מתלבטת אם לפרסם תמונה ופרטים בשליש גן עדן.
למישהי יצא לצאת עם בחורים משם?איך זה עובד?איזה הודעה שלחתם כשמישהו נראה לעיניין?
אין הצעות וזה מרגיש לי כמו צעד נואש ):
מתלבטת אם לפרסם תמונה ופרטים בשליש גן עדן.
למישהי יצא לצאת עם בחורים משם?איך זה עובד?איזה הודעה שלחתם כשמישהו נראה לעיניין?
אין הצעות וזה מרגיש לי כמו צעד נואש ):
ultracrepidamלא אומר שכולן עושות את זה,
אבל זאת שיטה שקיימת...
וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן, וַתֵּלַכְנָה נטוות (נְטוּיוֹת) גָּרוֹן, וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם; הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה.
רש"י-
הלוך וטפוף תלכנה - לשון דבר צף על גבי חבירו כמו (דברים יא) אשר הציף ומתרגמינן דאטיף כד היתה ארוכה מהלכת בין שתי קצרות כדי שתהא נראית צפה למעלה מהם...
ואם זו תופעה מאד זניחה כמו שנוגע, לא נוגע אמר, אז זה נשמע לי קצת הוצאת לעז לכתוב ככה..
למעשים יש הרבה יותר משמעות מלומר מילים שנשמעות או יפה או לא
מי שי שעומדת מאחורי התופעה
מתנהגת בצורה בעייתית לכן היא מנצלת חברה שהיא מכוערת מבחינתה וטוען שזה בעייתי.
וטוען שהוא מותח ביקורת על ניצול של מישהי שהיא מכוערת לדעת המנצלת. זה ביקורת על כל התופעה כולה. של לראות בחברה מכוערת (ולכן השימוש במילה) וכמובן ניצול שלה.
אם עדיין לא הבנת אין לי דרך אחרת להסביר

ששימוש במילים חריפות דווקא מציפות ומבליטות את הבעיה. כמו שאת רבה עם מישהו ואומרת לו "אתה חושב שאני מטומטמת/שפחה שלך" שימוש במילים האלה מבליט את הטענה שלך על איך הוא מתייחס אלייך
ופעם הייתי מאוד פעיל בשליש. לא ראיתי כמעט תמונה עם חברות, בטח לא כאלה שהן בכוונה הרבה פחות יפות ממי שפתחה את הכרטיס
לי היו תמונות אחת עם אחיינים, אחת עם סבא ואחת עם חברים. בשביל לתת רושם שאני חברתי, משפחתי ובמיוחד עם ילדים. היו לי גם תמונות לבד, וגם התמונה העיקרית היתה לבד כך היו מזהים אותי בלי בעייה
אבל זה אתר בעייתי , לא בגלל האנשים דווקא אלא בגלל כל חבילות השיווק המטומטמות של האתר והמנגנון למציאת התאמות שאין לו קשר למציאות.
בכל אופן, מי שלא מפרסמת תמונה , אין לה סיכוי.
מומלץ או לא??
איזו תשובה יפה. תודה לך!
4Kואפשר להתרגל במהירות לפלטפורמה.. חסרונות ויתרונות יש בכל דבר.
הכי חשוב - זה מביא תוצאות. מה צריך יותר מזה?
כי אין צד שלישי, הפרטים חשופים לכולם ומקבלים פניות מאנשים לא רלוונטים
מה גם שבנות מקבלות המון הצעות ואז זה לא נעים לא לענות
בקיצור, זה לא כזה פשוט לי
שהמציאות פשוטה - הכלי הזה מביא תוצאות!!! והרבה!!
לכן כדאי לבוא בראש שלהשתמש בכל כלי ראוי ולא לומר "הזוי". אלא לנסות כן להתחבר.
ואני חושב שהסלידה ממנו היא על הדף אחרי שמשתמשים בו הרבה יותר קל.
אין סיבה לא לעשות
מה שכן - תקחי בחשבון שאנשים רואים את הכרטיס, אז תתיחסי אליו כאילו הוא המסלול שלך להיכרות.
יכול להיות הצעה שתגיע ממקור אחר ומישהו יזהה שזאת את מהכרטיס ההוא (לפי יותר מדי נתונים זהים וכדומה), אז תקחי בחשבון שברגע שאת כותבת כרטיס כזה הוא נמצא במרחב הציבורי
אגב זה עובד גם לטובתך - יכול להיות שהוא ישלים את המידע שהוא יודע עלייך מהאתר לטובה
נניח ובאתר כתבת שאת מחפשת מישהו שמחובר לחסידות ברלסב ונוסע לאומן כל שנה, אפילו כשיש קורונה.
ונניח שבאמת את יכולה להסתדר עם מישהו שלא מחובר לחסידות בכלל, פשוט בזמן שכתבת את זה התלהבת מהקטע.
ואז יש בחור שרוצה לפגוש אותך, אבל ברגע שהוא קיבל הצעה עם תמונה (או הרבה פרטים על הממקצוע שלך שהם נדירים יחסית ולכן מזהים), הוא מזהה שזאת את, והוא אומר לעצמו "וואו, היא ברלסבית ממש, אין לי כוח שהיא תתחיל ללכת עם כיפות נחמן" ואין לו מוטיבציה לפגוש אותך, על אף שבלי המשפט המיותר הזה שבכלל לא משקף אותך היה הכל סבבה.
זאת דוגמה לבעיה.
אתם עונים לכל שפונה?
ואם כן, מה כותבים אם לא נראה רלוונטי?
אלא אם הפניה היתה ממש חסרת טעם או חסרת טקט
או אפשר לכתוב בכרטיס משהו כמו "ענה רק למי שאני מעוניינת, נא התייחסו להתעלמות כתשובה שלילית, מכל סיבה שהיא - אני עלולה להיות לא פנויה או שלא מתאים לי"
אומרים שבנות מקבלות המון פניות ואז אני לא יודע מה הייתי עושה במקומן
כי 95 אחוז מהבנות לא עונות או לא רציניות ואולי עזבו את האתר והכרטיס עדיין קיים
![]()
יצא לי לראות בנות מאוד רציניות ו'איכותיות' בשליש..
אבל כולם יסכימו ש95 מהבנות לא עונות. אצלי המון פעמים הן נכנסו לראות את ההודעה שלי אחרי חודש ויותר.
אגב למה זה מדאיג אותך? אם את נורמלית יחידה שם יהיה לך המון מבחר ומעט תחרות
אין בעיה בתחושות אישיות, פשוט קשה מאוד להשליך אותם על הכלל.
אני בן ובנות עונות לי ויש גם בנות רציניות.
וגם כשלא עונות אני מראש לא לוקח את זה באופן אישי.
ובטח, אני שולח הודעה רק למי שמחוברת בדר"כ. מי שלא מחוברת - ברור שאנערף מתי תכנס לאתר..
לשלוח רק למי שמחוברת
אבל מהצד הוא בהחלט יכול להיות טוב. לא בונה על שליש יותר מדי אך בין לבין הוא פתרון מצויין.
וכן, זה מספיק יעיל מבחינתי לשלוח לרק מי שמחוברת. יש שם הרבה מי ומי. בערבים בדר"כ יותר אנשים מחוברים.
זאת פלטפורמה ממש טובה - וכמו כל פלטפורמה - צריך לדעת איך משתמשים בה ואיך להתייחס אליה.
האמת,שקצת נמאס לי
אני יוצאת כבר תקופה, בת 22
ודי נמאס לי.
אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים
ואז זה לא מתאים,
כי החלומות שונים
כי סגנונות התקשורת לא מתאימים
סתם כי זה פשוט היה מוזר.
בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,
אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו
נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,
ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.
קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.
אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.
סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה 
ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.
את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.
אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.
הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים
אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.
אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.
בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.
תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה
שאת נאמנה לדרך שלך .
יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.
ועכשיו,
שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.
אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.
רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -
'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.
הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...
וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.
לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...
אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...
ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...
אֲת.
כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?
ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?
(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)
ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?
(עד גבול מסוים)
אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי
וכמובן המוסד מחזק את העניין
אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.
לק"י
והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.
לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.
אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.
לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה
לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.
גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.
מה שכן-
זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן
(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)
מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'
ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.
אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?
מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?
גם לחיוב וגם לשלילה
רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.
מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית
ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)
ולזכור עבודת המידות.
לא רק בחתונות
בכל נושא
אלגריה,
הרמוניה בגן,
נסיה,
ארץ.
(לחורף)
כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?
אלגריה
נסיה
אבל אלו היו חתונות קיץ
הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד
בחורף אני לא יודעת איך זה.
בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף .
יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם
אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר .
האולם קטן, 400 - 350 איש.
מעריך את הבדיקה.
נבדוק אם רלוונטי
שלא יהיה אופציה בפנים?
לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר
ונבחר באותו יום או יום לפני
בס"ד
היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.
כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה
אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.
אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.
הנה דוגמאות:
למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).
אני מפספס פה משהו?
אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.
אין כאן מבחינתה שום עיקום של האיסור ההלכתי
והיא מתייחסת במלוא הכובד ראש
יחד עם הכרת המציאות
לגבי המגדר שלך
כלל אצבע מבחינתי
שעדיף להשאר מבחינה חברתית אישית נפשית, בקהילה אליה נולדת
האם יש אולפניסטית מבית אל שפדוט תוכיח אותי טועה לגבי הכת הזו
לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים
אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.
והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.
בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.
תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.
קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.
אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.
מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?
בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי
