אם מפתחים אהבה אמיתית וכנה אני לא חושב שמראה חיצוני משנה כל כך, במיוחד לאישה כלפי האיש

גם אני התלבטתי לא מזמן (ועדיין) בקטע של מראה של בחורים..

את צריכה לדעת אם הוא דוחה אותך פיזית או לא?

אם הוא דוחה פיזית ברמה שאת לא מסוגלת אפילו לחשוב  לגעת בו(סליחה על הבוטות) אז התשובה ברורה , לחתוך!

אם את כן רואה שמתחילה טיפה משיכה או געגוע אז כן להמשיך עוד קצת ולראות איך מתקדמים..

כמו שכתבו לך פה, יש נשים שכלתניות (ואני מקנאה בהן עד מאוד ) שמחשבות: " וואלה הוא בחור טוב , א, ב," וסוגרות עניין.

אם את מהסוג הרגשי (כמוני) זה שכן צריך קצת פרפרים לפני חתונה מבינה אותך לחלוטין ואין לך על מה להרגיש אשמה, רק את יודעת בלב מה את מרגישה, ואל תתני לתגובות של אנשים אחרים לחלחל לך לראש, בזה שגיל מאוחר קצת ולמה את בררנית. כי מי שתהיה איתו 24/7 זו את. אז שימי פס!

אגב, ראיתי סרטון קצר מ"פרויקט 252" אם שמעת עליו, ממליצה לך להכנס לשם, ותפתרי לך הרבה ספקות..

אז אחד המרצים אומר בפירוש "ב7 כללים למצוא בן זוג" שאחד הכללים הכי חשובים בעצם זה המציאת חן של הזוג השני,

ובלעדי זה (אם יש ממש דחייה) אין מה לבסס את כל העקרונות האחרים, הוא אומר שגבר זה יותר שכלתן הוא רואה אישה

וישר יודע אם היא מוצאת חן בעיניו פיזית או לא בפגישה ה-1, זה לא משהו שישתנה.

אצל אישה היא יותר רגשית ובגלל זה חייבת מספר (3-4) של פגישות לדעת אם פיזית יכולה להיות משיכה, מציאת חן של הגבר.

"*היא* מרגישה קושי להתקדם בגלל מחסום אישי שלה וכד'."

ואז לבטל הכל, בלי הסבר אמיתי .

לא יותר פשוט יותר להגיד לו "תתגלח", "תעשה דיאטה" - או מה שלא יהיה ? 

ולתת לו צאנס? 

(אם זה בגבול הדברים הניתנים לשינוי, כמובן....)

אדייק את מה שכתבתי,

לא לסמוך על שינויים ש *יעשו בעתיד*.

אלא לומר מה מפריע ,ואם הוא מראה עניין לשנות, לתת לו את הזמן לשינוי, ורק אם השינוי מתחיל, אז להתקדם

את צודקת בהחלט שלא ניתן לסמוך על שינויים עתידיים.

מדובר בבחור שמעוניין להתחתן, ובבחורה ש "משהו" מפריע לה, ובמקום לומר את זה.

היא תחתוך, ולא תסביר - כדי לא לגרום לא אי נעימות, היא תשלח אותו עם אלף שאלות על "מה עשיתי לא בסדר"

זה עדיף? 

מסכים איתך לגמרי לגבי הנקודה - שאם אין שינוי, ואין סיכוי לשינוי, אז אין מה להתקדם עם הציפייה שיהיה שינוי.

אבל אם יש סיכוי לשינוי, את כדאי לתת את הסיכוי הזה.

אצלי בעלי לשעבר היה אומר לי על כמה שינויים לפני החתונה וזה הרס לי הרבה אח"כ,

ואני דווקא אחת שמקבלת הרבה מחמאות, אבל כנראה שפיזית אצלו לא באתי לו טוב בעין..

בקיצור לפותחת  השרשור, אפילו לא הייתי מבקשת  מהבחור לעשות שינויים חיצוניים או שמקבלים אותו כך או לא.

הוא לא אשם.

פגישה או שתיים עם מישהי טובה שתעזור לך לעשות סדר פנימי ותיתן לך כלים לקבל החלטה שנכונה לך.

ומכיוון שלא את ולא אני מכירות את הפותחת ואת עולמה הפנימי,

אני לגמרי לגמרי ממליצה לעשות את זה עם מישהי מקצועית שתכוון אותה לקבל החלטות מושכלות

עפ"י מה שנכון לה.

שזה קצת יותר נדיר האמת מגברים, שהיא "פתחה עיניים" בחוץ "ואיזה גברים חתיכים היא רואה"

נכון בעלה נחמד והיא בחרה בו במודע, וזה אחד שאשכרא דואג להכל, ולשמוע את זה , כל כך עצוב 

לי עליו..

בקיצור לכל אחד מגיע אהבה אמיתית, אני בטוחה שאת יכולה למצוא גם מישהו חמוד ומתוק באופי.

יש עוד גברים כאלו..

או לחלופין -
האם מדובר בחוסר נעימות להסתכל עליו?
אפילו בדחייה?

הוא כן אמור להיות מישהו שנעים לך להסתכל עליו.
אם זה משהו בתוי פנים שלו שמונע ממך לראות בו יופי - זה יותר מורכב.
אם זו רק מודעות לטיפוח - זו בעיה קטנה..

מה שזה אומר בפועל -

אם את לא בטוחה שהוא זה *זה* - בטח שלא להחליט להתחתן עכשיו - ואפשר להמשיך להיפגש בנחת אם כן יש כיוון חיובי מבחינתך,

אם את לא בטוחה שהוא בוודאות *לא זה* - אז גם לא להחליט לחתוך מיד, אלא שוב - להמשיך ולתת לזמן ולהיכרות לעשות את שלהם.

אם זה משהו שיכול להיות יותר פנימי עם עצמך/עצמך מולו/מול המציאות וכדומה ואת חושבת שיד מכוונת ומדריכה יכולה לעזור לך - אפשר גם לחשוב על כיוון כזה של כיוונון או ליווי קצרים שבעיקר יגרמו לך לעשות סדר במחשבות של עצמך בראש ורגשות שלך בלב...

כך או כך - הכל בנחת

לאט לאט

לא להחליט שום החלטה הרת גורל, אלא אם כן את בטוחה בה ושלמה בה - ואם זה אכן כך ויש שלמות בהחלטה - אז להחליט ולשחרר את כל הקולות המחלישים שיכולים לבוא אח"כ ולומר: אני החלטתי לפי כל השיקולים והכלים שהיו לי ועמדו מולי - ומכאן והלאה עוזבת את זה.

מציעה בינתיים אם הכיוון הוא שאין דחייה ממש מהבחור, ואת אומרת שלפעמים אפילו יש הבלחה של מציאת חן - פשוט להמשיך להיפגש ללא כל התחייבות או מחשבה ש"זה בעלי", אלא "זה מישהו שנעים לי לצאת איתו ולבלות איתו כרגע" וזהו. בלי מעבר ובלי עוד. ככה להמשיך ורק להיפגש, להכיר יותר  ויותר ולראות איפה הדברים עומדים עוד חודש, עוד חודשיים, עוד 3...

(הכל בהנחה שאין כאמור דחייה של ממש שאז בעצם כבר החלטת ויש שלמות לפי הסעיפים הקודמים)

בהצלחה רבה יקרה ובחירות טובות ומטיבות, ואולי הכי חשוב - רגועות ונינוחות ושלמות

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת