הבעיה שהתעודת יושר לא מכוונת כלפי הנושא המדובר 

ביחס לזה - זה נשמע לי ממש מוצדק.

רוב התוקפים מינית - הם גברים. זאת עובדה.

כן אני אצפה יותר מגברים להביא ראיות.

באמת זה מדובר על תקיפות מיניות ולא על תקיפות אחרות.

ואכן אתה צודק שזה לא פשוט שאפשר להתקבל כל כך בקלות לתפקיד כל כך רגיש וחשוב.

תקיפות מיניות על בוגרים - נעשות לרוב נעשות ע"י גברים. אחוז הנשים הוא קטן מאוד בתחום הזה.

ברור שרוב המטפלות המתעללות יהיו נשים, כי הן היחידות שעובדות בתחום.

אני רואה צורך לחשוב על סטטיסטיקה. כי זה מה שיש לנו.

זו טענה לא מוכחת.
אני יכול לטעון שכוס הקפה הראשונה שכל אדם שותה בבוקר היא תחנת חלל חייזרית שנוחתת בכל מטבח על השיש לפני שקמים בבוקר, רק שזה "לא מדווח" ולכן "אין נתונים".

שכשם שאתה מקבל את טיעוניה של לולה קידר בעניין הזה, כך תקבל גם את הלוגיקות והטיעונים שלה נגד בתי הדין הרבניים והשוביניזם שם (מאמרה התפרסם בדצמבר 2015)

כדי שיהיה יותר ביקוש, ואז יהיה אפשר לסנן.

מקבלים כל אחת, אבל לגמרי.. זה באמת עצוב כמה שזה מחריד.

זה ברמה של להגיד לא לאישה מבוגרת, מסורה, מדהימה, עם ותק של כמה שנים במשפחתון פרטי,

כי ימי העבודה שלה מוגבלים יותר,

ולהכניס בשמחה צעירונת לא מוכרת ובלי שום ניסיון, ותק או המלצות-

כי הקריטריון החשוב למנהלת הוא הרבה ימי עבודה, ולא אופי העבודה עם הילדים.

מצד שני- מעלה נק' שלי אישית צורמת וכואבת מאד.

בעבודה שלי כמטפלת נפגשתי עם המון ילדים, קבוצות שונות, הרבה הורים.

מנק' המבט של המטפלת- להורים לא אכפת מה עובר על הילד במשך היום.

אז ברור שזה לא נכון, ואני לא באמת יודעת וכו',

אבל מתוך עשרות הורים, במשך שנה שלמה, יש הורים בודדים (אפשר לספור על יד אחת)

שאתה מרגיש שהם בוחנים, בודקים, מתעניינים,

וגם מודים למטפלת בצורה שמביעה הערכה אמיתית של שעות של בילוי וליווי של הילד שלהם.

רוב מוחלט של ההורים, 90 אחוז, מגיעים במשך שנה שלמה בתחילת היום, בוקר טוב למטפלת, נפרדים מהילד והולכים.

מגיעים בסוף היום, חיבוק אוהב לילד, תודה למטפלת והביתה.

אפס התעניינות 'איך הוא הרגיש היום? מה עשיתם היום? היה לו יותר טוב מאתמול?..' וכו'.

אני אישית חוויתי את זה כמאד מתסכל, וגם פוגע וכואב.

כמובן שלא פוגע אישית, כי אני באמת מבינה שמדובר בחוסר מודעות, והורים עסוקים ואין פניות להשקיע דקות בודדות של תשומת לב לאיך עבר היום על הילד היקר שלך,

אבל בכל זאת.

אז לפני שמאשימים את המנהלת, המטפלות, משרד החינוך וכו' וכו'-

הורים יקרים- תבדקו טוב טוב, תתעניינו, תבחנו, תדאגו ותוודאו שהילד שלכם נמצא באמת בידיים טובות.

קלטתי באיחור את התרתי משמע של עצמי 🙈

לא זכו - נעשית להם סם טימטום.

אולי ככה זה כשלא מברכים בתורה תחילה.

לא יכולה להתייחס כי לא רוצה לשמוע מוסיקה עכשיו.

אבל מעניין אם זה אכן  הכצעקתה? 

אין צורך לשמוע כדי לראות את האבסורד.

למה הרי נדרש הווקאלי? בגלל האבלות, כדי לא לעורר שמחה.

אז לייצר ווקאלי שמח (!) ולהגדיל ולצרף לו "רוקדים" זה שיא חדש של בורות או של זילזול באבלות של שלושת השבועות.

ווקאלי שמח זה אוקסימורון בהקשר יהודי הלכתי.

צריך להקשיב לשיעורים. זה היה כל כך מזמן. אמנם עברנו דורות

של רדיפות ומיתות משונות עקב זה,  אבל הזמן עושה את שלו

גם במובן השלילי.

ונוסף לזה, הלוואי וזה היה השרץ העיקרי והיחיד

שאוחזים ביד......מה עם לשון הרע, כעס, שנאת

חינם , מחלוקות וכיוצא בהנה?

כולנו יושבים על הרצפה בחצות ואומרים בבכי

תיקון חצות?....

כולם מתנהגים באחווה ורעות כפי שזה מתבטא

בזמנים של מלחמה?

ודאי שזה יותר בולט ולא ראוי, אבל.......

זה מה שקורה כשמונים 2025 להולדתו ימש במקום למנות לחורבן.

אך נעסוק נא בלימוד זכות על עם קודשו, ולא חלילה בקטרוג.

אה, וגם פעם עברתי ליד חנות בגדים באיזור חרדי והתנוסס שלט גדול: "מבצעי בין המיצרים" - עכשיו ברמת החשבון ההלכתי, אפשר להבין אותם. הם צריכים להתפרנס, אז גורמים שלקונים זה יהיה 'דבר האבד' וככה לא מפסידים שלושה שבועות. ובכל זאת...

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.

"דע מה למעלך ממך" וגו'. לא משתלם להסתיר ולעוות דברים, בסופו של דבר, הכול יתגלה.

עושה מה שחתולים עושים.

ולהבין מה באמת קורה בפנים.

אני לא יודע לאיזה מובן אתה מתכוון.

הייתי אומר לך שהערך העליון שלי זה יראת ה', אבל זה לא ממש "ערך" במובן הרגיל, זה יותר איזשהו עיקרון מופשט.

הייתי אומר שקשה לענות על זה סלי איזה מבחן שבודק התנגשות מסויימת.

למשל, לעבוד מ8 עד 8 ולהרוויח הון תועפות

או לעבוד בעבודה ממוצעת פחות שעות ולהיות יותר עם המשפחה.

תביא דוגמאות שאפשר יהיה לבחון את הערכים.