אגב, אם זה אופייני, לא היית אמור לצפות את זה מראש?

בשנה וחצי האחרונים היה טיפול רגשי לילדים מטעם המועצה שלהם.

אמורה להיות שיחת סיכום, בעיקר על מנת לקבוע המשך טיפול למשפחה (כלומר לה ולילדים).

 

בגלל הקורונה החליטו לעשות את זה בזום, תיאמו איתנו להיום ב12.

היה לי לא נוח כי עבדתי אתמול בלילה אז היו לי בקושי 4 שעות לישון לפני אבל הסכמתי.

ב12 אני מתחבר, כולן נמצאות (5 חוץ ממני) ומחכים לאמא. עוברות 5 דקות וכלום.

אחת שולחת לה הודעה - היא רואה אותה ולא מגיבה.

אחרת מתקשרת - היא לא עונה.

אני מתקשר לטלפון של הבית - אין תשובה.

העו"ס אומרת שאם האמא לא עושה את המינימום להצטרף לשיחה שנקבעה היא סוגרת את התיק.

אני שולח הודעה בוואצאפ שכולם מחכים - וי כחול אבל אין תגובה.

אחרי רבע שעה שכולם מחוברים היא שולחת שהיא לא יכולה ושנעשה את הוועדה בלעדיה.

איך בלעדיה? היא המרכז בוועדה. למעשה אם מישהו מיותר שם זה אני.

הפתעה:

שוב כולם התחברו ואין רמז לגברת. /עייף/

חיכינו בזום עוד רבע שעה וביטלו.

 

יקבעו שוב לעוד חודש.

יש משהו לעשות כדי שלא יקרה בפעם הבאה?

חוץ מלוודא מראש, אבל ווידאו איתה אתמול אז מי חשב שזה יקרה?

היו תקופות שהיינו קובעים שעה שאני מחזיר את הילדים ובכל זאת הייתי צריך לחכות איתם מחוץ לדלת עד שהיא תחזור, לפעמים חצי שעה בלילה כשהם כבר ישנים ובקור.

וזה לא שהיא לא מאורגנת, היא מנהלת מעון במקצוע, כשמשהו חשוב לה היא יודעת לתאם ו/או לעמוד בזמנים. אה, והיא עובדת עם רשימות.

תתחילו לקבוע איתה חצי שעה לפני המועד האמיתי.

ניסינו שוב 12:30 (אחרי שהיא אמרה שהיא תוכל) ובכל זאת זה לא קרה. לא משנה, תכלס זה לא כזה נורא וגם לא בטוח שזה יהרוס לי את היום /מנסה לחזור לישון/

מסוג הדברים שיכולים לחרפן. וואו.
בעע ואוף זה כלום לעומת מה שצריך להאמר

יפה לך שאתה שורד את זה בגבורה

אחד המתסכלים

אוף

וואו
מקווה שלא קרה לה איזה מקרה חירום או משהו,
למרות שאם באמת לא היה שום דבר דחוף זה נראה פשוט כאילו לא אכפת לה וזה מרתיח קצת.

למה לא אכפת לה מהילדים?
אולי אתה יכול להעביר אותם אליך? כי אם לא אכפת לה בתחום הזה אולי היא מזניחה עוד תחומים

שלא ישנתי מספיק ואני עייף, אבל לא מספיק כדי להצליח להירדם שוב. 

שם מזגן ומשתיק פלאפון?

יש מנגינות מרדימות אגב

אני פשוט עירני מדי, כאילו כבר התעוררתי מהשינה וזהו.

 

שונא את המצב של לנסות להירדם ככה, זה יכול לקחת לי שעות.

אוף.

ככה זה ימי ראשון. לא בא לי יום ראשון היום.

אי אפשר לישון כשלא רגועים.
תקפוץ קצת, תרוץ, תשחרר את זה.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה