זו תחושה נוראית להשאר לבד בקבוצה. איכס

כלומר נשארתי עם שירה אבל זה רק כי היא לא ראתה את מה שהלך.

ביי לכם

וזה בסדר אגב שלפעמים צריך להתנתק, הכי בסדר בעולם. אבל ככה? כולם בבת אחת?

תקשיבי

זה מאוד לא נעים ולא כיף אבל לא עזבנו *אחד את השני*

העניין הוא רק הקבוצה הספציפית

אנחנו קיימים אחד לשני, פה, למשל

ובשנייה פותחים קבוצה חדשה

זה המדיום, לא המסר

כל האנשים עדיין איתך

בצורה של להיות בקבוה הספציפית ההיא - כבר לא

אבל יש את כל הדרכים האחרות!

לא עוזבים באופן כזה בבת אחת קבוצה שדיברו בה בימים האחרונים 24/7
זה בסדר לעשות חושבים ולהחליט שלא מתאים, אפשר לכתוב בצורה מכבדת, אפשר גם לא, אבל לעזוב בבום בבת אחת אחד אחרי השני זה עלול לפגוע. יש אנשים בצד השני של המסך. ואנשים פה לא בדיוק מבינים שהם יותר מסתם ניק ושעשוע לשעות הפנאי.
אבל הכל בסדר, לומדת מה שצריך ללמוד מזה

לילה טוב

אבל זה כל כך מעייף
כולנו עוברים חרא של תקופה
חוץ ממי שלא וב''ה שככה
וזהו

תמיד שהגנתי על דמות מרכזית בחיי שעברה חרא של ילדות והעבירה את כל החרא אלי בלי לשים לב (אחד לאחד)

אחת הפסיכולוגיות שהייתי אצלה ממזמן ממזמן אמרה לי שאף אחד לא אשם בצרות של אחרים, ואף אחד אין רשות להכאיב או לפגוע במישהו אחר כי רע לו.

ואני לא מדברת על מה שקרה בקבוצה. אני חושבת שזה בסדר לקחת פסק זמן ובסדר לעזוב רק באמת שאתם לא מבינים שאתם משמעותיים. לכולם. ואולי פה אני צריכה קצת להרגיע ולקחת את כל העניין פה בפרופרציות ולא לחיות בפנטזיה שאתם חברים טובים שלי

בדיוק בנקודה הזו שאת אומרת שכל אחד פה עובר מה שהוא עובר
אבל עזבו הכל אחלה
נדבר

אם למישהו רע לא צריך לברוח מהתמיכה אלא להישאר ולהיתמך

לא צריך להיות בקבוצה רק אם חזקים ושמחים

קודם כל מבינה שנפגעת וצר לי מאוד מאוד, את חשובה לי ואני לא רוצה שתהיי עצובה.

דבר שני, זה כנראה באמת לא היה בסדר. ומתנצלת מאוד

אבל

יש אבל 

אם הקבוצה הייתה דרך התקשורת היחידה שלנו והיינו מכירים דרך שם והכל זה באמת היה נורא

אבל זה לא!

זה כמו משפחה שלא יודעת, יושבת בספה ואז לוקחים את הספה

אז בסדר אין ספה

אבל יש משפחה בסלון ובמטבח ובחדר ילדים

דוגמה טיפשית

אבל  הבנת את העיקרון?

את חשובה לנו ואנחנו אוהבים אותך נורא אל תלכי

אני עייפה מכדי לומר הכל בעצמי

ולא היה מזיז לי אם היינו מקבלים החלטה לסגור את הקבוצה וזהו. זה לגיטימי ומקובל הכי בעולם. ואני מדברת על הדרך

עזבי משפחה
אנחנו לא משפחה
אנחנו חברים, אמורים להיות בכל אופן

אבל אמרתי לשרה, יש לי איזשהו עניין עם נטישה ואני נורא רגישה לזה
ובאופן כללי חושבת שזה היה ממש לא יפה


ולא חשוב הכל טוב

יואו עלה לי פתאום מחשבה

אני מתנצלת
הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בך או לגרום לך להרגיש לא רצויה כי זה לא נכון.
לא ייחסתי לזה מידי חשיבות - למעשה, לא אלייך.
וגם לא היה בכך שום אקט של פרידה או משהו
את חשובה לי ואת מסתובבת אצלי הרבה בראש גם כשאנחנו לא מדברות בפורום או בוואצאפ.

חזרתי מאישפוז לבית ריק, להיות לבד למי יודע כמה זמן, כשאני לא מסוגל לעשות דברים בסיסיים בשביל עצמי (לסובב את המפתח בדלת היה לי כואב. והלכתי לישון בלי לאכול אתמול כי לא יכולתי לחתוך סלט).
והקבוצה, עם כמה שאתן נחמדות ואכפת לכן (ותודה על זה) ואתן חשובות לי, זה עדיין וירטואלי ולא מספיק. וזה הגביר לי את תחושת הבדידות.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה