בס"ד
אני מותשת מותשת מותשת
ועם כל המותשות עשיתי שיחה עם אורית שסחטה אותי יותר
ועם כל המותשות עמדתי והכנתי פשטידה ועוגה
ובגלל המותשות הרגליים שלי כואבות ואני מרגישה כאילו מישהו שואב ממני את הכוחות משל הייתי בקבוק אקמולי שמרוקנים בקצב שיא לתינוק חולה
ואבא שלי אמר לי משהו לא יפה בכלל ועשה לי רגשות אשם אז אולי אלך לעשות עוד משהו עכשיו
בס"ד
מאז שאנחנו קטנים לכל ילד יש לימוד שבועי עם אבא
פעם היינו בוחרים כל שנה פרשן שאנחנו לומדים את הפרשה לאורו
בשלב מסויים זה השתנה לפורמט אחר
הרעיון הוא כזה: אבא בוחר קטע בפרשה וכותב שאלות על הפסוקים ואנחנו (כלומר אני ואחי הקטן) עונים ובסוף מקריאים את התשובות בשולחן שבת
בהתחלה זה היה בשלב שלא כתבנו בו כמו שצריך אז היינו עושים את זה עם אבא שלי ממש. הוא היה מקריא וכותב את התשובות שלנו ככה זה היה שנים
עכשיו כשאני נשואה הוא שולח לי את השאלות למייל ואני צריכה לענות עליהן ולשלוח לו תשובות שהוא מקריא בשולחן שבת
משה ואני משתדלים כל פעם למצוא זמן ולכתוב יחד תשובות
אבל בשבועות האחרונים היו כל מיני לחצים ויצא שלא כתבנו תשובות
את צריכה להבין שאנחנו מכניסים תמיד שבת בלחץ ויום שישי הוא טירוף אצלנו
והוא אמר לי עכשיו שהוא שלח את השאלות ונענה והוא לא יקבל יותר תירוצים עלובים
מה שממש לא לעניין בהתחשב במאמצים שאני עושה לענות לו על השאלות
זהו
זה מטופש וכתבתי ביותר מידי פירוט סתם ככה
אבל עכשיו אני תוהה אם לשבת ולענות על שאלות למרות ששניה לאחת ואני מותשת או לדחות את זה למחר כשנהיה גם ככה בלחץ
בוז
כישוף כושללקרוא את השרשורים פה זורק אותי אחורה כמו כף הקלע
וכל כך הרבה דברים שלא אמרתי
לא הייתי מסוגלת בכלל לספר
אלוהים
הלוואי והייתי יכולה להראות לשרה כמה טוב יכול להיות.
(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)
דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.
אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.
