אני לא יודע למה אני ממשיך לנסות שם. 

אבל סתם ככה, מה הסיבה לעשות לי לייק ואח"כ לא לענות?

אם היא אהבה את הפרטים עד כדי שליחת לייק - למה לא לענות?  ואם לא נראה לה - למה לשלוח לייק? 

ריבונו של עולם.. אנשים שם לא מובנים.

שאתרי היכרויות זה פלטפורמה לא רצינית וזה החסרון ויתרון שלה -

היא מאפשרת היכרות במהירות בלי בירורים וכולי אבל כל עוד לא נפגשים פנים מול פנים - הכל יכול לקרות.

בפלטפורמה הזאת אין מחוייבות לכלום (אכן חסרון מסויים). לכן כדאי מראש לבוא בלי צפיות.

אולי לא הבינה את הקונספט שלייק שווה התעניינות?

אולי קראה בשעת לילה ועוד תגיב..

ונניח שהיא חושבת שזה פייסבוק (שזה מצחיק)

אם היא אהבה את הפרטים, למה להתעלם?   

זה לא שכתבתי שם פוסט שנון או בדיחה, זה הפרטים שלי! אז על מה הלייק? 

כי אם היא לא ענתה לי, כנראה שהיא לא מעוניינת לדבר. לא? 

מה היא כבר תענה לי חח

אנחנו לא מחמיאים פה על כרטיסים

אנחנו מעוניינים ביצירת קשר

תשאל אותה

"סתם שאלה, זה ששמת לי לייק זה אומר שיש עניין מצידך? כי מבחינתי הייתי שמח להכיר..."

אני אמור לשאול כזה דבר?  חשבתי שזה ברור...

(פעם הבאה אני כבר לא אהיה בטוח כנראה)

אתה את שלך עשית. אם היא תהיה מעוניינת לענות לך - היא תמצא את הדרך.

בינתיים יש לך הזדמנות לדון יהודייה (אנחנו מקווים) לכף זכות. או לא לדון בכלל.

בהצלחה עם זה ובאופן כללי.

אולי מצפים להודעה מחמיאה חזרה? משהו מסוגנן - שגם אני התלהבתי ממנה?

או שלא טעיתי בכלום, וסתם יש אנשים שחושבים שזה סוג של פייסבוק.

זהו האמת. 

מקסימום היא תפתח שרשור מחר שהיא לא מבינה את ההתנהלות שלך

אני מציע לך ולעוד הרבה אחרים לעזוב את אתרי ההיכרויות.

אתרי ההיכרויות מזמינים אתגרים נוספים ומעצבנים למדי מעבר לאלו שגם ככה כבר קיימים במציאת החצי השני.

בעייה אחת באתרי היכרויות היא בדיוק זו שכתבת. אין תקשורת פנים אל פנים וזה יוצר נתק בהבנה למה כל צד מתכוון במה שהוא כותב/מחייך.

בעייה נוספת היא בהיצע הבלתי נגמר של בנות ובנים מוכשרים שכל כרטיס אישי שלהם חייב להיות הכי ייחודי כדי שיפנו אליו.

בעייה נוספת היא כמובן השחיקה והחזרתיות שקיימת בכל פנייה נוספת לעוד כרטיס ועוד כרטיס. זה כבר נהיה לא מיוחד ומוציא את כל ההתרגשות שנלווית לפנייה למישהי.

וכמובן התמונה שנתפסה ברגע מסויים ולא תמיד עושה חסד עם המצולם/מצולמת  (וכן, אני מאמין שתמונה יכולה לייצג משהו, פשוט יש עוד הרבה דברים שהיינו רוצים שיהיו דברים ויזואליים שיייצגו אותם כמו תכונות בנפש).

כשפוגשים אדם באחד על אחד אז רק הוא נמצא שם. אף אדם (כרטיס) אחר לא מסיח את דעתנו ואפשר לדבר ולראות דברים שהם מעבר למה שהיה צד את עיני אם לאותו מדוייט/ת היה כרטיס בשליש.

כשפוגשים אדם, אז כיוון שאותו אדם הוא מיוחד ולא נמצא באותה שבלונה של כרטיס (עם אותם קווי מתאר, אותו גוון, אותו פונט...) אז תמיד תהיה התרגשות שנלווית מעצם העבודה שאותו אדם הוא מיוחד (ואני לא מתכוון להתרגשות עם פרפרים, אלא לעצם זה שזה חדש ולא היה לי דבר כזה).

בקיצור, אני מעודד את כולם ליצור תקשורת במפגשים בהתנדבויות, בעבודה וכו'.

זה הכי נכון, הכי פשוט והכי טבעי. ואת הכי טבעי איבדנו.

וברור, המגיפה מאד הורידה את האופציה הזאת מלקרות. אבל עדיין זה יכול לקרות. פשוט צריך למצוא את המסגרות.

לדעתי המסגרות הכי טובות אלו המסגרות שיש בהם גם ערך מוסף של עשיית טוב וחסד.

אין כמו פנים מול פנים.  יש לזה כל כך הרבה יתרונות.

כל הסיבות היפות האלה למה יש דרכים יותר טובות מאשר אתרי הכרויות, הם לא סיבה למנוע מאותם אלה שכן ייעזרו בהם את העזרה הזאת.

וכמה שיהיו יותר אנשים באתרי הכרויות, יותר אנשים יוכלו למצוא שם את בני הזוג שלהם (כי מתוך עשרים, יש מעט שיתאימו לך. מתוך אלפיים, יהיו יותר)

אלו שכן מכירים באתרי היכרויות ומתחתנים אלו לדעתי אנשים שאלו הפעמים הראשונות שהם השתמשו באתר.

אנשים שנמצאים באתרים שנים על גבי שנים, הסיכוי שלהם להתחתן דרך האתרים, לדעתי, שואף לאפס.

לגבי הסיפא - אני חושב שפשוט לא הבנת את הכוונה שלי.

הבעייה היא לא בהתאמה. אלא בזה שמרוב עצים לא רואים את היער, מרוב שחיקה ומרוב שבלוניות.

צריך לשנות את הנוף. וקודם כל זה יקרין עלי. עצם העובדה שאני בתקשורת פרונטלית מול אנשים ולא מוך מסך היא עצמה משפרת את איכות החיים. מתוך זה זה יוכל להגיע.

מי שלא נשחק, תמיד יכול לחשוב פתאום על אפשרות חדשה

לעדכן את הפרטים שלו

לשנות תמונה ופתאום אנשים ישימו לב אליו יותר.

היעד הוא להגיע למקסימום חתונות.

להתלונן על כלי מסוים שהוא לא מושלם זאת אפשרות, ואפשר לעשות דברים שמועילים.

פונה, היא עונה..

*מתעלם*

אולי אם תבין את הצד שלי יהיה לך יותר קל להבין אותה..

והצד שלי אומר כך:

לא.. לא ברור. גם לי. 

אבל ככה זה עובד, אתה מבין? 

שמחתי לעזור.

אולי חשש שזה באמת יקרה? אולי אין כח לשתף מישהו בקו"ח שלי שוב? נשגב. 

אבל דבר אחד אני יודע- זה לא אישי.

הכוונה שאפשר להבין כי גם אנחנו מתעלמים? 

אבל אני אישית אף פעם לא מתעלם!!  ולא מבין את מי שמתעלם.

כמו שלא הייתי מתעלם מאדם ברחוב באתר אינטרנט זה לא שונה...

רציתי לומר לך שגם כשאני עושה את זה, כלומר, מתעלם 

אין לי באמת סיבה לכך. 

ואני לא יודע למה זה כך, הרי אני פניתי אליה כי אהבתי את התמונה והכרטיס בכלל. והיא השאירה מספר, 

וחלפו שבועיים ועדיין מתלבט, מתחבט ומתעלם.

אז אולי זו הסיבה שהיא עושה את זה,

שאין כאן סיבה בעצם. פשוט משהו לא קורה וזה בעצם בגללנו. 

מה שכן הייתי ממליץ זה לנסות לפנות אליה שוב, כי אם היא עשתה לייק אז אהבה מה שראתה סהכ.

ולעתים כן כדאי ללחוץ מעט. 

אבל אני חושב 

שזה בדיוק החיסרון של להיות מאחרי מסך... יש יותר מקום להיכנע לפחדים (כמובן שאני מכיר אותם טוב מאד)

כשמכירים פנים מול פנים אין ממש אפשרות להתעלם ולהעלם, וזה דוחף את הבנאדם או להסכים ולגלות משהו חדש וטוב או לגלות שלא קורה כלום אם מנסים. 

האתרים האלה.. לא יודע מה נכנסתי אליהם 

האתרים הן עוד אופציה. 

אתה צריך להסתכל על עצמך כעסק, ואתה משווק עצמך בכל דרך ומדיה אפשרית.

בין אם זה חברים שמפרסמים אותך, או אתרים שונים.

ובכלל, יש את חוק ה-100

על כל 100 בנות שיאמרו לא, אחת תאמר כן. 

אז עד שלא קיבלת 100 לא, אל תתייאש. וגם זו סטטיסטיקה, כך שיתכן שמדובר ב120 שיסרבו אפילו.

זה מעולה שאתה גם שם, ומדובר בבנות איכותיות שמחפשות 

את האחד שלהן, בדיוק כמו שאתה מחפש את האחת.

וכדאי לשים לב לאיכות התמונות ולמה שכתוב בכרטיס שלך.

למשל: מישהי פנתה ואמרה לי- למה אתה לא מעלה תמונה שאתה מחייך? -וואלה. השבתי,

והעליתי

וכמות הפניות עלתה.

אם ניסינו תקופה ואין פניות, ננסה להציג עצמינו באור שונה, במילים אחרות

בתמונות אחרות, זויות צילום שונות. אין סיבה שלא יחטפו אותנו

אחרי הכל- אנחנו מותג. וכזה שרובן כן יכולות להרשות אותנו לעצמן.

וזה עוד לפני שדיברתי איתך על יכולות הפוטושופ, לייטרום ופיקס ארט.

פשוט נאמין בעצמינו. כי למה לא, בעצם? (:

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.