכל תקין וסתם היא אוכלת קצת יותר מהרגיל.
אני מבינה נכון?
נכון מיואשת******
וגם אמא עם בכרת שאוכלת רגיל אבל הסוכר לא מאוזן התינוק ישמין
תתקשרי לקו של מכון פועה.באר מרים
הרבנים שם ממש מבינים בהריונות בסיכון ותוכלי לקבל מהם המלצה טובה והם גם יעזרו לך לעשות סדר בראש ולהבין את המשמעות של כל דבר.

מניחה שגם ידעו להמליץ לך על שמות של רופאים..
דיברתי איתם בעבר. אנסה שוב.חיוך שווה הרבה
קודם כל חיבוק-*כוכבית*
את מבולבלת
ובצדק!
מחבקת אותך חזק!
אנסה לעזור בדברים שאני יודעת.
.
אתחיל בזה שאם הייתי במצבך הייתי מחפשת פרופסור או מומחה אפילו לפגישה אחת-כדי שיעשה סדר בבלאגן.
(כמו דר יגל.. וחבריו..)
הוא יכול לתת לך מבט נוסף/חדש על המצב וכך תוכלי להחליט מה נכון לך לעשות.

.בהחלט מעודד שכרגע הזרימות טובות והמשקל תקין, ושמה שכן בדקת טוב.
.
לגבי הזירוז.. בטח אם את אחרי קיסרי- מתחילים לאט.. בלון.. כמה טיפות בודדות של פיטוצין.. זה יכול לקחת גם יום או יומים.. אבל אם יש חשש בזרימות-לא רוצים לקחת סיכון.
(מניחה שזה תלוי איזה אבל לדעתי עדיף ללדת רגיל על קיסרי.)

מלאא בהצלחה!
החלטות טובות! ובשורות טובות! ושההיה בבריאות ובקלות והמון שמחה!
הייתי בתחילת ההריון אצל מומחה להוריד מעלייחיוך שווה הרבה
דאגות והוא לא הבין למה אני דואגת.
הוא רק המליץ לי על ה-NIPT.
השאלה אם רופא מומחה אחר לא יבלבל אותי יותר.
נ.ב. מי זה יגל וחבריו?
אז למה שלא תחזרי לאותו מומחה?אמאשוני
הייתי עוזבת את הרופאה הזאת.
אם היא ממילא שלחה אותך למעקב הריון בסיכון להמשיך ללכת אליה רק יוסיף בלאגן.
לכי לרופא אחד מומחה וזהו ותעשי מה שהוא אומר לך.
אבל נשמע שזה שווה את זהאביול
עונה על יגלרק בשמחה תמיד

יגל שמחה מהדסה  הר הצופים מומחה בהריון בסיכון ולמצבים 

 

בן אדם פשוט מלאך רגיש  יודע להקשיב לא מלחיץ

באמת רופא מעולה שקודם כל הוא בן אדם 

  אבל יואמר לך בצורה הכי ברורה מה הכי טוב לעשות ואת  יכולה לסמוך עליו  

תודה רבה🙏חיוך שווה הרבה
נכון. הוא מעולהאביול
עונה על יגלרק בשמחה תמיד

ל שמחה מהדסה  הר הצופים מומחה בהריון בסיכון ולמצבים 

 

בן אדם פשוט מלאך רגיש  יודע להקשיב לא מלחיץ

באמת רופא מעולה שקודם כל הוא בן אדם 

  אבל יואמר לך בצורה הכי ברורה מה הכי טוב לעשות ואת  יכולה לסמוך עליו  

אז ממליצה לחזור אליו למומחה שראית בהתחלה. לעוד פגישה..*כוכבית*
אם את כמובן סומכת עליו.
.
לגבי מה שכתבתי על פרופסור יגל- פרופסור נחשב בעל שם. בנושא של הריונות בסיכון.
מאמינה שיש עוד פרופסורים בעלי שם-שאני כרגע לא יודעת /זוכרת את שמם ולכן כתבתי ״חבריו״
.
בהצלחה!
וואי יקרהגרגיר חול
רק רוצה להרגיע קצת אני לא רופאה אז קחי את דברי בעירבון מוגבל אבל יש לי גם בת שהיה לה עורק טבורי אחד בשילוב של מום לבבי ולמרות זאת בשום שלב לא דיברו איתי על זירוז לפני התאריך והייתי במעקב אצל רופא מומחה מאוד. ועקרונית עורק טבורי אחד זה משהו שכן קצת נפוץ ובפני עצמו הוא לא מלחיץ.. בהצלחה ושיעבור בקלות ובשמחה!
האם יש רופא נשים טוב שהוא חבר שלכם? של ההוריםבתי 123
שאפשר להתייעץ איתו
קחי בחשבון שהיום רופא מחוייב לומר לך את הכי שחור שיכול להיות ולהציע לך את כל הבדיקות אחרת הוא חשוף לתביעות.
אני ממליצה לך לפנות למכות פועה הם יותר אובייקטיבים ויכולים לתת לך תמונה מדוייקת יותר כדי להחליט.
נכוןאמא גם

אם יש מישהו שיש אפשרות להתייעץ איתו מהתחום שלא ילך על ההכי כסתח שיש. או אפילו יש רופאים גדולים ומנוסים עם כתפיים מספיק חזקות שמסוגלים לא להלחיץ. 

פעם היה לי גם איזה עניין בבדיקות גנטיות והתייעצתי עם יועצת גנטית חברה, אחרי שהיועצת הגנטית מהקופה ממש הלחיצה. החברה הרגיעה,מתוך המידע שהיה לה. 

אה,וברוך השםאמא גם

הילד כבר בן 9 קורץ

בלי עין הרע. בריא וחכם והכל מצויין

 

מקווה שתצליחו להגיע למעקב הריון שיתאים לכם

ובעז"ה רק בריאות

זה לא קל בכלל הדאגות האלה וההחלטות האלהפרח

אחרי קיסרי אני יודעת שזירוז יכול להיות בעייתי ולא עושיםים...

לדעתי תלכי לפי הרופא שלך, אין טעם להתחיל לרוץ כל כך הרבה בשבוע 30

 

הי,תיתי2
באגריפס מכבי הריון בסיכון בהחלט יש לך רופא קבוע.
יש הבדל בין המוקד למעקב הריון בסיכון.
ויש שם רופאים מצויינים ומעקב מקצועי.

הרבה מהשאלות שלך צריכות מענה של רופא.
למשל לגבי זירוז לאחר קיסרי.
העובר בגודל תקין עדיין - לא בגלל מה שאכלת... אין קשר... וסכרת יכולה להיות גם בלי לעלות במשקל. וגם בעיות בגדילה יכולות להתחיל עכשיו ולהיות אקוטיות ודורשות מעקב צפוף. טוב ששלחה אותך למעקב הריון בסיכון.
(מדגישה שאין קשר בין מה שאת אוכלת לגדילה של העובר.)
עונה (מנסיון אישי, אבל בלתק)תפוחים ותמרים
לגבי הדיקור-- לגמרי לגמרי הייתי עושה
אני "בוגרת" 5 דיקורים
ילדים בריאים
את השניים הראשונים עשיתי אצל יגל (ירושלמית) שהיה חצי פרטי (סביבות 1000 שח) ואחכ כשהמחיר נסק לסביבות 5000 שח עברתי לשע"צ לעוד 3 דיקורים. רופאים סופר מקצועיים שמדקרים גם באופן פרטי.

אני - הזוגיות שלי - והמשפחה שלי - לא ערוכים לגדל ילד מיוחד. גם עם הילדים הרגילים לא תמיד פשוט. אם חלילה היתה מתגלה תסמונת איומה - הייתי מתגלגלת משם הלאה, אבל בהחלט הייתי רוצה לדעת מראש ושתהיה לי אפשרות של בחירה ומקסימום מידע.

פעם הייתי כותבת בנחרצות שהייתי עושה הפלה. היום אני לא כותבת שום דבר נחרץ כי לא עמדתי בסיטואציה הזו מעולם.

אגב, אני עשיתי מי שפיר + צ'יפ מלא, כי בעלי עמד על זה בכל תוקף. לשיקולך.

אני הייתי אמורה להיות במעקב הריון בסיכון בשני ההריונות האחרונים ו.... מודה שלא הלכתי. עשיתי רק את הבדיקות הרגילות.

לחץ דם ומשקל - הלכתי לאחות מעקב הריון רק בהריון הראשון. אחכ מעולם לא טרחתי. בדקו לי תמיד כשהגעתי למוקד, ותמיד היה תקין.

אבל נגיד מתגלה איזה תסמונת איומה בשבוע 30חיוך שווה הרבה
יש בכלל אפשרות להפלה במדינת ישראל ולפי ההלכה?
ומה זה צ'יפ גנטי?
בוודאי שאפשרYaelL

לא יודעת לגבי ההלכה- מניחה שתלוי מה זה ואת מי שואלים, אבל לפי החוק אפשר לעשות הפסקת הריון בכל שלב של ההריון- גם בשבוע 40. 

לא תמיד זה עניין של הפלה..באר מרים
יש בעיות שניתנות לטיפול ותוך הרחם
יש בעיות שמצריכות הכנה של צוות רפואי מיוחד שיהיה נוכח בלידה
יש בעיות שקריטי לטפל בתינוק במיידי אחרי הלידה
ויש בעיות שכדאי לדעת מראש ולהתכונן אליהן נםשית..

כל הדברים האלה הם סיבות לברר מה שאפשר לפני הלידה כדי לא להיות מופתעים בלידה ואולי להתחרט שלא היתה הכנה רפואית נכונה לקראת המצב..

מביאה כמה דוגמאות שמכירה:

תינוק שנולד עם מום בלב ולא ידעו את זה מראש כך שעד שטיפלו נמנעה אספקץ דם למוח ונוצרו בעיות נוירוחוגיות שיכלו להימנע עם קרדיולוג ילדים מומחה היה נוכח בלידה ומטפל מיידית בתינוק.

תינוק שנולד בלי כף יד - ההורים היו בשוק נפשי. אם היו יודעים מראש היתה יותר מוכנות לכך.
אלו דברים שניתן לראות באולטרסאונד ולא במי שפירבתי 123
ד"ק אורלי שושני באגריפס ירושלים!השביל הזה...
היא מדהימה מדהימה! ליוותה אותי לגמרי בכל ההריון שלי עם הרבה אכפתיות ודאגה. והמון המון מקצועיות! צריך לחכות הרבה בתור אבל זה שווה כל שניה.

לא יודעת לעזור בכל השאר.. קחי חיבוק חזק🤗❤
הי לא מבינה בהכל אבל מה שכןאני זה א
ברגע שאת הוחכת למרפאת הרעון בסיכון את כבר לא צריכה ללכת גם לרוםאה ובמרפאה שאני הייתי (מכבי)זה רופא קבוע הוא עושה את המעקב ואומר כל פעם מתי לבוא.. אצלי זה היה כל שבועיים ולקראת הסוף כל שבוע.מאחלת לך בהצלחה ושימשיך בקלות ובבריאות ובידיים מלאות
עונה קצתאר
לגבי דיקור...
עשיתי 3 פעמים עם ציפ גנטי וב"ה הכל תקין
פעמיים בעקבות ממצאים חריגים ופעם אחת בעקבות גיל.

שימי לב שאת בשבוע מתקדם בשביל מי שפיר
אז ממה שאני יודעת יעשו החל משבוע 32 ואחרי שתקחי זריקות להבשלת ריאות

נשמע מלחיץ אבל הדיקה יחסית לא ארוכה, כואבת מעט אבל נותנת שקט נפשי.

פרופ יגל נשמה טובה
הייתי אצלו בסקירה מורחבת בתחילת תשיעי
באופן פרטי
רופא דתי

מעקב הריון בסיכון למה לא?
גם הייתי באחד ההריונות (לא בירושלים, כן מכבי)
לדעתי לכל רופא יום אחר אז בדרכ קובעים לך לאותו רופא בפער של שבועיים/שבוע לפי הצורך


תתיעצי עם מכון פועה
ואולי כדאי עם פרופ שוחט מפ"ת

ובדרכ ברב הגדול של המקרים בסוף הכל תקין ונולד תינוק בריא ב"ה
הרופאים חייבים להגיד תמיד את כל הסיכונים

הריון עם מתח זה לא קל בכלל
מניסיון....

בהצלחה יקרה וביידים מלאות ובבריאות בע"ה!!

מצטרפת להמלצות לעבור לרופא הריון בסיכוןירושלמית טרייה
1. במכבי זה רופא קבוע, הוא יאמר לך מתי לבוא והוא יהיה הכתובת לכל השאלות. ממליצה על פרופ' מנקוטה, מקווה שהוא חזר לעבוד. הוא עבר תאונת דרכים קשה לפני כמעט חצי שנה. הוא מנהל חדר הלידה בהדסה.
אם התורים אליו רחוקים אז תכנסי בינתיים שוב לרופאה שלך או לרופא הריון בסיכון אחר, ותקבעי כבר מראש את התור הבא אליו. ביציאה ממנו כדאי כבר באופן קבוע לקבוע את התור הבא לפני שאת יוצאת אחרת אין תורים.

2. ממליצה לך לעשות דיקור מי שפיר, לפחות בשביל שלוות הנפש. אותי אי ודאות מאד מלחיצה. עברתי את זה וזה לא נורא. צריך לנוח ביומיים שאחרי הבדיקה. כמעט תמיד עושים גם צ'יפ גנטי. גם בלי צ' יפ גנטי, דיקור מי שפיר בודק המון המון דברים, ואילו ניפט בודקת חמישה דברים בערך. אין מה להשוות.

3. לגבי סכרת הריון, מן הסתם את צריכה לבדוק. ולא כדאי לאכול שטויות כדי לגרום לעובר לגדול. אם יש בעיה בגדילה עדיף לדעת ממנה ולא להסוות אותה עם גדילה של סכרת.. זו דעתי האישית, בלי להבין הרבה.
דבר ראשון חיבוקאנייי88
בהחלט עשו לך סלט.. ואני לא מבינה כל כך למה..

העורק טבורי בודד זה ממצא יחיד?
העובר בגודל תקין לשבוע?
גם לי בהריון הראשון היה עורק בודדאנייי88
ולא שלחו אותי חזירוז ב38.
היה לי מעקב גדילה צמוד כל שבועיים עם מעקב זרימות. ונתנו לי סקירה שלישית. אבל זה היה לי רק ממש כיף לראות כל כך הרבה את העוברית!
שלחו גם לאקו לב לשלולו בעיות לבביות.
גם ליעוץ גנטי.
אז הלכתי. אבל האמת? מה שאמרו לי שללא עוד ממצא כנראה הכל בסדר ושאני אהיה רגועה.
תחפשי רופא פחות מלחיץ. זה יותר בריא.
והעיקר בעז"ה בזמנו ידיים מלאות. וילד בריא ושלם..
גם מכון פועה אמר לי ככה שעם ממצא בודד אז אין ליחיוך שווה הרבה
מה לדאוג.
אבל מה יהיה ואם הם טועים?
הרי אלו לא דברים מוחלטים...
ואם לא מוצאים כלום אז בטוח הכל בסדר?אנייי88
אנחנו רק עושים השתדלות..
כל חיינו אי ודאות(אפרופו קורונה)
בעזרת ה' תפילות לילד בריא ידים מלאות. ברכה נחת והצלחה...
הניק שלך אומר את הכל!rivki
תחייכי ותזכרי שאת והתינוק שלך זה מה שהכי חשוב ויקר! לצערי המערכת יותר מדי פעמים שוכחת את זה ומתעסקת בכסת'חים.

כבר המליצו לך ללכת למישהו אחד שיעשה לך סדר בבלאגן וללכת לפי המלצות שלו.

רק רוצה להעיר שלגמרי לא ברור לי, מה הטעם לעשות דיקור מי שפיר עכשיו כשאת כבר בשבוע 30.
בכלל, אני למדתי ,כשמציעים לי בדיקות שונות בהריון, לשאול - מה המטרה, מה זה נותן? ולעשות אותן רק אם אני מקבל תשובה הגיונית ורלוונטית בשבילי.
אתן מה זה מתוקות.חיוך שווה הרבה
מרוב מידע אני אתחיל לכתוב ספר ונתחיל בנושא של מה זה בכלל ציפ גנטי.
אני אעבור שוב על כל מה שכתבתן ואנסה להתחיל לסדר את הראש שלי.
תודה על ההמלצות לרופאים בהריון בסיכון.
תודה על החיבוקים והתמיכה.

אין כמוכן!
המלצה על רופא מצוייןאוהבת את השבת
בהצלחה ממש!!
ממליצה ממש לקבוע תור בשר"פ של הדסה לפרופסור עזרא, הוא מנהל חדרי לידה שם ועם מלא ניסיון. ראה הרבה דברים בחיים.
אני הלכתי אליו בהריונות הקודמים עם דברים קטנים יותר ולשמוע את ההכוונה שלו ממש מרגיע ואת יודעת שאת ביידים טובות.

מבחינת כספית תור אצלו עילה הרבה אבל יש הרבה קופות חולים שמקבלות שם הנחה משמעותית (אני עם מגן זהב של מכבי שילמתי רק 350₪).

ממליצה ממש!! בהצלחה גדולה!!

ואגב, הייתי ממשיכה עם ההנחיות של הרופכה היותר יסודית מקסימום תעשי בסןף מה שאת חושבת נשמע שהרופא שלך לא ככ היה מודע לכך ההיבטים וזה חשוב להיות יסודי בדברים האלה..

בהצלחה גדולה! איתך בלב!!
ד'ר אורלי שושני!שקדיה#
אני לא יודעת למה אמרו לך שזה לא רופא קבוע.אני הייתי מטופלת רק אצלה לדעתי בימי שני וחמישי בוקר. היא יסודית, היא מאוד מסודרת וטיפה יותר מדי יסודית אבל לא נורא
לדעתי דיקור זה משהו שתלוי בך - האם במידה וחס וחלילה יש משהו לעובר האם תרצי להפיל? אם התשובה היא בטוח לא אין בשביל מה לסכן אותו סתם
אם אין לך בעיה ללדת שוב בקיסרי אני חושבת שתבקשי פשוט להגיע לניתוח יזום. זה הרבה יותר נעים מההרגשה של הזירוז - בנוסף שלפעמים זירוז יכול לגרום לקיסרי חרום שזה הרבה יותר מלחיץ ולא נעים.

בהצלחה יקרה!
לגבי זירוז, ממליצה על הדסהירושלמית טרייה
עשו לי שם את הזירוז מאד מאד!! בזהירות.
גם ככה היה איזה קטע שבו הייתה מצוקה קלה והפסיקו את הפיטוצין. לא רוצה לחשוב מה קורה אם מתחילים עם מינונים גבוהים יותר.. באמת עלולים להגיע לקיסרי חירום.
איזה הדסה?שקדיה#
עין כרםירושלמית טרייהאחרונה
למה אנשים כאלה רשעים???אמא טובה---דיה!

מי שזוכרת את השרשורים שלי על השוכרים שלא משלמים - אז ב"ה הם עזבו את הדירה לפני כמעט שנה,

ובחיפוש שלנו אחרי שוכרים חדשים ממש הקפדנו לחפש שוכרים שישלמו בזמן.

 

גם ככה השכרנו בהרבה פחות ממחיר השוק, כי זה היה אמצע שנה והם עוד ביקשו עוד הנחה, וכמובן ביקשו מלא תיקונים בדירה שעשינו להם באלפי שקלים.

 

והם הבטיחו שהם ישלמו בזמן כל חודש, והיו נראים אנשים אמינים.

 

ואיפה כל ההבטחות שלהם? הם לא משלמים, בקושי עונים לנו לטלפונים ולהודעות.

 

בקיץ אמרנו להם שאם הם לא מבטיחים שזה יסתדר תוך חודש שיעזבו עכשיו, כדי שנוכל למצוא שוכרים חדשים.

אז הם הבטיחו שזה יסתדר.

 

אז הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים.

 

די, פשוט אנשים רשעים. נמאס לי.

 

אנחנו משלמים על הבית הזה משכנתא ממש גבוהה כל חודש. מה הם חושבים לעצמם?!?!?!?!?

למה אתם לא מחייבים תשלום בהוראת קבעבורות המים

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

כי הצ'קים חוזריםאמא טובה---דיה!
עם צ'קים אפשר ללכת להוצאה לפועל!!רוני 1234

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!


וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

אגב, יש חברה בשם וויצ'קרוני 1234
שנותנת שירותים שונים בתחום הזה. בין היתר הם נותנים ערבות (בתשלום, כמו ביטוח) ועוזרים לפנות דיירים סרבנים.
ממש הזוימקקה
תדרשו ערבים
מצטערת בשבילכם. נראה לי שאתם חייבים ללמוד לקחקופצת רגע

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.


מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!


ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

בעיקרון כשצקים חוזרים פעם אחר פעםפרח חדש

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

וואו איזה הזוי. אבל אתם חייבים ללמוד לקחפרח חדש

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם לא יכולים לסמוך על טוב ליבם של אנשיםעדיין טרייה

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

אין שום סיבה ריאליתהמקורית

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

אני מסכימה איתך בעיקרון זה מה שמגיע לדייריםקופצת רגע
אבל חוקית זה אסור נראה לי
חוקית גם אסור להם לא לשלםהמקורית

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי


אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

אגב, התמהמהתם גם אתםהמקורית

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

הם כן שילמו מידי פעם...אמא טובה---דיה!
את זה לא כתבת אבל בהודעה הפותחתהמקורית
אני לא חושבת שהם עושים את זה מרשעותפרח חדשאחרונה

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

וואו איזה הזיהדיאן ד.

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

 

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

 

בהצלחה!!!!

חתמתם איתם חוזה של דייר לא מוגן?Seven
בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

בגיל הזה זה כן נדירמתיכון ועד מעון

בגיל בוגר יותר זה כבר הרבה פחות

הכוונה האמירות הספציפיות

מבואסת ממש מהמשקל שלי!פרח חדש

כתבתי פה לפני כמה זמן שאני חושדת אולי יש קשר בין זה להתקן מירנה

מרגשיה שמשהו לא הגיוני

לא עשיתי שום שינוי בתזונה שלי

אוכלת קצת כמו תמיד

והמשקל שלי רק עולה ועולה!!

תמיד הייתי רזה בלי להתאמץ בכלל, משקל לא היה נושא בכלל.

עכשיו אני במשקל שלא הייתי בו מעולם!! (מלבד בהריונות כמובן)

נהייתה לי בטן מזעזעת

ואפילו בעלי הסכים שאולי אני צריכה לבדוק שמא אני בהריון מרוב גודלה (הוא מעולם לא העיר לי על מראה חיצוני, אני ששאלתי אותו מה דעתו לגבי הבטן 🫣)


לא יודעת מה לעשות!!


מתחילה לשקול לעבור למניעה אחרת..

יש לכן רעיונות?

טבעת נוברינג עלולה לגרום להשמנה?

יכול להיות קשורשוב חוזר הניגון
רק אומרת שיש קשר גם לגיל. לא יודעת בת כמה את אבל קצב חילוף החומרים מאט עם השנים ומה שעבד לך עד היום עלול להשתנות..
אני בת 35פרח חדש

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

איזה ביאוסהבוקר יעלה

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

זהו.. מנסה להבין באמתפרח חדש

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

כדאי לבדוק בלוטת התריסתהילה 4
הרבה פעמים משפיע
נכון, זכרתי את זה.. ובדקתי והכל תקין ב"הפרח חדש
ברוך השם. מקוה שתעלי על הגורם במהירותתהילה 4
רופאי נשים מתים על התקן הורמונלי אבל בטח שברמת הפרט זה לא מתאים לכולן. אז טוב שאת מודעת לעצמך.... 
אולי התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

קראתי עכשיו בפורום של רדיט לא יודעת אם את מכירהפרח חדש

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!


