כבר היה את זה בנב"ל.

הם לא מסתדרים טוב עם פרוטגוניסטים

אני מסתדרת איתך ועם ימ''ל?

תלוי כמה אני מוותרת על עצמי בשביל זה

למה את צריכה לוותר?

או שהתכוונת להתאמץ.

להיפך, לא לוותר יותר קשה לי

יש אנשים שהאופי שלהם מתנגש איתי. אז אני צריכה לוותר קצת ואז הכל בסדר
יותר קל לוותר ולהסתדר מאשר כל היום לריב

לא חושבת שאף אחד צריך לוותר על עצמו

ואין לי כ"כ איך להסביר את זה

זה נשמע כאילו את מבטלת את עצמך.

אנחנו לא צריכים להיסתדר.

אבל עם ייבס כן רציתי סיכוי

חשבתי שאנחנו מסתדרות.

 

הם טעו

יש סוגי טיפוסים שיותר מסתדרים לפי התיאוריה ויש שפחות

נזכרתי שהיה לי על זה וויכוח ארוך עם אחותי 😅

זה קצת יותר הגיוני
לפחות עלי זה מדוייק להחריד

פרוטגוניסט

במיוחד זה

העניין שפרוטגוניסטים מגלים באחרים הוא כן ואמתי, כמעט עד כדי חולשה - כשאנשים בעלי טיפוס אישיות זה מאמינים במישהו, הם עלולים להפוך למעורבים מדי בבעיות של האדם הזה, או לתת בו יותר מדי אמון. למרבה המזל, האמון הזה נוטה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה, כיוון שהאלטרואיזם והאותנטיות של הפרוטגוניסטים מעורר השראה אצל האדם האחר, להשתפר ולהיות טוב יותר. אך אם הפרוטגוניסטים לא נזהרים, האופטימיות שלהם עלולה להיות מופרזת, והם עלולים לנסות לדחוק אחרים מעבר לתחומי היכולת או הרצון שלהם.

כמו וויליאם שייקספיר 🤗

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה