אני מרגישה את זה גם על עצמי בתקופות מסוימות.. 

השיתוף או אפילו רק הקריאה פה בפורומים יכולה למלא את המקום הזה בנפש של שיחות עומק ואז זה בעצם בא על חשבון המציאות האמיתית עם האנשים סביבנו...

וגם מאפשר לבטא מקומות שאולי בחוץ לא הייתי מבטא

אבל אולי לא מצאתי איך עדיין.

ברגע שאני נכנסת לחול, אז יש לי תחושות של ניתוק/ריחוק מקודש. לא שולטת בזה כל כך...

כאילו אולי במחשבה אני אחשוב על עבודת ה' שלי, אבל בהרגשה.. זה אחרת...

אי אפשר להשוות להרגשות של עבודה ממש כלומר תפילה, תורה, התבודדות- שם אני מרגישה את מה שאני רוצה להרגיש, את המתיקות הזאת, את הטוב הזה, את המהות, את המשמעות של החיים.  

לא יודעת, זה כמו שתגיד "ואי אולי תנסי להפוך את יום חול לשבת?" כאילו , חח אי אפשר...

כמה שתנסה, זה מרגיש אחרת...

ר' אלימלך מליזַ'נסק ואחיו ר' זוּשא מאניפּוֹלי תהו בינם לבינם, מדוע דווקא כשמגיעה השבת מתעוררת בהם הרגשת קדושה והם מתעוררים לומר דברי תורה לפני החסידים בשולחן השבת. חוששים היו שמא אין זו באמת השפעתה של השבת עליהם אלא הרגשות הלב שמקורן בדמיון בלבד.
החליטו השניים לבדוק את העניין ולערוך סעודת שבת עם החסידים באמצע השבוע. אם ירגישו את קדושת השבת – אזי יתברר כי חלילה אין הרגשת השבת שלהם אלא דמיון, ואם לא ירגישו את קדושת השבת – יתברר כי ההרגשות שבלבם ביום השבת ודרכי עבודת השם – אמת הם.
ערכו השניים "סעודת שבת" ביום חול. לבשו בגדי שבת, חבשו את כובעי השטריימל ואמרו דברי תורה לפני החסידים שנקבצו סביב שולחנם. והנה הרגישו האחים הרגשה גדולה כאילו היום שבת הוא.
התחיל רבי אלימלך לבכות. "זושא," הוא אמר לאחיו, "מה עושים עכשיו?"

ההכי מעצבן זה כשעוצרים לך פה

ענה לו ר' זושא: "מֵילֵך, אלימלך, נלך אל רבנו המגיד ממֶזריטש, נספר לו הכול ונשמע מה יש לו לומר."
נסעו השניים אל המגיד וסיפרו לו את מה שאירע להם.
ענה להם המגיד: "אם הלכתם בבגדי השבת וחבשתם את כובעי השטריימל, אזי ברור שהרגשתם את קדושת השבת באמת, ואין בכך דמיון. בגדי השבת משמרים את קדושת השבת עצמה, ולכן אין לכם מה לדאוג כלל."

ב"ה שזיכה אותי להיות צינור נכון...

וסתם מחשבה לעצמך... אולי הפחד הזה חוסם אותך מלהתקדם בלנ"ו?

מאוד מאוד אפילו

שזה מה שמונע ממני להתחתן...

ואי ה'...

שאולי בפנים אני מפחדת לאבד את זה ומפחדת שבתור נשואה זהו, כבר לא תהיה לי את הפריולגיה הזאת....

ולא משאירים כמעט זמן לרוחניות. 

או שלא יודעת, אולי זה אני..

אולי לי אין כח ואנרגיות להשקיע בשניהם באותה מידה...

אולי אני מתעייפת מהר, יכול להיות....

אצלי מספיק לי יום של עבודה, לנקות, לסדר, (ואין לי עדיין ילדים כן?...) וזהו, אני עייפה כבר...

מה שכן, שאולי עם ילדים זה אחרת. כי זה כבר עניין של חינוך ודוג' אישית. שם אני יכולה יותר לראות את עצמי ברוחניות. נראה לי....

במיוחד שדוחפים לנו את האמירות האלו לכל פינה

ודורשים מאיתנו כאילו להאמין בזה ולדגול בזה

ובמציאות בשטח זה ממש לא מרגיש ככה

אם את מרגישה ככה, אז כיף לך

אבל בפועל נראה לי הרוב צריכות לעבוד מאוד מאוד קשה כדי להיות שם...

כל עוד לא מלמדים איך עושים את זה הלכה למעשה

זה נשאר בגדר סיסמא בלבד...

כרגע זה סיסמא, 

וגם אני רוצה לראות איך אפשר להרגיש באמת קרבת ה' במציאות כזאת...

כלומר, אם מישהו יכול להגיד שהוא עושה את זה והצליח...

כרגע מה שאני רואה, שמי שנמצא באווירה של ישיבה (תורה, בית מדרש, כולל וכו') אז הוא קשור יותר לקדושה

ומי שלא.. מתחיל להתרחק...כל אחד בדרגותיו...

לא אמרתי שהוא מתחיל לזלזל במצוות, לא.. רק שבשניות אפשר להתקרר

צער ולפעמים נזק.. ואו.. 

אנחנו צריכים לחשוב מה ה' רוצה מאיתנו, בשביל מה הוא שלח אותנו לעולם, לא לחשוב על איך אנחנו יכולים להרגיש הכי קרובים.

וכן, ברור שמרגישים פחות קדושה כשמתעסקים עם קידוש החומר, אבל בשביל זה ה' שלח אותנו לעולם.

כרגע שבת זה רק יום אחד, לעתיד לבוא אחרי שהעולם יתוקן יהיה אפשר לחיות כל השבוע שבת.