 

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

מעניין. ניסית פעם התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

 

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

 

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

 

כמה פעמים הייתי עם התקן רגילפרח חדש

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק


המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

יכול להיות המון דבריםבשורות משמחות

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

לא אנטיביוטיקה ולא סטרספרח חדשאחרונה

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1אחרונה

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

אני עם ילד 1 בן 9 חודשים ומרגישה קושי ענקאנונימית בהו"ל

תוהה לעצמי שוב ושוב איך אנשים מביאים עוד ונושמים.

אני באמת מרגישה שזה מאוד קשה לי כרגע ככה עם התינוק שלי ולהוסיף עוד 1 ועוד 2? וואו... מפחדת לקרוס עוד

קודם כל אם קשה לך אפשר להמתיןדיאן ד.

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

 

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אני גם הרגשתי ככהאיזמרגד1

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

אל תשווי את עצמך לאחריםמתואמת

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

כל אתגר בחיים שמתמודדים איתו פעם ראשונהאמאשוני

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..


כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.


הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

הגיוניoo

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן


חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות


יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא


הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

אני יכולה לספר על עצמיפרח חדש

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.


חיבוק! מתמקדים בכאן ועכשיו... ממשיכה לכתוב בפניםליני(:
כל אחד והחבילה שלו... והחיים שלו. והיכולות שלו... אני ממש בעבודה לקבל את עצמי עם זה. כי לא קל לי לא להיות בהיריון ולא האחרי... אני מגיעה ממש לקצה שלי וזה חלק מהשיקול אצלינו אם ומתי אפשר לחשוב על עוד היריון/ילד. ולפעמים הייתי רוצה שזה יהיה לי פשוט יותר אבל זה לא... וזה בסדר. ואת נורמאלית. ויש עוד המון כמוך. מקווה שיש לך תמיכה לעכשיו... ושאת לא לבד עם הקושי והרגשות השונים...♡
מזדההשמ"פ

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

מוסיפהשמ"פאחרונה

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את איתו בבית?המקורית

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?


 

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים


 

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️


 

 

 

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


עם בגדים רטובים במים קרים?בשורות משמחות
צורך בשקטדרקונית ירוקה

ראיתי ש @אמאשוני התייחסה לזה בשרשור אחר ולא רציתי לנצלש.

בת 5 עם מאפייני מחוננות מתלוננת כבר הרבה זמן על צורך ב"שקט". היא בחדר עם שני אחים קטנים יותר. היא במיטת גלריה, חשבנו שזה יתן לה את המענה לצורך, אבל לא מספיק עזר. יש חדרים נוספים בבית אבל היא לא רוצה לישון בחדר לבד (הצענו).

הצענו גם שתלך לישון אחרי האחים שלה ובינתיים תקרא ספר בסלון, אבל גם את זה היא לא רוצה. היא מעדיפה לקרוא במיטה שלה.

יש רעיונות איך לעזור לה?

שקט במובן של פרטיות או שהם עושים רעש?כורסא ירוקה

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

אני חושבת ששקט במובן של גירוייםדרקונית ירוקה
היא אומרת שקט במובן של לא רעש, אבל לי זה מרגיש יותר מוצפות
היא צריכה שקט מרעש?מתואמת

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

לא עשינו איבחוןדרקונית ירוקה

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

במיטת גלריהאמאשוני

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.


אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.


בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)


בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

תודה על התשובהדרקונית ירוקה

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אפשר לסגור את הגלריה עם וילון?רוני 1234אחרונה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמתאחרונה
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום

אולי יעניין אותך