אז זה מה שכתבתי לצהרים...

לא ראיתי כל כך אנשים שמצליחים לעשות את זה... לפחות בהרגשה

ומי שמצליח הוא בד"כ קשור יותר לעולם של הקודש..

אלא אם כן יש כאן משהו שפספסתי ולא הבנתי נכון

אבל מה רע בקשה? באנו לעולם כדי לעבוד.

זה לא שחור או לבן, מצליח או לא מצליח, כולם מצליחים ברמה מסויימת וצריכים להמשיך לשאוף למעלה.

ממה שאני רואה דווקא בדורנו יש יותר אנשים שמצליחים לשמור על חיי קדושה גם אחרי שהם יוצאים מהישיבה,

 יש היום הרבה קהילות שיעורים וכו' שעוזרים לזה.

אני מבין את החשש שלך

אבל בסוף ה' שלח אותנו לעולם הזה.. לא השאיר אותנו בעולם הנשמות, הוא רוצה ש"נתלכלך" עם העולם וננסה כמה שאפשר לקדש אותו.

ברור שמי שנשאר בתוך עולם הקודש יותר קל לו להרגיש קדושה, אני אומר רק שלדעתי המדד הוא לא בהרגשה האישית שלנו איפה אפשר להרגיש יותר קדושה. כל אחד צריך לבחון מה הייעוד שלו בעולם, איפה הכי מתאים לו להיות.

וברור שיותר קשה להרגיש קדושה כשמתעסקים עם גידול ילדים וכו'

אבל צריך לחשוב על הייעוד- בשביל מה אנחנו מטפלים בהם? מה יכול להיות מהם כשיהיו גדולים?

משהו ששמעתי פעם בשיעור על פירוש רבנו יונה על ספר משלי(בשם רבנו יונה):

ארבעה דברים להצלחה בעבודת ה'-

א.להתרחק מחברה רעה

ב.להתקרב לחברה טובה

ג.ללמוד תורה

ד.יראת חטא(אולי זה היה יראת עונש?)

יכול להיות שאני לא מדייק בפרטים...

יש כמה מסלולים למירוץ הזה, רולי כדאי לך לבחון עוד אפשרויות ממה שרק נראה לך עכשיו מול העיניים?

לאורך השרשור היו הצעות שונות אבל הקונפליקט הוא מול הדרך שאת כרגע רואה מולך. היא לא היחידה.

ראי מה עשה חנוך, שהיה כזה צדיק גמור עד שהפך למלאך ממש. הוא היה תופר מנעלים, דבר גשמי מאוד, ובזכות כוח כוונתו נגיע לדרגות עצומות...

מובא בבעש"ט בראשית קעט: ויתהלך חנוך את האלהים וגו'. אמרו רבותינו ז"ל (הובא בילקוט ראובני בשס עשרה מאמרות) חנוך תופר מנעלים היה ועל כל תפירה ותפירה היה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה ע"ש, (שמעתי בשם מורי פירוש הפסוק (קהלת ט׳:י׳) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין בשאול דעת וחשבון כו', הוא כך, דהמחשבה נקרא אין סוף הוי"ה, והמעשה הוא אדני, וכאשר מחבר המעשה עם המחשבה, בעת עשיית המעשה, נקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וזהו שאמר כל אשר תמצא ידך לעשות בכח"ך עשה, רצונו לומר כי המחשבה נקרא חכמה כח מה ותעשה המעשה בכחך שהוא המחשבה לחבר שניהם שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כי אין בשאול וכו', ותיבת אין משמש למעלה ולמטה, ורצה לומר, שאם אינך מאמין בזה ותסתפק בזה, אז אין בשאול דעת וחשבון וכו', ודפח"ח

אולי את צריכה גם את הפן הזה, לדעת לקדש את שם ה' בדברים הפשוטים והגשמיים (כי בדברים הרוחניים את כבר בדרגה מאוד גבוהה), לכוון לקדושה, לעשות לשם שמיים, להרגיש את השכינה ששורה עליך כשאת מכוונת לעשות לה' נחת רוח במעשה הזה כי זה מה שהוא מבקש ממך עכשיו... זה מה שהוא מבקש ממך וזה מה שישמח אותו, ולכן שם הוא נמצא ומשרה את אורו שם, ודווקא המעשה הזה הוא זה שיקדש אותך...

אגב ממש בסמוך שם נכתבה עוד פיסקה, אני לא חושב שהיא משקפת אותך כי מאוד ניכר לי שהפנימיות שלך מפותחת ברמות הזויות, ואת ברמה רוחנית מעוררת קנאה (חיובית), ועם זאת לכל דבר כמעט יש 'בחינה':

"כל אחד צריך להתנהג על פי מדרגתו, מה שאין כן התופס מדרגה שאינה שלו, זה וזה לא נתקיימו בידו, וזהו שאמרו הרבה עשו כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם, ורצו לומר שלא היו בבחינה זו רק שעשו כרבי שמעון בן יוחאי שראו אותו בבחינה זו ולכך לא עלתה בידם, וכן שמעתי ממורי סברא זו ודפח"ח":

נכון, אני ממש צריכה ללמוד איך לעשות את זה...

אבל היייי, אני לא בדרגה גבוהה בכלל!.... פדיחות בכלל לחשוב ככה...

ותודה ממש, הבאת מקורות מעניינים... 

וסתם ככה אצל ר' נחמן אם קיבלת מחמאה ברוחניות זה סימן לא טוב ... 

טוב אני אאלץ לשתוק חח

ואת כל כך צודקת... 

נשאר רק ליישם... (זה יכול לקחת שנים אבל.. )

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.